ראש יוסף על חולין חלק ב סח

ועיין בשבע שיטות להרשב"א ובריטב"א כאן בשמעתין תי' דכמו איסור הבלוע בחתיכה לא הוה חה"ל כיון דאין, איסורה מחמת עצמה ה"ה חטאת טמאה כיון דאין איסורה מחמת עצמה אלא שנגעה בטומאה לא הוה חה"ל יע"ש ולפ"ז א"ש הא דנקיט חטאת טהורה בחולין דאין נ"מ בין חטאת טהורה לטמאה ועיקר איסורה מחמת שהיא חטאת ואסורה לזרים:

ודע שזה שכת' הריטב"א בשם רבו הלוי (הוא הרא"ה) דחתיכה שאין איסורה מחמת עצמה לא הוה חה"ל הוא אף לדידן דס"ל חנ"נ בשאר איסורין מדרבנן משום לתא דבב"ח דשם הוא מ"ה כמו שהאריך הר"ן בס"פ כ"ה יע"ש דלא כשי' הר"א שכתבו התו' ד"ה כשקדם יע"ש אפ"ה סביר' לן דלא מיקרי חה"ל ה"ה בחתיכה שנגעה בטומאה לא מיקרי חה"ל וצריך להתייש' בזה מנלן זאת בשלמא לר"א דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין וודאי דכן הוא דהבלוע אין ראויה להתכבד אלא לדידן דחנ"נ אמאי לא חשיבא ראויה להתכבד בשר הבלוע בנבילה יהא נדון כאלו כולה נבילה ואנן קיי"ל דאף באיסור דרבנן אמרינן חה"ל ולמאן דאית ליה בחתיכות חטאת וכמ"ש הריטב"א בשם רבו הלוי ז"ל א"ש אבל לשיטת התו' דשאני התם דמה שראויה לכהנים לא הוה חה"ל קשה ואין לומר מהא דתנן בשילהי ע"ז אלו אסורין בכ"ש בשר בחלב ולא קתני חתיכה שבלעה איסור מת"ע ושאר דברים האסורין בהנאה דהאי תנא תרתי אית ליה ונ"נ דלא בטיל יש לומר דלא הוה איסורי הנאה דימכר החתיכה חוץ מדמי איסור שבו כמו בחטה בפסח ועיין בי"ד בפר"ח סימן צ"ט ובא"ח הלכות פסח ומש"ה לא חשיב שם שאר איסורין וא"כ מנלן לומר דלא הוה חה"ל ובי"ד סימן ק"א אבאר בזה:

בא"ד ולפירוש זה צריך לומר דבר שבמנין ולאו איסור הנאה בטל להך תנא ופליג אתנא דהכא עכ"ל הרי"ף ז"ל השמיט מה דנאמר בסוגיא זו על מתני' והרא"ש והרשב"א ושאר פוסקים סברי דרי"ף סובר דמתני' דע"ז פליגי אמתני' דכאן וסובר דוקא איסורי הנאה ודבר שבמנין ובי"ד אכתוב מזה. וראיתי להרב ז"ל בס' אשל אברהם שכת' דמתני' דהכא אתיא כר"י דמין במינו לא בטל באלף ואנן לא קיי"ל כוותיה יע"ש באורך והנה גיד בין הגידים וחתיכה בין החתיכות ודאי דלר"י לא בטיל דהוה דומיא דם הפר ושעיר שבלע זה מזה ויעוין לעיל בחדושי הרשב"א לעיל בשמעתא דזרוע בשילה דיבש ביבש בטל לר' יהודא היינו חיטין בחיטין אבל ע"י בישול לא מיקרי דבלע זה מזה ולא בטל לר"י משא"כ לדידן דלא קיי"ל כן ובטל בששים וודאי דכה"ג הוה יבש ביבש כיון דליכא טעמא ופריך שפיר דליבטל ברובא ואני תמה דהיאך מצינו לומר דמתני' ר"י דא"כ תקשה הא דבזמן שמכירו בנ"ט הא מין במינו לא בטל ואין לומר בזמן שמכירו בנ"ט היינו אם יש ברוט' ששים נגד חתיכת הגיד והאיסור דסלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו ואי אין מכירו האי' אסור כר"י דוודאי לא ניתן להאמר זאת דרוט' מאן דכר שמיה ברישא והרי סתמא קתני בזמן שמכירו בנ"ט משמע בגידים או בין חתיכות אחרות וכמ"ש רש"י במתני' דמין במינו בששים ובסיפא קתני והרוט' בנ"ט ועוד אי יש ברוט' ס' א"כ אמאי אינו מכירו אסור והא יבש ביבש חד בתרי בטל אף לר"י דזה הוה כיבש דאינו מינו רבה עליו ומבטלו והוה כאלו לא נכנס משהו כלל למינו ובטל הוא דאיסורא כמאן דליתי' דמי ואם היינו אומרים דרוט' עם בשר הוה מין בא"מ מיקרי רצונו לומר פליטת הבשר עם בשר כו' כמ"ש הרשב"א דלרבא דאזיל בתר שמי' ועיין בשמעתין דזרוע בשילה יש לייש' קצת דהא דפריך וליבטיל ברובא לאביי פריך דאזיל בתר טעמא אבל לרבא דאזיל בתר שמיה לא צריכנא למימר דבריה והחה"ל לא בטילה אלא בזמן שמכירו בטל לר"י דאינו מינו מיקרי ובאינו מכירה אינו בטל לר"י דהוה מין במינו ונאמר דלר"י אף יבש ביבש אינו בטל באלף וההיא דגיטין דנתפצעו אגוזים כו' דיעלו לר"י מיירי באינו מינו דשוין במראה ואינן שווין בטעמ' כמ"ש לעיל בשמעתין דזרוע בשילה יע"ש ומש"ה לא בטל באלף ועיין מ"ש בשמעתין דאוקי רב אמורא עליה:

בא"ד א"כ קשיא לא ליתני בשר בחלב עכ"ל קשיא לי דאשמעינן בב"ח אף דהוה דבר הבלוע אפ"ה הוה חה"ל דל"ת כיון שאין האיסור מגופה קמ"ל כיון שכ"א היתר הוא ושני' יחד נעשו גוף האיסור והוה חה"ל ואף אם נאמר דזה ג"כ מלתא דפשיטא הוא מ"מ אכתי קשה דאי מההיא דהכא ה"א דנבילה חה"ל לפני אורחים עכו"ם דמותר בהנאה משא"כ בב"ח דאסור בהנאה לכך קמ"ל דאם יבטל תהא ראויה להתכבד ומש"ה לא בטילה. וכמ"ש התו' לעיל וזה לא שמעינן ממתני' דהכא וכמ"ש ועיין בע"ז ע"ד בתו' שם ד"ה הא תני ליה והנראה לי בזה דכיון דנחתי לסברא זו דסוגיא דכאן סוברת דמתני' דהכא לאו משום חה"ל אלא משום דבר שבמנין לא בטל וסוגיא דהתם כר"ל אתיא דאמר כל שדרכו למנות שנינו פריך שפיר האי תנא אי אית ליה דבר שבמנין ליתני נבילה ואי דתני הכא לא ליתני בב"ח דמ"ש זה מזה כיון דבתרווייהו טעמא משום דבר שבמנין וכר"ל כל שדרכו למנות כו' ומשני תרתי אית ליה אבל לרבי יוחנן אין הכי נמי דמצינו, למימר דחדא אית ליה דבר שבמנין דהיינו טבעת של ע"ז וכדומה דאת שדרכו תמיד למנות שנינו ועיין בתו' יבמות פ"א ע"ב בד"ה ר"י אמר ובשבע שיטות להרשב"א ובב"ח מטעם חה"ל לר"י וכדמסיק הכא אשמעינן בב"ח אסור בהנאה אפ"ה לא בטל דאם בטל תהא חה"ל ודע עוד שמה שהקשו התו' בריש הדבור הוא לר"י דסובר את שדרכו למנות וע"כ בב"ח משום חה"ל ותרתי אית ליה אסור בהנאה והחה"ל כדמסיק שם כה"ג דאל"כ ליתני חמץ בפסח יע"ש בע"ז ע"ד א' ומש"ה הוקשה להם מ"ש מחתיכות חטאת טמאה כו':

עוד אבאר לך שמה שהקשו מחתיכות חטאת טמאה הוא לר' יוחנן דלדידי' משמע התם דטעמא דרישא תעלה ובסיפא לא תעלה משום דחה"ל לא בטל וכמ"ש התו' כאן ולזה הוקשה להם מבב"ח ג"כ לר"י דלדידיה ע"כ מתני' דע"ז טעמא דחה"ל הוא דאת שדרכו למנות שנינו ועיין ביבמות פ"א ב' ד"ה:

ר"י אמר ובד"ה לא תעלו וכתבו התו' שם דלר"י מוקי לה בלא נימוחה ורישא משום חה"ל לא הוה דחטאת לכהנים הוא דחזיא כו' וסיפא בחולין לא יעלו דחה"ל וכל זה לשיטתם שם אבל לפירש"י להמעיין שם אין כאן קושיא כלל דבב"ח יע"ש גם ראיתי שם בתו' שהקשו מה שהקשיתי לעיל דאמאי נקיט בסיפא חטאת טהורה ותי' דאשמעינן רבותא דאף דלא הוה דאיסורי הנאה אינה בטילה ולאפוקי מתנא דע"ז דתרתי בעי ולפירש"י דלהפסד מועט לא חששו א"ש יע"ש בזה:

ומדי דברי בו בסוגיא דיבמות זכור אזכרנו עוד כי הלכתא גבירתא איכא למשמע מסוגיא דהתם חדא מ"ש התו' לשם דף פ"ב ד"ה ע"כ לא אמר ר"י דבלול ולא ביבש יע"ש וכתבנו מזה לעיל באורך עוד ראיתי התם דשיטת רש"י אינו כך אלא ביבש נמי לא בטיל מדפריש התם לר' יוחנן מש"ה לא יעלו לר' יהודה מין במינו והא לר' יוחנן מוקי לה בשלא נימוחה דפריך ליה והא הכא דרכו למנות וש"מ את שדרכו למנות כו' ולר"ל הוא דמסיק בנימוחה ועיין שם בתו' ד"ה ר"י אומר לא יעלו עוד ראיתי שם לפי מה שמפרש רב ששת בריה דרב אידי רישא בטומאת משקין דרבנן וסיפא באיסור תורה וא"כ רבנן מודים לר"י באיסור תורה מין במינו דלא בטיל וש"מ לר"י אף באיסור דרבנן לא בטל דפליג ארישא נמי בחתיכו' חטאת טמאה לא תעלה ועיין בתו' שם ד"ה טומאת משקין דרבנן יע"ש היטב ומיהו אית רבנן דסברי אף מ"ה מין במינו בטל כההיא דמנחות כ"ג ע"ב ורבנן עולין שאני יע"ש ואעפ"י כן אין סתירה מכאן לאותה י"א שהביא הריטב"א לעיל בהא דשאני ציר דזיעה בעלמא הוא וי"א באיסור דרבנן מודה ר"י דבטל דאה"נ דלר' יוחנן דהלכתא כוותיה לא צריכנא למימר דטעמא דר' יהודא דמין במינו לא בטיל אלא כמ"ש התו' שם ד"ה ר' יהודא אומר לא יעלו או כפירש"י שם דמין במינו וכולהו דאוריית' מתוקמ' ולרבנן ברישא לא הוה חה"ל ובסיפא הוה חה"ל ולר"ל כל שדרכו למנות שנינו וע"כ בנימוחה הוא דצריכא למימר הכין דרישא בדרבנן כו' או דיש שם אוקמתא אחריתי אלא דמ"מ קשה לאותן י"א שמביאין ראי' מהא דציר כו' א"כ תקשה לרב ששת אליבא דר"ל מהכא וע"כ דאין לדמו' ציר לשאר איסורין כמ"ש הריטב"א שם ומיהו לזה י"ל דר' ששת יתרץ בע"א הא דציר הא דידיה והא דרביה עיין בתו' שם ד"ה והאמר ר"י מין במינו לא בטיל יע"ש היטב:

ומ"ש מהרש"א ז"ל אהא דהקשו התו' מחתיכות חטאת דעול' והא הוה חה"ל כת' ולא קשיא להו למ"ד כל דבר שדרכו למנות שנינו אמאי עולה דיש לומר בהדיא אמרינן בהערל דההיא דחתיכות חטאת כמ"ד את שדרכו למנות סובר. ואני העני לא זכיתי להבין דבריו הקדושים וחפשתיו ולא מצאתיו דהא דאמרינן בפלוגתא דאמוראי ר"י ור"ל אי את שדרכו או כל שדרכו כו' ולר' יוחנן מוקי לה בלא נימוחה משום דאת שדרכו לא בטל ולא כל שדרכו וסיפא משום חה"ל נגעו ביה וריש לקיש מוקי לה בנימוחה וסיפא או דהוה איסור תורה כו' יעוין שם ועיין מ"ש לקמן בסמוך בזה:

עוד אבאר לך כי ר"י אית ליה כל שדרכו למנות אינו בטל ור"י ור"ל אליבא דר"מ פליגי או אליבא דחכמים דאמרו אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ועיין בתו' ד"ה ר"י אומר לא יעלו יבמות פ"א ב' שכתבו כן בהדיא דלר"י לטעמי' דאמר בליטרא קציעות כל דבר שדרכו למנות לא בטל ועיין ריש ביצה וא"כ הך סוגיא דע"ז כר' יוחנן נמי אתיא ומתני' דהתם כר' יהודה דכל שדרכו למנות לא בטל ומש"ה אמר התם דתרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה ולא נקיט חה"ל אלא דיש להקשות