ראש יוסף על חולין חלק ב עז

לקי אלא חדא דמחד קרא קא נפקי כדמסיק קן אכל אמ"ה ובשר מן החי לר"ל אין חייב אלא אחת משא"כ לר"י דהלכתא כוותיה וודאי אי אכל אמ"ה שיש עליו כזית בשר דלקי תרתי משום בשר בשדה ומשום לא תאכל הנפש וא"כ אכתי תקשה אמאי נקיט צפור שאין כזית בשר ליתני לפלוגתייהו נטל צפור ר' פוטר משום אמ"ה וראב"ש מיחייב משום אמ"ה דבלא"ה לרבי חייב משום נבילה אף בכ"ש ממש וכמ"ש לעיל לשיטת הר"מ ופוטר מאמ"ה קאמר וא"כ מאי איריא דאין בו כזית בשר אף יש בו כזית בשר פוטר מאמ"ה ועי' בתו' ד"ה שאין בו כזית ובפר"ח סימן ס"ב וצ"ל דסבירא ליה להר"מ ז"ל כשיטת התוספות דמאי דנקיט שאין בו כזית לרבותא דראב"ש קאמר דלא צריך כזית:

ובפירש"י ד"ה ר' פוטר כו' ואי הוה כזית היה מיחייב משום בשר מן החי עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל לא ידענא מי הכריחו לכך דאמאי לא דהוה מיחייב משום נבילה וכמ"ש במכ' עכ"ל ולפי מ"ש בסמוך יש לומר דא"כ הא דמקשה קלניתא עוף טמא הוא כו' א"ה אימא סיפא ולא הקשה מרישא וכתבתי דר' פוטר מאמ"ה וקשיא למה לי שאין בו כזית דנבילה לא חייל אטומאה לרבי דאין איסור חע"א דמש"ה מקשה לו מסיפא מה"ט כמ"ש לעיל דאין איסור חע"א ומה"ט הוה מצי להקשות מרישא דמאי איריא שאין בו כזית ומש"ה כתב דחייב משום בשר מן החי והמקשה רוצה להקשות אף לר"ל דאמ"ה ובשר מן החי מחד קרא קא נפקי ומש"ה לא הוה מצי להקשות מרישא אלא מסיפא והבין זה:

ובתוספות ד"ה שאין בו כזית ואכלו ר' פוטר כו' כיון דליכא מטריפה אלא חצי שיעור עד כאן לשונם קושייתם אהא דאמר שנטרפה עם יציא' רובה דלר"ל לאו לאברי' עומד' והשתא לרש"י דמ"מ לחתיכה בשר עומד' דאי הוה כזית בשר הוה מיחייב בשר מן החי א"כ לר"ל לילקי שתים א' משום טריפה ואחת משום בשר בשדה דנפקא מתרי קראי וי"ל דאיירי שאין כזית בשר על האבר אלא עם גידים ועצמו' דלא מיחייב על בשר מן החי והא דחייב אטריפה שנטל חצי זית מבשר טריפה עמו ואכלו כו' ובזה חייב והקשו עוד דא"כ אמאי לא חייב אאמ"ה אאותו זית עם גידים ועצמות לר"ל דאיסור חייל על חצי שיעור והביאו ראיה מההיא דמכות ולא הוצרכו להביא ראיה ממכות דהא לר"ל חצי שיעור מדרבנן אסור ואיסור חע"א על דרבנן וזה פשוט וא"צ לפנים מ"מ לרווחא דמלתא הביאו ראיה משם דאף לר"י דחצי שיעור אסור מ"ה כיון דאין איסור לאו ועשה כ"א איסור תורה מריבויא דכל חלב או מהלמ"מ שפיר חייל איסור אחר עליו ועיין שם בתוספות ד"ה דמוקי:

בא"ד דלרבותא דר"א נקיט לה עיין בתוספות שכתב זה לא שייך לפלוגת' דר' וראב"ש כו' אי לאברים עומדת ותי' דנקיט אין בו כזית דאי הוה כזית היה מיחייב משום נבילה כמ"ש רש"י במכות והתוספות לא ניחא להו בכך דכתב שם וא' חי שלם דעל חי לא מיחייב משום נבילה. ומה שהקשה עוד דא"כ חנקה ואכלה ד"ה בכזית דמשמע ברישא פליג אי בעינן כזית והא ליכא מאן דפליג יע"ש ודבריו צריכין ביאור ותוכן כוונתו נ"ל דקשיא ליה בשלמא לרש"י ברישא פליגי ר' ור' שמעון דלרבי לא מיחייב אלא בכזית בשר מן בשר מן החי ולראב"ש במשהו בשר עם גידים ועצמות כזית חייב משום אמ"ה דלאברים עומדת וחנקה ד"ה גם ר"ש מודה דצריך כזית בשר דבהמת נבילה לאו בריה הוא משא"כ לתו' דגם ברישא אי הוה כזית בשר לא מיחייב לר' לא משום אמ"ה ולא משום בשר מן החי דחתיכת בשר נמי לא קיימא ואין בו כזית לרבותא דר"א קאמר א"כ היאך שייך למיתני חנקה ד"ה כזית והא ברישא אף בכזית לרבי פטור מכל דאנבילה לא מיחייב לשיטתם במכ' דחי שלם משא"כ למה שתי' הת"ח א"ש דברישא ל"פ אלא לר"י לא מיחייב אלא בכזית משום נבילה כמו שפירש"י במכות בריסק ט' נמלים ואחד חי ממש יע"ש ולראב"ש במשהו בשר מיחייב משום אמ"ה ובחנקה גם ראב"ש מודה דצריך כזית בשר דנבילה לא חשיב בריה וכבר כתבנו לעיל מה שיש לפרש בהא ד"ה כזית לפי הר"מ בע"א והארכנו בדבר זה יעוין שם היטב:

ומה שהק' הת"ח היאך תלוי זה בפלוגתייהו וליכא מאן דפליג דאמ"ה מיחייב עם גידים ועצמות יע"ש לא ידענא מאי קשיא ליה ז"ל דודאי רבותא הוא בכאן ושייך לפלוגתייהו דה"א דטעמא דראב"ש דמחייב משום דאית ביה כזית בשר ומשום בשר מן החי הוא דמחייב ולא משום אמ"ה דמודה דלאו לאברים עומדת ולחתיכות בשר עומדת כמו לרש"י דלאברים אינה עומדת ולחתיכת בשר קיימ' כן היה מקום לטעות בדברי ר"ש לכך תני אין בו כזית בשר אפ"ה מיחייב משום אמ"ה דלאברים נמי עומדת לראב"ש ואף שכתבו התוספות לשיטתם להיפך דמאן דאי"ל דלחתיכה בשר קיימא כ"ש לאברים עומדת כמ"ש התוספות בס"ה לר"י לאו בהכרח אלא א"ל הכי וא"ל הכי:

בא"ד דאמר ר"י בסמוך אכל חלב מן החי מן טריפה חייב שלש כו' עכ"ל ר"ל דוודאי לר"י חייב אאמ"ה אי אית עליו כזית תרתי משום אמ"ה ובשר מן החי בהתראה אחת דמתרי קראי נפקי לדידיה כדאמר לקמן ומיהו הא דאמר ר' יוחנן אכל אמ"ה מטריפה חייב שתים ומאי איריא מן הטריפה מכשירה נמי לשיטתם שכתבו לעיל דמיירי דאיכא עליו כזית בשר מדמחייב משום טריפה י"ל משום דריש לקיש נקיט לה דאיהו פליג עליה ואמר דאינו חייב אלא אחת כדמסיק דלאו לאברים עומדת ולא אתי חייל כו' משא"כ אי הוה אמר חייב שתיל משום אמ"ה ובשר מן החי וודאי דלר"ל לא מיחייב אלא חדא דמחד קרא נפק לדידי' מלא תאכל הנפש ומש"ה אשמעינן פלוגתייהו אי לאברים עומדת או לאו דלא הוה שמעינן אי הוה נקיט מן הכשירה משום בשר מן החי ואמ"ה ועיין בר"מ הל' מ"א ומה שיש להקשות על דבריו אבאר לקמן בהא דאכל בשר מן הטריפה ועיין בפ"ח שם הל' מ"א ואבאר לקמן אי"ה באורך מזה:

גמרא אמר ר' יוחנן לא תאכל הנפש עם הבשר זה אמ"ה ובשר בשדה טריפה זה בשר מן החי ומן הטריפה בין לר"ל ובין לר"י מלת הנפש קאי למעלה ולמטה אלא דלר"י לא דריש מלת בשר דהיינו אבר ור"ל בשר היינו בשר מן החי ועיין בחדושי רשב"א בהעור ורוטב קכ"ט ב' הא דאמר לר"ש בשר מן החי אוכל שא"א יכול להאכילו לאחרים הקשה בשם הרמב"ם גופא דלר"י בשר מן החי נפקא מבשר בשדה ומנלן בבני נח ותי' בבני נח כתיב אך בשר בנפשו משמע בשר כשהוא בנפשו דהיינו דמו שהוא חיותו לא תאכלו. והנה יש להקשות מנלן דאמ"ה לב"נ נוהג ואם נאמר דכל השיעורים הללו לישראל ולא לב"נ אין נ"מ בזה דמ"מ מיחייב במשהו בשר משום בשר מן החי ואם נאמר בני נח ג"כ צריך שיעור אפשר דגם בנח מלת בנפשו יורה על אמ"ה ועיין בפ"ט מהל' מלכים ובלח"מ שם ובשר מן החי נפיק לר"י מבשר בשדה כמ"ש רש"י ותוספות אבל הר"מ בפ"ד מהל' מ"א הלכה י' נתן טעם לזה ואמר שלוקה משום טריפה ותוכן ביאור דבריו כתבתי לעיל דטריפה שאינה יכולה לחיות ומה לי בכולה או במקצתה דהיינו בשר מן הטריפה יע"ש:

ובתוספות ד"ה אכל אמ"ה כו' ה"מ דלא מפרש בקרא כו' עכ"ל התוספות מחולקין עם הר"מ ז"ל בהל' ק"פ דלתו' כל מה שמפורש בקרא לא הוה לאו שבכללות אלא היכא דכולל דברים רבים ולא נזכר א' מהן בכתוב כמו לאו דכ"א צלי אש דממעט חי וחמי טברי' ומבושל וכמו מכל אשר יעשה מגפן היין וכדומה משא"כ היכא דמפורש בקרא כ"א לא הוה לאו שבכללות וקושייתם הוא ללישנא דפסחים דאפילו חדא לא לקי יע"ש בסוף כ"ש ומה שהביאו ראיה מדלקי על אלמנה וגרושה יש לעיין בה דהמעיין בסוגיא דקדושין ע"ז ב' יראה דקאמר התם להכי צריך גרושה בכ"ג לומר לך כשם שחלוקה גרושה כו' ופירש"י דהא ייחד לה לאו בפ"ע דכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו) אלמא דאיצטריך קרא לזה וכבר הארכנו בזה בתכלית הארוכ' בכללים בכלל לאו שבכללות יע"ש בזה היטב. ודע עוד בשר בשדה נמי מרבינן כמה דברים עובר שהוציא ידו וקדשים חוץ למחיצתה ובשר מן החי ואפ"ה לוקה עליו משום דשם א' הוא קדשים ועובר ובשר מן החי בשר בשדה משא"כ צלי אש דכולל כמה שמות מבושל וחי וע' במכות י"ח ע"א ד"ה ולילקי שכתבו התו' שם:

ובד"ה לר' יוחנן אינו חייב אלא אחת ואע"ג דנא ומבושל כו' עכ"ל היינו לשיטתם שכתבו דמבשר בשדה נפקא בשר מן החי וקשיא להו שפיר דליהוי כנא ומבושל כיון שכל אחד מפורש בקרא והתנו עוד תנאי דבעינן שיהא מפורש בקרא וגם ו' כמו התם נא ובשל וכן מחרצנים ועד זג משא"כ הכא שלא כתיב ובשר בשדה וטריפה עש"ה ולכאורה קשיא ממ"נ אי חשוב לאו שבכללות כיון דלא כתיב ו' א"כ הדרא קושית התו' לדוכתיה בד"ה מכל הך לישנא דמפרש בפסחים דאינו חייב כלל לרבא אמאי חייב אחת על טריפה או אבשר מן החי ואי כיון דמפורש בקרא לא הוה לאו שבכללות א"כ לילקי תרתי וצ"ל דלענין חדא מיהא לקי לא הוה לאו שבכללות כיון דכ"א מפורש בקרא אבל לענין דלילקי תרתי לא ודוחק אם לא שנאמר כיון דלא כתיב בוי"ו הוה כשם א' ולא לקי שתים בהתראה אחת ועי' במהרש"א דגריס לר"ל כו' והתו' דמסיים לר"י הוא דל"ת דלר"ל לא שייך לאוסופי וי"ו משא"כ לר"י לכך כתבו דאפ"ה כיון דלא כתיב וי"ו לא מיחייב תרתי ועי' מהר"מ מלובלין ורש"ל גריס לר"י כמו שהוא לפנינו ועי' בכללים והארכנו שם. ולמ"ש הר"מ דבשר מן החי מטריפה נפקא לא קשיא לר"י אלא לר"ל ומיהו להך לישנא בפסחים דחדא לא לקי קשה לר"מ ז"ל אמאי לקי אטריפה או אבשר מ"ה ואבאר

אי"ה

(דף קג ע"א) גמרא אכל אמ"ה מן הטריפה לר"י חייב שתים לר"ל אחת עי' בתו' ד"ה שאין בו מ"ש מזה. וראיתי להר"מ ז"ל שכתב בפ"ה מהל' מ"א ה"ה התולש אמ"ה