ראש יוסף על חולין חלק ב סו

במתבל גופא שכתב בריש פרק י"ז דבתבלין ממין החולין אלמא מין במינו דוקא וכאן כתב דאם נפלו תבלין לתוך קדירה מתובלת אילו היתה הקדירה תפילה בלא התבלין משמע שהתבשיל הוא ממין אחר אלא שנפלו תבלין לשם כמו שהיו שם תבלין ממין זה דאל"כ הוה לומר קדירה כו' אם היתה הקדירה ממין אחר היה בהן כדי לתבל אוסר במינו עד אלף ודאי משמע מדבריו דאף שלא במתכוין ולאינה מינה אוסר עד אלף וה"ה במינו כ"ש בריש הפרק ולדעת הרמ"א ז"ל מיירי שאן שוין בטעמן ושוין בשמי' ולהכי כתב בריש הפרק אם הוא ממין החולין כו' ואפשר דבכאן מיירי ג"כ דשווין בשמי' ואין שווין בטעמן ואז אין בטל ולפ"ז קשיא מתני' דערלה וצ"ל דמתבל במין ומינו להחמיר דשווין בשמיה ולא בטעמא הוה ודאי להחמיר דבעינן כולהו תלת אין כדי לתבל ואין בנ"ט דהיינו חדא בתבלין וגם ק"א ובאינו מינו פעמים להחמיר כמו מינו ולא יותר דהיינו שאין שווין לא בשמיה ולא בטעמא לרבא דהלכתא כוותיה ואי אין נותן טעם פעמים קולא ממין במינו דלא בעינן ק"א אלא בששים בטל או בנ"ט לחוד בטל למי שסובר כן:

ומה שיש עוד להאריך בזה ולהעמיק העיון בי"ד סימן צ"ח אבאר באורך מזה בעזה"י:

סוף דבר הכל נשמע כפי הנראה מפשטות דברי הר"מ ז"ל בפי' המשניות ומדברי תוספות י"ט בפ"ב דערלה יראה דמתבל ומחמץ לא שייך אלא במינו ולא בא"מ כי שם לא נחוש אלא לנתינת טעם ולדברי רמ"א ואו"ה צריך לומר דמין במינו ממש שוין בשמיה וטעמא אינו אוסר כלל במתבל אלא בק"א סגי ובשמיה ולא בטעמא אז אוסר עד אלף ולא שוה בשמיה ולא בטעמא אינו אוסר אלא בטעמא ממש ולפעמים יותר מק"א אבל לא בטעם קלישתא דכולי האי לא גזרו בא"מ ועיין פר"ח סימן צ"ח ס"ק ז' וס"ק כ"ה כ"ו מ"ש באורך מזה יע"ש ושם ביורה דעה אבאר:

ודעת הפר"ח בסימן צ"ח ס"ק ז' כתב בפירוש המשנה דערלה דמשנה ראשונה מיירי בערלה ותרומה ושניה מיירי בתרומה לחוד וה"ק המחמץ והמתבל בתרומה או מדמע חולין בתרומה מין ומינו להחמיר תמיד והוא במתבל ומחמץ הוה חומרא דצריך שאין בו כדי לתבל ולחמץ בא"מ וגם ק"א ואילו באינו מינו פעמים שיש יותר חומרא במחמץ אף ן כדי לחמץ אם נ"ט אסור יותר מק"א ואי ליכא טעמא לא בעי ק"א דלא אמרו ק"א אלא במינו ומיהו מתבל במינו כי יש לתבל באינו מינו או דשוה בשמיה ולא בטעמא אוסר עד אלף ובאינו מינו פעמים חומרא כמו במינו דהיינו נ"ט דהוא כדי לתבל ופעמים קולא כו' ומדמע כמו גריסין במינו הוה חומרא דבעי' ק"א ובא"מ פעמים חומרא יותר ביש נ"ט בעינן יותר מק"א ופעמים קולא דלא בעינן ק"א ולרבא מינו תמיד להחמיר מאינו מינו כיון דשוין בשמיה ולא בטעמא ומיהו אפשר מה דשוה בשמיה שוה נמי בטעמא ועיין ש"ך יורה דעה סימן ק"ט יע"ש והבאתיו לעיל ועיין בזבחים ר"פ התערובת בתוספות ד"ה ר"י אומר שר"ת רוצה לפרש דהא דתרומה בטל בק"א מין במינו הוא דבר יבש אבל דבר לח שנבלל במשהו והק' שם ממתני' דפ"ב דערלה דקתני שאור של חיטין לתוך עיסת חיטין דנבלע יפה ואפ"ה בטל בק"א אם אין כדי לחמץ יע"ש והנה לפי דברי רש"י ז"ל כאן בשמעתין ד"ה אין בנ"ט דההיא מתני' מיירי דליכא ממשו של איסור אלא טעמא לבד והסירו משם השאור איכא למימר דבכה"ג לא גזרו ובטל שפיר בק"א משא"כ בממשו של איסור שם ונתערב ונבלל יפה לא בטל באלף ונהי דמ"ה בטל מ"מ מדרבנן לא בטל וכההיא דע"ז כ"ב כוסמות שהביאו התוספות בזבחים ואם כן אין מכאן סתירה לשיטת ר"ת כפי מה שרצה לומר קודם שחזר בו ולפ"ז אפשר לומר דמתניתין ראשונה ה"ק כל המחמץ והמתבל שנבלל יפה וכה"ג מדמע בתרומה שנבלל יפה במינו במשהו דומיא דמחמץ אלא די"ל דמתבל לא נבלל יפה ועוד דמחמץ לאו בכ"ש משערינן אלא ביש בו כדי לחמץ וה"ה במתבל כשיש כדי לתבל כמ"ש האחרונים בסימן צ"ח ואילו מדמע בלח היה במשהו לשיטת ר"ת קודם שחזר בו ובי"ד אבאר:

בפירש"י בד"ה אין בנ"ט דכי בעינן מאה וא' היכא דאיסורא בעיניה כו' עכ"ל כבר כתבנו מזה לעיל בשמעתין אמר רבא אמור רבנן כו' דאיכא למימר דגם רש"י מודה לסברת הרמב"ן שהביאו הרשב"א גבי הא דאמרינן כל איסורין שבתורה בששים היכא שסלקוהו לגוף האיסור לא בעינן אלא טעימת קפילא ואם נפל גוף האיסור אז בעינן ששים ומ"ש רש"י כאן דליתיה לאיסורא בעיניה אלמא אף שסלקוהו האיסור אפ"ה בעינן ששים י"ל דליתיה לאיסורא בעיניה היינו שנימוח דזה מיקרי ליתיה לאיסורא בעיניה לשיטת רש"י בע"ז ס"ז ע"ב גבי טעמו ולא ממשו שנפל חלב ונימוח דזהו טעמו לבד ואף דתנן בתוספתא יין ביין שמן בשמן צריך מאה וא' הביאו התוספות בזבחים ע"א ד"ה ר"י אומר שאני התם דלא נשתנה מכמות שהיה משא"כ כאן גריסין שנימוחו דהוה טעמו ולא ממשו ומש"ה בא"מ לא גזרו רבנן בטעמא לחוד וחילוק זה כתב הפר"ח בא"ח סימן תמ"ב גבי שרה פתו דחלב בבשר מיקרי טעמו וממשו משא"כ חלב שנימוח יע"ש אלא דקשיא ברישא דקתני שאור של חיטין לעיסת חיטין דאמאי נקיט מין במינו דוקא כקושית התוספות ד"ה אין בנ"ט כיון דטעמו וממשו שם ואין לומר בזה דטעמא לחוד כיון דלא נשתנה מכמות שהיה כמו שרה ענבים ואין לומר דמיירי שסלקוהו לשאור גופא ולא הוה אלא טעמא לחוד ואפ"ה בעינן ק"א וגם אין כדי לחמץ דא"כ בסיפא גופא מנלן להקשות מההיא דגריסין אימא דמיירי שסלקוהו גם כן ומש"ה כי אין בנ"ט שרי ולא בעינן ק"א כסברת הרמב"ן ז"ל דלא בעינן ק"א נגד גוף הגריסין ואמרינן מסתמא לא נכנס טעם יותר בעדשים יותר מק"א ומש"ה מותר משא"כ במינו דבעי ק"א נגד גוף האיסור דוקא דא"א למיקם אטעמיה דידיה אלא ודאי משמע מרש"י דאה"נ דההיא דגריסין שהסיר מן העדשים וברישא נמי איירי כן ואפילו הכי פריך שפיר דאין בו א' ומאה שרי ליבעי ק"א נגד גוף האיסור כמו כל איסורין שבתורה לשיטת רש"י דבעינן תרתי באינו מינו ובמינו בק"א או בס"א למר וכדכתיבנא:

ודע לשיטת הרמב"ן ז"ל שהביאו הרשב"א שם דבכל איסורין בששים והביאו הטור בסי' צ"ח ליכא לאקשויי מאי קושיא מאי לאו בששים דלמא ה"ק בשאור שהסיר מן העיסה אעפ"כ בעינן תרתי אין כדי לחמץ וק"א נגד גוף האיסור ובאינו מינו א"צ אלא חדא דאם אין כדי לחמץ דהיינו נ"ט או אין בו ליתן טעם לא בעינן ק"א נגד גוף האיסור אלא נגד הבלוע ובטעימה לחוד סגי דאמרינן מסתמא אית ק"א כמו לדידן דאמרינן מסתמא אית ששים נגדו י"ל דדוחק לומר דמתני' מיירי בהסיר השאור וכן בגריסין וכמו שחשבו התו' זאת לדוחק ד"ה אין בהן או דממשנה יתירא דייק לה כמ"ש התו' והא דאית ליה להרמב"ן ז"ל דבעינן דוקא ק"א בנמחה גוף האיסור לאו מהכי יליף לה דבעינן תרתי אין בנ"ט וא' נמחה דהכי ממשנה יתירא דייק לה דע"כ כן הוא לשיטת הרמב"ן ז"ל דהאי אין בנ"ט אין מיירי בטעמי' כהן אלא דמסתמא בק"א סגי לשיטתיה אלא מדאמרינן סתמא כל איסורין שבתורה בששים ולא הוזכר כלל טעימת קפיל' ש"מ דלא בעינן קפילא ולא מהני קפילא אלא בהסיר גוף האיסור ולא בנמחה אלא ששים ועיין ברשב"א גבי כל איסורין:

ודע עוד דיש לספק בסברת הרמב"ן אי דוקא באיסורא לא מהני קפילא דשקורי משקר דעל הרוב בפחות מששים יש בנ"ט ולא סמכינן אדיבוריה דידיה ובעינן ששים ובטעמא לחוד סמכינן עליה ואמרינן דאמת אתו דלא נ"ט דלא פלט אלא מעט ויש ששים נגדו משא"כ בתרומה דטעים כהן אפשר בגוף האיסור אטעמא לחוד אף שאין ששים או דהשוו מידותיהן שלא יבא כ"א להקל ולומר אין בו טעם מש"ה צרי ששים וה"ה בהיתרא וכן נראה שזה דעתו ז"ל מדלא פליג על רש"י אלא בתרתי דהיינו כשאין גוף האיסור בטעמא סגי וגוף האיסור ששים לחוד סגי ולא כת' בהיתרא בגוף האיסור בטעמי' לחוד סגי דלשיטת רש"י אינו כן מההיא דגריסין דאף בסילק הגריסין אפ"ה בעינן ששים נגד כל הגריסין ולא סגי בטעימת כהן ומכ"ש בגוף האיסור ש"מ דגם הוא מודה לזה דאף בכהן והיתרא צריך ששים נגד האיסור דחכמים השוו מידותיהן בגוף האיסור:

גמ' מאי לאו בששים והא מדרישא כו' הנה קושית המקשן היה דס"ד מאה וא' בהדי איסור. ולהכי פריך מיניה למ"ד כל איסורין ק"א מגריסין לתוך עדשים דאמאי סגי בפחות אבל מהא לא קשיא ליה דקתני בכל דוכתין תרומה עולה בק"א ומאי רבותא דתרומה הא בכל איסורין הדין כן גם במשנה ז' פ"ד דתרומות תנן תרומה עולה בק"א ר' יהושע אומר במאה ועוד ואם נאמר עם האיסור הוה מאה ועוד ור"א אמר בק"א א"כ ר"י מיקל בתרומה יותר משאר איסורין הא לא קשיא דמה שהוזכר בכ"מ שתרומה עולה בק"א היינו יבש ביבש במינו דבשאר איסורין יבש ביבש במינו חד בתרי בטל אף מדרבנן כמבואר בי"ד בדוכתי טובא ובסימן ק"ט יע"ש היטב ובתרומה אף ביבש במינו בעינן ק"א ולר"י מאה ועוד עם התרומה אלא דקשיא לי לפי סברת הראב"ד דאף במינו ביבש בעינן ס"א לדידן הביאו הרשב"א גבי ביצה בס"א וגבי הא דפריך לקמן גבי גיד וליבטל ברובא ובב"י סימן ק"ט כתב שכן הוא פירש"י ובפט"ו מהל' מ"א כתב הכ"מ שכן הוא דעת הר"מ ואם כן למ"ד במאה ג"כ הדין כן אף ביבש בעינן מאה דמ"ש לדידן בששים הוה כן וא"כ בלא מתני' דערלה יקשה מכמה משניות דתנן תרומה עולה בק"א ומאי רבותא דתרומה יותר משאר איסורין גם ר' יהושע מיקל בתרומה יותר משאר איסורין כמ"ש לעיל יע"ש:

ובתו' ד"ה אין בהן בנ"ט וקשה לפירושו דאמאי נקיט ברישא כו' וי"ל