ראש יוסף על חולין חלק ב פו

תקנה אלא וודאי מ"ש רש"י אבל בשר בהמה צריך קינוח בגבינה ואח"כ בשר מיירי ודי בקינוח הפה ונטילה כו':

בתו' ד"ה עוף וגבינה תימא דהיכי פריך כו' כדאמ' בסמוך ר"ל דאמר ר"ח אכל גבינה מותר לאכול בשר אלמא דיש חילוק בין גבינה ואח"כ בשר או בשר ואח"כ גבינה ותירצו דמזכיר אגרא הנך תרתי ש"מ בשום מקום בעינן הנך תרתי דאי לא בעינן בשום מקום הנך תרתי מה"ת לומר בעוף בעינן עד דהוצרך לאשמעינן בעוף לא וכן כתב מהר"מ מלובלין ז"ל אלא ע"כ גבינה ואח"כ בשר צריך הנך תרתי דאי בשר ואח"כ גבינה צריך שהי' כדאמר בסמוך עד סעודה אחריתא ולא ממדות חסידות ומש"ה פריך ליה:

בא"ד בלא נטילה וקינוח כו' דלענין נטילה אין חילוק עכ"ל לפי פי' בעל מבוא השערים ה"פ דא"צ נטילה וקינוח ביממא בשר אחר גבינ' ומיני' דגבינ' אחר בשר אף ביממא צריך נט"י ויש חילוק בין בשר לגבינה ובין גבינה לבשר בתרתי לפי המסקנא דגבינה ואח"כ בשר א"צ קינוח וגם נט"י ביממא א"צ ואלו בשר ואח"כ גבינה צריך קינוח ונט"י אף ביממא אבל מהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל פירשו דה"ק תרתי לא בעינן נט"י וקינוח אלא חדא דהיינו נט"י ודוחק ואף שכתבו התוס' דלפירושו אין חילוק בין נט"י היינו לפי דעת המקשה דלא ידע דשאני יממא ובאמת נמי בלילה אין חילוק לענין נט"י ועי' בחדושי הרשב"א שהביא לשון ר"ת וז"ל הרשב"א וגאון ז"ל ג"כ כתב אכל בשר מות' לסעודה אחרת וה"מ חסיד אבל אנו מקנחינן פומי' ומחזרינן ידי' ואכלין אכל גבינה שרי למיכל בשר בלא קינוח ונט"י וה"מ דחזי' לידיה דלא מטנפא הרי בפירוש דגבינה ואח"כ בשר בעינן דחזיה לידיה והיינו ביממא אבל בשר תחילה לא מהני דחזיא לידיה אלא שקשיא לי דהא הרשב"א כתב גם כן אחר כך דלפי דבריהם אין חילוק אלא שצריך זה קינוח הפה וזה אין צריך והנ"מ נמי כמו שכתבו ביממא וצ"ע:

בא"ד והעולם נהגו כו' ואע"ג דתני אגרא כו' באו ליישב מנהג העולם וכ"ז לשיט' אבל לשיטת הר"מ אגרא דוקא נקיט גבינה ועוף נאכלין באפיקורן דלאו דאורייתא הן וגבינ' ובשר צריך הנך תרתי קינוח ונט"י ובשר עיף וגבינה צריך שהי' כר"ח דסתמא אמר אכל בשר אסור לאכול גבינה אפי' בשר עוף כו':

בא"ד ומיהו קשה כו' ודוחק להעמיד כב"ש עכ"ל ר"ל דב"ש סברי דבש' עוף בחלב לאו דאורייתא כר"י הגלילי ואפ"ה אסור לאכול בב"א ודוקא עולה כו' ומדלא הזכירו חיה ש"מ דלאו כר"ע ס"ל לב"ש וד' מחלוק' בדבר חכמים ור"ע ור"י וב"ש ובאמת מצינו לומר דב"ש כר"ע ונקיט עוף דשכיח וה"ה חיה לב"ש דעולה כו':

בא"ד ור"ת מפרש דטעמא דאגרא דאין נדבק בידים וחניכי' ובשינים כו' עכ"ל מהר"מ מלובלין ז"ל פירש דלר"ת אה"נ דלאגרא בשר עוף בחלב דאוריית' כו' יע"ש ועי' מה שהארכנו בזה באורך בביאור שיטת ר"ת ועתה אכתוב עוד מזה דודאי משמע דהתו' לא הדרי השתא מזה דלר"ת נמי אף לאגרא בשר עוף בחלב הוא דרבנן דע"כ כן הוא דלא מצינו לומר דלר"ת לאגרא בשר עוף בחלב דאורייתא דלא מצינו לר"ת דוקא עוף וגבינה דה"ה גבינה ועוף נאכלין באפיקורן ובשר אחר גבינה אין נאכלין באפיקורן מדמשני אלא ביממא אלא ש"מ דשאני בשר עוף שהוא דרבנן והא דחיה אינה נאכלת אף שהיא דרבנן דנדבקת ועוד נראה דעוף ג"כ נדבק קצת כמו גבינה ומש"ה ניתר בעוף שהוא דרבנן וחיה נדבקת יותר והחמירו אף דהוה רבנן ועי' בת"ח ועמ"ש לעיל

