ראש יוסף על חולין חלק ב פט

בסימן ק"ס שם דאם אין ראוי לשתי' של אדם פסול היינו טעמא דאי אין אדם יכול לשתות ע"י הדחק גם הבהמה אינה שותה משא"כ כה"ג דטעמא משום סכנה וראוין הן לשתות ועשית מלאכה משנה שם מ"ב מבואר דאם נעשו בהן מלאכה דפסולין לנט"י וטעם פסולין כתב הר"מ דנעשו כשופכין בפי' המשניות ושם ה"ח ושאר פוסקים יעוין אבל הר"ש בפ"ק דידים מ"ג כת' הטעם דנשתנו מתורת מים יע"ש היטב ובלבוש א"ח כת' בס"ב דעשה מלאכה פסול שא"א שלא ישתנו מראיתן קצת ועיין באליה זוטא שכת' שם דהר"ש אפשר לאו משום דנשתנו מראיתן אלא שבטלו מתורת מים כמו חמי האור יע"ש ויפה כוון ומים שנפסלו משתיית בהמה ג"כ בהך משנה המים שנפסלו משתית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשרים יע"ש וכל זה בנט"י שהם במים שאובין בעינן ד' תנאים:

והנה בדין המקוה שהיא ממי גשמים לטבול בהן גופו לעלות מטומאה וכ"ש טביל' ידים שהן כשרים במקוה כשירה כמו שיתבאר לקמן יש לה דינים קצת' שווין לנט"י וקצתם אין דינן שוה ואבאר. שינוי מראה אין פוסל את המקוה ר"ל שנפל צבע או מימי צבע כמו דיו וקנקנתום המוזכר לענין נט"י אין פוסל המקוה וכ"ש נשתנו מחמת עצמן או מקומן דאין פוסלין המקוה בכך כמו שמבואר במ"ג פ"ז דמקוואות להדיא הדיח בו סלי זיתים וענבים אין פוסל המקוה ר"י אומר מימי הצבע פוסלין המקוה בג' לוגין ולא בשינוי מראה ר"ל דהוה מים שאובין שפוסלין המקוה בג' לוגין חסר מהן קורטב אין פוסלין המקוה אף שנשתנו מראית המים בשבילן וה"ה צבע גופא שנפל למקוה ונשתנה מראיו דכ"ש הוא כמו שאבאר דכשר אמנם אמרו במשנה ההיא יין ומוהל השמן לתוכו פוסל המקוה אם נשתנו מראיו וכן פסק הר"מ ז"ל בה' מקואות פ"ז ה"ח מי הצבע אין פוסלין את המקוה בשינוי מראה אלא בג' לוגין וכתב בה"א דיין ומוהל פוסלין בשינוי מראה והוא דברי ר"י במשנה דמקואות שהביא לעיל בסמוך וחילוק שבין מימי הצבע או צבע גופא למי פירות בעצמם מבואר בח"מ ובר"ש בפי' המשנה שם ובטי"ד סימן כ"א בב"י כתב דשאני צבע דלית ביה ממשא אלא שנצבעו המים ממנו וה"ה מימי הצבע לא מחמת עצמן הן כך אלא מחמת הצבע הניתן לתוכו משא"כ מי פירות ויין שהן בתולדותן כך במראיתן כשנפלו למקוה אם נשתנו מראית המים פוסלין המקוה וזה לשון הר"מ ז"ל בפ' ז' ה"א אין המקוה פוסל לא בשינוי טעם ולא בשינוי הריח אלא בשינוי מראה פוסל וצריך לומר דלאו בכל שינוי מראה פוסל אלא יין ומי פירות אבל נשתנו מחמת מימי צבע וכ"ש מחמת עצמן או מקומן או עשן דכשירים וכן כתב שם בסמוך כיצד היין כו' וזה מבואר ופשוט הוא וגלוי לא שייך במקוה ורצוני לומר במי מקוה שראוין לטביל' כל גופו לא שייך גילוי כמבואר במשנה ד"ה בפ"ח דתרומות דר"י אומר בכלים כ' ובקרקעות מרובין דהיינו מ' סאה בר"ש שם שכ' תדע דכל מגולה הוא יע"ש ובמעיין המושך אפילו כ"ש ועיין בפר"ח י"ד סימן קי"ו ובר"מ הל' רוצח ושמירת נפש יע"ש שפסק כת"ק דכל שהמים מרובין כו' וא"כ ודאי וכ"ש במ' סאה דמודה דלא שייך ביה גילוי ועשיית מלאכה לא פוסל במקוה הראוי לגופו וכן כתב הכ"מ בפ"ו מהל' ברכות וז"ל אבל במים נובעים או מי מקוה נראה מדברי רבינו דאין עשית מלאכה פוסלין המקוה ותלה דבר זה ברבינו ובירא' לי ואני תמה על עצמי הלא משנה שלימה שנינו במקואות פ"ז מ"ג הדיח סלי זיתים וענבים ושרה פתו דכשר כו' והר"מ פסקה להלכה בהל' מקואות פ"ז ה"ז יע"ש דהיינו מים שנעשו בהם מלאכה ואפ"ה כשר לא מיבעיא לטעם הר"ש דמים שנעשו מלאכה דפסול מחמת שינוי מראה וכפי הבנת הלבוש בא"ח סימן ק"ס פשיטא דכשר דלא פסול שינוי מראה בצבע וכדומה במקוה אלא אפילו להר"מ דטעמא דנעשו כשופכין לא שייך זה אלא בשאובין ולא במי מקוה ומש"ה שרי בהדיח בהן כלים או שורה פתו בהן המוזכר בפ"ק דכלים דפסולין לנט"י ובא"ח סימן ק"ס משום מלאכה ולמקוה כשירין כמבואר במ"ג פ"ז דמקואות שהבאתיו ואיך תלה ביראה לי:

עוד ראיתי שכתב שם הכ"מ וז"ל ומפרש רבינו דל"ש בכלים ובקרקע מדלא מפליג כדמפליג בנפסלו משתיית הכלב כמ"ש בסמוך עכ"ל לא ידעתי אם בא לומר מדברי רבינו מוכח הכי הרי בהדיא כתב כן בין בכלים בין בקרקע והיינו במים שאובין אף שהן עתה בקרקע ואי דדייק ממשנה פ"ק דידים דמפליג ברישא במים שנפסלו משתית בהמה בין כלים לקרקע ובסיפא אין מפליג זה לא ידענא להולמו כלל דהא במים שאין ראוין לשתיה בודאי אין חילוק דהא לשיטת הר"מ ז"ל אין כשר לנטילת ידים אלא מי המקוה ולא מים שאובין כמו שכתבנו בפ"ו מהלכות ברכות ה"ה דלא כר"א בהשגותיו ושאר פוסקים ועיין בטא"ח סימן קנ"ט ובאחרונים וכיון שכן הא דמפליג בין כלים לקרקע בנפסלו משתית בהמה ע"כ במי מקוה מחוברין שלא היו תלושין מעולם ובכה"ג גם בעשה מלאכה במים מחוברין ודאי דלא נפסלו לנט"י וכמ"ש הוא בעצמו בסוף דבריו שם דבמי מקוה לא נפסלו בכך ולפי' הר"א ז"ל ורבינו יונה כמבו' בא"ח סי' קנ"ט י"ל דאה"נ דברישא מפליג בין כלים לקרקע דהכלים פסולין בקרקע אף בשאובין כשירים לנט"י ולרבינו יונה אף במחוברין אלא שאין מ' סאה כמבואר בא"ח סימן קנ"ט ובסיפא גבי עשה מלאכה או שינוי מראה מחמת צבע ועשן ושאר דברים לבד יין ומי פירות בקרקע נמי פסולין והיינו בשאובין דחשיב כשופכין כיון שהיו פ"א תלושין ולהר"ש תרווייהו משום שינוי מראה אבל מחוברין מעולם אין פוסלין כ"א יין וחלב ומי פירות כמו ששנוי במ"ג דפ"ז דמקואות יע"ש ולהר"מ ז"ל צריך לומר הא דאמר דנפסלו משתית בהמה בקרקע כשירים בכלים פסולין היינו במחוברין דאי לא"ה אין כשירין לטבילת ידים כלל בשאובין ואי דנטל בכלי היינו כלים אלא במחוברין והא דלא מפליג כן בסיפא בהנך תרתי בשינוי מראה ע"י צבע או נעשה מלאכה בין כלים לקרקע דהיינו מחוברין מעולם דהנך תני להו כבר במס' מקואות פ"ז מ"ג דהדיח כליו וכן שינוי מראה מחמת צבע לבד מיין ומי פירות דכשירין למי מקוה ומש"ה לא צריך למתני הכי במס' ידים דכשירין בקרקע והא דתנן ברישא דנפסלו משתית בהמה דכשירים למי מקוה משום דלא שמעינן בשום דוכתא במקואות ואדרבה התם תנן בפ"ב משנה י' טיט הנרוק ר"א ור"י והוא שיעורא דפרה שוחה ושותה מהן דכשירים ואם לאו פסולים כמבואר בר"ש שם ובזבחים כ"ב א' אילימא למעוטי טיט הנרוק ובתוס' שם ד"ה למעוטי ובסוכה י"ט ד"ה טיט הנרוק יע"ש היטב וה"א דגם בנפסלו מחמת מלוחים או סרוחים נמי דנפסלו בקרקע קמ"ל דלא וזה הוא חילוק הרי"ף בברכ' פ' א"ד הביאם הרא"ש כאן בשמעתין וכן הוא מסקנת התוס' כאן בד"ה מים שנפסלו כו' וזבחים כ"ב א' שם יע"ש היטב ועיין מ"ש לקמן בעזה"י. כלל העולה מדברינו דלדברי מי שמכשיר מים שאובין לטבילת ידים בקרקע כיון דהוכשרו לבעל קריין והוא שיטת הר"י ז"ל בהשגותיו בפ"ו מהל' ברכות אפשר לומר הא דחילק ברישא בין קרקע לכלים אף בשאובין בקרקע כשירין ובסיפא במים ע"י שינוי מראה או מים שנעשו בהן מלאכה פסולין בשאובין בקרקע מדלא מפליג כן כמו ברישא:

