ראש יוסף על חולין חלק ב צה

בשם רוקח דמחמיץ מפני המים שיש בו משמע דזיעת בשר לחוד לאו משקה הוא ולא הוה משקה לענין נט"י דמי פירות הוה דזה בזה תליא עי' באחרונים סי' תס"ו ותס"ב בט"ז ובמ"א ופר"ח יע"ש ועי' עוד במ"א שהביא ראיה מהא דהשוחט ולא יצא דם דתי' התו' לצלי ויפה כוון יע"ש:

עוד יש לי לחקור חקירה אחת הטובל בשר צלי במלח או דבר אחר אי הוה דבר שטיבולו במשקה או לא והנה ודאי אף לענין נט"י הוה מים שראוי ליטול בו ידים כמ"ש בש"ע סימן ק"ס סי"ב מ"מ ל הוה מים ומשקה לענין הכשר כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' טומאת אוכלין ה"א פי' דמלח לא הוה מים אלא מי פירות לענין טומאה והכשר ועי' תוס' ב"ב ד"כ ד"ה והמלח שאין מלח מקבל טומאה יע"ש וע"ש בפ"י מהל' אלו ה"ג שכת' שם הר"מ בפירוש דתמצית הבשר אינו מכשיר ואינו מיטמא כמ"ש לעיל וא"כ צ"ע עמ"ש הב"י בסי' קנ"ח דנראה דהוה כמשקה הרי מצינו בהדיא דלא והוא ז"ל מסופק בו. ועי' במ"ל פ"א מהל' ט"א שהראה מקום למ"ש רבינו בפט"ו מהל' טומאת מת יע"ש היטב נמצינו למידין לא מיבעיא הטובל פתו במלח שלא נמוח פשיטא שא"צ נט"י אלא אפילו נימוח דהוה משקה אפ"ה א"צ נט"י דהוה מי פירות ומיהו במלח שלנו דהוה מים גמור לענין פסח ולא מי פירות כמבואר בא"ח סימן תס"ב הל' פסח ובשאר דוכתי יש להסתפק אי חשיב משקה כשנימוח ומטמא או לאו אפי' בעודו עב וגשם אפשר דחשיב משקה ועי' בר"מ הל' טומאת אוכלין פ"א ופ"ט יע"ש ובא"ח סי' קנ"ח בז' משקין דצריך נט"י:

