ראש יוסף על חולין חלק ב צא

במס' ידים פ"ק מ"ג מים שנפסלו משתית בהמה לנט"י פסולים בקרקע כשירים וכבר כתבנו מה שיש לישא וליתן בדבר זה אליבא דר"מ ז"ל ולומר דההיא דזבחים לענין שיהא הטיט גופא משלים למ' סאה ולרביעית הוא דבעינן שיהא שוחה ושותה הא ביש מ' סאה במים בקרקע כשירין ולנט"י פסולין והיינו מתני' דידים ומתני' דפ"ב דמקוואות לענין שהטיט גופא משלים למ' סאה ולטבול בטיט גופא צריך שהמים צפין ע"ג ואם לאו אין מטבילין אלא במים והטיט משלים ומ"מ בכה"ג בעינן שוחה ושותה הא ביש מ' סאה במים לא בעינן שוחה ושותה מהן כדכתיבנא לעיל:

עוד זאת אדרוש דמים שיש שינוי מראה דכשירים למקוה ופסולים לנט"י כגון צבע ומימיו וכדומה כמ"ש לעיל והא משנה שנויה בפ"ק דידים מ"ג אלא שהרא"ה הביאו הב"י בא"ח סימן ק"ס והלבוש ג"כ שם דילפינן מכיור שהכהן היה מקדש ידיו ורגליו ממנו ומש"ה בעינן כלי דוקא דומיא דכיור ה"ה לענין מראיתן דהתם מסתברא דכתיב מים יתירא עכ"ל הנה אומר אני שמדברי רבינו ז"ל אינו נראה כן שהרי הר"מ ז"ל בהל' ביאת מקדש פ"ה הי"ב כ' כל המימות כשירין לקידוש כו' ובלבד שלא ישתנו מראיהן אלא יהיו כמים הכשירים לטבילה ומדכתב כמים הכשירים לטבילה ובטבילה מי צבע אין פוסלין ה"ה בכיור אין פוסלין והא דלא אמר בזבחים למעוטי מי צבע דכ' המשלים משמע אבל מקוה שלם לא ובנשתנו מי צבע אפילו כל המקוה כך כשירין ואפשר דראייתו מדאמר ר"ל זבחי' כ"ב א' מי מקום כשירין למי כיור משמע דשווין המה דכל מה שכשר למקו' כשר לכיור וכיון שכן נט"י לאו מכיור ילפינן לה וכדכתיבנ':

הן אמת שראיתי להמ"ל שהראה מקום לתו' סוטה י"ז ב' ולפ"ז דמקוואות ועיינתי בתו' דסוטה ט"ז ע"ב ד"ה ומה מים שכתבו תימא דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשירין כמי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן כשירין כדתנן פ"ז דמקוואות דמי צבע אין פוסלין עכ"ל רצונם לומר דמדאמר ר"ל מי מקוה למי כיור כשירין כמ"ש אלמא דכשירין בנשתנו מראיהן מחמת צבע וכדומה וא"כ ברתא כמו הכלי אמאי פסול כו' וזה כדברי הר"מ בכאן ויין הוא דפסול כדכתיבנא בכאן ועיין גיטין י"ט פ"י דיו קומוס יע"ש פירושו ובשבת ובמגילה י"ח יע"ש:

עוד אודיע לך שמ"ש הר"מ בפ"ו מה"ב הז"ח דנשתנו מראיהן מחמת מקומן או נפל לתוכן בין בכלים ובקרקע פסולין ובה"ח ביאר מים שהדיח בהן שאובין כו' הרי דבהלכה ח' ביאר שאובין דוקא וזה פירושו בין בקרקע ובהלכה ז' כתב סתמא בין בכלים ובין בקרקע אל תטעה לומר דבקרקע פסולין למקוה בנשתנו ע"י ד"א משמע אף ע"י צבע וכן מ"ש מחמת מקומן דז"א דבמקוה כשירים אם לא בנפלו יין ומי פירות אלא דמ"ש בקרקעות פירושו שהן תלושין והן לעת הזאת בקרקעות כו' כמו הדיח ועשה מלאכה דסיפא דקרקע פירושו על שאובין ה"ה ברישא ולא ידענא לאיזה צורך השמיענו בקרקע דמ"ש דלהר"מ פסולין להטביל ידים בשאובין וע"כ ליטול מהם בכלי ובשלמא בסיפא לומר דאף שהיו המים בקרקע ה"א דלא עשה שופכין קמ"ל כיון דפ"א היו תלושין הוה שופכין משא"כ ברישא לא ידעתי מה חידושא אית ביה ואפשר דל"ת דוקא בכלים שנפל לתוכן צבע דבטלן מתורת מים אבל בקרקע אף שנטל לכלי לא בטל מתורת מים קמ"ל דפסולין ועיין באלי' זוטא שהביא דברי הר"מ ז"ל בין כלים ובין קרקע ולא הוה לסתום אלא שבתחלה הביא דברי הב"ח יע"ש ועיין בט"ז ומ"א בסי' ק"י ובהל' סוטה בר"מ פ"ג ובמ"ש הכ"מ שם במ"ש בסוטה ט"ו אמר רבא ל"ש ועתה אתחיל בפירוש הלכה הזאת ובביאור הסוגיא בעזה"י:

במרא חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין לידים ור"י אמר נוטלין ופירש"י דחזקיה פליג על ברייתא דלעיל ומה שהביאו לרש"י לזה הוא כמ"ש היש"ש בסימן י"א וכן כתב הסמ"ג דכל גדולי גליל עושין כן ע"כ באין היד סולדת דאי ביד סולדת מי הוא שוטה לכוות ידיו במים אלא באין יד סולדת בהן ואפ"ה פליג חזקיה ואמר דאין נוטלין וע"כ פליג אבריית' דלעיל עכ"ל והנה היד סולדת אפשר שאין היד נכוית בהן אלא שיעורו כמו שכריסו של תינוק נכוית בו ועיין במ"א, קפ"א לענין מים אחרונים יע"ש וא"כ אין ראיה מגדולי גליל ודע דרש"י פי' לעיל דבר מן שהיד סולדת בהן אין נוטלין לל"ק הוא שהיד נכוית בהן ובטלם מתורת מים ולא פירוש דאין ראוין לשתית בהמה דמדכתב שהיד נכוית בהן ודאי אין ראוין לשתית בהמה ואפשר אף בציננו אח"כ פסולין לל"ק דהואיל ונשתנו מתורת מראית מים פ"א ומיהו אכתי אמאי לא פי' הואיל ופ"א לא היו ראוין לשתית בהמה ועוד דאי בציננו אח"כ נמי פסולין אכתי אין הכרע דחזקיה פליג על ברייתא דאימא דמיירי בהיד סולדת בהן ור"י דשאל לכל גדולי גליל ועושין היינו בנצטננו אח"כ והיו מפונקים וחממו המים לפעמים עד שהיס"ב והניחו עד שיהיו פושרין אלא ש"מ דכל שנצטננו בודאי כשירים לכ"ע ועיין מ"ש לקמן גבי חמי טבריה בשם הל"מ. והלכה כר"י אף דחזקיה היה רביה דר"י כמ"ש הרא"ש אח"כ גבי חמי טבריה שאני הכ' דכל גדולי גליל היו עושין כן:

חמי טבריה חזקיה אמר אין נוטלין אבל מטבילין ור"י אמר אין מטבילין עכ"ל הגירסת רש"י ז"ל ומה שאמר חזקיה אין נוטלין אף דכ"ש הוא לדידיה מחמי האור דאין נוטלין אף אם נאמר דהיס"ב הא חמי טבריה נמי יס"ב ונכוית נמי והמבשל בשבת בחמי טבריה כו' ועיין בלח"מ פ"ו דברכות יע"ש היטב א"כ חמי טבריה שלא היה להם ש"ה אלא אגב דאמר מטבילין אמר אין נוטלין וכאלו אמר אף שאין נוטלין אפ"ה מטבילין דלא גזרינן בת בירתא אטו מנא ואם נאמר אף נצטננו פסולין כמו שאבאר בסמוך א"ש טפי דחמי אור בציננו כשירין וחמי טבריה כה"ג פסולין ועיין ב"י בסי' ק"ס בא"ח:

כתנאי מים שנפסלו כו' רשב"א כו' מ"ס גזרינן בת בירתא אטו מנא עכ"ל הא דפליגי חזקי' ור"י בחמי טברי' ולא בכל המימות דפסולים משתית בהמה כמו מלוחים ועכורים וסרוחים וכדומה כמו דפליגי באמת ת"ק ורשב"א אפשר לומר אה"נ דרשב"א לא פליג אלא בחמי טבריה שנצטננו שאז אין פסולם ניכר שאין מרים אלא שאין ראוין מחמת שהן חמין מתחלתן ולא דמי לחמי אור שלא היו להם ש"ה ומש"ה גזרינן בת בירתא אטו מנא משא"כ בשאר מימות דפסולן ניכר לא גזרינן גם לרשב"א וכה"ג כ' הכ"מ בפ"ו מהל' ברכות בדברי הר"מ ז"ל יע"ש ואם נאמר דפליגי בכל המימות דפסולין מחמת מלוחי' צ"ל הא דנקיט חמי טבריה דאף בציננו אסור דלא דמי לחמי האור ואם נאמר בציננו כשירין חמי טבריה לרש"י כמו שצידד הב"י בסי' ק"ס ואביא לשונו לקמן יקשה זאת ואפשר דנקיט לר"י דאי הוה נקיט בכל המימות ה"א דבחמי טבריא טובל בהן ידיו דליכא למגזר אטו מנא דבמנא גופא כשר לשיט' בחמי האור ולכך אשמעינן שאני חמי טברי' שלא היה להם ש"ה כמ"ש רש"י ז"ל ואם נאמר דבחמין שאין היס"ב פליגי חזקי' ור"י ומשמע דאם יס"ב אסור אף לר"י כמ"ש יש"ש וסמ"ג לשי' רש"י ע"כ לומר הא דנק' ח"ט לומר אף בנצטננו פסולין וב"י בסימן ק"ס נסתפק בדברי רש"י יע"ש היט' אבל גי' הרי"ף והרא"ש ור"ח ור"ש בפ"ק דטהרות הכין הוא חמי טברי' חזקי' אמר אין נוטלין לידים ור"י אמ' השתא כל גופו טובל ידיו ורגליו לא כ"ש ומוקי פלוגתייהו בבת בירת' והל' כחזקי' דרבי' דר"י הוה דאל"ה הוה למפסק כסת' משנ' דידים כת"ק דבקרקע כשירי' והיינו בת בירתא ועיין בר"ש שם דלגי' רש"י לחזקיה לא גזרי' ולר"י גזרי' וא"כ ר"י דלא כסתם משנ' יע"ש ולפי מ"ש לעיל לא קשיא דר"י אמר לך דע"כ לא פסלינן אלא בחמי טברי' שאין פסולן ניכר כמ"ש הכ"מ לדע' הר"מ ז"ל בפ"ו מהב"מ והבאתיו לעיל וא"כ מתני' איירי במלוחים וכדומ' דפסולן ניכר ורשב"א סבר אף כה"ג נמי גזרינן ומה דאמר כתנאי היינו וודאי חזקי' כתנאי אמרה וכת"ק דלרשב"א אף פסולן ניכר גזר ור"י ככ"ע גם לת"ק דע"כ לא גזר אלא בפסולן ניכר משא"כ בחמי טברי' ונאמר לרש"י דאף בציננו פסולין ועיין בכ"מ שכת' לפירוש הר"מ לגי' הרי"ף יע"ש:

וברש"י ד"ה חמי טבריא כו' איכא מ' סאה עכ"ל אבל בפחות לא דבטלוה לרביעית דמקוה אף לידים כמ"ש התו' ד"ה דפסקיני' אלא דקשיא לי חמי טבריא מעין הו מטהר בכ"ש כמ"ש הר"מ בפ"ט דמקוואות ועי' בי"ד סי' ר"א ואף לשיט' הרא"ש שקאי בשיטת ר"י דהיינו דוקא מחטין וצינורו' אבל אדם בעינן מ' סאה אבל לידים ליסגי כמו בכלי' דסגי בעולה על הידים בב"א וצריך לומר דסבירא לי' לרש"י דידים בעינן אף במעיין מ' סאה ועי' בא"ח ב"י בסי' קנ"ט בסופו שכ' להרא"ש יש להסתפק בדבר יע"ש ומה שמשך בבת בירתא ואין נפסק ממנו ודאי דינו כמעיין בזה:

ובד"ה דכ"ע אסור דכי תיקון רבנן נטילה לאו בחמין והני גריעי מחמי האור שלא היה ש"ה עכ"ל יש לראות למאן קאמר לה אי לחזקי' בחמי אור נמי הדין כן לדידיה ואי לר"י הא לא מכשיר התם אלא באין היס"ב אבל היס"ב אסור כמ"ש יש"ש וסמ"ג אליביה דרש"י דההיא דשאל ר"י את רב"ג ואמר כל גדולי גליל עושין כן היינו באין יס"ב וא"כ חמי טבריא ודאי יס"ב א"כ נמי נכוית כמ"ש הל"מ בפ"ו דברכות דהמבשל בחמי טבריא אלמא ראוין לבישול פשיטא דפוסלין וצ"ל דחמי אור כשנצטננו כשירין אף שהיו מתחלתן יס"ב ובחמי טבריא אסורין אף שציננו ולהכי אמר שאני חמי האור שהיו להם ש"ה מש"ה חזרו לכשרותן כשנצטננו משא"כ חמי טבריא והב"י נסתפק בדברי רש"י בסי' ק"ס אי ס"ל בצונן אי כשירין או לאו והוא לשיטתי' שפסק בש"ע בסימן ק"ס דחמי אור כשירין אף ביד נכוית בהן דלא כמהרש"ל ביש"ש ומ"ש רש"י דלא תיקן רבנן נטילה בחמין ולא פי' דאין ראוין לשתית בהמה אפשר דחדא מיניה נקיט. וז"ל הכ"מ בפ"ו מה"ב ע"כ לא אמר חזקיה אלא בחמי טבריא שאין פסולן ניכר שאין מרים