ראש יוסף על חולין חלק ב צ

הנרוק דבתרווייהו למקוה פסולין ולטבילת ידים כשירים ולנט"י בכלים פסולין דזה א"א דהא רשב"א קאמר המים שנפסלו משתית בהמה טובל בהן כל גופו ויש לנו עוד לומר דלעולם יש חילוק בין טיט הנרוק ובין מים מלוחים וסרוחים כמו שחילקו התוס' בכאן וזבחים וסוכה י"ט ב' והבאתיו לעיל ולעולם לענין מקוה אין פסולים אלא טיט הנרוק דתנן במשנה יו"ד פ"ב דהוא שיעורא דפרה שוחה ושותה מהן יע"ש בר"ש אבל מים מלוחים למקוה כשירים הן ולנט"י פסולים וטיט הנרוק אפ"ה למקוה לטבילת ידים כשר מנ"ל הא ואי דסתמא תנן מים שנפסלו משתית בהמה אף מחמת עכירותן עם טיט אפ"ה כשירים בקרקע דהיינו לטבילת ידים אכתי תקשי דרשב"א דקאי אמתני' ופליג ואמר טובל בהן כל גופו אבל לא ידיו הרי דלטבילת גופו כשירים ומ"ש דרשב"א קאי אמתני' כן כתב הר"ש בפ"ק דידים מ"ג יע"ש ואף אם נאמר דרשב"א לא קאי אמתני' מ"מ בגמ' דמייתי כתנאי מים שנפסלו משתית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשירים רשב"א אומר טובל בהן כל גופו וא"כ כיון דמתני' משמע ליה סתמא אף בטיט הנרוק ה"ה ברייתא ות"ק ורשב"א נמי בכ"ע אף בטיט הנרוק מיירי ואיך טובל בהן כל גופו וצ"ע:

ודע דמ"ש הלח"מ בדברי הר"מ דטיט הנרוק לטבילת גופו פסול ולטבילת ידים כשירים אין להקשות הא דאמרינן זבחים כ"ב כל המשלים למי מקוה משלים לכיור ולרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי ואמאי לא דה"ק כל המשלים למקוה דהיינו לטבול ידים לקודש דבעינן טבילה דווקא או לתרומה ולחולין אם רוצה לטבול דמשלים טיט הנרוק כמ"ש הלח"מ דהקילו בו אף שאין פרה שוחה ושותה מהן ולנט"י אין משלים י"ל דא"כ למי כיור נמי אפשר דאין משלים כמו שאבאר לקמן ועוד דא"כ מאי משלים הא בכל המקוה הן כשירין כמ"ש הר"מ בהל' ברכות דמים עכורים כשירים והיינו טיט הנרוק לדעת' ז"ל דכשירים בקרקע לטבילת ידים ועוד דכל המשלים שנויה במס' מקוואות ושם מיירי לענין טבילת גופו וזה ליישב:

וראיתי שכתב הב"י בסימן ר"א עלה שכתב הטור השלג והברד והכפור והגליד עשה מהן מקוה שלימה כשר ובטיט הנרוק דווקא משלים ולא בכל המקוה כתב אף דמהרא"ש משמע (בהל' מקוואות שבסוף נדה כתב כן) דאם עשה מכל אלו דכשר מ"מ א"א לומר דקאי אטיט הנרוק והביא ראיה מסוכה י"ט דאמר טיט הנרוק יוכיח יע"ש ולא ידענא אמאי לא הביא מזבחים כ"ב א' דאמר אילימא למעוטי טיט הנרוק כו' ואי בעשה כולו כשר היה להקשות מאי אריא משלים אפילו כולו נמי כדפריך שם אח"כ על יבחושין כו' ואפשר לומר דאית ליה פירכא אחריתא דעדיפא ואך דבהך פירכא היה מרויח נמי אלא יבחושין מ"מ מצינו כה"ג בפירקין גבי ב"ש אומרים מקנח וב"ה מדיח לפי התו' שם דאף דה"מ למפרך מקולי ב"ש והוה מרויח תו דא"א לומר ב"ש חדא וב"ה תרתי אפ"ה פריך פירכא דעדיף מינייהו ה"ה כאן. וכאן עדיף טפי דאי הוה פריך הכי הוה משמע דהדין אמת הוא וז"א דה"ד אי דפרה שוחה ושותה מהן אפילו נט"י ואי אין שוחה אף מקוה כו' אבל מההיא דסוכה יש שפיר הוכחה לפירש"י וכ"ש לפי' התוס' בזבחים וסוכה דף י"ט יע"ש ועיין בסי' ר"א מ"ש הב"י בפי' דברי הר"מ בפ"ח דמקוואות הל' ט' יע"ש ועיין מ"ש לקמן ע"ז:

עוד נראה לומר דוודאי יש חילוק בין מי מקוה למעין דבמי מקוה אם נפלו ג' לוגין מים או יין שנשתנו מראיתם פסולין וזה מדרבנן כמו שאבאר למטה אי"ה ואל במעין אין יין פוסל בו בשינוי מראה וה"ה במים שאובין דיש קולא במעין קצת ממי מקוה כמבואר בר"א בסעיף י"א ובשאר מקומות יע"ש היטב וא"כ אפשר לומר ה"ה מים שנפסלו משתית בהמה אין פוסל אלא מדרבנן כנראה להמעיין שם במסכ' ידים ובטור סימן ר"א ובר"מ הלכות מקוואות ובא"ח סי' ק"ס ובלבוש שם וא"כ יש לומר דווק' במי מקוה אבל מעין אף דנפסלו משתית בהמה כשירין הם לטבילת כל גופו דבמי מקוה כתיב בור מים משמע מים סתמא שיהא ראוין לשתיה עכ"פ לאדם בדוחק ולבהמה בריוח משא"כ במעין נראה וודאי דכשירין אף שאין ראוין לשתית בהמה וא"כ רשב"א דפליג ואמר דטובל בהן כל גופו אבל לא נט"י לא פליג אלא בחמי טבריא דאין פסולן ניכר בנצטננו שראוין לשתיה כמ"ש הכ"מ בפ"ז מהלכות ברכות וכמו שאבאר לקמן באורך מש"ה גזרינן בת בירתא אטו מנא אבל בשאר מעינות דאין טובים וראוין לשתיה לא גזרינן בת בירתא אטו מנא ומנא תימרא דהא חזקי' ור"י דפליגי דוקא בחמי טברי' הוא דפליגי ואם איתא אמאי פרט דוקא חמי טברי' דווקא הא בכל המימות שהן פסולים לנט"י בכלים לפלגו בת בירתא אלא ש"מ דווקא בחמי טבריא שאין פסולן ניכר הוא דגזר חזקיה והלכתא כוותיה וקאי כשיטת רשב"א וממילא רשב"א דפליג לא פליג אלא כה"ג והיינו בחמי טבריא שהוא מעין וכיון שכן שפיר אמר רשב"א אומר טובל בהן כל גופו אבל לא ידיו ורגליו דמעין לא נפסל בשתיית בהמה וכדכתיבנא והלכך אפילו בעודן חמין מותר לטבול ולנט"י אף שנצטננו אסורין ולטבילה כשירין הם ועמ"ש לקמן בזה:

שוב התבוננתי בספרים וראיתי שמ"ש הרא"ש בשמעתין והתוספות בד"ה מים שנפסלו וזבחים כ"ב ד"ה למעוטי טיט וסוכה י"ט ב' ד"ה טיט דמים שהם מלוחים וסרוחים שנפסלו משתית בהמה בקרקע כשירים לטבילה ובנפסלו ע"י טיט הנרוק אף לטבילה פסולים אי אין פרה שוחה ושותה מהן כמבואר בזבחים ס"ב והוא שיעורא דתנן במתני' דמקוואות פ"ב משנה יו"ד וכמ"ש הר"ש שם בפי' המשניות והתוספות סוכה ד"ה טיט כו' ואני ההדיוט הכותב לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דוודאי יש לומר דמים המעורבין עם טיט אף שנפסל משתית בהמה כל שיש מ' סאה במים לבד כשירים לטבילה כמתני' דמס' ידים מ"ג מים שנפסלו משתית בהמה וסתמא קתני כו' בקרקע כשירין בכלים פסולין לשי' וההיא מתני' דפ"ב משנה יו"ד מיירי דאין במים שיעור מ' סאה אלא עם השלמת טיט הנרוק ומש"ה כשאין פרה שוחה ושותה מטיט המעורב עם מים אין הטיט מצטרף עם המים להשלים השיעור מ' סאה וכשהוא רך כ"כ שפרה שוחה ושותה ממנו מצטרף להשלים השיעור וביאר לנו במתני' שם בפ"ב מ"ו דאם מים צפין ע"ג מטבילין בו אף במקום הטיט ואין מים צפין ע"ג איצטרופי מצטרף הארבעים סאה אף הטיט אלא שאין טובלין בו לבדו כמ"ש הכ"מ בב"י סימן ר"א על דברי הר"מ בהלכות מקוואות פ"ח יע"ש היטב וכל זה אם פרה שוחה ושותה מהן דזה שיעורא שהקנה יורה מאליו או שאר שיעורים המוזכרים שם במשנה בפ"ב מ"י אבל אם אין שוחה ושותה מהן הטיט אין מצטרף להשלים השיעור אלא במים גופא צריך מ' סאה והמעיין בכ"מ פ"ח דמקוואות ובש"ע סימן ר"א סל"ב יראה כמ"ש כאן שסיים דאם אין בו מ' סאה אלא עם הטיט יע"ש ובזה אתיין דברי הר"מ דפ"ו מהל' ברכות ופ"ז וח' מהל' מקוואות על נכון וגם הכ"מ א"ש במ"ש דחמי טבריה דאיהו לשיטתיה יע"ש בפ"ו מהל' ברכות ובר"ח סל"ג יע"ש בזה:

