ראש יוסף על חולין חלק ב פד

ואח"כ בשר הא רב יצחק לא עשה ולא כלום דאי עשה הדחה וקינוח הפה הוה ליה להזכיר זאת כן הוא סברת ר"ת אלא שלא עשה כלל ואמר ביממא הא חזינא וא"כ ב"ש וב"ה בשר ואח"כ גבינה ואפ"ה סגי בקינוח והדחה ש"מ דמר עוקבא ממדת חסידות הוא דאמר אנא חלא בר חמרא כו' ולפ"ז מברייתא דב"ש וב"ה ליכא לאקשויי דהם מיירי בשר ואח"כ גבינה מה שא"כ להיפך אימא דא"צ כלל אבל מאגרא פריך שפיר דאם איתא הוה לאשמעינן רבותא טפי דאפי' גבינה והדר בשר דהוה דאורייתא אפ"ה נאכלין באפיקורן כמ"ש הר"ן ז"ל:

ודע שמ"ש למעל' דאין הכרע בשיטת ר"ת מה הוא סובר בפי' מדיח דב"ה עתה ראינו שיש הכרע דסובר מדיח הוא כפירש"י ותו' לקמן ד"ה אילימא דמדיח היינו פה דאי נט"י א"כ מאי קושיא לימא דב"ש מקנח ולא מדיח וב"ה מדיח נט"י ולא בעי קינוח הפה ומיירי בברייתא בגבינה ואח"כ בשר ע"כ לשיטת ר"ת ור' זירא דאמר אין קינוח אלא בפת בשר ואח"כ גבינה וכאגרא כו' וכר"ח דאמר הכי לקמן אסור לאכול גבינ' והיינו עד שיקנח הפה כו' אלא מדיח לר"ת היינו פה דלא אמר נט"י משמע מדיח הפה וההיא ברייתא היה ידוע להם דאיירי בשר ואח"כ גבינה ומש"ה פריך והאמר ר"ז כו' אלא דקשיא דא"כ מאגרא הוה להקשות דקתני כו' הא בשר וגבינה בעי קינוח הפה ויש ליישב זאת דאפשר דקינוח לא עדיף מהדחה וב"ש אמר מקנח לאו דוק' וב"ה אמר מדיח סגי ודוקא מדיח ולא מקנח דמדיח עדיף מקינוח הפה ומש"ה לא מצי להקשות מאגרא דאמר עוף וגבינה הא בשר וגבינה סגי בקינוח מנלן זאת אימא דבשר ואח"כ גבינה לא סגי אלא בהדחה ואגרא אמר בעוף וגבינה אף קינוח לא בעי וזה שאמר דנאכל אף בהפקר זה שאף שהקל המוזכר לר"ש לא צריך דאי הוה אמר דנאכל בלא מדיח ונט"י ה"א דמדריגה אחת נחית עוף מבשר בהמה דבשר ואח"כ גבינה סובר ב"ה מדיח ונט"י ואלו בעוף וגבינ' א"צ אלא קינוח ונט"י קמ"ל דאף זה. א"צ ומש"ה ופריך ליה מר' זירא דאמר אין קינוח אלא בפת במה איירי אי בשר גבינה הדחה בעינן דוקא וסגי בהא ואי גבינה ואח"כ בשר א"ל כלל כ"א נט"י מעובדא דר"י בריה דר"מ שלא עשמ כלל ואמר יומא קחזינן כו' אלא דא"צ אף קינוח הפה ומסיק דל"פ דמר אמר חדא ר"ל דתרתי בעינן קינוח והדחת הפה בשר ואח"כ גבינה וגם מברייתא דאגרא לא הוה קשיא כמ"ש כאן משא"כ אי אמרינן הדחה דב"ה לר"ת הוא נט"י א"כ אי פשיטא לי' דפלוגתייהו איירי בשר ואח"כ גבינה תקשי מאגרא דהוה בריית' דבעינן תרתי דהוא דלא כמאן ואי לא פשיט' לי' ומצי לומר דאיירי בגבינ' ואח"כ בשר א"כ מאי פריך מר"ז דאיירי בשר ואח"כ גבינ' דהא לר"ת הכין הוא דבשר ואח"כ גבינה בעי תרתי נט"י וקינוח וגבינה ואח"כ בשר לא בעינן אלא נט"י לחודיה אלא כדכתיבנא. והא דפריך לרא"י ברי' דר"מ מאגרא ולא מב"ש וב"ה דהם איירי מבשר ואח"כ גבינה והוא מגבינה ואח"כ בשר ופריך מאגרא דאם איתא לאשמעינן רבותא טפי דמשכחת במן התורה דנאכל באפיקורן גבינה ואח"כ בשר דא"צ כלום אלא ש"מ דבעינן נט"י מיהת ואין להקשות אמאי קאמרי ליה לר"י בריה דר"מ דוקא