ראש יוסף על חולין חלק ב סט

מה שהקשיתי לעיל דא"כ מאי קושיא וליתני חתיכות נבילה אימא דאשמעינן בב"ח אף דלא הוה חה"ל דאסור בהנאה אפ"ה אינה בטילה דכל שדרכו למנות אלא כמ"ש לעיל. ומיהו בכאן ליכא למימר דאתיא כר"י דכל שדרכו שנינו דא"כ כי מכירו אמאי בנ"ט והא לר"י מין במינו לא בטל וכמ"ש לעיל בסמוך דבנ"ט משמע בגידין ולא ברוט' יע"ש:

וראיתי להר"מ ז"ל ספ"ו מהלכות פסולי המוקדשין הלכה כ"ג שכת' חתיכת חטאת כו' וכת' הכ"מ כפירש"י להפסד מועט לא חששו ולהפסד מרובה חששו ומש"ה ברישא דחתיכה אפילו לכהנים לא חזיא בטילה וקשה טובא ע"ז דהוה חה"ל ולא בטילה ועיין בלח"מ שם שכת' דרבינו בהלכות מ"א כת' דחה"ל לא בטילה וכת' מ"ש התו' כאן דלכהנים לא חשיבי ראויה להתכבד ולשיטת הכ"מ י"ל דמיירי בחתיכה חיה שאינה מבושלת דלא הוה חה"ל או חתיכה קטנה או כמ"ש הריטב"א בשם רבו הלוי ז"ל דחתיכה טמאה לא הוה ראוי להתכבד דאין איסורה מגופא ודמיא לבלוע דלמאן דאית ליה חנ"נ ואפ"ה לא הוה חה"ל והבאתיו לעיל ה"נ כן להר"מ ומשא"כ סיפא חתיכות חטאת טהורה בחולין דהוה חה"ל דאיסורה מגופא לזרים מש"ה לא בטיל ומיהו לא יתכן לשי' הכ"מ דלאו משום הפסד מועט הוא אלא משום דהוה חה"ל אלא כמ"ש דמיירי בחיה או קטנה ובריש' לה"מ חששו ולהפסד מועט לא חששו אלא דלפ"ז לא הוה לרבינו להשמיט חתיכת חטאת טהורה בחולין דלא יעלו כדאמר בגמרא דאי חטאת טמאה אפילו בחולין יעלו דלה"מ חששו ולפי שי' הלח"מ או כמ"ש בשם הרא"ה ז"ל א"ש דהשמיט זה דאין נ"מ בזה דבין בחתיכה טהורה או טמאה אין בטיל דטעמא דאיסורה מגופא ותהא ראויה להתכבד אם בטילה לכל ישראל כמ"ש התו' כאן ודע הא דתני ברישא חתיכה חטאת טמאה ולא חילק בין חטאת טהורה בחולין לחטאת טמאה בחולין לפירש"י דה"מ חששו ולהפסד מועט לא חששו ולפי' התו' א"ש יעוין שם היטב ביבמות:

גמרא דרש רבב"ח חתיכה של דג טמא ושל נבילה אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוט' ובקיפה ובחתיכות ראיתי לבאר בכאן תחלה עפ"י פשוט רבב"ח עיקר דינא אתי לאשמעינן דבמין במינו בטל בששים בלח וכל שיש ס' בתבשיל עם החתיכו' בטל אבל אין בטל מב"מ הי' צריך ס' ברוט' לחוד או עם הקיפה לחד פירושא וסלק את מינו כמי שאינו כדמסיק רבא לקמן בשמעתין ואשמעינן ג"כ דנבילה בשחוטה הוה מין במינו דכלל להו עם דג טמא דכל מין דגים מין א' הוא ועיין בש"ך סימן ק"ז מה שמביא בשם הגהות ש"ד סימן נ"ה המתחלת פעם אחת הובא כ' דמין דגים אחת הוא ועיין ב"י בסימן ק"ז שהביא ראי' משמעתין דקאי נמי מין במינו אד. כו' וה"ה נבילה בשחיטה אשמעינן דבב"ח דהו' מב"מ דלא כי"א במרדכי בע"ז ועי' באו"ה כלל כ"ג ע' בסנה' ובפר"ח סי' צ"ח באורך שכת' נבילה בשחיטה הוה ב' מינים וליתא יע"ש ומש"ה פרט הני תרתי חתיכה נבילה ודג טמא דאי אמר חתיכה נבילה ה"א דהוה מין בא"מ ומש"ה בטל בששים להכי אמר דג טמא ג"כ דהוה מין במינו ואפ"ה בטל בששים דלא כר"י ואי הוה אמר דג טמא ה"א דציר דגים טמאין דרבנן אף בבישול כנראה מדברי ת"ק גבי דגים טמאין שנתבשלו עם דגים טהורין ועיין בש"ך סימן ק"ז ס"ק א' ובדרבנן אית ליה דבטל אבל באיסור תורה אפשר דלא בטל מין כו' דאפשר דר' יהודא מוד' בדרבנן דבטל כמ"ש לעיל גבי ציר דזיעה כו' או כהנך רבנן בחתיכו' חטא' דפליגי עלי' דר"י בהערל לרב ששת בריה דרב אידי והבאתיו לעיל להכי אמר תרווייהו לומר דנבילה בשחוט' הוה מין במינו כמו דגים והוה איסו' תורה ואפ"ה בטל ורב פליג עלי' ואמר מין במינו לא בטל וכולא שמעתתא לענין פליטתה איירי כמ"ש רש"י והר"ן והרשב"א וריטב"א דמיירי במכירי' החתיכה אלא לענין פליטתה איירי והא דאמר רב חענ"נ לאו דוקא לפירוש הר"א שהביאו התו' ד"ה כשקדם ורב ספרא הקשה דלמה לי שחתיכה אחת היתה אצלה תמיד בלא רוט' ותיפוק ליה דחתיכה נבילה אוסרת כולן דהוה מין במינו ומשני שקדם וסילקו נבילה ולכך שהיה מונחת אצלה בלא רוט' קבלה טעם מצירה ואוסרת האחרות מחמת אותו טעם שיש בה ומין במינו במשהו ואי קשיא אמאי למה לי שחתיכה אחת היתה מונחת אצלה וקבלה טעם תיפוק ליה אפילו היתה מונחת בתוך הרוט' נאסרת במשהו משום מין במינו ואחר כך חוזרת החתיכה הכשירה ואוסרת שאר החתיכות דמין במינו במשהו ויש בה משהו איסור שקבלה מנבילה כבר תירץ הרשב"א בחדושיו וז"ל דמשהו שיש בה אינה יכולה לצאת ולהתפשט לאחרים יע"ש היטב ומש"ה כי קבלה טעם ממש יכול הטעם להתפשט לאחרי' ולאסו' אותן במשהו אבל לא כשנאסרה מחמת משהו אין יכולת לצאת המשהו ממנו ולאסור האחרות ורבא משני דלא קדם וסילקו לאיסור והכ' מיירי כגון שחתיכ' נבילה היה מתחלה כזית עד"מ וצמקה אח"כ ולית ביה אלא חצי זית כו' והלכך אם היתה חתיכה כשירה מונחת אצלה תמיד וקבלה טעם ממנה אוסרת האחרות דאין ברוט' לבטל כל הכזית אלא חצי זית והלכך אי לא נתנה טעם בחתיכ' שהיה בחתיכה הכשירה ס' נגד חצי זית שבלע מן הנביל' א"כ אין כח במשהו לצאת מן החתיכה ולהתפשט לאחרות כמ"ש מקודם בשם הרשב"א ז"ל אליבא דר"א ולהך חצי זית שיש בעין יש ברוט' כדי לבטלו וסלק את מינו כמי שאינו והלכך בעינן שנתנה טעם בחתיכה שהיתה מונחת אצלה תמיד וצריך ששים נגד כל הזית כקודם שנצטמק וליכא ברוטב ששים אלא עם החתיכה ומין במינו לא בטל וכר' יהודא פסק רב זהו לשיטת רבינו אפרים והביאו התוספות בשמעתין ועיין בר"ן ברשב"א ובריטב"א ולפ"ז רב לא פליג ארבב"ח אלא בחדא דלרבב"ח מין במינו בטל בששים ולרב לא בטל ומה שאמר קבלה טעם כו' אין ענין לכאן פלוגתא דידי' עם רבב"ח ולמה שהעמיד אמורא אלא אגב אורחין אשמעי' נמי דכי לא קבלה טעם אין יכולת במשהו לצאת חוצ' ולא הי' צריך ששים ברוט' אלא נגד חצי זית שהוא בעין ולא נגד חצי זית הבלוע בחתיכה שאצלה דאין יכולת לצאת:

אמנם שיטת ר"ת ור"י וכן רבים וכן פסקינן להלכה דחנ"נ בשאר איסורין משום לתא דבשר בחל' אלא דבב"ח הוה מן התורה ובשאר איסורין מדרבנן כמו שיתבאר בפכ"ה ק"ח ב' ועיין בר"ן ספכ"ה צריך לומר דרב בתרתי פליג ארבב"ח כי רבה בב"ח סובר אף דחתיכה נבילה היתה לבדה עם חתיכת היתר או שהיתה מונחת אצלה תמיד בלא רוטב אפ"ה די בששים נגד הנבילה לחוד ולא נגד שתיהן דלית לי' חנ"נ בשאר איסורין ורב פליג בתרתי חדא דחנ"נ בשאר איסורין וחדא דמין במינו לא בטל ורב ספרא הקשה דלמה לי שנתנ' טעם תיפוק לי' דח"נ גופ' אוסר שאר בשר ומשני כשקדם וסילק האיסור ורבא אמר דאי לא קבלה טעם הי' ברוטב ס' נגד הנביל' ועכשיו נגד שתיהן לית ס' דחנ"נ בשאר איסורין ובמה דאמר רב כיון שנתנה טעם בחתיכה תיפוק ליה דאפילו במשהו נאסרת החתיכה במין במינו ואוסרת אחרות צריך לומר דכי אמרינן חנ"נ היכא שקיבלה טעם ממש חשוב ולא משהו אף לר"י מין במינו מן התורה לא בטל מ"מ חנ"נ בשאר איסורין לא הוה אלא דרבנן משום לתא דבב"ח ולא ראו לגזור אלא כשק בלה טעם חשוב ולא משהו וכיון שכן אין כח במשהו לצאת ולהתפשט חוץ כמו שכתבתי לעיל בשם ר"א לרשב"א ז"ל אבל אי אמרינן חנ"נ אף במשהו היה קשה שפיר דנהי שאין כח בחתיכה לצאת המשהו ממנה חוץ מ"מ החתיכה גופא תאסור אחרות דנעשה כולה נבילה אלא משום דלא אמרינן בחתיכה הנאסרת במשהו חנ"נ ועיין בי"ד סימן צ"ב בט"ז וש"ך ונה"ך באורך ולקמן אבאר דשאני הכ' כל שאין האוסר בעצמו צריך לילך שם המשהו אין הנאסר אוסר אבל הר"ן ז"ל וריטב"א פירשו דכי אית ליה לר"י מין במינו לא בטל אלא היכא שאיסור לחוד ואין מעורב עמו כלל ההיתר משא"כ כשהאיסור מעורב עם ההיתר אינו אוסר אח"כ כשנפל להיתר במינו ומש"ה כי נתנה טעם בחתיכה שאצלה חנ"נ ויש כח בחתיכה זו לאסור אחרות בפליטתה כי מה שפולטת הכל איסור דנ"נ אבל כשלא קבלה טעם אלא משהו לא נ"נ וזה מוסכם מכולן דאי למ"ד חנ"נ בשאר איסורין דוקא מטעם חשוב לא במשהו מש"ה אין כח בפליטתה לאסור אחרות כיון דהיתר מעור' עם איסור יע"ש וזה, הפירוש סובר הש"ך בנה"ך בסימן צ"ב ופירוש הא' שכתבתי סובר הט"ז וכבר הארכנו בזה בחדושינו לי"ד בסימן צ"ב באורך בעזה"י יעוין שם ה"י וכאן אקצר:

והנה אם, נאמר דרוטב עם בשר הוה מין באינו מינו לרבא דאזיל בתר שמיה וא"כ פליטת נבילה שנבלע בכשירה הוה מין באינו מינו אם כן יקשה לרבא מסוגיא זו דאמר רב שאוסרת החתיכה כשירה שנ"נ אחרות בפליטתה ולרב ספרא דפריך הכשירה אוסרת אחרות, בפליטתה וכבר דברנו לעיל בשמעתין דזרוע בשילה מזה ועיין שם ברשב"א שחקר בזה אי פליטת בשר עם בשר הוה מין במינו או לא ועיין פרי חדש סימן צ"ח וצריך לומר דרבא מוקי לה לאו לענין פליטת הבשר אלא כשנתערבה ואינה מכירה קמיירי הכ' ורבב"ח אמר אם יש ברוט' ובשאר החתיכות לבטל חתיכת הנבילה בס' בטילה או דלית לי' חה"ל כלל כמ"ש הרי"ף באמת דהשמיט המשנה חתיכה שנתבשלה בין החתיכות ומה שנאמר עליה והביא משנה דע"ז והבאתיו לעיל יע"ש באורך ועיין שם ברשב"א ז"ל בחדושיו או דהיתה קטנה ואינה ראויה להתכבד לפני האורחים ויהיה איך שיהיה רבא מוקי לה בנתערבה ואינה ראויה להתכבד ומש"ה כי נתנה טעם בחתיכה חתיכה נ"נ וצריך ששים נגד שתיהן דאי יש ברוט' ששים נגד שתיהן הרוט' מותר דפליטת הבשר הוה עם מים מין באינו מינו אלא דלית במים ס' נגד שתיהן ומש"ה נאסר הרוט' ג"כ ומיהו החחיכה ודאי נאסרה אף שיש ברוט'