וראיתי להטורי זהב בא"ח סימן ק"ס שתמה על מ"ש הטור וש"ע דנשתנו מראיתן מחמת עצמן דפסולין דמנלן ואי דחד דינא אית להו להא במקוה דפסולין בשינוי מראה ואפ"ה מחמת עצמן כשירין כמבואר בי"ד סימן ר"א (ס' כ"ז) עכ"ל ואני תמה על עצמי שאין אני רואה בכאן קושיא כלל דבמקוה אין שינוי פוסל מחמת צבע ומחמת מקומן אלא יין וחלב ומי פירות כמ"ש באורך ומבואר הוא ומש"ה בנשתנו מחמת עצמן פשיטא שהם כשירים משום דלית ביה ממשא כמו מימי הצבע וצבע עצמן משא"כ בנט"י דפסולין מחמת צבע או מחמת מקומן ה"ה דפסולין מחמת עצמן דמ"ש והכ"מ כתב בספ"ז דמקוואות על מ"ש הר"מ ז"ל מקוה שנשתנה מחמת עצמן דכשר נלמוד הוא במדיח סלי זיתים וענבים ובב"י סימן ר"א כתב על דברי הר"מ אלו דלמד מק"ו מסלי זיתים וענבים והדין עמו דקל וחומר הוא אם נשתנו מחמת צבע או מימי צבע כל שכן מחמת עצמן הרי דלא למד אלא מק"ו א"כ ה"ה בנט"י דפסולין במימי צבע או צבע וכדומה ה"ה דפסולין במחמת עצמן דליכא ק"ו דהדיח סלי זיתים אף דלא נשתנו מראיתן פסול לדעת הש"ע דלא כר"ש אליבא דלבוש והבאתיו לעיל ודע עוד דבמקוה אם נשתנו מחמת מקומן כשירין ונלמוד מדין צבע ואיני יודע למה כתב הר"מ מחמת עצמן אבל מה שהביא המ"א ראיה מפ"ט דפרה הי"ג והא במתני' דפרה פ"ח מי"א דבמי חטאת שנשתנו מחמת עצמן כשירים זה ראיה נכונה ודברי ט"ז צ"ע:

סוף דבר הכל נשמע דהד' דברים שחשב הר"מ בפ"ו מה"ב דפוסלין לנט"י למקוה יש מהן שפוסלין במקצת ויש מהן שאין פוסלין כלל הנה השינוי ומראה פוסל במקצת כמו יין וחלב ומי פירות ושינוי מראה מחמת צבע או מימי צבע ומחמת מקומן ומחמת עצמן אין פוסלין המקוה ולנט"י פסולין וגילוי בנט"י פוסלין ולמקוה כשירין או שיש מ' סאה ובטל האי במעוטו או במעין כ"ש כמו שהתבאר לעיל ועשית מלאכה אין פוסל במקוה וכ"ש הוא אם נאמר טעמא מפני שינוי מראה ואף אם נאמר טעמא שהן שופכין במחוברין לא עשה שופכין ומשנה שלימה שנינו במס' ידים ובמקוואות והבאתיו לעיל סלי זיתים יע"ש ולנט"י פוסלי' ושתפסול מחמת שתית בהמה בזה אם עצורין מחמת טיט לדעת הרי"ף ורא"ש ותוס' פסולי' אף במקוה ולדעתם הוא מה ששנוי במים פ"ב דבמקוואות פלוגתא דר"א ור"י בטיט הנרוק והוא שיעור' דפרה שוחה ושותה מהן והוא מ"ש בזבחים ובסוכה אילימא למעוטי טיט הנרוק כו' כ"ש לנט"י דפסולין ואם מלוחים וסרוחים לנט"י פסולים ולמקוה כשירין וזהו ששנינו