ראש יוסף על חולין חלק ב עא

דאפשר דרבב"ח לא אסר אלא שאין אוסרת אחרות ולא החתיכה שמונחת בצידה ויש לייש' בע"א והמבין יבין

(ע"ב) בא"ד ואף דלא דמי לעיל לענין שלא תאסור אחרות עכ"ל רצונם לומר דנהי במשהו לא אמרינן חנ"נ ואי נפלה החתיכה לקדירה אחרת א"צ ששים אלא נגד המשהו שנבלע בחתיכה מ"מ החתיכה ההיא שיש בה משהו נשארה באיסורה לעולם למ"ד אפשר לסוחטו אסור כמ"ש בסי' ק"ו דאף דאין חנ"נ כשיטת ר"א אפ"ה החתיכה נשארה באיסורה וה"ה לר"ת כשנא' במשהו כה"ג וא"כ בשלמא אי חתיכה מצינו להתיר החתיכה אח"כ ולהתיר השאר משא"כ יין במים דהוה לח בלח ואיך יוכל לחזור היין האסור להיתר אח"כ ודיו לומר שאם היה באפשר להפריד המים מן היין דמים שרי שא"צ אלא נגד הטפה האסורה אבל להתיר היין כולה היה צריך ששים במים או עכ"פ שש' חלקים מים לבטל סתם יינם ועי' בע"ז ולזה תירצו דההיא דע"ז אתיא כמ"ד אותה חתיכה ג"כ מותרת כו':

ודע דאם נאמר. כמ"ש בשיטת הט"ז ז"ל דגם ר"ת סובר דא"א למשהו שיתפשט לחוץ יש לראות למה להו לתו' לומר דבמשהו לא אמרינן חנ"נ ואף אי הוה נבילה מ"מ אין הנאסר יותר מן האוסר וכיון שאין המשהו נפלט לחוץ תו לא איכפת לן במה שהחתיכה מפליט לחוץ כבר כתבנו מזה בחדושינו ליו"ד יע"ש היטב ובדברי התו' היה אפשר להעמיס זה הפי' דאה"נ דמש"ה לא הוה נבילה במשהו מה"ט דכתיבנא שאין המשהו מתפשט לחוץ ואין הנאסר יותר מן האוסר כו' אלא דלפ"ז לא א"ש מ"ש דלא דמי לדלעיל לענין שלא יאסור חתיכה אחרות והא בלא"ה לא דמי לעיל דהכ' שהוא ל בלח ודאי המשהו ההוא שהוא יין יש כח בו להתערב עם המים אלא דאין בו כשיעור לאסור המים ובכה"ג היה ראוי לומר חנ"נ וצריך ס במים נגד כל היין כו' והבן זאת ועי' בט"ז וי"ד סי' צ"ב יע"ש היטב אלא נראה דאפשר דר"ת סובר דנאסר אוסר אף שאין מוליך האיסור עמו ומה שיש להקשות איך יתכן לשיטת ר"ת דחנ"נ בשאר איסורין וא"כ יקשה קושית הרשב"א איך מצינו כדי קליפה והלא הקליפ' יאסור חבירו וכן מלח לבשר ועי' לעיל בתו' בשמעתין דאמר שמואל ל"ש אלא נצלה כו' י"ל דסובר כר"א ממיץ לשם דבחצי חתיכה אין אומרים חנ"נ וכאן בשמעתין איירי באיסור שמן ואאריך בזה בפכ"ה ומה שאין אוסר המלח לבשר י"ל דסובר שאין במלח שום דם דדרך המלח להפליט הדם לחוץ ולא להבליע הדם במלח וכן כ' הרא"ש ז"ל בפכ"ה ועיין ב"י בסימן ס"ט ובאחרונים יע"ש וכבר הארכנו מזה בחדושינו ליורה דעה סימן צ"ב בזה שם, בא"ד ולפירוש הר"א ניחא מה שצוה להגעיל הא אין במים ששים ואי שיגעיל כו' עכ"ל רצה לומר דבאין ששים במים נגד כל הכלי כמ"ש בא"ח סימן תנ"ב ובכל הכלי משערינן דלא ידעינן כמה דם נפיק מינ' ו פירוש ר"א ניחא כי מגעיל פעם ראשון ונפלט האיסור ממנו ואח"כ שבולע קצת מן האיסור דמסתמא אין בולע כל האיסור אלא קצת ממנו ומגעיל פעם שנית דנגד אותו מקצת יש ס' במים ועי' ברא"ש ז"ל מ"ש בזה ולא ידענא מאן מפיס בדבר זה דלמא בולע כל האיסור לתוכו ועי' בכ"ה דף ק"ח ד"ה שנפל לתוך יורה רותחת ושם אבאר בעזה"י אבל לר"ת קשה דבולע מים כשיעור שהיה בו מעיקרא והם כ"ג:

ובד"ה הוה מין ומינו כו' אומר רשב"ם דצריך שיהא בחתיכה ס' נגד הרוטב עכ"ל ר"ל דמים הנבלע בחתיכות אף שיש ס' ברוטב נגד החתיכה היינו שלא נאסור מה שנפלט מן החתיכה האסורה דמתבטל במים משא"כ המים הנבלע בחתיכה נבילה ודאי דנאסר ולא שייך שיעור ס' של מים אחרים והביאו ראיה מכזית בשר ליורה של חלב אף שיש ס' בחלב נגד פליטת הבשר מ"מ החלב הנבלע בבשר נאסר ולא שייך ביטול החלב במה שביורה דהוה אח"כ מין במינו כו' יע"ש:

משנה נוהג. בטהורה ואינו נוהג בטמאה אר"י והלא מבני יעקב נאסר ועדיין טמאה מותרת עד כאן לשונם הר"מ ז"ל בהל' מלכים כת' דיעק' נצטווה על ג"ה ועיין בלח"מ שם שהקשה דהא לרבנן בסיני נאמר יע"ש וי"ל דודאי גם לרבנן יעק' נצטווה על ג"ה דבו היה המעשה אלא דר"י אמר דנוהג:

בטמאה דמאי אמרת מי שגידו אסור ובשרו מותר והלא לבני יעק' נאמר ובהמה טמאה מותרת להם וחכמים אמרו כי הפסוק הזה בסיני נאמר ומש"ה דרשינן מי שגידו אסור ובשרו מותר ועיין תוספות ד"ה וכ"ת. אלא דקשיא מאי האי דאמר בגמרא דיקא נמי דקאמר ר"י והלא מבני יעק' כו' דמשמע דפירושא דמתני' משום דאיסו' חמור הוא ומש"ה איסורו נוהג בבני נח ויש לייש'. ועיין בפי' המשניות להר"מ בכאן דכוון למ"ש בהל' מלכים דיעקב נצטווה על ג"ה שכתב מה שאנו אוסרין ג"ה לא במצות השם ליעק' אלא מה שצוה הקב"ה בסיני והיינו אף לחכמים דאמרו בסיני נאמר ודאי יעק' נצטוה על ג"ה ובוודאי אף בהמה טמאה נאסר דלדידי' טמאה מותרת אבל אנו עושין במצות השם בסיני ואין איסור חע"א או מקרא דמי שגידו כו' ואל תתמה מי איכא מידי דלישראל שרי דזה לא מיקרי שרי דמ"מ לישראל אסור משום טמאה ועיין בל"ב א' בתוספות שם ומיהו אי אין בגידין בנ"ט לישראל שרי לגמרי ויראה דאפילו איסורא בעלמא לית בי' דעץ בעלמא הוא ולא מיקרי כלל אכיל' ואף למאי דקיי"ל כל איסור' שבתו' איסור' מיהא הוה שלא כדרך אכילתן מ"מ כה"ג דעץ אף איסור ליכא ולשיטת הר"מ ז"ל ניחא וכפי מ"ש בריש פירקין דרבנן דאמרו בסיני נאמר לידע מאיזה טעם נאסר ע"כ אף דאין בגידין בנ"ט אפ"ה חייב משום טמאה ומיהו למה שמפרש לקמן לר"ש לא יתיישב זה יע"ש ועיין בס' פני יהושע בפסחים כ"ב יראה דג"ה ראויה לאכילת בהמה ממ"ש הרא"ש דנזהרין להשליך לחתול כו' והוה שלא כדרך אכילה ואיסור תורה מיהא איכא למי שסובר כן ולמי שסובר שלא כדרך אכילה ואיסור דרבנן קשה ושם אבאר ומיהו מ"ש בפי' המשניות להר"מ דמה שאנו עושים במצות השם לישראל היינו דאי במצות השם ליעקב היה נוהג בטמאה דלדידיה היה טמאה מותרת ולא שייך אין איסור חע"א ז"א דאי נמי לא היה נשנית בסיני אפ"ה כשנתנה תורה ונתחדשה הלכה אין איסור חע"א לדידן ועיין בת"ח כאן בשמעתין והוא פשוט לכל מבין אלא מטעם השני דאי במצות השם ליעק' לא היה שייך מי שגידו אסור כו' משא"כ אי במצות השם למשה שפיר שייך דרשא דמי שגידו אסור, ובשרו מותר מפשטא דקרא, ולאו מיתורא דקרא אלא מפשטא כדכתיבנא ומיהו אי היינו עושין במצות השם ליעק' ואף דכתב בסיני אפ"ה היה נוהג בטמאה דהא מי שגידו אסור לאו מיתורא אלא מפשטא דקרא דלא מיירי אלא בטהורה ואילו ליעק' ודאי דנאסר בטמאה וזה שכת' כי עיקר גדול נכלל במשנה זאת והבן זה:

ע"ש אמרו לו בסיני נאמר נראה דרבנן לית להו איסור חמור וכן פסק הר"מ ז"ל בהל' א"ב ובמ"א דאין איסור חע"א אם לא בא' מג' דרכים כולל ומוסיף וב"א אלא לדברי ר"י אמרו זאת או דר"י תרתי קאמר והלא מבני יעקב נאסר והוה איסור חמור ולא שייך דרשא דמי שגידו אסור והם השיבו לו על הא' דמי שגידו אסור ועל השנית לא חשו להשיבו לו דהם סבירא להו דלא חל באיסור חמור ועיין מ"ש לקמן שוב מצאתי ברשב"א אהא דפריך ק"ב א' ולר"י ליתי איסור אבר ולחול כו' דכ"ע סבירא להו כן מדאמרו לו בסיני נאמר יע"ש וי"ל לדבריו קאמרי ליה ולהו לס"ל יע"ש וזה כמ"ש בזה:

גמרא והתניא ר"י אומר יכול כו' הנה לתירוצא דרבינא פסחים ל"ב ב' אכל מצה של טבל מי שאיסורן משום בל תאכל חמץ לבד כו' ה"ה כאן אלא דאקשי ליה לרבינא התם ואמר מידי בלבד כתיב ואסיק מחוורתא כמעיקרא יע"ש וה"נ כאן ואה"נ דלרבינא לר"י איסור חע"א ואפשר דרבינא קבלה מכי אקשי ליה שם:

ע"ש דיקא נמי דאמר ר"י והלא מבני יעק' נאסר כו' כתב הת"ח הא דלא קאמר משום מי שגידו אסור כמ"ש התוספות ד"ה והלא י"ל מדלא תנן והלא לבני יעק' או דהוה לומר גיד נאסר ועדיין טמאה מותרת להן יע"ש ויפה כתב, ובזה יש לייש' מה שהקשינו לעיל לשיטת הר"מ דיעק' נצטוה על ג"ה אף לרבנן וא"כ ע"כ הא דאמרו לו בסיני נאמר ע"כ היינו דשייך דרשא מי שגידו אסור ובשרו מות' ואימא דר"י נמי הכין קאמ' ר"ל דר"י ודאי תרתי קאמר דמאי טעמי' דידכו אי משום דאין איסור חע"א והלא איסור חמור הוא וזה נרמז מדאמ' והלא מבני יעקב נאסר ולא אמר לבנ"י ועוד אמר דאי משום שגידו אסור ובשרו מות' והלא עדיין בהמה טמאה מותרת ולא שייך דרשא זו ובזה ניחא מה דסיים ר"י ועדיין טמאה מותרת להם דמיותר הוא דאי לומר דאי בהמה טמאה אסורה להם לא היה איסור חמור דזה לא עלה על דעת אדם שנצטוה יעק' על טמאה אלא כמ"ש והם השיבו לו דרשא דמי שגידו אסור שייך לדרוש דבסיני נאמר כו' ועל השנית לא חשו להשיב לו דהם איסור חע"א באיסור חמור לית להו וכמ"ש לעיל ובזה א"ש הכל:

ובפירש"י ד"ה ואינו בטמאה למ"ד יש בנ"ט ולמ"ד אין בנ"ט פטור מכלום כו' לכאורה דרש"י פי' כן דאפשר דתנא דמתני' סובר אין בנ"ט ופטור מכלום אלא דקשה מהאי דקאמרי' והלא בסיני נאמר ומיהו ר"י ודאי סובר יש בנ"ט ומש"ה והלא מבני יעק' נאסר וכמ"ש הת"ח והבאתיו לעיל ורבנן עיקר תשובה על מי שגידו אסור ובשרו מותר

(דף קא) גמרא ור"ש ממ"נ כו' אין להקשות דלמא מיירי באכלו ואין בו כזית ונאמר דאין איסור חע"א אף בחצי שיעור וכפי הנראה מתוספות דשבועות כ"ד דספוקי מספקא בדבר זה