ראש יוסף על חולין חלק ב עב

ומש"ה פטור מכלום דעל גיד אינו חייב דאין איסור חע"א ועל טמאה ליכא שיעורא דחצי זית וי"ל דא"כ מ"ט דר"י דמחי' שתי' בג"ה של טמאה והא אית ליה לעיל אכלו ואין בו כזית פטור גם על טמאה אמאי מיחיי' וע"כ ביש כזית ועוד לר"ש לוקה בכ"ש וע"כ פריך שפיר מ"ט:

ובתוספות ד"ה ור"ש פוטר המ"ל דר"ש לית ליה איסור חע"א אף בכולל עכ"ל התו' לשיטת' שכתבו לקמן ד"ה איסור כולל דאיסור הנאה לא הוה מוסיף אלא חמור ור"ש לית ליה חמור על קל אף בכולל מההיא דנבילה בי"ה אבל לשיטת הר"מ ז"ל בפירוש המשניות במס' כריתות בפ' אמרו לו על מתני' דיש אוכל כו' דאיסור הנאה הוה מוסיף ור"ש לטעמיה דאית ליה ג"ה אסור בהנאה א"כ פריך שפיר ור"ש ממ"נ דלא ברירא ליה אי לית ליה לר"ש מוסיף או לאו ועיין יבמות ל"ב ובתוספות יע"ש אלא דלפי הנראה במ"ש לקמן דלהר"מ לא הוה הנאה איסור מוסיף אלא בקדשים דוקא ולא באיסור אחר קשה ועתה ראינו שיש לייש' זאת דמ"ט לא הוה מוסיף בשאר איסורין כמ"ש הלח"מ במ"א דלא לקי על הנאה וכמו שאבאר לקמן באורך ומ"ט אין לוקה על הנאה דלא הוה שלא כדרך הנאה כמ"ש המ"מ בפ"ח ממ"א דכל דבר הראוי לאכילה הנאה דידה אכילה משא"כ לר"ש דאמר כ"ש למכ' וכפי מ"ש התו' בשביעית ומהרש"ל ובמהרש"ל ומהר"י בן לב שם דלמ"ד כ"ש למכ' ה"ה שלא כדרך אכילה לוקה וה"ה לר"ש לקי על הנאה והוה מוסיף ומכ"ש אי נאמר אין בגידין בנ"ט ויש להר"מ הוכחה מכאן:

גמרא מאן האי תנא כו' מקשין העולם דבכ"מ שנזכר ר"י וחכמים הוא ר"מ וכן להיפך לא פריך דידוע ר"י הוא וכאן לא הונח בזה לומר ר"י הוא ולכאורה יאמר דר"י אית ליה חמור על קל חייל שפיר כההיא דג"ה על טמאה ומאי חומרי' שכן נוהג בבני נח וכפירש"י שם ד"ה ומשני יע"ש ומאן דאית ליה חמור על קל כ"ש דאית ליה מוסיף או כולל ששווין דהא לדידן אליבא דהלכתא לית לן חמור על קל וכולל אית לן ומכ"ש לר"י אלא ע"כ דלאו ר"י הוא אלא דאין זה מוכרח דאפשר חומרא דנוהג בב"נ חשוב הוא עד מאד ומש"ה חל ומשא"כ בכולל ואה"נ דר"י לית ליה איסור חמור ועיין ברשב"א לקמן ק"ב ע"ב אהא דאמר ולר"י כו' ליתי איסור אבר יע"ש היטב. וכבר נדפס בס' א"א הרב נרו בקונטרס אחרון שם שחיברתי בילדותי זאת הקושיא ובשם גיסי הרב החסיד המנוח מוהר"ר אהרן ז"ל תי' נאה דלר"י אמרינן בפסחים דג"ה מותר בהנאה כשהותרה נבלה כו' ואין איסור חע"א לא הוה גיד בכלל נבילה ולא הוה בכלל היתר הנאה יע"ש ומ"מ אני אומר דאי משום הא לא איריא דההיא סוגיא לרוחא איתאמרא דבאמת בלא"ה ג"כ מותר בהנאה ק"ו מחלב כמ"ש המ"מ בפ"ח מהל' מ"א הלכה י"ד יע"ש וא"כ אף דאין איסור חע"א אפ"ה ג"ה מותר ועיין בק"א הקשיתי בע"א:

וא"א הרב נרו תי' בספרו הנקרא ברכת יוסף פ' וישלח וז"ל דאמוראי בתראי מקשי מאן תנא דמדאיבעיא להו בדורות ראשונים לעיל אי ר"י ספוקי מספקא לי' או מפשט פשיטא ליה ואי הך תנא ר"י ע"כ תפשיט דפשיטא ליה דאי מספקא ליה ע"כ לא מיחיי' ר"י אלא באוכל משתיהן א"כ ליחייב שתים באוכל מנבילה על א' משום גיד ועל א' משום נבילה ואי באכלו ואין בו כזית ומש"ה באיסור עולה איסור חמור וחייל שפיר דהא לר"י לא מיחייב באכלו ואין בו כזית עד שיהא בו כזית עכ"ל. וא' מן המשכילים הק' לי על דבריו ואמר שזה אינו דאימ' ר"י הוא ולא אכל אלא חדא וממ"נ חייב א' או משום נבילה או משום ג"ה עכ"ד וסכל הראה סכלותו לכל רואי השמש דהא תנא ומודים חכמים בגיד הנשה של עולה וש"ה דחייב שתים וע"כ באוכל מב' ירכים וא"כ כה"ג באוכל מנבילה נמי כה"ג היה לחייב שתים ממ"נ. וכן הוא בהדיא בס' א"א נרו ואני באתי להראות מעשי אנשי זמננו יש אשר לא קרא ולא שנה ושונה באולתו לדבר סרה ואין כאן מקומו. ואני אמרתי שאינני מבין דברי הרב א"א נר"ו דאכתי איכא לאוקמיה פלוגתייהו באכל ב' מב' בהמות מב' ירכים אחת כשירה ואחת נבילה דלר"מ חייב שתים על אותו גיד מנבילה גופא דאיסור חע"א ולר"י אינו חייב אלא משום גיד דקדים ולא משום נבילה דשמא אותו שהוא נבילה בו איסור גיד ואין איסור חע"א משא"כ באוכל ירך א' מעולה וש"ה וירך א' מבהמת חולין חייב שתים ממ"נ דאף אי ג"ה באותו של עולה אפ"ה חל עליו איסור עולה וש"ה דהוה חמור כו' ואפשר דרך רחוקה היא לומר פלוגתייהו בהכי ומ"מ דרך פלפול נוכל לומר כן ועתה ראיתי כי דברי הרב נר"ו כנים ואמתים כפי מ"ש המשנה למלך בפ"א מהלכות א"ב ה"א דמתו' בזבחים ע"ז א' ד"ה הפיגול ודלה דאף בשחוטין אמרינן גופין מחולקין א"כ ליכא לאוקמיה באכל ב' גידים מב' ירכים מב' בהמות דא"כ לר"מ ליחייב ג' ה"ל לחיוביה (ב' משום גיד) ואחת משום נבילה ואף דמיירי בהתראה אחת מ"מ הרי גופין מחולקין ובסוגיא דקדושין דף ע"ז וכבר כתבנו מזה לעיל בפירקין דסוגיא דאו"ב פ"ג א' לא משמע הכי יע"ש ואפשר דסוגיא דהתם לאו דוקא ובלא"ה משני התם שפיר ובלא"ה אשכחנא פתרי בבהמה אחת שהוציא עובר ידו מת וכדומה ואין להאריך בכאן גם אי באכילה א' מיחייב בב"א בגופין מחולקין עיין בכללים מ"ש שם באורך מזה ובמקום אחר אנופף ידי בזה:

ובפירש"י ד"ה ואיסור כולל כו' והיכא דאית ביה תרתי כולל ומוסיף עכ"ל מפירש"י יראה דקאי בשי' הר"מ בפרק אמרו לו בכריתות בפי' המשניות דאיסור הנאה הוה מוסיף יע"ש אלא שתירץ שם שלא תקשי מהא דכ"ה קי"ד כו' דהמבשל חלב בחל' דאינו חייב על בב"ח דאין איסור חע"א והא הוה מוסיף יע"ש ודבריו צריכין ביאור כמו שאכתוב בפכ"ה וגם לפי מה שכתב הלח"מ בפ"ט הלכה יו"ד בהלכות מ"א דהא דלא הוה הנאה מוסיף דאין להביא מוסיף אלא דומיא דאיסור הנוסף וכיון שעל הנאה אין בו מלקות אין לחייבו על איסור א"ח מלקות וקדשים לוקה על הנאה יע"ש והר' ז"ל לא זכר בעת כותבו זאת מ"ש הר"מ בפי' המשניות גופא לתרץ בע"א ואיך שיהיה לא שייך איסור מוסיף בשור הנסקל מה"ט דכתיבנא ומש"ה אמרי' דמודים בתרווייהו ולא זו בלבד בעולה דהוה מוסיף אלא אפי' בש"ה דהוה רק איסור חמור ה"ה דחייל ולרש"י יקשה מההיא דכ"ה שוב ראיתי להריטב"א שהקשה מההיא דכ"ה והנראה דמשור הנסקל קא קשיא ליה וכדכתיבנא:

ובתוספות ד"ה מאן האי תנא כו' וא"ת איסור מוסיף הוא מיגו דאיתוסיף לגבוה וי"ל דגיד אסור לגבוה עכ"ל הנה יראה מדבריהם דכל שבידו לעשות הוה שפיר איסור מוסיף דאף דבהמת חולין היא מ"מ מתחלה היה ראויה לגבוה ועכשיו שנתנבלה אסור לגבוה ואף שלא הקדישה דבידו להקדישה והא דלא מוקי לה בבעלת מום י"ל דסתמה תנא ועוד דמדתנ' ומודי' חכמים בג"ה של עולה ומאי איריא של עולה אפילו חולין כה"ג הוה מוסיף כמ"ש ומ"ש דאיכא למ"ד דגיד אסור לגבוה הוא פלוגתא דר' ורבנן במחוברין דאיסורא אבל פירשו דאיסורא כ"ע אינו עולה וא"כ אימא דמיירי בפירושו דהשתא ליכא לכ"ע איסור מוסיף לגבוה ולא חל עליו נבילה ואין לומר כיון דחל עליו איסור נביל' במחובר תו לא פקע ממנו דז"א דהשת' ליכא מוסיף לא חל וכבר כתבנו מזה פעמים רבות ואפשר דסתמא אמר דאינו חייב וע"כ דסובר דאסור לגבוה אף במחוברין וליכא איסור מוסיף לגבוה ולא חל נבילה. ועיין מ"ש לעיל ר"פ בתוס' ד"ה קדשים ומה שבהמה בחייה אינו מטמאה ונבילה מטמאה אפשר דלא חשיב ליה איסור חמור ועוד דג"ה אין בו טומאת נבילה ומיהו המעיין בהעור ורוטב יראה דיש בו טומאת נבילה יע"ש:

ובד"ה איסור כולל באיסור חמור כו' אלא כלומר איתוסף חומרא וכן משמע בפכ"ה דפריך וסבר שמואל כו' עכ"ל התו' לא סבירא להו כרש"י ור"מ ז"ל בפ"ד מהלכות מ"א ובפי' המשניות בכריתות פ' אמרו לו דאיסור הנאה מוסיף והוקשה לו מבב"ח והתוספות סבירא להו דלא הוה אלא איסור חמור מהני קושיות שם וגם אי הכי מה פריך לשמואל דאיסור חע"א מתרומה הא שאני דהוה מוסיף אלא דלא הוה אלא חמור ופריך שפיר אמאי לא חל טומאת הגוף שהוא במיתה על איסור תרומה טמאה שהיא בעשה דהוה חמור על קל והתוס' לשיטתייהו דסוברים דכל איסורי הנאה לוקין על הנאתן כמבואר בדבריהם בכמה מקומות ופסחים פכ"ש הקשו דיהא נהנה מחמץ בכרת יע"ש וא"כ הוכיחו שפיר מכאן דנקיט חמור על קל דאי משום ש"ה נקיט לה דמ"ש מקדשים דסבירא להו דבש"ה לוקה ג"כ על הנאה וגם על בב"ח סבירא להו דלוקה על הנאה אף דהוה לאו דאתי באם אינו ענין כפי הנראה מדברים באיזהו נשך ס"א יע"ש ואף אם יש ליישב ההיא דאיזהו נשך מ"מ המעיין בפסחים כ"ד ע"ב ד"ה הכל מודים שכתבו הא דלא אמר ה"מ בב"ח שמא דאין מזהירין מ"ה ולא קאמרי דסובר כתנא דבי ר"י דמג"פ לא תבשל והוה לאו דאינו ענין אלא ש"מ דלוקה לתדר"י לשיטתם ומש"ה הוקשה להם שפיר מהא דכ"ה ולא הונח להם בחי' הלח"מ בפ"ט יע"ש בזה:

עוד אבאר לך שמ"ש הלח"מ בשיטת הר"מ דלא אמרינן איסור מוסיף אלא כשאיסור המוסיף דומיא דנוסף ולא כשאיסור הנוסף הוא חמור ממנו יע"ש בפ"ט מהלכות מ"א הוא דבר מחודש אצלי עד מאוד והתו' יבמות ל"ב ב' יראה מדבריהם שאינם סוברים זה שהרי כתבו דא"א ונעשית חמותו הוה כולל בשני שמות דמיגו דאיתוסף בהאי איסורא אשאר אחוותא חייל נמי אחמותו והרי אחותו אינו אלא בכרת וחמותו שריפה ומה בכולל לא בעינן שיהא שוין כ"ש במוסיף דלא בעינן שווין דעדיף טפי ולהר"מ אפשר לומר דבמסקנא אה"נ דלא חשוב כולל דלא הוי שווין אלא דקשיא ממשנה דכריתות פ' אמרו לו י"ד א' דהבא על בת בתו חייב משום כלתו וכפי' הר"מ ז"ל שם בפי' המשניות דיעקב