ראש יוסף על חולין חלק ב פג

ועכ"פ לב"ה צריך הדחת פה ויש ליישב זאת דבלא אגרא הייתי אומר דמדיח דב"ה היינו הדחת פה ומר אמר חדא כו' ולא פליגי היינו לאו דבעינן תרתי אלא או קינוח או הדחת פה סגי וכבר יש מי שסובר כן כמו שאבאר לקמן בעזה"י דלא כפירש"י ותוספות דתרתי בעינן אלא או זה או זה ור' זירא אמר דאי רצה בקינוח אין תקנה אלא בפת כו' ולכך פריך ליה מאגרא דודאי משמע דבשר אחר גבינה בעינן הנך תרתי הדחת ידים וקינוח הפה וממילא השתא באמת משלא אמר קינוח הפה או הדחת פה ש"מ דהדחת פה לא מעלה ולא מוריד וקינוח דוקא מהני ולא בע"א וע"כ מדיח דב"ה נט"י ומר אמר חדא ול"פ ר"ל תרתי בעינן ובשר אחר גבינה נט"י וה"ה קינוח הפה דתרתי בעינן ויש להקשות הא איכא לאוקמיה בית שמאי ובית הלל בעוף אחר גבינה דבית שמאי בעי קינוח הפה ובית הלל לית ליה אלא הדחת פה לחוד סגי והוה מקולי בית הלל וחומרי בית שמאי והלכה כבית הלל דבהדחה דלא עדיף כקינוח הפה סגי וברייתא דאגרא דאמר נאכלין באפיקורן הא מפרש לה בלא נטילת ידים וקינוח הפה הא הדחה מיהא בעינן וכב"ה ור' זירא דאמר אין קינוח אלא בפת מיירי בבשר בהמה אחר גבינה דבעינן תרתי וכאגרא דאמר הכא עוף וגבינה אבל בהמה וגבינה בעי תרתי י"ל דאם איתא, דהדחת פה בעינן הוה לאגרא לאפרושי בהדיא דבלא נט"י וקינוח אלא הדחה וגם באפיקורן משמע דרך הפקר וא"צ כלום. אלא ע"כ בשר בהמה אחר גבינה מיירי. ודע דלפי שיטה זו יש להקשות אהא דאמר אילימא ב"ש מקנח ולא מדיח וב"ה מדיח ולא מקנח מר' זירא אמאי לא קשיא לי' מברייתא דאגרא בפשיטות טפי דאמר בשר אחר גבינה בעי תרתי קינוח ונט"י והוא דלא כמאן ועוד מסתמא אליבא דהלכתא אמרה וכ"ש לפי מה שאבאר לקמן וכתבנו ג"כ לעיל דבלא ברייתא דאגרא לא קשיא ולא מידי א"כ ליפרוך לי' בלא ר' זירא מאגרא דאמר בשר בהמה אחר גבינה בעי תרתי דאין לומר מאגרא ל"ק דלמא ה"ק עוף אחר גבינה א"צ אבל בשר אחר גבינה בעי חדא דהיינו נט"י ובחדא סגי ומש"ה הקשה מר' זירא דא"כ מאי מקשה מר"י ברי' דרב משרשיא מאגרא דלמא ה"ק עוף אחר גבינה לא בעי כלום אבל בשר אחר גבינה בעי קינוח הפה ובהא סגי ואין לומר מברייתא דב"ש וב"ה ואגרא פריך לי' דזה לא נזכר כלל בדברי המקשה אלא אמרי לי' מברייתא לחוד הקשו לי' וע"כ כמ"ש הלח"מ בפ"ט וי"ל וא"ת מה קושיא מאגרא לרב משרשיא אימא עוף לא בעי כלל ובשר בעי קינוח הפה וי"ל כיון דאמר דלא בעי קינוח ונטילה משמע דהתם בעי תרווייהו דאי התם לא בעי נטילה למה הזכירה כו' עכ"ל וכוונתו נראה דר"ל דאי התם בקינוח לחוד סגי למה ליה לאגרא לומר נאכל באפיקורן בלא נט"י וקינוח הפה נט"י מאן דכר שמיה דאפילו בשר בהמה לא בעי נט"י אלא ש"מ דהתם נט"י וקינוח בעינן ויפה כיון הלח"מ בזה ועי' לקמן מה שאכתוב בשיטת התו' בזה על מה שהקשה מהר"מ מלובלין ז"ל יע"ש א"כ ה"ה ודאי דל"ל דאגרא לא בעי אלא נט"י לחוד בין בשר בהמה לגבינה דא"כ למה הזכיר קינוח הפה כיון דגם בבשר א"צ כלל. והיה נראה ליישב זאת דלשיטה זו עדיף קינוח