ראש יוסף על חולין חלק ב פז

לאו בסעודה כו' עד כאן לשונו כבר כתבנו בתוספות ד"ה עוף וגבינה והארכנו שם בעזה"י אמנם ראיתי כי צריך לתוספות ביאור וזה שיטה חמישית שכתבו התוספות כאן בהקדם דלמאן דאית ליה דצריך המתנה שש שעות בין בשר לגבינה א"צ כלל קינוח ונט"י כיון דהמתין שש וא"צ ראיה לזה והריטב"א בפי' כת' כן וזה לשונו בד"ה בשר של בין השינים נמצא פסקן של דברים שאם אכל בשר לסעודה אחרת מותר לאכול בלא קנוח וה"ה בלא נט"י אלא שאם מצא בשר בין השינים צריך לקנח וזה מוזכר בש"ע ומ"מ נט"י לא מוזכר כ"א בגבינה ואח"כ בשר הוא דמשכחת לה ולא בע"א ולשיטה זו שמביאין התו' כאן והוא שיטת ר"י וראבי"ה המוזכרת בהגהת אשר"י בפירקין ובמרדכי והביאו הב"י ובש"ע דכיון שסילק ובירך ברכת המזון הוה מסעודה לסעודה אלא דכת' בש"ע דצריך הדחה וקינוח הפה והדין עמו כיון דלא שהה כלל בוודאי מה מהני סילק ובירך ברכת המזון ולא גרע מבשר אחר גבינה דצריך נט"י וקינוח הפה. ולפ"ז בשר ואחריו גבינה די בהנך תרתי קינוח ונט"י וסילוק סעוד' וברכת המזון כמבואר בפוסקים ובשר אחר גבינה די בהך תרתי קינוח ומדיח ומעתה קשיא וודאי מה אקשי ליה לר"י בריה דר"מ מברייתא דאגרא דאמר עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא דלמא אה"נ דבשר וגבינה צריך סעודה אחרת דהיינו ברכת המזון אבל גבינה ואח"כ בשר א"צ כלל וברייתא דב"ש וב"ה מיירי בשר ואח"כ גבינה כמו לר"ת דאה"נ דאפילו סילק ובירך ברכת המזון צריך הנך תרתי קינוח ונט"י והא דלא הזכירו בית שמאי ובית הלל מסעוד' אחריתא דהכא נמי דלא הזכירו בדבריהם נטילת ידים לפירש"י ותו' דמדיח היינו הדחת פה אלא דנקטו במה דצריך לעשות בפה וה"ה דמצי איירי בשר ואח"כ גבינה לשיטה זו ועוד מברייתא דאגר' אין קושיא והם אמרו ליה מאגרא דאין לומר השתא כמ"ש הרמב"ן דאם איתא דלא הוזכר כלל נטילת ידים וקינוח הפה למה מזכיר אגרא הנך תרתי דהא לשיטה זו איתא להנך תרתי בשר ואח"כ גבינה דצריך סעודה אחריתא וקינוח והדחה וקאמר אגר' דל"ת עוף אפיקורן שלו דא"צ סעודה אחריתא אלא אף נט"י וקינוח א"צ וצריך לומר כמ"ש הרמב"ן ז"ל דאם איתא דיש דאורייתא דנאכל באפיקורן הוה לאשמעינן רבותא טפי בגבינה ואח"כ בשר ונאמר דאין הכי נמי לשיטה זו גבינה ואחר כך בשר חדא מינייהו סגי דהיינו נט"י לחוד ור"י בריה דר"מ לא עביד כלום ומש"ה איקשי ליה מאגרא דמשמע ע"כ דחדא מיהת בעינן. או דנאמר לשיטה זו כמ"ש הת"ח ז"ל דנאכלין באפיקורן משמע ששניהן נאכלין באפיקורן מדלא אמר נאכל באפיקורן כו' דגבינ' הוא דנאכל באפיקורן יע"ש ורצה לומר דאגרא בא להשמיענו דעוף וגבינה נאכלין דגם עוף אחר גבינה נאכלין וכ"ש הוא אלא דבא לומר דווקא כה"ג דליכא דאורייתא אבל גבינה ובשר בהמה לא וחדא מיהת בעינן או דדייקינן מיניה לגמרי דמשמע הא בשר וגבינה קודם בעינן הנך תרתי ולא חיישינן לקושית הלח"מ דלמא בחדא סגי ונמצא לפי שיטה זו ברייתא דב"ש וב"ה מצי אמרי בין בשר ואח"כ גבינה או להיפך דבתרווייהו בעינן הנך תרי קינוח והדחה אלא בשר ואח"כ גבינה צריך ברכת המזון ג"כ כמ"ש מר עוקבא אנא בסעודה אחרינא אכיל וכמ"ש התו' כאן וגבינ' ואח"כ בשר א"צ ואכל בשר אסו' לאכול גבינ' עד סעוד' אחרינא אף ע"י קינוח ועיין במרדכי בפירקין שכתב דר"ת מיירי ביממא וזה כדעת מבוא השערים יע"ש היט' זהו מה שרצינו לבאר בכאן ועיין בי"ד סי' פ"ט בש"ך ופר"ח שכתבו דהמתין שעה א' א"צ קנוח ונט"י אלא ביום סילוק ובירך צריך כו' ועיין בהגהת מיימוני פ"ט דמ"א כתב שרש"י ור"ח ור"ת הצריכו קינוח והדחת פה יע"ש ואין הכרע אי קאי על הדחת פה וכבר כתבנו לעיל מזה שבש"ד של מהרש"ל מצאתי רש"י ור"ת וכן הוא בתו' ד"ה מקנח יע"ש היט' בזה:

גמרא אמר שמואל אנא להא מלתא חלא בר חמרא כו' הא דמייתי תלמודא הך מלתא להכא וגם שמואל דקרי עצמו חלא משמע שהיה עושה איסור בדבר כת' יש"ש סימן ה' דבא ללמדינו רוב הזהירות שלא יאבד ממונו ויצטרך לבריות ועיין בפא"ט בסימן ט' ג"כ מזה דת"ח צריך ליזהר שלא יאבד משלו ואם הוא עני וא"א להתפרנס אלא משל צבור ילמוד ויתפרנס משל צבור ואם אפשר להתפרנס משלו אשריו:

ובתוספות ד"ה מים ראשונים מצוה ואחרונים חובה בברכות דף נ"ב ב' כו' אסמכתא הוא כו' לפי שאין לנו מלח סדומית כו' אין חובה ולא מצוה עכ"ל אין רצונם לומר דהך דרשא דאלו דברים לא הוה מן התורה אלא אסמכתא דפשיטא דגם מים ראשונים הוה מדרבנן משום סרך תרומה כדמסיק לקמן וידים דהוה שניות הוא ג"כ מד"ס וגם במ"ש דשמן לא הוה חובה ומצוה מוכיח שאינו כן אלא כתבו זאת דל"ת דהך דרשא דברכות נהי דמדרבנן הוה מ"מ גזיר' חכמי' כך הוא ומצו' דרבנן הוא וכל מצו' דרבנן אסמכינהו אקרא ואפשר דהוה דאור' מלאו דלא תסור אלא לענין מלקות אין לוקין לכך כתבו דאינו כן דמים אחרונים לאו משום דמצוה לשמוע דברי חכמים אלא משום שמירת גופו צריך מים אחרונים מפני מלח סדומית ואנו שאין לנו מלח סדומית בטלה הנטילה וא"כ ודאי לאו גזירת חכמים הוא אלא הודיעו לנו שיש לשמור א"ע ממלח סדומית ובזה לא שייך דאסמכינהו אקרא כו' דאינו לא מצוה וסייג וגדר כלל אלא במין הרפואות לשמור גופו של אדם ואפ"ה כתבו דהוה כעין אסמכתא ורצו בזה לאפוקי ממה שאומרים דמצוה דרבנן איכא במים אחרונים מפני שידים מזוהמות פסולות לברכה כמו דאמר התם בסוף אלו דברים והא דאמר טעמא מלח סדומית אף מי שאין מברך וידים מזוהמות נ"מ למי שאכל דבר שאין בו מלח כלל או דנ"מ דצריך לברך על רחיצת ידים על מים אחרונים דאסור לברך בה"מ בידים מזוהמו' ולכך כתבו דאינו כן דאנו שאין לנו מלח סדומית אין נוהגים במים אחרונים והא דאמר התם דמזוהם פסול לברכה היינו להם כו' ר"ל שהיה להם מלח סדומית והיה הדבר חובה הוה כמזוהם ואסור לברך בה"מ בלא מים אחרוני' אבל לדידן שאין מצוי מלח סדומי' אף שידיו מזוהמו' מתבשיל רשאי לברך בה"מ שאין מקפידין לרחוץ הידים לא חשיב מזוהם ומיהו. לאיסטניס הוה כמזוהם ואסור לברך ואפשר דבעי לברך על רחיצת ידים ועל זה סמכו בקושייתם לכאן מה לי מצוה או חובה ולהביא תי' בה"ג דראשונים צריכין ברכה ולא אחרונים והיינו לשיטתם דעיקר תקנה משום מלח סדומית ולא משום בהמ"ז דמזוהם פסול דא"כ גם באחרונים היה צריך ברכה ועיין ברא"ש ורשב"א פא"ד ועיין בת"ח מ"ש כאן:

גמרא אחרונים אין נוטלין אלא בצונן עכ"ל מים אמצעים דינן שוה למים אחרונים דאין נוטלין אלא בצונן דבעי לנקות הידים משיורי המאכל ומים חמין מזהמין הידי' ונדבק ביותר המאכל שאכל והא דלא אמר כן אמצעים משום דלא הוזכר בברייתא אלא לענין רשות ואה"נ לענין תבשיל של בשר לגבינה צריך צונן כמו במים אחרונים כמה שכתבנו בסמוך

(ע"ב) גמרא א"ר נחמן ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה הא דקרי ליה חובה אף שהוא מצוה נמי מה"ט דלעיל דלגבי רשות חובה קרי ליה ומשום דאמר אמצעים רשות קאמר בין תבשיל של בשר לגבינה חובה ואי בעי ברוכי אמים אמצעים עי' בר"ן כאן בשמעתין ובא"ח קע"ג ובי"ד פ"ט אבאר: ובתו' ד"ה ל"ש אלא בין תבשיל לתבשיל אומר רבינו שמואל כו' דבין תבשיל לגבינה שלאחריו אסור כדאמר כו' ולא ניחא ליה לחלק בין בשר ממש ובין תבשיל שנתבשל עם בשר אלא דשווין המה וא"כ ע"כ ר"א לא אשמעינן אלא שיש חובה במים אמצעים אבל לא נקיט סידרא דגבינה ואח"כ תבשיל של בשר מיירי ומיני' בין תבשיל לתבשיל רשות בשניהם של בשר או של חלב מיירי דב"א בשר חובה מיהא איכא וגם איסורא נמי באכל בשר תחילה דלדידיה אין חילוק בין בשר ממש לתבשיל של בשר ודע דאפשר היה לומר דהוכחת ר"ש דע"כ אין חילוק דאי ר"נ תבשיל של בשר ואח"כ גבינה אמר דחובה ליטול ידים וה"ה קינוח הפה דצריך וא"כ יקשה מה מקשה לעיל לר"י בריה דר"מ מאגרא דלמא אגרא אמר עוף וגבינה אבל בשר וגבינה לא ואי מה דמזכיר אגרא קינוח והדחה ר"ל דל"ת נהי דהמתנה שש א"צ מ"מ אפשר דבעי הנך תרתי כמו בין תבשיל של בשר ואח"כ גבינה קמ"ל דלא אלא ש"מ דליכא שום גוונא לחלק דצריכין הנך תרתי כ"א בגבינה ואח"כ בשר ומש"ה אקשי ליה מאגרא דאי לאפוקי בשר ואח"כ גבינה לא מהני הך הכי ואי בין תבשיל של בשר לגבינה נמי לא מהני אלא ש"מ כו' ובאמת יש להקשות לפי מה שכתבו בסוף דבריהם ויתכן פי' זה אף למאן דאוסר גבינה אחר בשר בנטילה וקנוח עכ"ל והיינו דיש חילוק בין בשר ממש לבין תבשיל של בשר א"כ יקשה מנלן למידק מדברי אגרא כלום וכקושית מהר"מ מלובלין ז"ל או קושית הלח"מ דלמא בחדא סגי בגבינה ואח"כ בשר והא דמזכיר הך תרי משום דל"ת דנהי דנאכל באפיקורן זה דלא דמי לבשר ואח"כ גבינה דבעי סעודה אחרינא מ"מ ליבעי נט"י וקינוח כמו ק תבשיל של בשר לגבינה אלא דנאכל לגמרי באפיקורן אלא ש"מ דאין חילוק וצ"ל דלפי מה שסיימו התוס' כאן צ"ל דקושית התו' מאגרא הוא כמ"ש הרמב"ן דאם איתא לאשמעינן בדאורייתא גבינה ואח"כ בשר כו' או כמ"ש הת"ח מדאמר נאכלין משמע גם העוף נאכל באפיקור' ולאשמעינן הא בשר אחר גבינה לא וכבר כתבנו מזה לעיל באורך יעוין שם היטב ואין להאריך: בא"ד ומפרש ר"ת בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה רשות ובין תבשיל של בשר לגבינה חובה עכ"ל רבותא אשמעינן אף שאין הבשר