(דף קה ע"א) רש"י ד"ה ולא מדיח במים שהקינוח יפה עכ"ל מפירש"י נראה בהדיא דהך הדחה המוזכרת כאן הדחת פה דאי נט"י לא שייך דקינוח עדיף דלא שייך זה לזה כלל אלא תרווייהו בפה וב"ש סברי דזה עדיף לעשות כו' וגם התו' מודים לזה בד"ה אילימ' דהך הדחה היינו פה מדכתבו דהדחה עדיף יע"ש אבל יש מפרשים והוא דעת הר"מ ז"ל ושאר פוסקים דמדיח היינו נט"י ואמר אילימא דב"ש קינוח ולא בעי נט"י א"כ ר"ז כב"ש ומסיק מר אמר חדא כו' והא ודאי דתרוויהו בעי' כדאמר אגרא עוף וגבינה לא בעי הנך תרתי אבל בשר וגבינה בעינן הנך תרתי קינוח ונט"י וכמ"ש לעיל:

ובד"ה ב"ה כו' דלא סגי ליה בקינוח כו' הא דהוצרך לזה לומר דפליגי הסברות הפוכות לבית שמאי קינוח עדיף ולבית הלל הדחה עדיף תרוייהו סברי קינוח עדיף דא"כ מה פריך מר"ז דאיהו נמי כב"ה מר שאם רוצה להחמיר ולעשות קינוח או שאין לו מים לדחות פיו אין קינוח אלא בפת כו' אלא ר"ז דאמר כב"ש והתו' הקשו ע"ז ד"ה אילימא מנלן להקשות אימא דאה"נ דלב"ה הדחה סגי וכ"ש קינוח ומש"ה עכ"פ פירש"י דלב"ה הדחה עדיף ולא מהני קינוח ופריך ר"ז כב"ש:

ובתו' אילימא כ"ש כו' דלא הוה למימר ולא בעי מקנח כו' ועוד כו' וב"ה סברי דאף בהדחה לחוד סגי כמו בקינוח עכ"ל ר"ל דלשון ולא בעי ודאי אינו מדוקדק דהא לא סגי לב"ש במדיח דקינוח עדיף אלא הוה למימר מקנח ולא מדיח דתרווייהו נכללו בו חדא דוקא קינוח ועוד דא"צ הדחה כו' ועוד דאמאי לא דכ"ע קינוח עדיף וב"ש סברי דוקא קינוח וב"ה סברי אף מדיח סגי ור"ז היכא דרוצה לעשות קינוח קאמר דאינו אלא בפת ומ"ש, התו' לב"ש קינוח עדיף הוא לאו דוקא דגם לב"ש קינוח עדיף אלא דמדיח לחוד סגי או דלב"ש עדיף ולב"ה שוין המה אבל אין צורך לזה אלא כמ"ש מקודם:

בא"ד לכן נראה דעדיף הדחה מקינוח כו' איידי כו' ר"ל דבית שמאי לא בעי הדחה דעדיפא אלא בקינוח לחוד סגי ובית הלל סברי בעי הדחה ולא סגי בקינוח לחוד וגם אין לומר דנקיט ולא בעי דבמדיח סגי דמהיכא תיתי לומר דבעינן תרווייהו והא לב"ש בקינוח דגרע סגי אלא איידי והוה מצי למפרך דהוה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דלב"ה דוקא מדיח ולב"ש בקינוח סגי לחוד:

בא"ד ולא מצי לשנויי דב"ש תרתי בעי וב"ה סברי סגי או קינוח או מדיח דא"כ הל"ל קינוח דגרע ממדיח עכ"ל דאין לומר דלמא ב"ש סברי תרתי בעי' קינוח והדחה וב"ה סברי מדיח לחוד סגי ולא קינוח דא"כ אכתי לא הועיל בתירוצו כלום דלר' זירא דאמר כב"ש דלב"ה קינוח לא מעלה ולא מוריד ובמדיח לחוד סגי אלא ע"כ דבחדא מינייהו סגי וא"כ ליתני מקנח דגרע טפי ממדיח וכ"ש מדיח וקשיא לי לפ"ז מה כתבו התו' דה"מ למפרך דהוה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה הא צריך לפירכא דר"ז דאי לאו דר"ז הייתי אומר דב"ש תרתי בעי וב"ה דוקא מדיח דעדיף ולא קינוח דהשתא ב"ה לקולא וב"ש לחומרא ולכך הוצרך להקשות מר"ז דאמר כב"ש ותו ליכא למימר כמ"ש דאכתי הוה ר"ז כב"ש כמ"ש ודוחק לומ' דה"ק דהוה לי' למיפרך הך פירכא נמי דהוה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה דמ"ש אלא דאית ליה פירכא אחריתא לא משמע כך ועי' בריטב"א שכ' וז"ל לכך פי' דהדחת פה עדיף כו' ובדין הוא דלפרוך מקולי ב"ש אלא דפירכא דר"ז כבית שמאי עדיפא יע"ש בזה:

בד"ה אלא מקנח וה"ה למדיח תרווייהו בעינן וכן פי ר"ח עכ"ל כונתם מבואר דכתבו לעיל בד"ה אילימא דאי ב"ה בחדא סגי ר"ל רבותא טפי דקינוח סגי וכ"ש הדחה דעדיף לשיטתם ועי' מהרש"א ז"ל וברא"ש וכ' עוד מהרש"א ז"ל לשיטת רש"י מי הכרי' דתרתי בעינן ומהר"מ תי' דא"כ לב"ש לא הוה למנקט קינוח דעדיף אלא הדחה דגרע וה"ה לב"ה עכ"ל מ"ש לב"ש אין דומ' למ"ש הרא"ש ז"ל דב"ש אמרי מקנח וב"ה אמרי אפי' מדיח הוה להו לאשמעינן משא"כ לתוס' דב"ש הקדימו דבריהם לב"ה וא"כ ב"ה למה להו להשמיענו כלל הדחה ויש לעיין דאפשר דב"ה אמרו בתחלה וענוים היו והקדימו דברי ב"ש בגרסתן קודם לדבריהם כמו דאמרינן בכמה מקומות ומ"מ יפה הקשה מהרש"א ז"ל במ"ש דאפשר דאיכא למימר דקנוח עדיף ירצה בזה לשיטת רש"י אין הכרע איזה מהן עדיף דהא בהמקשה פי' דב"ש וב"ה פליגי איזה מהן עדיף וכיון שכן אימא דתרווייהו כי הדדי נינהו נמי ומר הזכיר זה דמהני ומר הזכיר זה דמהני דשניהם שוין. ומנלן דאחד מהן עדיף מחבריה והקשה שפיר מנלן דבעינן תרווייהו קינוח והדחה:

במרא אמר רב חסדא אכל בשר כו' אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר כו' כך שהיה להר"מ דוקא שהיה ובין גבינה שאל לו כמה שהה והשיב לו דא"צ כלום ולר"ת כבר פרשנו דאיירי בלא קנוח כו' וראיתי להרשב"א בחדושיו שכ' וז"ל בד"ה נמצא פסק הלכה ועוד נראה דע"כ ר"א דבעי מר"י בשנטל ידיו וקינוח הפה מיירי דאי לא לא הוה אמר ר"י ולא כלום דלכ"ע צריך נט"י אלא ע"כ כמה ישהה אפילו לאחר נט"י בין גבינה לבשר אפ"ה בין בשר לגבינ' אסור עכ"ל יש להקשות דמנא ליה זאת אימא ר"א מר"י שאל בלא קינוח הפה ואמר ליה בלא כלום ופריך בין בשר לגבינה אסור דזהו החילוק שביניהם כו' אלא דא"כ תיקשי ליה מברייתא דב"ש דקתני מדיח ומקנח והיינו קינוח הפה ומשמע דב"ה תרווייהו בעי וכדמסיק ור"ז דאמר אין קינוח הפה אלא בפת ועכ"פ בין בשר לגבינה בעינן מיהת הכין אלא ע"כ דר"א מר"י בנט"י הוא דקבעי ליה וקינוח לא הזכיר לו כלום או דבעי ליה קינוח ונט"י ואפ"ה בין בשר לגבינה אסור וזהו הראי' מוכרחת שלו וכבר כתבנו בישוב הדבר ההיא לעיל באורך יע"ש בעזה"י:

ע"ש אמר ליה רב אחא בר יוסף לר"ח בשר שבין השינים מהו קרי עליה הבשר עודנו בין שיניהם עי' ביש"ש בפירקין ובמהר"מ מלובלין ובפר"ח שהקשו כולם דמה מקשה ליה בשר בין השינים מהו לפי' הר"מ דעיקר דצריך המתנ' הוא משום בשר שבין השינים א"כ מה מיבעי ליה וע"ש מה שתי' ובי"ד אכתוב חזה:

ובתוספות ד"ה בסעודה אחרינא אכילנא