ראש יוסף על חולין חלק ב עו

בדאיכא שיעור דאיסור אמ"ה בטהורה עכ"ל ר"ל דע"כ איכא כזית דבטהורה כה"ג מיחייב בישראל ובטמאה אין אמ"ה נוהג בישראל כרבנן דאמרי לעי' דאינו נוהג בטמאין דאי דלית כזית מאי אירי' טמאין טהורין נמי ופריך פשיטא דתיפוק ליה ביש כזית משום טמאה ולא ניחא לומר דאינו סופג משום אמ"ה אבל משום טמאה לקי דמשמע ליה דאינו סופג כלל ופריך שפיר

(ע"ב) גמרא אכל צפור טהור' בחייה בכ"ש במיתת' כזית ופירש"י בחיי' משום אמ"ה במיתתה בכזית ה"נ במשהו בשר גידים ועצמות ולפ"ז לא הוה משהו דריש' כסיפא דריש' משהו בשר וסיפ' בטמאה משהו ממש דבריה הוא כמ"ש התו' בד"ה א"כ אבל לפי מ"ש הר"מ ז"ל בהל' מ"א פ"ד ה"ב וז"ל האוכל עוף טהור כ"ש לוקה משום אוכל נבילה ואם אכלו אחר שמת לוקה בכזית ואעפ"י שאין בשר בכזית הואיל ויש בכולו עכ"ל דעתו ז"ל כמ"ש רש"י במכות י"ז ב' ריסק ט' נמלים וא' חי חי ממש ואעפ"י כן חייב משום נבילה כשבולעו הוא מת וכן סבירא ליה להר"מ ז"ל כן ולפ"ז באוכל עוף טהור חי למ"ד בהמה בחייה לאברים עומדת מיחייב תרתי א' משום אמ"ה וא' משום נבילה דאמ"ה דנהנה גרונו בכזית וכשיבוא סמוך לבית הבליעה הוא מת וחייב משום נבילה כפירש"י שם במכות ובחדא התראה מיחייב דתרתי לאוי נינהו והר"מ לשיטתיה דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ומש"ה לא מיחייב אלא משום נבילה ולא משום אמ"ה כמו שפסק לקמן פ"ה מהל' אלו דאין אמ"ה בחיי' כמו שאבאר לקמן באורך ומיהו מכאן אין ראי' דכתב אף על פי שאין כזית ואמ"ה צריך כזית כמ"ש בפ"ה ומכל מקום אתי שפיר דלא השמיענו דין זה דיש אוכל אכילה אחת וחייב ב' מלקות אלא כמ"ש דלדידי' לא משכחת ליה דבהמה בחיי' לאו לאברי' עומדת ועיין בלח"מ כאן ובפר"ח בי"ד סימן ס"ב שכתבו במסקנא אה"נ דמימרא דרב מיתפרשת כפשוטו אכל צפור טהורה בחיי' בכ"ש משום נבילה וממש כ"ש ורב אליבא דרבי אמרה למילתיה דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת והוה משהו דרישא כסיפא ממש והגמרא לפום מה דס"ד דאיירי באמ"ה השיב לו במשהו בשר גידים ועצמות אבל באמת אינו כן יע"ש ומה שיש להקשות מפלוגתא דר' ורבנן אבאר בסמוך בעזה"י:

גמרא ת"ש נטל צפור שאין בו כזית כו' רבי פוטר וראב"ש מיחייב כו' ר"ל מדאמר ראב"ש על אבר ממנו חייב על כולו לכ"ש מכלל דרבי מודה על אמ"ה ממנו דחייב ועל כולו פטור דלאו לאברים עומדת אלמא דכ"ע לא בעינן כזית והא דנקיט שאין בו כזית משום דאי היה כזית היה חייב משום בשר מן החי כפירש"י דאין לומר דבא לאשמעינן דאמ"ה לא בעינן כזית דזה לן שייך הכא גבי פלוגתא דר' ורבנן אי בהמה בחיי' לאברים עומדת כמו שאבאר לקמן אלא כמ"ש דאף לדברי המקשה מש"ה נקיט אין כזית דאי לא הוה כזית הוא פטור הא ביש בו כזית מיחייב משום בשר מן החי כפירש"י ד"ה רבי פוטר יע"ש ומיהו נראה דא"כ אפי' אית כזית עם גידים ועצמות ר' פוטר מכלום והנראה דאה"נ לפום סברת המקשה אה"נ דנקיט אין כזית לאשמעינן דאמ"ה לכ"ע אין צריך כזית ומשני במשהו בשר כו' ופריך מי איכא מידי דבכול' ליכא כזית בשר ובא' מאבריו עכ"פ יש כזית עם גידים ועצמות דקתני אכל אמ"ה ממנו לוקה א"א בשלמא דלא בעינן כלל כזית א"ש אלא א"א דבעינן כזית מי איכא עוף כחוש כו' האי דבכולה ליכא כזית בשר ובא' מאבריו הוא גדול דיש כזית עם עצמות דקתני על אבר ממנ' חייב אבל וודאי איכא עוף קטן עד מאוד אבל שיהא גדול וכחוש כ"כ שאין בכולו כזית בשר ומשני קלניתא ופריך קלניתא עוף טמא וקשיא מסיפא דלמה לי כזית והא ברי' הוא אלא כעין קלניתא עיין בגמרא ומהרש"א הקש' דמריש' גופא הו"מ למפרך דאמאי פוטר רבי יע"ש ולולא דבריו הקדושים הייתי אומר דמרישא לא ה"מ למפרך דרבי דפוטר מאמ"ה הוא דפוטר ולא משום טמאה דמחייב בכ"ש דבריה הוא וכה"ג מצינו כמה פעמי' ועיין בריש או"ב במתני' דתנן פוטר ויש בו חיוב אחר וכהנה אין מספר אלא מסיפ' פריך שפיר דקלנית' בכ"ש מיחייב ואי דאמר כזית משום נבילה דבעינן כזית דאין איסו' חע"א לרבי וכמו שאבאר וא"כ וודאי נביל' לא חיי' אטומא' וכן פסק הר"מ בהל' מ"א פ"ג דאין איסור משום נבילה אלא מינין טהורין ועיין במ"מ וכ"מ שם דאין איסור חע"א וכיון שכן כזית ע"כ משום טומאה נקיט לה ובטמאה אף מיחייב בכ"ש דבריה הוא משא"כ ברישא שפיר מצינו לומר דרבי פוטר משום אמ"ה דאי הוה כזית היה מיחייב משום אמ"ה דאיסור מוסיף הוא מיגו דאיתוסף איסורא לבני נח וה"ה בשר מן החי הוה איסור מוסיף דנוהג בבני נח כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' מלכי' פ"ח והבאתיו לעיל ומנא אמינ' לה מהא דכריתות דף כ"ג ע"ב בסוף דם שחיטה דלרבי איסור חמור על קל הוא דחייל ולא קל על חמור אלא בקדשים משמע נמי דוקא בחמור על קל הא בשווין נמי לא דהא לא שמעי' לי' אלא בחמור על קל והא דאמר קל על חמור לא שמעינן משום להוסיף בקושייתו והא מעילה על חלב קל על חמור הוא יע"ש (ומה שיש לעיין מזה על פסק הר"מ ז"ל דהנאה הוה מוסיף אכתוב בכ"ה קי"ג ב') אבל בשווין לא שמעינן דחל וא"כ לרבי נבילה על טמאה לא חייל משא"כ ברישא דהוה מוסיף ואפילו אי נאמר דבשר מן החי לא נאסר כעת לבני נח לר' יוחנן מ"מ היה חמור שכן היה נוהג קודם מ"ת לבני נח וכר' יהודא דאמר הכין בג"ה ואי דנבילה הוה חמור שכן מטמא' כדאמרי' בזבחים דף ע' יע"ש מ"מ בהמה טמא' נמי מטמאה בלא איסור נבילה עיין בהמקש' ופ"א מהל' א"ה ועוד דנבילה דווקא בכזית וטמא' בכ"ש ולהר"מ בהל' מ"א בפ"ד ה"ג מ"מ בעינן בין הכל כזית יע"ש וכה"ג כתבו התו' ביבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר ר"י שהקשו איך יחול טריפה על אמ"ה דאמ"ה מיחייב במשהו בשר גידים ועצמות יע"ש מכ"ש כה"ג דמחייב בטמאה בכ"ש ממש והוה קל על חמור ומש"ה הקש' מסיפ' דע"כ חייב משום טומא' ולמה לי כזית:

הן אמת שיש לראות בהא דלעיל ק"א ב' וסבר ר"י דאיסור חע"א והאמר מניין לנבילת עוף טמא כו' ומאי קושיא דהוה קל על חמור נבילה בכזית וטמאה בכזית לא בעינן אלא משהו מש"ה לא חייל משא"כ ג"ה אטמאה וי"ל דר"י לשיטתי' דאמר אכלו ואין בו כזי' פטור וא"כ ג"ה אטומא' נמי קל על חמור הוא ומשני דאיסורו נוהג בב"נ היינו דשווין המה ומודה ר"י בשווין או דחומר' שכן איסורו נוהג בבני נח מכריע יותר ועיין יבמות ל"ב:

ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד מה דקשיא לי במ"ש התו' זבחי' ע"א בד"ה דלר"מ איצטריך למעט עוף טמא דאיהו לטעמי' דאית לי' איסור חע"א לא ידענ' מקומו איו דלר"מ אית ליה איסור חע"א ג"ה ונבילה דהוה לי' איסור כולל ואדרבה אמרו בפ' אמרו לו על מתני' דיש אוכל אכילה אחת נימא דר"מ אית לי' איסור חע"א ומשני נהי דאיסור חע"א לית לי' פירש"י כגון נבילת בהמה טמאה איסור כולל אית ליה הרי בהדיא דלית ליה כה"ג איסור חע"א וצ"ע ולא היה בידי כעת הספרים לעיין בהם ואי"ה במקום אחר אבאר ובזה יש ליישב שיטת הר"מ ז"ל דפסק בפ"ד ה"ג מהל' מ"א דאוכל צפור בחייה חייב משום נבילה בכ"ש ובמיתתה בכזית עם גידים ועצמות ויש להקשות מברייתא זו דתנא בה ברישא נטל צפור שאין בו כזית ר' פוטר והא חייב משום נבילה לפי דבריו שכשבולעו הוא מת ונהי דאאמ"ה לא מיחייב דלאו לאברים עומדת מ"מ אנבילה ליחייב ומסיפא דקתני חנקה ואכלה ד"ה בכזית דמשמע כזית בשר דברישא מיירי ביש כזית עם גידים ועצמות וע"כ בסיפא ביש כזית בשר ואמאי הא לר"מ ז"ל מצטרף במיתתה גידים ועצמו' לכזית כמ"ש בפ"ד ה"ג וכבר עמד הפר"ח בסימן ס"ב על קושיא השניה יע"ש היטב וקושי' ראשונ' יש ליישב כמ"ש בסמוך דאה"נ דר' דפוטר משום אמ"ה ולא משום נבילה דאמ"ה לאו לאברים עומדת ועל נבילה מיחייב שכשבולעו הוא מת כמ"ש רש"י במכות ריסק ט' נמלים ואחד חי כו' אלא דסיפא קשיא אמאי בעינן כזית בשר דווקא וצריך לומר דמה דקתני ד"ה בכזית לאו למימרא דבעינן כזית לד"ה אלא דבכזית מיחייב לד"ה וגם רבי מודה דהיינו עם גידים ועצמו' וכמ"ש הר"מ שם דכשאוכלו כולו מצטרפין גידים ועצמות לכזית נבילה ואף שהוא דוחק קצת מ"מ יש ליישב כן דברי הר"מ ז"ל ועם זה יתיישב מה שהקשה הפר"ח דאיך יתכן באוכלו חי חייב משום נבילה והא קתני חנקה ואכלה ולא קתני אכלה חי ואי משום הא לא איריא דחנקה הוא דבעינן כזית הא חי בכ"ש ממש מיחייב משא"כ בחנקה צריך כזית עם גידים ועצמות ועם זה יתיישב קצת הא ד"ה בכזית ולא חשיב כ"כ דוחק והבן:

ומה שהקשה עוד הפר"ח מההיא דמכות ריסק ט' נמלים וא' חי כו' ואי משום לבילה אלמא דאבריה לא לקי משום נבילה אלא בכזית עכ"ל ר"ל דלמה לי להצטרף באחד גופא חייב שש ואני אומר משום הא לא איריא דמאן לימא לן דהר"מ מפורש וא' חי חי ממש כפירש"י דתקשה עליו דלמא מפרש כפי' התו' שם דחי שלם ומת הו' ומש"ה בעינן כזית דחנקה ואכלה כזית עכ"פ עם גידים ועצמות והתם נמי והשלימה לכזית חייב משום נבילה ואליבא דמ"ד איסור חע"א כמ"ש התו' לשם והר"מ ז"ל מסברא דנפשיה אמרה דבולעו הוא מת ולא מהא דמכות למד כן ובזה אתיא דברי הר"מ קצת על נכון בזה:

עוד יש לראות במ"ש רש"י בד"ה ר' פוטר כו' דאי הוה כזית הי' מיחייב משום בשר מן החי דזה יתכן לריש לקיש דאמר בשר מן חי נפקא ליה מחד קרא עם אמ"ה מלא תאכל הנפש עם הבשר מש"ה שפיר אי הוה כזית אין נ"מ אי לקי משום אמ"ה או בשר מן החי וא"נ לאברים עומדת לא