מהדחת פה כמ"ש לעיל והוא ג"כ שיט' רש"י ד"ה ולא מדיח ומש"ה מאגרא לא מצי להקשות די"ל דבשר בהמה בעי חדא דהיינו נט"י וקינוח לא צריך והא דמזכיר אגרא ולא קינוח היינו לדיוקא הא הדחת פה מיהא צריך ותקשי ליה מר' זירא דאמר קינוח בעי ומשני דלא פליגי אלא מר אמר חדא ותרתי בעי ר"ל נט"י וקינוח הפה וא"כ אגרא נמי אמר הכין ומסתברא דרחיצת פה תו לא צריך ומש"ה השמיט הר"מ דין רחיצת פה אבל לפי מה שאמר לעיל דלא פריך לרב יצחק מב"ש וב"ה לא א"ש זה וי"ל דאה"נ למפרך מב"ש וב"ה ופריך לי' מאגרא ועיין לקמן מ"ש עוד בזה דפריך מאגרא והא דפריך מר"ז ולא מאגרא יע"ש ועיין בכ"מ שכתב סמך לפירוש רבינו דלא בעינן הדחת פה מאגרא דאמר בלא נט"י וקינוח הפה ולא הזכירו הדחה ר"ל דלא הזכירו ובלא הדחת פה אלא ש"מ דגם בשר בהמה א"צ הדחת פה ומש"ה לא הזכיר בעוף דלא הזכיר אלא מה שצריך לדיוקא ולשלול עוף ג"כ וכמ"ש לעיל עוד הביא ראיה מרב יצחק דפריך ליה מאגרא וסתם דבריו והלח"מ תמה עליו דהא נמי אם נאמר דמדיח דב"ה היינו פה אפ"ה בעי נט"י ועוד קשה מ"ש והעולם כו' יע"ש והיה נראה לתרץ זאת שסברת הכ"מ דמאן דאית ליה פירוש מ"יח היינו פה וכפירש"י ותוספות ד"ה אילימא כמו שאבאר שם בעזה"י ע"כ דסבירא להו דלא בעי כלל נט"י דאל"כ מי הכריחו לפרש הדחת פה ולא כפשוטו הדחת ידים ולמימר במסקנא דתרתי בעינן אלא דסברתם דנט"י לא בעינן כלל ואגרא הכי אמר בעוף א"צ כלל הא בשר בהמה עכ"פ צריך הדחת פה ולזה הביא הכ"מ מרב יצחק דאמרי ליה מאגרא דמשמע דתרתי בעינן ולשיטת רש"י ותוספות י"ל לעולם לא בעינן אלא קינוח והדחת פה ורב יצחק בריה דרב משרשיא לא עביד כלל ומש"ה אקשיה ליה ממ"נ מאגרא דחדא מיהת בעינן ומשני הך בעינן נט"י וה"מ בלילה אבל ביממא לא צריך אבל באמת דמייתי בריית' אחריתא פלוגתא דב"ש וב"ה ומסיק תרתי בעינן היינו הדחת פה וקינוח הפה ולית הלכתא כרב יצחק אבל כל זה אינו דמנלן לומר כן דלמא מדיח דב"ש כרב יצחק היינו נט"י. ואפשר דאיהו הביא ראיה מרב יצחק מדלא הוזכר שהיה עושה הדחת פה ומזכיר שלא משי ידיה ובשלמא הא דלא מזכיר שהיה עושה קינוח הפה לא צריך להשמיענו דזה נלמוד מאגרא דצריך קינוח הפה אבל רחיצת הפה לא שמעינן מאגרא ואי דשמעינן מברייתא דב"ש וב"ה אכתי לא הביא זאת הברייתא כן נראה לי ליישב:

וראיתי להפר"ח בסימן פ"ט סעיף קטן י"ד אהא שכתב בש"ע בד"א בשר בהמה וחיה אף דחיה דרבנן מכל מקום אתי לאחלופי בשל בהמה א"נ אין עוף נדבק בשינים כמו חיה עכ"ל מ"ש דאתי לאחלופי כן כתב הר"ן ושאר פוסקים אליבא דהר"מ ומ"ש דאין נדבק כו' ר"ל דחיה נדבק יותר צ"ע דע"כ לא כתב דבר זה ר"ת אלא לשיטתיה דאגרא עוף והדר גבינה איירי בזה יש לחלק בין עוף לחיה משא"כ להר"מ וכפסק הש"ע דגבינה ואח"כ עוף א"צ קינוח הפה ונט"י א"כ מ"ש חיה מעוף וכי דבקה לאחר שאכל גבינה ואח"כ חיה מאי איכפת לן שוב מצאתי בהגהות דרישה שמ"ש ר"ת לחלק בין חיה לעוף הוא לא שייך לשיטת הר"מ ז"ל וכפי מ"ש והוא פשוט לדעתי:

השיטה הב' הוא שיטת ר"ת וה"ג דאגרא עוף והדר גבינה כמשמעו אמרה דנאכלין באפיקורן דא"צ כלום משא"כ בשר בהמה או חיה דנדבקת בפה צריך נט"י וקינוח הפה ומר עוקבא מחמת חסידו' לא אכל עד סעודא אחרינא ורב חסדא דאמר אסור לאכול גבינה אחריו היינו באם לא נט"י וקינוח הפה וגבינה מותר לאכול אחריו בשר בלא קינוח הפה אבל נט"י בעינן בלילה אבל לא ביממא דחזי ליה כו' בין בשר אח"כ גבינה או איפכא ומ"ש התו' דא"צ לא נט"י ולא קינוח בגבינה ואח"כ בשר פירשו מהר"מ מלובלין ומהרש"א ז"ל דתרתי לא בעי אלא חדא נט"י בלילה וביממא לא משו' דקשי' להו למהרש"א ולמהר"מ ז"ל דאי ביממ' קאמר ר"ת שאין צריך בגבינ' ואח"כ בשר כלל א"כ בשר ואחר כך גבינה נמי לא בעי נט"י והיאך כתב ר"ק בשר ואח"כ גבינה צריך ב' דברים ועמ"ש לקמן ע"ז ולפ"ז ברייתא דב"ש וב"ה באוכל בשר ואח"כ גבינה מיירי ומסיק דל"פ דתרתי בעינן קינוח הפה והדחה והאי הדחה לא איתברר לן לפיר"ת אי ס"ל כפירש"י ותו' דמדיח פה או הדחת ידים כפי' הר"מ הבאתיו בסמוך ונראה דסברת ר"ת ז"ל היא כך דודאי אגרא דאמר עוף וגבינא משמע דברים כפשטן עוף והדר גבינה ומיניה דקא דייקינן הא בשר וגבינה צריך קינוח והדחה נט"י והיינו אף בשר ואח"כ גבינה דומיא דעוף וגבינה ואין להקשות מנלן למידק הכי אימא דאגרא היא גופא קמ"ל דעוף והדר גבינה נאכלין באפיקורן בלא נט"י וקינוח הפה הא בשר ואחר כך גבינה צריך שש שעות כמר עוקב' ולא ממדות חסידו' ומנלן להקשו' על רב יצחק בריה דרב משרשיא נמי דהוא אכל גבינה ואח"כ בשר ומנלן לומר דאין חילוק בין נט"י בין בשר ואח"כ גבינה או גבינה ואח"כ בשר ומנלן כל זאת והנה יש לומר לפיר"ת דר' יצחק ברי' דרב משרשיא גם קינוח הפה לא עשה ודינא הכי כמו שאבאר לפיר"ת וא"כ קשיא לאיזה צורך אמר אגרא בלא נט"י ולא קינוח הפה דהיכן הוזכר דבעינן הנך תרתי עד שהוצרך לומר דבעוף לא בעינן הנך תרתי דאי בגבינה ובשר א"ל כלל לדידך ר"ל לר"י בריה דרב משרשיא ואי בשר ואחר כך גבינה צריך שיהא שש שעות אלא ודאי דבשר ואחר כך גבינה אין צריך שש שעות אלא הנך תרתי נט"י וקינוח הפה ומש"ה אמר דבעוף אינו כן דא"צ הני תרתי כו' אלא דאכתי קשה מנלן להקשות אר"י ברי' דר"מ דלמא באוכל בשר ואחר כך גבינה צריך הני תרתי הא בגבינה ואח"כ בשר א"צ כלום ומנלן דלענין נט"י אין חילוק דהא חזינן לענין קינוח הפה יש חילוק ואה"נ דגם לענין נט"י יש לחלק וצריך לומר כמ"ש הר"ן ז"ל לשיטת הרי"ף והרא"ש שיתבאר לקמן אי"ה ה"ה לר"ת אנו צריכין לומר כן וז"ל הר"ן דהרמב"ן כתב דאגרא עוף ואח"כ גבינה אמר ואפ"ה פריך שפיר דאי איתא דגבינה ואח"כ בשר שרי הוה לאגרא לאשמעינן רבותא בדאורייתא בגבינה ובשר דנאכל באפיקורן יע"ש ה"נ צריך לומר לר"ת ז"ל הכי אמרו ליה לר"י בריה דרב משרשיא דבשר וגבינה לא אף גבינ' ואח"כ בשר לא ולפי זה נוכל לומר בפשיטו' טפי דר"ת דיוקא דיליה מברייתא דב"ש וב"ה דמסיק דתרתי בעינן דמר אמר חדא כו' והיינו הדחת ידים וקינוח הפה או תרתי בפה וע"כ בשר ואחר כך גבינה מיירי דאי גבינה