ראש יוסף על חולין חלק ב פב

משא"כ בחלה דאי לאו דבטילה שוה בשוה היה אסור לאכול על השולחן עם הזר דמתערב יחד שוב מצאתי להר"ש בפירוש המשניות שמפר' הך דירושל' בע"א שר"ל דנאכל' עם הזר שמתערבין פתן ואוכלין ביחד ומדברי הר"מ ז"ל בהל' בכורים א משמע כן ומ"ש הר"ש דמה מביא ראיה בפ' כ"ה מחל' י"ל דמביא ראיה דלא חיישינן שיאכלו בלא תערובת עכ"ל וי"ל דא"כ תיקשי לי' ר"י לנפשיה דנהי דלא גזרינן גזירה לגזירה מ"מ גזירה. אחת גזרינן ואמאי מערבין פתן ביחד ואוכלין ואמאי לא גזרינן דלמא יאכל תערובת חלת א"י חד בחד דאינה בטלה מ"ה אסור אלא ע"כ שאני התם דליכא למיגזר דבח"ל עסקינן וא"כ מאי פריך ליה מהת' ואימא דגזרינן נמי גזירה לגזירה בב"ח ואפשר דסוגיא דהכא כר"א שם בירושלמי דבעינן רובא וכההיא דאמר רבה שבטל ליה ברובא בפי' עד כמה כו' דלא כזעירא דאמר חד בחד ופריך שפיר דמשמע ליה הא דמערבין ואוכלין ביחד הוא מטעם גזירה לגזירה דא"נ יערב תרומה דאורייתא חד בתרי ואוכל ליכא איסור תורה דחד בתרי בטל מ"ה אלא מדרבנן בעינן ס' ומשמע ליה מתני' בין לח או יבש אבל המעיין שם בר"ש יראה דאין פירושו כן וצ"ע:

וברש"י ד"ה בשלמא כו' דאכילת עוף כו' העלאתו אטו אכילה ולא אטו דבהמה עכ"ל עיין במהרש"א שכתב אטו העלאה דבהמה יע"ש וכן נראה וודאי דמ"ש רש"י אטו אכילתו דעוף ועוף אטו בהמה וא"כ מ"ש רש"י ולא אטו דבהמה הוא ענין בפ"ע ור"ל או למגזר העלאתו אטו העלאתו דבהמה ואכילה דבהמה דאין לומר מ"ש רש"י ז"ל אטו אכילתו דעוף לחוד והעלאה דבהמה לחוד דוודאי דלא גזרינן גזירה לגזירה בדבר שהוא לא אתי לידי דאורייתא כלל אלא ע"כ העלאתו אטו אכילתו ואכילתו אטו דבהמה ומ"ש אטו דבהמה היינו העלאה אטו העלאה ואכילה דבהמה.:

ומעתה ראה שמ"ש בגמרא אבל הכא אי שרית ליה עוף וגבינה אתו לאסוקי בשר וגבינה ואתי למיכל לאו דווקא וה"ה דגזרינן העלאה אטו אכילה ואכילה דעוף אטו דבהמה ומ"ש רש"י ד"ה אבל הכ' אע"ג דלא איבעיא לן למגזר העלאתו אטו אכילתו איכא למגזר העלאה אטו העלאה ואכילה דבהמה ה"פ אע"ג דלא איבעיא לן למגזר העלאה אטו אכילה לחוד דהוא נמי מדרבנן אפ"ה גזרי' אטו דבהמה דמצי לאתויי לידי איסור' דאורייתא ורש"י נקי' לישנ' דגמ' וה"ה נמי העלאה אטו אכיל' ואכיל' אטו אכילה דבהמה דמ"ש דאף אי נימ' העלאה ואכילה חדא הוא דאי מעלה אתו למיכל מיניה בודאי א"כ גזרינן נמי העלאה דעוף דהוה אכילה אטו דבהמה דמ"ש ועי' בפ"ט מהל' מ"א שכתב כן הר"מ ז"ל בפי' דגזרינן העלאה אטו אכילה ובלחם משנה יעוין שם ולפי מ"ש תראה שיש להתיישב היטב בדבריו שם:

גמ' סוף סוף כ"ש אף למאן דאית ליה דכ"ש מפליט ומבליע מ"מ בב"ח אין איסור מ"ה אלא דוקא דרך בישול ולא בדרך זה ועיין בריטב"א ז"ל ובחדושינו ליורה דעה אבאר:

משנה העוף עולה עם הגבינה ואינו נאכל וב"ה אומרים כו' פלוגתא דב"ש וב"ה לרב יוסף אפשר דפליגי לב"ש אכילת בשר עוף מדרבנן ולא גזרינן גזירה לגזירה ולב"ה הוה מן התורה ואסור ומסתברא דהכין הוא ולר"א ולאביי איכא למימר דכ"ע בשר עוף בחלב הוה דרבנן וב"ש לית לי' גזיר' לגזירה וב"ה אי' לי' כה"ג וכן פסקו הפוסקים בשר עוף מדר' אסור ואפ"ה אסור לעלו' כו' ועי' פ"ח בש"ך ופר"ח וכללא נ"ל דלא גזרו אלא בדבר דלא בדיל מיני' אבל בדיל א"צ להרחיק ולא בדיל היינו אף כעת בדיל כיון דפ"א לא בדיל וכן תרומה מן המין לא בדיל דאוכל לחם חולין ומש"ה חלת א"י אסור לאכול עם הזר ועיין ב"י סי' צ"ו ד"ה וכתב בהגהו' ש"ד הביא דברי הר"ן דבשאר איסורין לא החמירו לעלות על השולחן יע"ש ובזה יש ליישב מה דתנן במתני' לעיל כל הבשר אסור לבשל ולא תנן אסור לאכול נמי ולא תנן בחד בבא כל הבשר אסור לאכול ולהעלו' על השולחן חוץ מבשר דגים אלא דשאני לבשל ואסור בכל בשר לבשל אף בשר טמאה משום מראית העין ובמתני' דלקמן דתנן מותר לבשל מדינא קאמר או מ"ה קאמר ועי' בי"ד סי' פ"ז בהגהת רמ"א ובש"ך ופר"ח שם משא"כ העלאה דלא אסור אלא בשר טהורה ולא טמאה דבדילי אינשי מיניה מש"ה חלקן לשני בבות ואסור לעלות לא קאי אכ"ה אלא מלת' בפ"ע הוא דאסור לעלו' על השולחן חוץ בשר דגים וחגבים הא שאר בשר טהור אסור כו' ועי' מ"ש לעיל אהא דפריך שם הא עוף אסור יעוין שם היט' ובי"ד אבאר עוד בזה לענין בישול:

גמ' באכילה לא פליגי ואמר לי' ר' יוסי אכילה גופא כו' עכ"ל, באכילה ל"פ היינו לכ"ע אסור באכילה ומיהו לב"ש מדרבנן ולב"ה מ"ה או דלר"א קאמר ודכ"ע מדרבנן וב"ש לא גזר גזירה לגזירה והא דפריך והאר"י ששה דברים מקולי כו' ולא משני דאה"נ דגם ב"ש מודים דאינו נאכל אלא דלב"ש מדרבנן הוא ומקולי ב"ש הוה דז"א דלת"ק נמי לב"ש הוה דאל"כ מ"ט דב"ש דעוף ולא בשר בהמה:

ובתו' ד"ה ר"י היינו ת"ק כו' אב"ה לא פריך היינו ת"ק כו' ואין זה סתם ואח"כ מחלוקת דב"ש במקום ב"ה אינה משנה עכ"ל ומיהו י"ל דב"ה באכילה אסרי מדרבנן ולא מן התורה ונרמז באמרם לא עולה ולא נאכל דמלת נאכל הוא יתירא אלא לומר דאינו נאכל כמו שאינו עולה דהוה מדרבנן ועי' בתי"ט ובריטב"א ומתני' דלעיל תנן כ"ה דמשמע דשוין המה כמ"ש התו' שם ד"ה הא עוף וכמ"ש שם. ומ"ש התו' דאין סתמא ואח"כ מחלוקת מדבריהם נראה בודאי דהיכא סתם ואח"כ מחלוקת אין משגיחין בסתם אלא אין הלכה כסתם ההיא אבל התי"ט כתב כאן בשם הרשב"א ובשאר דוכתין ועי' במסכת ברכו' גבי עד כמה מזמנין עד כזית וכביצה דסתם ואח"כ מחלוקת אין הל' כסת' ר"ל אלא משגיחין במחלוקת ההוא עד"מ כאן ב"ש וב"ה הל' כב"ה וה"ה אי הוה ב"ש כסתם וב"ה להיפך הוה הלכה כב"ה אבל לתוספות אין הלכה כסתם אלא כמי שסובר הפך מן הסתם אף שהוא ב"ש וכדומה מש"ה כתבו דב"ש שאני דאינה משנה ולא הוה כמחלוקת כלל משא"כ ר' מאיר ור"י דפליגי אין הלכה כסתם ומש"ה הוקשה להם אמאי אין עולה על השולחן ואין להקשות הא איכא סתמא בתרא לקמן קי"ד א' דפליגי ת"ק ור"ע דלת"ק בשר חיה ועוף מ"ה כמ"ש התוספות שם בד"ה ור"ע כו' והוה כסתם ועיין בריש ביצה ובתוספות שם ע"ב הך סתמא דלקמן לא ברירא אי הוה סתמא דשמא רבנן כר"ע סבירא להו דחי' ועיף אינו מ"ה ומ"ש התוספות התם דחכמים פליגי היינו דלא ליהוי סתמא התם להיפך ועיין מ"ש שם בעזרת ה' יתברך ועיין ביש"ש שם בזה יע"ש:

גמ' תנא אגרא חמוה דר"א עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא אמר לה בלא נט"י ובלא קינוח הפה. הנה יש בכאן חמש שיטות ואבארם אחת לאחת:

השיטה הא' הוא שיטת הר"מ בפ"ט מהל' מ"א הכ"ו דברייתא דאגרא בגבינה ואח"כ עוף מיירי ולאו דוקא עוף וגבינה אלא גבינה ואח"כ עוף הוא דנאכל בלא קינוח הפה ונט"י והיינו שבשר עוף אינו דומה כ"כ לבשר בהמה לא עשו הרחקה זו אבל בשר חיה אף דגם הוא מדרבנן אפ"ה צריך הדחה וקינוח הפה וזה הוא ברייתא דב"ש וב"ה דלא פליגי כדמסיק מר אמר מקנח וה"ה מקנח ומדיח ר"ל דתרתי בעינן ומיירי בשר בהמה או חיה אחר גבינה והאי מדיח היינו נט"י דלא כפירש"י ותו' שאבאר אח"כ דהתם פירשו מדיח היינו הדחת הפה אלא מדיח הידים וא"ש דהוא אמר לה בלא הדחת הידים וקנוח ולא הזכיר הדחת פה ולאשמעינן דבבשר בהמה או חיה בעינן אלא ש"מ דהתם נמי לא בעינן אלא הני תרתי הדחת ידים וקינוח הפה והא דאמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אף ע"י תיקון אלא לאחר שש שעות וכמר עוקבא דאמר דהוה חלא בר חמרא להא מלתא דאלו איהו בסעודה אחריתא אכיל והיינו שש שעות והיינו מדינא ולא ממדות חסידות משש שעות היינו מזמן חצות שהוא מאכל ת"ח עד הלילה דהוה ש"ש ולקמן גבי מר עוקבא אבאר עוד בזה ומש"ה פריך שפיר ר"א לר' יוחנן לקמן דאמר ליה ולא כלום דא"צ לשהות דאמר רב חסדא אסור לאכול גבינה אחריו אף בנט"י וקינוח וא"ש נמי דפריך ליה לר"י ברי' דרב משרשיא מאגרא עוף וגבינה אין אבל בשר וגבינה אף גבינה ואח"כ בשר לא דאי איפכא אף עוף וגבינה אסור כמ"ש רב חסדא וסתמא אמר אכל בשר אסור לאכול גבינה אחריו משמע אף בשר עוף ומשני ביממא לא צריך הדחת ידים כו' ומיהו קינוח הפה והוא עיקר להר"מ ז"ל כמ"ש בסמוך הי' עושה רב יצחק ומזכיר תלמודא מה שלא הי' עושה דהיינו נט"י דקינוח הפה אין חילוק בין יממא ללילה. ולפי שיטה זו יש להקשות אמאי לא פריך לי' מברייתא דב"ש וב"ה כ"ע מודים דבעינן הדחה דהיינו נט"י לשיטת הר"מ ז"ל דלא מצריך הדחת פה כלל וקינוח לכ"ע וא"כ רב יצחק דעביד כמאן עביד דודאי בעי הדחת ידים כב"ה ולפום ריהטא היה נראה לומר דבלאו אגרא הייתי אומר דמקנח ומדיח דב"ש וב"ה היינו כפירש"י ותוספות דבקינוח הפה והדחת פה מיירי דבעינן תרווייהו אבל נט"י לא בעינן ומש"ה פריך מבריי' דאגרא דמוכח דלא בעינן הדחת פה כלל דמדלא הזכיר אגרא בלא הדחה וקינוח ונט"י כמ"ש לעיל ש"מ דבעינן הנך תרתי ולא הדחת פה וע"כ ב"ש וב"ה בהדחת ידים איירי ובלילה לפי המסקנא ומש"ה פריך ליה מברייתא דאגרא גופא דעוף וגבינה אבל בשר וגבינה לא אלא דזה אינו דודאי רב יצחק לא עביד אלא קינוח הפה לחוד ולא הדחת פה דאל"כ הא באמת א"ל אלא תרתי לדעת הר"ן ז"ל אכתי תקשה ליה מברייתא דב"ש וב"ה דעביד כמאן דהא בעי הדחה היינו נט"י לב"ה ואי מדיח היינו פה א"כ נמי לא עביד הדחת פה