ראש יוסף על חולין חלק ב פא

העין דלא כר"מ ז"ל ועיין ב"ח ופר"ח ובאחרונים סי' פ"ז וא"כ ע"כ דגים וחגבים מותרים בבישול משום דמותרים לגמרי אף מדרבנן ואף באכילה דבישול ואכילה לפי סברא זו כי הדדי נינהו ושפיר קשה למה לי הסיפא ואף לשיטת הר"מ ז"ל דבשר עוף מותר לבשלו ואסור להעלותו כמ"ש בפ"ט יע"ש והיינו טעמא דבישול ליכא למגזר דלמא אתי למיכל מיניה דאף בשולחן שסדור עליו מותר כדמסיק לקמן ודווקא בשולחן שאוכל עליו כדמסיק לקמן כיון שמעלהו לאכול כו' מ"מ יקשה ליתני חדא בבא כל הבשר אסור לבשל ולהעלות חוץ מדגים וחגבים דהוה שמעינן שפיר דלית איסורא אף מדרבנן דאל"כ אסור להעלות כיון דקתני סיפא העוף אינו עולה לב"ה והכי הלכתא וסתמא הוא דהוה מדנקיט ב"ש וב"ה הלכה כב"ה, אבל הרשב"א כתב בזה בע"א יע"ש ומדברי הריטב"א למדתי תי' אחר בקושיא זאת וזה תוכן כוונתו דאשמעינן סיפא דוקא דגים וחגבים דאף מדרבנן מותרין באכילה הוא דשרי להעלותן משא"כ עוף דאף דהוה דרבנן אפ"ה אסור להעלותו ובמתניתין לקמן כב"ה זה תוכן כוונתו אף שלשונו אינו כן וכבר כתבנו דכל זה לתירוצא דר"א דיש מהן מדברי תורה ויש מד"ס אבל לתי' דרב יוסף דעוף מ"ה לא יתכן תי' הריטב"א ועיין בר"ן מ"ש ע"ז

(דף קד) הנודר מן הבשר מותר בדגים וחגבים יש לראות היאך מישך שייכי הני דיני דנדרים לכאן ואף שהלשון שוה בשניהם מ"מ מאי שייאטי' דנדרים להכא וראיתי להלח"מ בפ"ט דנדרים ה"ו על מ"ש הר"מ בעופות בכ"מ הוה בכלל בשר ודגים דוקא במקום דמימלך עלי' שליח כתב דלר"ע דבשר עוף הוה בכלל בשר לענין בב"ח ה"ה לענין נדרים והא דפריך בנדרים נ"ד מ"ש עוף ומ"ש דגים לר"י הגלילי דשרי בב"ח בשר עוף פריך עכ"ל א"ש דנקיט הכי הנודר מן הבשר אסור בעופות לבד מדגים דמותר והיינו משום דבב"ח הוה בכלל בשר אמנם דבריו לא נראה לי כלל ואף שאין משיבין הארי כו' מ"מ לא זכיתי להבינם ולהולמם דמאי שייאטי' דנדרים לבב"ח דאסור שדומה קצת לבשר בהמה במראה וטעמא מש"ה אסרי רבנן ומ"ש דהא דמקשי בנדרים מ"ש עוף מדגים הוא לר"י לא ידענא דהא בהדיא אמרינן התם דת"ק דרשב"ג הוא ר"ע ומכ"ש לפי מה שישב הכ"מ שם דברי הר"מ דאין מקום לדברים אלו ועיין בטי"ד סימן רי"ז ובב"י ובאחרונים. והנה אם נאמר דבא להשמיענו כמו בנודר דאין שווין לגמרי דבשר עוף מדרבנן הוא דאסור וכר"ע וכמו דמסיק רב אשי ומש"ה סמיך ליה הנודר דהתם נמי הוה מדרבנן לחומרא דמודה ר"ע דלא לקי וכמ"ש התוספות, ד"ה, הא עוף כו' אבל ז"א דנהי דלא לקי אבשר עוף מ"מ ספיקא דאורייתא הוא יע"ש בנדרים נ"ד א' וכן כתבו שם הרא"ש והר"ן והרשב"א בשבע שיטות דהוה דאורייתא אלא דלא לקי עלי' ומש"ה פסקו כר"ע דהנודר אסור בכל מידי דמימלך עלי' שליח וכסתם משנה דכאן ואף דבתרי מסכתי אין סדר למשנה מ"מ הוה ספיקא דאורייתא ש"מ דמ"ה הוא אסור כל מידי דמימלך עלי' שליח א"כ לא דמי להדדי ואם היינו אומרים בשר עוף בחלב הוה דאוריי' ואפשר דילפינן לה מק"ו כמו דיליף התם בקי"ד א' אחותו קטנה היינו רחל במה הצד מאחותו גדולה וגדי ה"ה דה"מ למילף חיה ועוף מהאי גופא ומה אמו שלא נאסרה עמו בהרבעה אסור חיה ועוף לא כ"ש מה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה אחותו גדולה וקטנה יוכיחו וה"ה לחיה ועוף דלא כמ"ש הראשונים ז"ל דהיקשא דחיה ועוף מנבילה אלא מק"ו יליף לה כמ"ש וא"כ שווין הם ממש להדדי כמו בנודר מבשר עוף לר"ע דאסור מ"ה ולא לקי עליה ה"ה בשר עוף בחלב דאסור ולא לקי עליה דמק"ו מייתינן לה ואין עונשין מ"ה ולית ביה מלקות הן אמת שיש לראות בההיא דלקמן דיליף אחותו גדולה בק"ו ואמאי לוקה והא אין עונשין מ"ה ושם אבאר בעזה"י:

ובתו' ד"ה הנודר מן הבשר כו' ומוקי דמתני' דהכא במאן דכאיב ליה עינא וביומא דהקזה ר"ל או ביומא דהקזה דג"כ לא אכול דגים בלא"ה ולא ע"ז נדר אבל עוף אע"ג דיש כן קשה ליה לעיניה אכילה בשלקא ויפה לו יע"ש בנדרים ובמעילה לא ניחא ליה בכך יומא דהקזה דפריך עוף נמי קשה ליה ביומא דהקזה ולא ניחא ליה בשלקא ומוקי במאן דכאיב עיני' דעוף אכיל ודגים לא אכיל ומש"ה כי נדר לא אדגים אבל בשאר יומא לא דהקזה כו' אסור בדגים לר"ע דמידי דמימלך שלית עלי' הוא. ועי' בר"מ מלובלין וכוונתו פשוטה דאל תטעה לומר שמ"ש התו' אבל בשאר ימים קאי לימי הקזה דלמאי דהדר במעילה משנויא דמשני ביומא הקזה א"כ ביומא דהקזה אף דגים אסור דז"א אלא אף עופות מותר דבלא"ה לא אכיל ליה ועיין כל הסוגיא בנדרים ובמעילה ומ"ש התוס' דבנדרים מוקי למתני' דהכא במאן דכאיב ליה עיני' לא מצאתיו שיאמרו שם על מתני' דהכא אלא על ברייתא דמייתי שם הנודר מן הבשר אסור בראש וברגלים ובעופות ורשב"ג מתיר ופריך לת"ק מ"ש עוף דמימלך עליה שליח הוא דגים נמי מידי דמימלך עלי' שליח הוא ומשני כו' יע"ש:

גמרא הא עוף אסור מ"ה מדיוקא דמתניתין קא דייק דקתני חוץ מדגים וחגבים דמשמע הא חוץ מזה כולן אסורין וקשיא לי והא אין למידין מכללות אף במקום שנאמר בהן חוץ ועיין בעירובין בפ' כל מערבין ואם נאמר דדוחק לומר כן והיכא דאיכא לשנויי משנינן א"כ אכתי קשה דהא ע"כ האי לאו דוקא הוא דהא איכא בשר טמאה דכ"ע אין בשר בחלב נוהג בהן וא"כ איך תנן כל הבשר אסור לבשלו ומיהו לשיטת הר"מ בפ"ט מהל' מ"א וכפי מה שפירש המ"מ דבריו דהאי לבשל לאכול הוא א"ש דודאי תנאי בטהורה קא מיירי והרי כאלו הוציאו טמאה מכלל בפירוש דהא טמאה בלא"ה אסור לאכול משום טומאה ותנא משום בב"ח קאמר דאסור לא משום איסור אחר אבל לפירוש הריטב"א דהאי לבשל בישול ממש א"כ ע"כ האי כללא לאו דווקא הוא דהא איכא טמאה דמותר לכ"ע ודוחק לומר כל אהיתרא קאי ולא אטמאה וי"ל:

ובתוספות ד"ה הא עוף אסור מ"ה ה"ה דה"מ למנקט חי' כו דגזר העלאה אטו אכילה כו' שוה זה בזה דהא בשם עוף לר"ע לא מיתסר מ"ה כדאמר בפ' הנודר דלא לקי עכ"ל הריטב"א כתב דליכא למ"ד דעוף דאורייתא וחיה דרבנן אבל חיה דאורייתא ועוף דרבנן איכא (הוא ר"י הגלילי) יע"ש ומ"ש התוספות דגזר כו' כ"ל דהוה גזירה לגזירה אי הוה דרבנן באכילתו. אבל אין לומר דדייק דאי הוה דרבנן אמאי אסור בבישול דא"כ איך יתרץ זאת ר"א דיש מהן מד"ת ולדברי הר"מ בפ"ט מהל' מ"א ע"כ לבשל לאכול קאמר יע"ש ומ"ש עוד דאפילו ר"ע מודה בבשר עוף דלא מיתסר מ"ה כדאמר מודה ר"ע דלא לקי משמע דלר"ע הוה רק חומרא בעלמא בבשר עוף כיון דמידי דמימלך עלי' שליח מיחזי דנודר נמי מבשר עוף אבל כבר כתבנו בזה בגמרא דכולהו שווין בזה דהוה מ"ה הר"ן ורא"ש כתבו דהוה ספיקא דאורייתא אי הוה סתם ואחר כן מחלוקת או להיפך ואם כן שמעינן מיהא דלר"ע בשר עוף מ"ה וכן כתב הרי"ף ז"ל כאן בפירקין דאף דאין סדר למשנה בתרי מסכתי מ"מ ספיקא דאורייתא הוא והא דלא לקי עלי' דהוה ספק עיין בר"ן ור"ש במ"ש שם ומ"מ לא הוה ס"ס חדא דספק א' הוא ועוד דחסרון ידיעה לא שמיה ספק דלא ידעינן הי נשנית בתחלה ומכ"ש למ"ש הרשב"א בשבע שיטות בנדרים נ"ד דר"ע דווקא בירק ודלועין אמר כן יע"ש נראה דה"ה בשר עוף שוה לכבד וקרבים השנוין שם בבריית' דלקי נמי עליו והר"מ בפ"ט מנדרים השמיט הא דמודה ר"ע דלא לקי עלי' ותמה שם הכ"מ ואפשר שהוכיח מכאן דהק' הא עוף דאורייתא והיינו דמשמע דשווין להדדי וה"ה בנדרים שוין להדדי וה"ה הא דפריך בנדרים לר"ע אמאי מעל שליח למקח לב"ה משמע דלא סבירא ליה לדאביי דמודה ר"ע דלא לקי דאל"כ מה פריך שם ב"ה למעול הא ב"ה נמי לא נימעול כיון דספיקא הוא כקושית הרשב"א שם בנדרים ומש"ה השמיט הר"מ ז"ל הא דלא לקי ואביי לשיטתיה דמסיק לקמן מתני' ר"ע היא וגזרינן גזירה לגזירה וא"כ ע"כ אין שוין ממש בשר עוף לבהמה וה"ה בנודר אין שווין והיינו דאמר מודה ר"ע דלקי לא לקי ואפשר דלדידיה הוה מדרבנן כמ"ש התוספות כאן והוה דומה ממש להא דכאן כל הבשר כו' ומש"ה נקיט הני תרתי בהדדי וכבר כתבנו מזה במתני' יע"ש משא"כ לרב יוסף דמוקי למתני' כרבנן דר"ע אית למימר להיפך כמו בב"ח שוין ממש ה"ה בנודר אלא דהר"מ דפסק דבשר עוף בחלב דרבנן ומוקי למתני' כר"ע קשיא ומיהו אפשר דר"מ מודה דמתני' רבנן דר"ע דשווין המה לגמרי דקתני כל ועיין בר"מ מלובלין ואפ"ה פסק כר"ע כמו שאבאר לקמן קי"ד בעזה"י ועיין בפר"ח סי' פ"ז ובים של שלמה סי' ה' במ"ש שם:

גמ' הא עוף אסור כו' עיין בר"מ פ"ט דנדרים דמחלק בין עופות דאסורין בכ"מ ובין דגים דווקא במקום דמימלך ועיין בכ"מ שם ומתני' דהכא סתמא קתני בין במקום דמימלך כו' ועיין ביש"ש סי' א' וביו"ד סי' רי"ז במה שכ' שם ע"ש ומנא תימרא דלא גזרינן דתנן חלת ח"ל ניתנת לכל כהן שירצה ונאכלת עם הזר על השולחן כו' עכ"ל עיין בר"מ הל' בכורי' פ"ה הי"ב שכותב דנאכלת על שולחן א' עם הזר לפי שאינה מדמעת ואפי' נתערבה שוה בשוה עי' בכ"מ והוא מירושלמי ר' זעירא אמר אף אחד בא' ומתניתין כן נאכלת עם הזר על השולחן שאם תתערב תהי' בטילה אב"א יע"ש א"כ אין מכאן ראייה לבשר עוף עם הגבינה ואם נתערב א' בא' אינה בטילה מדרבנן ואפשר דעוף עם גבינה מינכר ולא מתערב