אמאי דלא משא ידיה דלמא אגרא בעי קינוח הפה בגבינה ולא נט"י כיון דעיקר הוכחתם היה דאם איתא דאשכוחי משכחת ליה לאשמעינן רבותא במן התורה א"כ אימא דגבינה ואח"כ בשר בעינן קינוח ולא נט"י ומתלמודא דהזכיר משא ידיה ולא בע"א משמע דאמשא ידיה אמרו ליה וי"ל דאה"נ כשראו שלא היה עושה כלל לא משא ידיה ולא קינוח הפה אמרו ליה מאגרא דע"כ אין נאכל באפיקורן אלא עוף כמ"ש הר"ן ז"ל ואמר להם ביממא כו' ש"מ דאף למסקנא א"ל אלא הדחה נט"י ולא קינוח הפה ומש"ה לא מזכיר תלמודא אלא מה שלא משא ידיה דלחלק בין יממא ללילה וכמ"ש לעיל:

עוד זאת אדרוש דלפי מה שכתב ר"ת הביאו התו' כאן ד"ה עוף וגבינה דאגרא נקיט עוף דאין נבדק בידים משא"כ חיה אלמא אף בדרבנן כיון דנדבק צריך נט"י וקינוח הפה וא"כ גבינה נמי דנדבקת בידים כמ"ש ברי' דרב משרשיא דפריך ליה אגבינה ובשר ומשני ביממא אלמא דבלילה צריך נט"י דנדבקת וא"כ יראה דגבינה ואח"כ עוף גרע טפי מעוף ואח"כ גבינה וצריך נט"י וקינוח הפה אף דהוה דרבנן ושוב מצאתי להת"ח שכת' כן וז"ל ור"ת מפרש דעוף אין נדבק בידים וקשה הא גבינה נדבק מדאמר ה"מ בלילה וא"כ צריך לומר דוקא עוף וגבינה ולא גבינה ואח"כ עיף ודוחק עכ"ל וכונתו כמ"ש דאין לומר דעוף הוה דרבנן דהא חיה נמי הוה דרבנן ואפ"ה כשנדבק אסור א"כ ה"ה גבינה ואח"כ עוף נמי דנדבק אסור ואגרא דנקיט עוף ואח"כ גבינה משמע דוקא כן נראה פשוט כוונתו אלא דקשה לזה דא"כ מנלן דאגרא סובר דעוף מדרבנן דלמא מ"ה כר"ע דפליג על חכמים קי"ד א' ועיין בתו' שם ד"ה ר"ע אוסר ומתיר עוף באפיקורן דאין נדבק בידים וחניכים כמ"ש ר"ת ועיקר היתרו משום הכי הוה אבל חיה לא דנדבקת וא"כ אימא דגבינה ואח"כ בשר א"צ כלל והא דלא אשמעינן אגרא רבותא טפי במן התורה דגבינה ובשר נאכל באפיקורן הא לפום סברא דהשתא עוף נמי מ"ה אסור ואדרבה אשמעינן רבותא טפי דאף בשר מצינו לפעמים באפיקורן עוף ואח"כ גבינה ואפשר לי לומר דפשיטא ליה לגמרא דהלכה כר"ע ומסתמא אגרא אליבא דהלכתא אמר לברייתא דיליה ולא כחכמים דפליגי על ר"ע לקמן קי"ד ועוד נראה לי לומר דלעולם לר"ת אין הוכחה לומר כמ"ש הת"ח אלא דבאכל גבינה ואח"כ עוף נמי שרי דאין איסורו אלא מד"ס כו' הקילו בו וחיה אף דמד"ס נדבקת ביותר וצריך תרתי קינוח ונט"י וגבינה ואח"כ בשר חדא סגי נט"י דלא נדבק כ"כ סגי עכ"פ בנט"י ולא קינוח הפה וגבינה ואח"כ עוף לא בעי כלום והכלל דגבינה ועוף נדבקין קצת בידים אבל לא כמו בשר חיה ובהמה א"כ חיה אף שמדרבנן הוא בעי תרתי קינוח ונט"י דנדבקה ביותר וגבינה הוה כמו עוף דנדבק קצת אלא דאחריו בשר בהמה בעי נט"י דהוה דאורייתא ועוף דרבנן לא בעי בין בתחלה ובין בסוף כלל ור"ת שכת' דעוף אין נדבק לאו דוקא כלל אלא דאין נדבק כמו בשר בהמה וחיה אבל לשון התו' משמע דאין נדבק כלל בידים וחניכים וא"כ לכאורה יאמר כמ"ש ת"ח וכמ"ש לעיל דאה"נ דוקא עוף וגבינה אבל לא להיפך ועין מה שאכתוב בישוב הדבר הזה בסמוך ואין להקשות א"כ מאי אמרי