ראש יוסף על חולין חלק ב ח

כתב דאם החזירה יסבור שאין בו וולד ובלא חזרה הוה בעיא דלא אפשטא אי הלכו באברים אחר הרוב אבל בחזרה הוה ס"ס כמו שאבאר דהא דמבעיא אי הלכו באברים אחר הרוב י"ל בשתי פנים או דשמא לא שדינן מיעוט שבפנים בתר רוב אבר שבחוץ אך דחציו של וולד כו' או שמא הכי קמיבעיא דוודאי דשדינן בתר רוב אבר שבחוץ אלא היינו דלא ליהוי בבהמה אבל לא דלהוי בשר בשדה ולא ליהני חזרה זה לא אמרינן ומהני חזרה כה"ג ומש"ה בבכור לא הוה לידה יע"ש וא"כ בחזרה לפנים ואין בו וולד הוה ס"ס שמא אין לידה לאברים רצונו לומר דלא שייך למשדייה כלל בתר רוב אבר וה"ה בשליא ודווקא בעובר הוה רובו ככולו ולא כה"ג ואת"ל אף באבר שייך רובו ככולו היינו דלא ליהוי בהמה בבהמה אבל לא הוה לידה ומהני חזרה מיהת ובבכור לא הוה לידה דהתם לידה בעינן ולפ"ז אתי להתיר אם חזרה מיהת דבלא חזרה א"א. להתיר מה שבפנים דשמא יש לידה והוה בחוץ לאו בבהמה ועוד יש לומר דמבעיא למ"ד אבר עצמו שרי ורש"ל לעיל הוציא ידו והחזירה למ"ד אין לידה יע"ש ואין להאריך ובי"ד אבאר בעז"ה: ע"ש גמרא המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים מ"ט כו' הא דלא אמר בפשיטות דהוה ס"ס שמא זכר או נקיבה ואת"ל זכר שמא נדמה וכנראה מפירש"י וכ"ש למ"ש הרשב"א בתשובה ס' ת"א דס"ס עדיף מרובא כו' הוה למימר דמתני' ר"מ הוא דמודה בס"ס דעדיף מרובא אף דחייש למיעוטא בעלמא הכא שאני דס"ס עדיף מרובא וסתם מתני' ר"מ היא ולזה יש לנו לומר דס"ס צריך ספק השני ג"כ ספק השקול וכבר נתבאר אצלינו בכללים ועיין בתו' כתובות ט' ב' ד"ה ל"ל וד"ה ואיבע"א יע"ש וא"כ ספק דנדמה ודאי דהוה מיעוטא בין בזכרים ובין בנקיבות ולכך אמר דאתינן עלה מטעם רוב דכאן שייך לומר ק מחצה זכרים ומחצה נקיבות סמוך מיעוטא דנדמה לנקיבות והוה רובא ועיין ריש כתובות ט' דפריך והא הוה ס"ס ולא פריך אמתני' לשיטת התו' שם כמתני' דמתני' מיירי מעצמו נאמן יע"ש וכבר כתבנו מזה בחדושינו חלק ק' יעוין שם ויש ליישב כפי מ"ש כאן דמתני' ר"מ הוא ואפשר דסובר כמו דחיישינן למיעוטא ה"ה נמי דלא אזיל בתר ס"ס דהוה כמו רוב ולר"א מקשה שפיר דאנן קיימא לן הלכתא דהולכין בתר ס"ס בין להקל ובין להחמיר פריך שפיר שם בכתובות: סליק פרק בהמה המקשה. פרק חמישי אותו ואת בנו

אותו ואת בנו נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין ופירש"י איידי דחולין ומוקדשין תני נמי בארץ וח"ל אף דחובת הגוף הוא ופשיטא דנוהג אף בח"ל ואיני יודע אמאי לא פי' איידי דבפני הבית דמוקדם במתני' והוה גם כן לצורך כדמסיק בריש שילוח הקן דה"א בענינא דקדשים כתיב בזמן דאיכא קדשים כנהוג והתו' ד"ה או"ב נקטו בדבריהם תרתי בפני הבית ומוקדשין כו' וסיימו עוד כיון דאיכא דוכתא דהוה לצורך כו' הכי מסיק לקמן בריש שילוח הקן ואף בהאי לחודי' סגי דהא בג"ה הוה כולהו שלא לצורך כדמסיק אלא דבארץ איידי דראשית הגז ובמוקדשין ובפני הבית משום או"ב נקיט לה ומדברי התו' משמע דמשום ב' דברים אמרינן איידי ובגיד הנשה און לומר דהוה אידי דבהמה וחיה דזה אינו יעוין שם ולקמן אבאר:

כיצד השוחט או"ב חולין בחוץ שניהם כשירים ופירש"י איידי דסיפא אבל התו' דף פ' ד"ה חולין בחוץ כתבו ס"ד דב' מפסל מלא תאכל כל תועבה כדפריך בדף קט"ו ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן יע"ש ואפשר לומר צריכותא בקצת בבי דמתני' חולין לכדאמרן קדשים בחוץ אשמעינן דשני סופג ארבעים משום אותו ואת בנו ולא אמרינן נמי משום שחוטי חוץ דלא כרבי שמעון דאמר לקמן ובזבחים כל הראוי לבוא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה דשחוטי חוץ ואין בו כרת קא משמע לן דאף לאו דשחוטי חוץ לית בי' אלא או"ב לחוד חולין בפנים אשמעינן דשחיטה שאינה ראוי' שמיה שחיטה דמקדשים בחוץ איכא למטעי ולומר כיון דגלי קרא בשחוטי חוץ דחייב עליה כרת והוה שחיטת מעליא ה"ה דתיהוי שחיטה לענין שאר דברים ג"כ ואף דלקמן ל. שא"א אמר ה"ט דמתניתין לאו ר"ש היא מריש' דקדשי' בחוץ כפירש"י שם ש"מ איכא למטעי בהכי ומש"ה תנן חולין בפנים דשחיטה שאינה ראויה שמיה שחיטה ועיין ב"ק ע"ו ב' תוספ' ד"ה והלא עיקר יע"ש בשם מפרשים קדשים בפנים אשמעינן דלא לקי אלאו דמחוסר זמן כדמסיק לקמן דהכתוב נתקו לעשה ועיין בר"מ ז"ל ה"ש פי"ב הלכה ב' דהזכיר ח' חלוקות וז"ל לפיכך הראשון ששחט כחוץ והשני בעזרה או א' בעזרה והב' בחוץ בין שניהם חולין בין שניהם קדשים הרי ד' חלוקות וכתב בין שהיה א' חולין והב' קדשים הרי אינך ד' חלוקות שלא הוזכרו במשנה ועיין בפי' המשניות והתוספות לקמן דף פ' ד"ה הראשון חייב כרת יע"ש והלח"מ שכתב דרבינו נקיט ד' האחרונות היינו מה שהוזכר במתניתין אבל נקיט ד' חלוקות ראשונות שלא הוזכר במשנה והרואה יש לפרש איזה חידוש בכולהו בבי דמתני' ואין להאריך:

ברש"י ד"ה הראשון חייב משום שחוטי חוץ ולא. הב' שנאמר ואל פתח אוהל מועד כו' עיין בתוספות יו"ט במתני' שכתב דמלפני משכן ה' שמעינן לה יע"ש ורצה לומר כה"ג אמרינן שם בריש פרת חטאת דרובע ונרבע ואינך ממעטי מלפני משכן ה' וכדמסיק שם קי"ד א' דמאל פתח לא ממעט דהיה ראוי לבוא לאחר זמן יע"ש ברש"י והאי נמי ראוי לבוא קודם:

גמרא ת"ר מניין לאו"ב שנוהג במוקדשין ת"ל כו' עיין ברשב"א דכתב דקושית הגמרא לר"ש דשחיטה שאינה ראוי' לא שמי' שחיטה וקדשים שחיטה שאינה ראוי' היא קמ"ל עכ"ל אפשר לומר דאשמעינן אף כל כמה דלא זריק דם לא משתרי אפ"ה אסור משום או"ב או דקרא אתא למלקות דוודאי שחיטת קדשים הוה ראוי דלא כר"א לקמן אלא דה"א דלא לקי עליה כיון דפסול הוא משום מחוסר זמן השני קמ"ל דנוהג בקדשים ולקי נמי משום או"ב והאי תנא סובר התראת ספק שמי' התראה ומש"ה לקי בקדשים משום או"ב ולפי זה הא דאמר שור הפסיק ענין ואימא בחולין אין כו' יקשה א"כ לכתבי' בעלמא דמ"ס אמרינן דאין נוהג כ"א בחולין דשחיטה שאין ראוי' ל"ש שחיטה ולזה י"ל מש"ה כתבו בקדשים דאם ראשון חולין וב' קדשים דחייב משום או"ב וקושית הגמ' מנלן כשראשון ג"כ קדשים דהוה שחיטה שאינה ראוי' דכל כמה דלא זריק דם ואדרבה מדכתיב שור הפסיק ענין דלא תימא דאקרא קמא קאי ואותו שהוא קדשים ובנו חולין לא תשחטו לכך כחי' שור הפסיק ענין דראשון חולין ושני קדשים חייב ועיין בתו' לקמן פ"ב ד"ה שחיטה שאינה ראויה ושם אבאר:

בתו' ד"ה מניין לאו"ב שנוהג במוקדשין כו' דהא במחוסר זמן איכא עשה ול"ת ובלאו קרא לא דחי ליה עכ"ל מ"ש דמחוסר זמן הוה ל"ת ועשה הוא כפירש"י לקמן פ"א א' דהנח למחוסר זמן דנתקו לעשה אבל מ"ס איכא לאו ועשה ולנדר לא ירצו אבל התו' שם ד"ה הנח כתיב דהכתוב הוציאו מלאו דלא ירצו ולא הוה ביה אלא עשה לחוד וכן הוא דעת הר"מ ז"ל בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"ח שכתב מחוסר זמן לא לקי דהוה לאו הבא מכלל עשה יע"ש ומ"מ לפי' התו' איכא עשה דמיום השמיני והלאה ולאו דאו"ב והוה עשה ול"ת. ומ"מ דבריהם צ"ע דמה כתבו דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הא עשה דפסח הוי כרת ודחי לאו דמחוסר זמן ועשה דידי' כדאמרינן פסחים נ"ט א' מחוסר כיפורים בע"פ דחי לעשה דהשלמה דאין בו כרת וכ"ת דשאני התם דליכא כ"א עשה משא"כ הכא דאיכא עשה ול"ת ולא דחי להו עשה דפסח דהכי אמרינן בשילוח הקן קמ"א א' תשלח לדבר מצוה ופריך בלא"ה אין עשה דוחה עשה ול"ת כגון שנטלה ע"מ לשלחה דלאו ליכא כ"א עשה ופריך מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה ומשני גדול השלום אלמא דווקא שנטלה ע"מ לשלחה הא לא"ה לא אבל המעיין בזבחים ל"ב ב' בתו' ד"ה ר' יוחנן אמר ובל"ג ב' ד"ה לענין מלקות אתמר דוקא עשה דמצורע דגדול השלום ולא כרת דחי לעשה לחוד ולא עשה ול"ת אבל עשה שיש בו כרת דחי אף לעשה ולאו יע"ש וא"כ מאי קשיא להו דאשמעינן דאין נוהג בקדשים אף כה"ג ולמ"ש התוס' במנחות מ"ט ב' ד"ה העולה דהיכא דאיכא פסול לא שייך דחי' ומה"ט הוכיחו דשלמים שהביאו אחר תמיד של בין ערבים לא מיפסלי דאל"כ איך מחוסר כיפורים בע"פ מביא קרבנו יע"ש א"כ א"ש כאן דלא שייך דחי' בלא"ה דמחוסר זמן פסול הוא ולא שייך דעשה דחי לה. ועיין לקמן פ' דאמר מחוסר זמן פסול וכרש"י שם וכן פסק הר"מ בפ"ג ה"ח מהל' אי' יע"ש ובלאו דהוה עשה ול"ת לא שייך דחי' והת"ח כתב דשאני קרבן דדאי אף עשה ול"ת כמו קרבן דדחי שבת דהוה עשה ול"ת ולא ידענא דהא בכולהו צריך לימודא ע"ז ולקמן בשילוח הקן דפריך לדבר מצוה מנין דאמר והא אין עשה דוחה עשה ול"ת והא קרבן דחי עשה ול"ת כמו קרבן מצורע עני שמביא חטאת עוף או קן יולדת אלא אף קרבן לא דחי ולדברי התוספות דאיצטריך שלא ידחה ל"ת עשה דפסח הא דפריך אימא בחולין אין במוקדשין לא א"כ ליכתבי' בעלמא דמצד הסבר' דעשה דחי בקרבן ואי לומר מה קדשים כלאים לא הא באמת דמסיק או לרבות כלאים א"כ וי"ו למה לי דנוהג במוקדשין דע"כ כן הוא דאם לא כן לכתבי' בעלמא ואם היינו אומרים דמש"ה כתביה כאן דנוהג בשאר קדשים דאית ביה עשה ולא בפסח