ראש יוסף על חולין חלק ב ע

ס' נגד שתיהן דנתערבו יבש ביבש ונאמר לשיטה זו דאף יבש ביבש מין במינו לר"י לא בטל וכבר יש מי שסובר כן ורש"י ז"ל ביבמות פ"א נראה שסובר כן במ"ש שם לר"י לא יעלו דהוה מין במינו כו' ועי' בתו' שם ד"ה ר"י אומר לא יעלו כו' והבאתיו לעיל ואי קשיא הא קשיא מה קאמר הוה ליה מין ומינו וד"א וסילק את מינו כמי שאינו והא לאו בפליטת האיסור קמיירי הכא אלא לענין רוט' דאי לענין בשר הא בנתערבה איהי גופא קמיירי וכדכתיבנא ולענין רוט' תיפוק ליה דהוה מין ומינו אלא ודאי משמע לענין פליטה איירי ואפ"ה אי לא סלק את מינו הוה אסור משום פליטת הבשר הנבלע בשאר חתיכות אם כן ודאי משמע דפליטת הבשר עם בשר הוה מין במינו והא לרבא דאזיל בתר שמי' הוה מין באינו מינו אם לא שנאמר דהא פליטת בשר הכשירה ופליטת בשר האיסור הוה מין במינו אף באלף לא בטל ואח"כ נבלע הרוט' ופליטת הבשר בחתיכו' אחרות ואין ששים בכל החתיכה נגד מה שפלטו דלא ידעינן כמה פלטה ונעשה נבילה והשתא לא קשה ג"כ בההיא דזרוע בשילה וע"ש היט' מ"ש שם אבל פליטת הבשר נבילה שנפלה על חתיכה של צלי או חתיכה מבושלת ולית בה רוטב אה"נ דלרב' מיקרי מין בא"מ. או דהכי קאמ' סלק את מינו כמי שאינו ר"ל דמין ההיתר אינו מעלה ומוריד לענין הרוטב אבל קשה הא דמהיכא תיתי לומר דיגרע לרוטב ואי דנימא דביבש נמי חנ"נ ודאי רוטב אסור או דנימא דבמשהו חנ"נ לא אמרינן. ולאביי מתוקמא בפשיטות בין שנתערבה חתיכות בין חתיכות לא בטל אי נאמר דאף ביבש לא בטל לר"י ובין פליטתה לבד דאיהו בתר טעמא אזיל בע"ז וכיון דטעמן שוה הוה מין במינו. ויש ליישב זאת גם לרבא לענין רוטב קאמר דאי לאו דקבלה טעם מנבילה היה רוטב מותר דיש ששים ברוטב דהיינו המים נגד הנבילה ואי דפולטין גם חתיכות כשירות במים ונאסרו דחנ"נ סלק את מינו כמי שאינו כו' כמ"ש לעיל:

ודע עוד דקיי"ל חה"ל באלף לא בטל דוקא כשאסורה מחמת עצמה ולא בקיבלה טעם ממקום אחר אף לדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורין לבד מראבי"ה שמביא המרדכי בפכ"ה גבי חלב ובשר שנמלחו ביחד דחה"ל אסורה אף שקיבלה טעם ממקום אחר והנה יש להקשות משמעתין דלמא רב דפליג ארבב"ח סובר דחנ"נ בשאר איסורין ג"כ וא"כ כשנתערבה החתיכה כשירה בין החתיכות מש"ה לא בטל דהוה ה"ל ורבה בב"ח סובר אין חנ"נ ולא הוה חה"ל וחתיכות נבילה מכיר בכשירות ומש"ה מותר עד שתתן טעם כו' אלא דא"כ מה שמפני שהן מינה דקאמר רב דסובר ראב"י ולא כאו"ה כלל כ"ה דין א' דחה"ל דוקא במינה ולא באינה מינה ובי"ד סי' ק"א ס"ו בהג"ה ופר"ח שם וסימן ק"י ס"ק א' יע"ש ואו"ה הא פסק דוקא כשנאסרה מחמת עצמה הוה חה"ל ולא בנבלע ממקום אחר יע"ש:

בפירש"י ד"ה חתיכה של נבילה ומכירה עכ"ל הא דפי' כן דאי לא מכירה אינה בטילה משום חה"ל אלא דקשה דלמא מיירי בחתיכה קטנה שאין ראויה לפני אורחי' ומש"ה בטילה אלא דא"כ איך קאמר אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב דהא בחתיכה גופא צריך שיהא ששים כגוף האיסור דרוטב אינו מסייע לחתיכות ומזה נראה שמ"ש הב"י בסי' ק"ט דעת רש"י כר"מ וראב"ד דביבש בעינן ס' במין במינו דאל"כ דלמא באין מכירה מיירי וכי יש ס' עם רוטב אין לחוש בפליטתה ומה שגוף החתיכה מעור' הוה יבש ביבש ובטל ברוב אלא ודאי דרש"י סובר דיבש ביבש בעינן ס' אף במינו ומש"ה כי אין מכירה אין הרוטב מסייע ובחתיכות גופא צריך שיהא ס' נגד החתיכה האסורה כמ"ש וע"כ במכירה וא"צ אלא כנגד פליטתה כו':

ובד"ה ואוסרת כולן מפני שהן מינה וס"ד מפני שהן מינה ואף שיש כדי ביטול שתיהן עכ"ל לישנא דס"ד אינו מיושב דגם במסקנא הכין הוא דמין במינו לא בטיל ואף אי יש נגד שתיהן ס' אסור ואי נתכוין למה שאמר רבא סלק את מינו כמי שאינו דבמסקנא אי יש ס' ברוטב דהיינו המים ס' נגד שתיהן שרי גם החתיכות אלא דלית ברוטב נגד שתיהן דלישנא דיש בהן נגד שתיהן לא משמע הכי ועוד דהמקשה הקשה בפשיטות למה לי שהחתיכה קבלה טעם תיפוק ליה וכו' ולמה להזכיר כאן כלל מזה שיש נגד שתיהן:

ובד"ה כשקדם וסלקו ואשמעינן דחנ"נ לאסור חברותיה בפליטה עכ"ל מהאי לישנא משמע כמ"ש הר"ן ז"ל דאי לאו דחנ"נ לא היה אוסר דהוה היתר ואיסור מעורבין ולא הוה אמרינן מין במינו לא בטל משא"כ אי חנ"נ הוה כולו איסור ומין במינו לא בטל ורב אתא לאשמעינן חנ"נ ולשער נגד כולה בא"מ וגם נ"מ במינו דאוסרת חברותיה דהוה כולה איסור ולא בטל:

ובד"ה בתוספות חענ"ג כו' פי' בקונטרס שנתבשלה תחלה וכו' וקשה לפירושו דא"כ גם הרוטב כו' לבטל הרוט' דמעיקרא עכ"ל וזה לא נזכר בגמרא ועיין מהרש"א ור"ל דאף שכתב רשב"ם ע"ב בד"ה ומין ומינו וד"א צריך שיהא ששים בחתיכת היתר נגד הרוט' שבלע' הב' חתיכו' ופלטו כו' דמסתמא יש בחתיכות הרבה לבטל הרוט' מה שיכול לבלוע ב' חתיכות כו' משא"כ הכא רוט' שמבשלין בו ב' חתיכות דנ"נ כל הרוט' מתחלה מן הסת' אין ששים בחתיכו' הרבה לבטל והוה לתלמודא להזכיר זה ובתו' ד"ה כשקדם וסילק האיסור כו' מ"מ לא אמרינן נעשית נבילה לאסור, אחרות עכ"ל ורצה לומר דבר הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ ולא ראו חכמים לגזור בזה ועיין בסימן צ"ב יעוין באחרונים והנה כתבו שלא נ"נ לאסור האחרות ולא כתבו בפשיטות דבמשהו לא אמרינן חנ"נ ונ"מ באינו מינו דלא בעינן ששים נגד כל החתיכה כולה אלא נגד האיסור כמה היה דרב דאמר חתיכה נ"נ ואוסרת כל החתיכות משמע דבמאי דאמר חנ"נ הוא נ"מ וסיבה לכאן דאוסרת כל החתיכות דאי לאו דנעשית נבילה לא היתה אוסרת כל החתיכות ולא דנפקא מינה לאינו מינו שיהא צריך ששים נגד כולה ולרוט' כו' ועיין בריטב"א מ"ש הוא וז"ל בשמעתין באורך והא דאין משהו אוסר אחרות להר"ן משום שאיסור והיתר מעורבין יחד משא"כ אם נ"נ שקבלה טעם היה כולה איסור או דאין במשהו כח להתפשט כמו לר"א וכבר כתבנו מזה בגמרא באורך יע"ש ורבינו אפרים היה אומר מתוך כך דקשיא ליה למה לי קבלה טעם אפילו במשהו נמי ונעשה נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן אלא ש"מ דלא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ וכיון שהן במשהו אין כח להתפשט ולצאת חוץ כמ"ש הרשב"א בפירוש דבריו והבאתיו לעיל ובקבלה טעם הטעם יוצא לשאר החתיכות ואוסרת במינו במשהו ולית ליה סברת הר"ן דאיסור והיתר מעורבין אין אוסר במינו בכ"ש דאי אית ליה א"כ אף בקבלה טעם נמי אמאי אוסרת אחרות דהא לית ליה חנ"נ אלא כדכתיבנא ולית ליה ג"כ לחלק בין משהו לקבלה טעם אי הוה אמרינן חנ"נ ומש"ה הוכיח מכאן דבב"ח נ"נ ולא בשאר אסורים וחנ"נ דאמר רב לאו דוקא אלא איסור הבלוע בה אוסרת האחרות או יאמר חנ"נ שאין לה היתר עולמית ואף שיש ברוטב ששים לבטל אותה הבליעה אפ"ה אסורה החתיכה כי רב סובר אפשר לסוחטו אסור בכל האיסורין ונהי דא"צ ששים כשנפלה לקדירה אחרת נגד כולה מ"מ החתיכה נשארה באיסורה והמחבר בסי' ק"ו כ' כן דחתיכה גופה אסורה דלא כמ"ש בסי' צ"ב ובדוכתי טובא דאותה חתיכה מותרת דליתא ועיקר כדבריו בסי' ק"ו וכמ"ש האחרונים. ומיהו לדידן אין נ"מ דפסקינן כר"ת ור"י ושאר פוסקים דחנ"נ בשאר איסורין והקשו התו' לשיטת רבינו אפרים לא היה צריך להעמיד אמורא אלא לומר דחתיכות נבילה אוסרת כולן אפילו באלף אלא אגב אורחין אשמעינן דכי לא נתן טעם אין כח במשהו לצאת לאחרים כו' כמ"ש הרשב"א וה"ה דאין שייך דין זה לענין מחלוקת רב ורבב"ח כלל והוא דחוק משא"כ לשיטת ר"ת וכת דיליה א"ש דרב להאי גופא הוצרך לכל זה דרבב"ח דרש דחתיכות נבילה אינה אוסרת מ"ה עד שלא יהא ברוטב ובחתיכות ששים ואפילו היה חתיכה אחת מונחת אצלה תמיד בלא רוטב כו' דלא ס"ל חנ"נ ולא צריך ששים אלא נגד הנבילה וגם החתיכה ההיא מותרת דאפשר לסוחטו מותר ואוקי רב אמוראי עלה לומר אף שסילקו לנבילה מן הקדירה וניער אח"כ הקדירה אוסרת אותה חתיכה האחרות אם קבלה טעם ממש מן הנבילה דחנ"נ דאי לאו דחנ"נ היו האיסור והיתר מעורבין ואין אוסרין בכ"ש כס' הר"ן ז"ל ולכך הוצרך לכל זה וכדכתיבנא ולרבא בלא סילק אלא דמיירי שהרוטב היה ששים נגד הנבילה ומש"ה כיון שנתנה טעם חנ"נ ואין ברוטב כדי לבטל שתיהן ומש"ה אוסרת כולן מין במינו לא בטל כו' ולפ"ז רב פליג ארבב"ח בתלת כי רבב"ח סובר אפשר לסחטו מותר ומכ"ש דאין חנ"נ ומין במינו בטל ורב סובר אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ ומין במינו אין בטל כו' ומהרש"א ז"ל שכ' לר"ת א"ש דאמר רב הכא חנ"נ דפליג ארבב"ח בתרתי יע"ש יראה מדבריו דס"ל כשיטת הט"ז וכמו שפירשתי דבריו לעיל ובי"ד אבאר בעזה"י בזה לסלק מעליו השגת הש"ך ז"ל דהיינו טעמא דאי קבלה במשהו לא היה כח באותו משהו לצאת כר"א ולא משום שאיסור והיתר מעורב בו כסברת הר"ן ז"ל וא"כ הך דינא דחנ"נ ודאי אין ענינו לכאן למחלוקת רבב"ח אלא היה לומר כיון שנתנה טעם בחתיכה אוסרת כולן ר"ל אותו הטעם אוסרת חברותיה הכשירות ובשלמא לרבא דאמר סלק הוצרך לזה דיש ברוטב כדי לבטל אחת ולא שתיהן ומש"ה הוצרך לומר תנ"נ אלא לאביי דקדם וסלקו ומש"ה כ' מהרש"א ז"ל דבתרתי פליג דלרבב"ח א"ל ששים אלא נגד הנבילה ולרב חנ"נ וצריך ס' באינו מינו ומ"ש ז"ל בתרתי פליגי וכפי הנראה דבתלת פליגי כמ"ש בסמוך דפליגי נמי אי אפשר לסוחטו אסור ויש ליישב זאת