לי' עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא הא אפי' עוף וגבינה בכה"ג דגבינה תחלה אסור וכמ"ש לעיל וכמ"ש הת"ח וי"ל דליכא למידק כלל ומנלן זאת דלמא גבינה ואח"כ בשר שרי בין בבהמה וכ"ש בעוף וצריך למידק מדלא אשמעינן רבותא טפי גבינה ובשר וכמ"ש הר"ן וזה שאמרו לי' עוף וגבינ' אין ר"ל מדלא אשמעי' אלא עוף וגבינ' נאכלין באפיקורן ולא אשמעינן רבותא טפי גבינה ובשר בהמה ומש"ה אמרו ליה עוף וגבינה אין כו' ור"ל דגבינה וודאי נדבקת ממש כמו עוף בידים ולא יותר וא"כ הוה לאשמעינן רבותא טפי גבינה ובשר כ"ש עוף דאין נדבק יותר מן גבינה בידים ומש"ה פריך ליה עוף:

ואכתי פש גבן לברורי לשיטת ר"ת מה האי דמקשה על הא דבעי ר"א מר' יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה ולא כלום איני והאמר ר"ח אכל בשר אסור לאכול גבינ' כו' והיא קושי' מהר"מ מלובלין ז"ל דמיירי בלא כלום בלא נט"י וקינוח א"כ תקשי ליה מאגרא ומב"ש יע"ש ואני אומר ה"פ דר"א שאל לר"י כמה ישהה בין בשר ר"ל בלא קינוח הפה כמה ישהה ונט"י בעינן אלא משום הדחת וקינוח הפה בעי ליה והשיב לו ולא כלום ופריך ליה מדר"ח דאכל בשר אסור לאכול גבינה והיינו ע"כ בקינוח הפה דאי בנט"י הא גם בשר אחר גבינה בעי ג"כ נט"י כדמוכח מאגרא ומעובדא דר"י ברי' דר"מ דאמר אנא ביממא משמע הא בלילה צריך נט"י גם לבשר אחר גבינה וע"כ אכל בשר אסור לאכול כו' בלא קינוח הפה או דבעינן שישהה עד סעודה אחריתא כדמסיק מר עוקבא ופריך ליה כו' והשתא וודאי מברייתא דאגרא ל"ק דאמר עוף וגבינה אין בשר וגבינה לא לאו למימרא בשר וגבינה בעי תרתי אלא בשר וגבינה חדא מיהת בעינן כקושית הלח"מ בפ"ט מהלכות מ"א דלמא אגרא ה"ק עוף וגבינה לא בעי לא נט"י ולא קינוח הפה הא בשר וגבינה בעי עכ"פ נט"י ואם נאמר לשי' ר"ת אה"נ דליכא למידק מאגרא תרתי ומ"מ פריך שפיר לר"י ברי' דר"מ דאיהו לא עביד קינוח דבאמת א"צ ולא נט"י ואמרו ליה דאגרא תני עוף וגבינה ואם איתא דאיכא מידי בדאורייתא דנאכל באפיקורן הוה לאשמעינן רבותא טפי כמ"ש הר"ן ז"ל והרשב"א בשם הרמב"ן ואמר להו ביממא כו' וא"כ אין שום הוכחה דאימא בין בשר אחר גבינה ובין איפכא סגי בנט"י ולכך אקשי ליה מר"ח כדכתיבנא ואי קשיא ליקשי ליה מברייתא דב"ש וב"ה דקתני בה מדיח מקנח משמע דבעי הדחת הפה קינוח הפה ואם נאמר דמדיח דקתני בברייתא נט"י לפיר"ת יש ליישב זאת דמש"ה לא אקשי ליה דלמא ר"י ס"ל דלא כר"ז ומדיח ולא מקנח ור"ל דפליגי ב"ש סברי קינוח הפה בעינן וב"ה סברי דנט"י בעינן ופסק כב"ה ומה דאקשי' ליה מר"ח אין חילוק או מאמורא אחר דהוא ר"ז דהוה מצי לאקשויי דאמר אין קינוח הפה אלא בפת ואקשי ליה מר"ח ועיין בש"ד סימן ע"ו בדין אכל בשר וגבינה יע"ש ואף שכת' שם לר"ת בהך ברייתא דב"ש וב"ה דתרתי בעי' אין הכרע דאה"נ דתרתי בעינן נט"י כו' ולרש"י בע"א ויות' נראה דצ"ל רש"י ור"ח וכן הוא בתו' כאן וריטב"א ועי' בא"ח סי' קע"ב יע"ש היט' ושוב מצאתי בהדי' בש"ד עם או"ש מהרש"ל שכתב רש"י ור"ח ולא ר"ת: