ראש יוסף על חולין חלק ב פה

ודע שכל זה יוצדק אם נאמ' שאין הפרש בין בשר לגבינה או גבינה לבשר אלא קינוח הפה אבל נט"י ביממא בתרווייהו לא ובלילה בתרווייהו בעינן והם אמרו לר"י ברי' דר"מ והא תני אגר' דלא ידעו מזה החילוק שבין יממ' לליל' א"ש אבל אם נאמר כמ"ש מהרנ"ש במה שאמ' בש"ד שלו בסימן ע"ו והביאו מהר"מ מלובלין ז"ל בפומבי שרא' לר"ן מק"ק הוראדנא והוא בעל מבוא השערי' וזה לשון בעל מבוא השערים וי"ל דהא דפירשו ר"א והג' דא"צ נטילה לגבינה ואח"כ בשר וגבינה היינו לפי המסקנ' דאמר הא חזינ' הא במקש' היו סבורין דאה"נ דצריך נטיל' כו' יע"ש משמע בהדיא מדבריו דר"ח נמי ביממ' איירי ואכל בשר אסור לאכול גבינה אף ביממא בעי' תרווייהו ואכל גבינ' מותר לאכול בשר ביממ' בלא כלו' ועיין במהר"מ מלובלין שפי' כן דברי מ"ש וא"כ קשה היאך מיירי אי א"ל בלא כלום בלא קינוח הפה אבל נט"י בעינן וא"כ מה מקשה ליה מר"ח דלמ' ר"ח ה"ק אכל בשר אסו' לאכול גבינה ביממ' עד שיטול ידים וגבינה מות' ביממא כו' ולעול' קינוח הפה לא בעינן אף בשר ואח"כ גבינ' ואי איכ' לאקשויי מאגרא איכ' לאקשוי מדהזכיר בעוף לא בעינן תרתי ש"מ דבשר בעינן כו' ואי איכא לדחויי דחדא בעינן גם מר"ח אין קושיא ואפשר דר"ח סתמא אמר ובכל ענין בין ביממ' ובין בלילה יש חילוק ומש"ה פריך ליה מר"ח:

עוד נראה לי לומר דר' אסי ור"י בלא נט"י קבעי מיניה וקנוח הפה לא הזכיר לו כלל אלא בעי מיניה או צריך נט"י או לא ומש"ה מאגרא לא מצי לאקשויי דליכא למפשט מידי דאימ' דלא בעינן תרתי אלא חדא ומבריית' דב"ש וב"ה לא איירי אלא בהדחת פה וקינוח אבל נט"י לא הוזכר כלל בדבריה' וכפירש"י ור"ח ומש"ה אקשי ליה מר"ח דאמר אכל בשר אסו' לאכול גבינה וע"כ דבעי' נט"י דאי לא בעינן נט"י אלא קינוח הפה וע"כ גבינ' ואח"כ בשר אף קינוח הפה לא צריך וכ"ש נט"י וא"כ אגר' דאמ' עוף וגבינ' נאכלין באפי' אדרהיט לאשמעינן דרבנן לישמעינן דאורייתא דנאכל באפיקורן גבינה ובשר כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ולכך אקשי ליה ומשני אלא אימא גבינה ואח"כ בשר א"ל נט"י והיינו ביממ' וכשיטת מבוא השערים הא בשר ואח"כ גבינה אף ביממא צריך נט"י ומיהו הוה מצי להקשות מר"י ברי' דר"מ ומהא דא"ל ואמ' ביממא הא חזי ליה משמע דבליל' צריך אף בגבינה ובשר ומכ"ש להיפך אלא דנ"ל למפרך מר"ח ומה לי מאמור' דר"י או ר"ח. אלא דקשיא לי דאי ר"א מר"י בלא נט"י קבעי ליה א"כ מה משני אלא אימא בין גבינה לבשר והא צריך נט"י ג"כ בלילה ואי ביממא מיירי כשיטת רנ"ש א"כ מה פריך מר"ח אימא בשר ואח"כ גבינה שרי ביממא ובלילה אסור וגבינה ואח"כ בשר אף בלילה שרי ומאגרא אין קושיא דלמא קינוח בתרווייהו בעינן ועיין מ"ש גבי בעי ר"א מר"י יע"ש:

השיטה השלישית היא שיטת התוספות ז"ל ד"ה עוף וגבינה וכנראה שזה היא שיטת רש"י ד"ה בלא קינוח וכן הוא שיטת הרמב"ן דאגרא אמר עוף וגבינה נאכלין באפיקורן לרבותא אמר דאף עוף ואח"כ גבינה שרי והוא משני שהיא דרבנן הקילו בו וחיה נמי ונקיט עוף שהיא שכיח או כב"ש דחי' מ"ה ועוף מדרבנן כמ"ש לעיל בסמוך וכמ"ש בלשון התוספות לקמן ועוף וגבינה אין אבל בשר וגבינה לא אלא צריך שש שעות כמר עוקבא ולא ממדות חסידות הוא דעביד הכי דאי הכי לא הוה קרי על עצמו חלא בר חמרא בשביל זה ור"א מר' זירא בעי לה אי צריך שהיה או לאו והשיב דא"צ לשהות כלום ומקשי מר"ח דאמר אכל בשר אסור לאכול גבינה והיינו בשר בהמה דסתם בשר הוה בשר בהמה וכמ"ש הרמב"ן הביאו הר"ן ז"ל אכתוב לשונו בסמוך ואסו' משמע דלא מהני ליה שום תיקון אלא צריך שהי' ומאגרא ומב"ש וב"ה לא קשיא כלל כידוע אלא דבין גבינה לבשר א"צ שהי' אלא קינו' והדח' דהיינו נט"י ורחיצ' הפה ג"כ ובריית' דב"ש וב"ה איירי באכל גבינ' ואח"כ בשר בעי תרתי קינוח והדח' אבל איפכ' לא מהני אלא צריך שהיה ואגר' דאמר עוף וגבינה נאכלין בלא נט"י ובלא קינוח הפה ר"ל דל"ת נהי דשהי' לא בעי מ"מ בעינן תרתי כמו אכל גבינה ואח"כ בשר דבעינן תרתי ולכך אמר דלא כן הוא אלא בהפק' גמו' הן נאכלין ופריך ליה לר"י בריה דרב משרשיא מאגרא דע"כ גבינ' ואח"כ בשר תרתי בעי וכמ"ש התוס' דאי לא בעינן אלא חדא או דא"צ כלל א"כ לאיזה צורך הזכיר קינוח ונט"י דמאן דכל שמייהו והוה לומר שא"צ לשהות שש שעות כמו בשר ואח"כ גבינה אלא דע"כ דגבינה ואח"כ בשר צריך תרתי ועיין בלח"מ פ"ט מהל' מ"א ובמהר"מ מלובלין ז"ל יע"ש והרמב"ן פירש דאי גבינה ובשר נאכלין באפיקורן לאשמעי' רבותא טפי במ"ה כו' ואין להקשות דלמ' חדא בעינן וסגי בכך דא"כ אידך מאן דכר שמיה ומיהו לא יתכן זאת לשיט' הרמב"ן דא"כ בקיצור הוה למימ' כמ"ש התו' דהיכי דמי אי בשר ואח"כ גבינה צריך שהיה כמ"ש בסמוך וכמ"ש מהר"מ מלובלין דהנך תרתי מאן דכר שמייהו דלא בעינן להו בשום מקום ולמה לי להא דלאשמעי' רבותא טפי בדאוריית'. ולפי' התו' אקשי ליה מאגרא דמשמע ליה דהנך תרתי שייכין מיהא בגבינה ואח"כ בשר דאל"כ לאיזה צורך הזכיר הנך תרתי כיון דליתנייהו בשום מקום ומברייתא דב"ש וב"ה דהתם אין ראיי' דהנך תרתי בפה איירי מדיח ומקנח כפירש"י ור"ח ז"ל לקמן וא"כ אפשר דנט"י לא בעינן ולכך אקשי ליה מבריית' דאגרא דמשמע ליה בגבינה ואח"כ בשר תרתי בעינן דהיינו נט"י וקינוח הפה ה"ה רחיצת הפה ומשני אנא ביממ' קחזינא ור"י ברי' דר"מ עביד קינוח הפה ולא נט"י וכדכתיבנא והא דאמר אילימא ב"ש מקנח ולא מדיח וב"ה מדיח ולא מקנא ולא אקשי ליה מאגרא אי דמדיח היינו בפה י"ל דב"ש אמר דבעי קינוח וב"ה אמר דבעי הדחה ולא סגי בקינוח ואגרא אמר דעוף אפילו קינוח דגרע מהדחה לא בעי' ואי נימא דמדיח היינו נט"י לא קשיא מב"ה דאמר מדיח ולא בעי קינוח דאגר' דאמר אה"נ דבחדא סגי אלא דכבר כ' דלשיטה זו ע"פ תראי בעינן דאל"כ לאיזה צורך מזכיר הני תרתי דלא מצינו בשום מקום והנכון בזה דמדיח דקאמר היינו תרווייהו בפה כמ"ש התוספות ד"ה אילימא יע"ש:

אבל לפי מה שפירש הרמב"ן דקשיא ליה מדלא אמר אגרא רבותא טפי במן התורה דנאכל באפיקורן גבינה ואח"כ בשר כמ"ש הרשב"א ז"ל והר"ן משמו קשה דלמא מיהא חדא סגי והיא קושית הלח"מ ז"ל להר"מ ותירוצו לא שייך כאן דלמה מזכיר הנך תרתי מה שלא נמצא בשום מקום הא צריכי הנך תרתי וכעין זה כתב מהר"מ מלובלין ז"ל דא"כ בפשיטות הוה ליה לאפרושי דפריך מדהזכיר הנך תרתי ש"מ דאיכ' דוכתי דבעינן הנך תרתי מיהת והיינו באכל גבינה ואח"כ בשר וכמ"ש לעיל:

השיטה הד' היא שיטתנו ולא מצאתיה אבל יש לנו לומר דה"פ עוף וגבינה היינו גבינה ואח"כ עוף נאכלין באפיקורן בלא נט"י וקינוח הפה אבל עוף ואחר כך גבינה כו' בעינן הנך תרתי קינוח ונט"י ור"י בריה דר"מ לא עביד ולא מידי לא קינוח ולא נט"י ואמרי ליה מאגרא עוף וגבינה אבל בשר וגבינה חדא מיהא צריך דהיינו נט"י ומשני ביממא קחזינא אבל קינוח הפה א"צ אחר גבינה ובשר אבל בשר וגבינה צריך שש שעות כמר עוקבא ולאו ממדו' חסידו' היה עושה כן וגם אין תקנה כ"א בשהי' וכו' ועוף ואח"כ גבינה צריך הנך תרתי דמזכיר אגרא נט"י וקינוח כו' וברייתא דב"ש וב"ה בהכי איירי באוכל בשר עוף ואח"כ גבינה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ דתרתי בעינן קינוח ומדיח היינו נט"י דמזכיר אגרא דגבינה ואח"כ עוף א"צ הנך תרתי הא להיפך צריך ומיניה דייקינן הא גבינה ובשר דומיא דגבינה ועוף צריך חדא מיהת דהיינו נט"י ולא קינוח ומש"ה כי מקשי ליה אילימ' ב"ש בעי מקנח ולא מדיח וב"ה מדיח ולא מקנח ולא הקש' מאגר' כלום דלמא אגרא בין בהא ובין בהא ר"ל בין גבינה תחילה ובין בשר עוף תחל' תרתי לא בעי אלא גבינה תחילה לא בעי כלל ועוף תחילה חדא מיהא בעי דהיינו נטילת ידים דהוא מדיח דב"ה דכר"י ברי' דרב משרשיא דלא עבד ביממא הא בלילה בעינן וקינוח הפה לא בעינן כלל אף בעוף תחילה ומקשי ליה מר' זירא דאמ' אין קינוח הפה אלא בפת אבל מר"י ברי' דר"מ לא קשי' ליה כמ"ש דאיהו וודאי דלא עביד קינוח הפה כדכתיבנא ואף אי היה עביד לא קשיא דהתם הוה דאורייתא אלא דקושטא הוא לשיטה זו דלא בעי כלל ומשני מר אמ' חדא ול"פ ותרתי בעינן בעוף ואח"כ גבינה וההיא דר"א מר' זירא לענין שהי' קבעי מיני' והשיב שא"צ שהיה כלל ובגבינה ואח"כ בשר ומיהו נט"י עכ"פ בעינן כדכתיבנא ומאחר שנתברר באורך וברוחב כל הארבע שיטות וסלקנו כל הקושיות והספיקו' הנופלים בסוגיא זו מעתה אתחיל, מיד בביאור ההלכה הזאת ואען ואומר:

תנא אגרא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא אמר לה בלא נט"י ובלא קינוח הפה ר"ל דאל תטעה לומר הנאכלין באפיקורן היינו ביחד וכר' יוסי הגלילי דבשר עוף בחלב אפילו מדרבנן שרי להכי מפרש דלא כן הוא אלא באפיקורן הוא בלא נט"י ובלא קינוח הפה משא"כ בשר בהמה דהוה דאורייתא:

ובפירש"י בד"ה ובלא קינוח הפה שאם אכל זה ואח"כ אוכל זה עכ"ל מפירושו יראה דאין חילוק בין אוכל גבינה תחילה או עוף תחילה ומש"ה מסתם לה סתומי ועיין בריטב"א ומ"ש אבל בשר בהמה בעי קינוח ר"ל בגבינה ואח"כ בשר ולא הזכיר נטילת ידים כתב מהרש"א ז"ל ביממא דלא בעינן כו' דאין לומר דרש"י סובר כר"ת וה"ג דבשר ואח"כ גבינה די בהנך תרתי דמזכיר אגרא דהא רש"י פירש לקמן הא דר' זירא אין קינוח הפה אלא בפת בגבינה ואח"כ בשר יע"ש בד"ה אין כו' ואמאי א בשר ואח"כ גבינה אלא ש"מ דבשר אסו' אח"כ גבינה אם לא בהמתנה שש כו' כמר עוקבא וכר"ח דאמר הכין אסי' אין לו