עוד ראיתי להכ"מ בפ"ו מהל' ברכות ה"ט שכתב במ"ש הר"מ ז"ל מים שנפסלו משתית הכלב (דהוא מה ששנוי במשנה משתית הבהמה) כמו עכורים או סרוחים כתב הכ"מ דמפרש כפי' בתרא דרי"ף והביאם הרא"ש כאן בשמעתין דאף טיט הנרוק נמי דינא הכי דכשירים בקרקע יע"ש ויש לתמוה דהרי הר"מ פסק בפ"ח ה"ט דהלכות מקואות הביא הא דטיט הנרוק שאין פרה שוחה ושותה מהן פסולין והלח"מ בפ"ו מה"ב כתב וז"ל והא דאמרינן בפ"ב דזבחים דפסולין י"ל לנט"י הקילו עכ"ל א"כ הוא ז"ל מחלק בין טבילת ידים דכשירים אף בנפסלו משתית בהמה ובין טבילת גופו שהוא מן התורה דפסיל בטיט הנרוק ונט"י כשירין אף בטיט הנרוק ומתניתין דפ"ק דידים מ"ג שנפסלו בכלים פסולין בקרקע כשירין מיירי אף בטיט הנרוק ובקרקע כשירים לטבילת ידים ולא לטבול כל גופו בהן יע"ש:

ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דאם נאמר דר"מ ז"ל סובר דטיט הנרוק הוה בכלל מים שנפסלו דסתמא תנן במתניתין מים שנפסלו משתית בהמ' בקרקע כשירים וע"כ דלטבילו' ידים הוא דכשר או דנאמר דלהר"מ אין חילוק בין נפסלו מחמת עכורין וסרוחין ובין נפסלו מחמת עכורין כטיט הנרוק כמו שחילקו התו' והרא"ש דאין נראה לו הך חילוקא כו' וא"כ ע"כ הא דכשירים בקרקע היינו לנט"י ולטבילת ידים אבל לטבול בהן כל גופו לא ואשתומם על המראה דהא תניא בתוספתא מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולין בקרקע כשירים רשב"א אומר אף בקרקע טובל בהן כל גופו אבל לא ידיו ורגליו והביאה הר"ש במקוואות פ"ז מ"ג והביאה:

הכ"מ בפ"ו מהל' ברכות ומביאה הגמרא כאן נימא כתנאי כו' וא"כ הרי בהדיא דאף לטבילת גופו כשירים מים שנפסלו משחית בהמה ואיך כתב לטבילת גופו לא ואין לומר דלטבילת גופו היינו שנטמא בטומאה דרבנן דזה לא נמצא כלל לחלק בטבילת גופו בין טומאה דאורייתא לדרבנן וגם הלח"מ לא כתב אלא נט"י דהקילו בו כמה דברים ולא לשאר טומאות שבגופו כו' והרי הר"מ בפ"ח מהל' מקוואות סתם וכתב דאי אין פרה שוחה ושותה אין נמדד עם המקוה ולא חילק ובודאי לענין טבילת גופו אין לחלק בין דאורייתא לרבנן וכמ"ש בפ"ח מהל' מקוואות ולא ניתן להאמר כלל ויקשה מ"ש כאן:

והנה יש שני דרכים לפנינו הדרך הא' דלהר"מ אין חילוק כלל בין מים מלוחים וסרוחים לטיט