עוד זאת אדרוש מ"ש בי"ד סימן ר"א ס"ל הכפור והברד כו' והמלח והטיט כו' ולא אלא אפילו עשה כל המקוה משלג וברד וכפור והשמיט מלח וטיט הנרוק אם עשה כו' המקוה או רובה אם כשר ובטיט הנרוק כ' ב"י דמשלים ולא כולו מדאמר בסוכה י"ט טיט הנרוק יוכיח דאיצטרופי כו' ועי' בתוספות שם ד"ה טיט וזבחים כ"ב והבאתיו לעיל ונראה דמלח נמי אין עושין ממנו מקוה לכתחלה אלא אשלומי משלים ואף שכת' שלג וברד וכפור כו' ואף דלהר"מ דווקא שלג ולא אינך כמ"ש בפ"ז מהלכות מקוואות ובכ"מ מ"מ בב"י סימן ר"א יראה הרואה דספוקי מספקא ליה לב"י דלהר"מ מ"ש שלג וברד וכפור וגליד דכולהו חדא נינהו אבל מלח וטיט הנרוק השמיט וכדכתיבנא ולא כתב אלא לענין השלמה וכיון שכן יש לתמוה על הב"ח שכתב וסימן ק"ס סי"ב דנוטלין מכל אלו לידים וחשיב מלח ג"כ והא מלח אשלומי משלים למקוה ולא לעשות כל המקוה ממנו וה"ה לענין רביעית אשלומי ליהוי משלים ולא שכל הרביעית ממנו ויותר תמוה לי במ"ש הטור והש"ע אחריו בסי' ק"ס ס"ט דטיט הנרוק אם פרה שוח' ושותה מהן כשירים למקוה ולנט"י דמשמע אף כל המקוה ולנט"י כשירים וז"א דטיט הנרוק כל שפרה שוחה ושותה מהן משלים ולא כולו כו' כמ"ש הב"י בי"ד סי' ר"א וראייתו מסוכה טיט הנרוק יוכיח דמשלים ולא כולו ומשום טיט הנרוק תני במס' מקוואות ריש פ"ז אלו מעלין ולא פוסלין דהיינו אשלומי כמ"ש רש"י בסוכה י"ט וכמ"ש ב"י בסי' ר"א ומשום טיט תני באינך לפירוש הר"ש יע"ש ואין לומר הא דבעינן דוקא פרה שוחה ושותה מהן הוא שכל המקוה או רובו ממנו אבל לענין להצטרף אף שוחה ושותה מהן וזה שכתב הטור בסימן ר"א טיט עב אפינו יכולין להוריקו מכלי אל כלי משמע דכ"ש דאין יכולין לשתות נמי מצטרף אלא דקמ"ל במאי דתני במתני' דמקוואו' וטיט הנרוק משלים היינו אפילו נרוק אפ"ה אינו פוסל בשאיבה שאם נטל בידים טיט והשלים למקוה כו' ועיין בתי"ט פ"ז דמקוואות שכתב כן. כתב הטור אפי' רכות כו' אל תטעה בדבר זה כי אפי' להשלים צריך שיהא שוחה ושותה מהן דהא סתמא תנן בפ"ב דמקוואות משנה י' באיזה טיט אמרו שהקנה יורד מאליו והוא שיעורא דפרה שוחה ושותה כמ"ש הר"ש יע"ש ועוד דהרי בגמרא דזבחים כ"ב א' אמר בפי' כן ה"ד אי דפרה שוחה ושותה מהן אפי' לרביעית נמי ולא אמר מאי אירי' משלים למקוה אפי' כל המקוה כשר כדפריך אח"כ בעינו של דג יע"ש ועוד דבהדיא אמר שם ואי אין שוחה ושותה אף למקוה אינו משלים הרי בהדי' דאין שוחה ושותה אין משלים למקוה ולרביעית בעינן שוחה ושותה וכהא אשלומי משלים ולא בע"א וא"כ ע"כ דאין עושין מקוה לכתחלה ממים עכורין אף שהפרה שוחה ושותה אם לא אשלומי משלים שאם יש מ' סאה חסר אחת מים צלולים וסאה א' טיט הנרוק ופרה שוחה ושותה משלים ומ"ש הטור בסימן ר"א והש"ע אפילו יש בו רכות ר"ל אף שהוא רך דבעינן שיהא פרה שוחה ושותה מהן אפ"ה לא חשיב שאובין בכך ומצטרף נמי או דמסתמא מעט טיט מערב יפה במים ומיהו אי אין מתערב ועומד בצדה כהך דפרק ב' דמקוואות מים מצד א' וטיט מצ"א יע"ש וודאי דבעינן פרה שוחה ושותה מהן ואפ"ה אשלומי אין וא"כ צ"ע לפענ"ד ובמקום אחר אי"ה אבאר בזה:

משנה צורר אדם בשר וגבינה כו' רשב"ג אומר שני אכסנאין כו' גי' הרי"ף ועי' בת"ח שכתב דה"ק צורר אדם בשר וגבינה ואין חוששין שמא מתוך כך יאכל יחד ואמר רשב"ג אף מעלין על שולחן אחד ובלבד שיהיו שני אכסנאין שאין מכירין:

גמ' וכי נגעי צונן בצונן הוא נהי דקליפה לא בעי הדחה בעי עי' בתוס' צ"ז ע"ב ד"ה קולף דצלי בעי נטילה וה"ק נהי דקליפה לא בעי כדין חם לתוך צונן יע"ש והא דאמר הדחה בעי ר"ל ומש"ה אסור להניח זא"ז דשמא ישכח להדיא ומידי דלא חזי למיכל אלא בהדחה מותר ולא חיישינן שמא ישכח ועי' בי"ד סימן צ"א סעיף א' יע"ש ושם אבאר דוקא מידי דבעי שפשוף יע"ש:

ובתו' ד"ה כעין תפוסה אחת עכ"ל עי' בחדושינו לי"ד סימן פ"ח מ"ש:

גמ' יאמרו כל הסריקין אסורין עי' בחדושינו למס' פסחי' מ"ש שם

(דף קח ע"א) משנה טפת חלב כו' אקדים לך הקדמה אחת קטנה וזו היא דע שחם בחם בלא רוטב אינו אוסר כולו אלא כדי קליפה או כדי נטילה כמ"ש תו' צ"ו ע"ב ד"ה עד שמגיע לגיד וכן פסק הטור בסימן ק"ה ואם הוא איסור שמן אוסר כולו מהך שמעת' דג"ה דגדי שצלאו בחלבו כו' וכל איסור הבלוע אין יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב מהא דצלי אינו אוסר אלא כדי קליפה לא יותר ואמאי לא בכולו דהאיסור הולך כ"ק ומשם אח"כ ילך עוד כ"ק וכן כולו אלא שאין כח להוציא בלוע בלא רוטב באותה חתיכה וכ"ש לחתיכה אחרת ואם האיסור דבר שמן יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב עי' בסי' ק"ה שכתב כן הרשב"א בת"ה והביא ראיה מצלי כ"ק כמ"ש בסמוך ומיהו הא דאם האיסור דבר המפעפע אוסר ויוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב לא מצאתי ראיה לזה אי הא דאמרינן בחל' בצלי אפילו מראש אזנו אין ראיה דחתיכה א' הוא דמתפשט בכולו בפ"א ולא בחתיכה אחרת ויש הרבה כיוצא בזה במליחה בחל' מתפשט בכל החתיכה כולה ואין יוצא מחתיכה לחתיכ' לחד דעה עי' בטור סימן ק"ה ובט"ז שם וה"נ כן שאני חתיכה אחרת ועוד בחתיכה זאת מתפשט בפ"א בכל החתיכה אבל שנימא שאח"כ יוצא מחתיכה לחתיכה אם נפלה זאת החתיכה לקדירה אחרת מנלן שיוצא שוב עיינתי בת"ה שער התערובות כתב הרשב"א ז"ל דבלוע אין יוצא מחתיכה לחתיכה והביא ראיה מצלי דאל"כ אמאי אינו אוסר אלא כ"ק אותו קליפה יאסור לקליפה שאצלה וכן כולו (ר"ל דנהי שאין כח באיסור לילך כי אם כ"ק לאחר שהלך כ"ק ילך אח"כ לקליפה שאצלה אלא דאף בחתיכה אחת אין בלוע יוצא בלא רוטב ואין הנאסר יותר מן האוסר) בד"א בדברים שאין מפעפעין אבל אם בלע מדברים המפעפעין יראה לי שאוסרת כולה עכ"ל הרי שתלה הדבר ביראה לי מסברת עצמה ובי"ד אבאר מזה וכאן אין להאריך:

ודע דיש עוד הוכחה משמעתין ע"כ אי לא ניער וכיסה מפלט לא פליט אף שחם בחם אין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ומיהו אי הוה חלב דבר שמן או כחוש מחלוקת הפוסקים הוא והרשב"א כתב דהוה כחוש עי' פ"ו וצ"ב וק"ה ט"ז ופרי חדש:

משנה טפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנ"ט אסור ניער הקדירה כו' כבר האריכו בזה הר"ן ורשב"א וריטב"א ז"ל ואני אכתוב בקוצר הנה יש בכאן ג' פירושים הפי' הא' הוא דאפשר דתנא דמתני' סובר כר' יהודה דמין במינו לא בטל וה"ק טפת חלב כו' הר"ז אסורה ר"ל כל הקדירה אסורה כיון שנאסרה החתיכה ההיא כולה כמ"ש התו' ד"ה טפת יע"ש א"כ הוה מין במינו ולא בטל לר"י וזה אומרו אסור שאין לו תקנה ובתנאי שלא יהא רוטב שם כ"כ לבטל החתיכה הזאת או ברוטב עבה כדמסיק לקמן וראוי שתדע היאך אוסרת כל החתיכות שבקדירה יצטרך לתנאי א' שבסוף ניער הקדירה שהרוטב מוליך הטעם בכולה ומ"ש אח"כ ניער את הקדירה אם יש בה בנ"ט באותה קדירה ר"ל בטפה ההיא דניער מיד מיירי ומתחלקת בשוה ואין שום חתיכה נאסרה מתחלה והלכך משערינן בכל הקדירה לבטל הטפה דהוה מין באינו מינו הפי' הב' הוא דה"ק טפת חלב כו' הר"ז אסור כל הקדירה אף בלא ניער לבסוף אוסרת החתיכה הזאת כל הקדירה מאחר שנאסרה החתיכה שהיתה חוץ לרוטב ונעשית נבילה למ"ד אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ כמו שאבאר לקמן א"כ הוה החתיכה כגוף האיסור ודינו כחם בלא רוטב בגוף האיסור שאוסרת חברתה בנגיעה וה"ה ה"נ דבב"ח הוה גוף האיסור ולא דמי לאיסור הבלוע בלא רוטב שאין יוצא בלא רוט' כמו שהקדמנו לעיל ואף דבשאר איסורין קיי"ל דחתיכת נ"נ ואפ"ה אין הנאסר יותר