ראש יוסף על חולין חלק ב ו

הכשר אחר מהני והא אוכל שאי אתה יכול להאכיל לאחרים יע"ש ויש לראות מאי קושיא והא בסוגיא דעור ורוטב קכ"ט דאמר אמצעתא ור"ש לא הוכשרו אוכל שאי אתה יכול כו' הרי בהדיא דרצה לפרש כן וממילא מה דאמר ר"ש לא הוכשרו היינו דלא מהני להו הכשר וצ"ע כעת בזה:

וראיתי להר"מ ז"ל בהלכות מלכים פ"ט שכתב דכל השיעורין הללו לא נאמרו אלא לישראל ולא לב"נ ומוזהר ונהרג על חצי שיעור יע"ש ולכאורה שזה מוכרח מכאן דר"ש מטהר במתה הבהמה מטעם שאי אתה יכול להאכילה לאחרים ואמאי הא על עצמו מקבל טומאה בכל שהו כמו שאבאר לקמן אי"ה ופחות מכזית אוכל שיכול להאכילו לאחרים הוא דבישראל מרבי' מכל חלב לרבות חצי שיעור משא"כ ב"נ ומותר לגמרי בחצי שיעור אלא ש"מ דכל השיעורין הללו לא נאמרו אלא לישראל ולא לבן נח אלא דאין זה כלום דהא לר"ש קיימינן ואיהו ס"ל כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן כמבואר במכות ושבועות וכמה מקומות וא"כ אם פחות מכזית אוכל שאי אתה כו' וע' ר"מ הלכות ט"א פ"א ה"א לעצמן, כ"ש:

עוד ראיתי להזכיר כאן מ"ש הר"מ ז"ל בפ"ה מהלכות מ"א הלשון וכוליא והחלב אעפ"י שאין בו עצם מיקרי אמ"ה כו' ולענין טומאה אפשר דלא מיקרי אמ"ה אלא בגידים ועצמות כדדרשינן בעור ורוטב קכ"ח ע"ב מהבהמה גידים ועצמות יע"ש ומ"ש לעיל להר"מ אם הפריד הבשר מאבר אינו לוקה עליו אלא משום טריפה אינו נראה כן אלא דלוקה משום אמ"ה ויש לעיין בזה שם בהלכות מ"א פ"ה ובהלכות אבות הטומאה פ"ב כתב בהדיא דאין בו עצם אינו מטמא ולענין ללקות משום אמ"ה לוקה יע"ש א"כ אין קושיא לר' יוחנן כמ"ש לעיל דקאי אבשר שהותר מאמ"ה או אבשר שאין בו עצם כמו כוליא ולשון וחלב שכתבתי בסמוך:

ודע דיש להקשות לר' יוחנן דאית ליה אמ"ה מלא תאכל הנפש נפקא ובשר מן החי נפקא מבשר בשדה טריפה א"כ בשר מהחי לבני נח נאמרה ולא לישראל כפי שיטת הר"מ בהלכות מלכים פ"ט והבאתיו לעיל ואמאי לא נימא דלאחר מ"ת לישראל נאמרה ולא לב"נ ככל המצות שבתורה שנאמרה ולא נשנית לישראל נאמרה כו' ואף דלישראל אסור משום טריפה מ"מ אי אכל בשר מן החי ובשר מן הטריפה אין לוקה לר"י כ"א אחת כמבואר לקמן בפ' ג"ה יעוין שם ואמאי לא נימא דלאחר מתן תורה נטלה המצוה הזאת מבן נח ונתנה לישראל ככל מצוה שנאמרה ולא נשנית כמבואר בסנהדרין נ"ט א' ר"ל כיון דלישראל אסור עכ"פ מלאו דטריפה לא הוה נאמרה ולא נשנית דלא שייך מי איכא מידי אך אי קשיא לי הא קשיא לי אמאי חשיב אמ"ה נאמרה ונשנית הא כל מלתא דצריך לומר משום דבר שנתחדש בה לא הוה נאמרה ונשנית כמ"ש בסנהדרין שם למלתייהו נשנית ה"נ כאן הא הוצרך לומר בסיני לא תאכל הנפש עם הבשר דאי מקרא קמא דבן נח הייתי אומר אף בשר מן החי במשמע הזה לשי' הר"מ ז"ל ולוקה על בשר מן החי שנים לר' יוחנן אחת משום לאו דבשר טריפה ואחת משום אמ"ה ובשר מן החי ולכך הוצרך למהדר בסיני לא תאכל הנפש עם הבשר ואין במשמע כ"א אמ"ה ואין לוקה על בשר מן החי כ"א אחת וי"ל וכן לר"מ ור"א לקמן דף ק"ג ע"א לר"מ דאין נוהג אלא בבהמ' בלבד קשה דמש"ה איצטריך למהדר בסיני ולר"א אפשר מקרא דכן נמי הוה דרשינן אף טמאין:

והנה התו' בשבועות כ"ד א' ד"ה האוכל נבילה בי"ה שכתבו לריצב"א אין נרא' שיהא איסור עשה דשאינו זבוח בבהמה דאל"כ איך חייל איסור אמ"ה על איסור עשה דשאינו זבוח ולא זכיתי להבין דבריהם חדא דאמ"ה הוה איסור מוסיף לבני נח וחייל כמוסיף על שאינו זבוח ועוד כיון דא"א בע"א שפיר חייל וכן כתבו התוס' בריש ג"ה דף צ' ד"ה אלמא איסור מוקדשין קדים דאיסור גיד א"א לחול בע"א ומש"ה חייל שפיר אאיסור אמ"ה יע"ש וה"נ כן ואף לר"ש דלית ליה מוסיף ניחא מהאי טעמא דא"א לחול בע"א ואף למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה חדא דר"ש סובר כמ"ד יש שחיטה ועוד דוזבחת מבקרך ומצאנך כתיב ובתריה כתיב לא תאכל הנפש עם הבשר גם לר' יוחנן חייל איסור בשר מן החי על איסור עשה דשאינו זבוח דהוה מוסיף כשני שמות דשפיר חייל ועיין בתוס' יבמות ל"ג ע"ב במוסיף חייל בב' שמות יע"ש וה"נ כאן אף דלישראל משום טריפה ולבן נח משום בשר מן החי אפ"ה שפיר חייל:

גמ' מ"ט דרבנן הואיל ואפשר בחזר' עי' בחדושי רשב"א שכתב הא דאמר לעיל מ"ב למיסר מיעוט אבר שבפנים דלר"י אף מה שיצא מותר כפרש"י כו' ולא כפי' אחר וכן פי' הרא"ש וכתב שי"א דמהני חזרה לטהר מידי נבילה ולא נהירא דהא רבנן אף בלא חזרה ואפשר בחזרה אף במגע שריפה לא הוה וצריך עיון דמגע טריפה לא הוה אלא מדרבנן ואיך הביאו ראיה למ"ה עכ"ל הנה משמע מכאן כמ"ש לעיל בריש פרקין דודאי אם החזירה מהני לטהר מידי נבילה דנהי דהיקשא כטריפה אהני לענין אכילה ולא לענין לטהר מידי נבילה ומ"ש לרבנן אף בלא חזרה ר"ל דעכ"פ מדריגה אחת יותר כו' א"ש ותי' מגע טריפה משא"כ אי בלא חזרה ליהוי כחזרה זה אין ראיה וע' בתב"ש סי' י"ד משמע קצת דלא כמ"ש לעיל יע"ש במה שהביא שיטת בעל המאור ובי"ד אבאר ואכ"מ

(דף עד ע"א) מתני' השוחט הבהמה ומצא בן ט' חי כו' ופירש"י ר"מ סובר חדשים גרמי והוה בהמה מעליא ולא ניתר בשחיטת אמו אבל חלב בן ח' חי ניתר מהך דרשא דאשם מוצא מכלל שליל. ויש להקשות תיפוק ליה כיון דניתר בשחיטת אמו ה"ה חלב כמו לר"י בבן ט' דניתר בשחיטת אמו וה"ה חלב שוב ראיתי למהדורא בתרא שהקשה כן וסבור הייתי לומר דרש"י כר"מ ז"ל סבירא ליה דהא דפליגי ר"מ ור"י לקמן בתלש חלב מבן ט' חי דר' יוחנן סובר חדשים גרמי סובר כר' מאיר דאי כר"י היאך ניתר בשחיטת אמו יותר מה שאמו ניתרת בשחיטתה ור' יהודא ע"כ סובר אוירא גרמי ולכך פירש"י דחלב בן ח' חי נפקא מאשם כו' וללישנא דר' יוחנן סבר תלש חלב מבן ח' חי אסור דאוירא גרם דהיינו ל"ק הוצרך לפרש כן אבל זה אינו דהא רש"י מפרש בהדיא גבי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דר' יוחנן מצי סבר כר' יהודא ושאני התם דנשחטה אמו כו' וכפי' הרא"ש שיתבאר בסמוך וא"כ יקשה כמ"ש והיה נראה לי לומר דודאי אי מרבינן מכל בבהמה תאכלו דפ' ראה ה"ה דמו דמותר דמאי שנא ומ"ש הרא"ש לא נראה לרש"י ז"ל ומש"ה הוצרך רש"י לפרש מה אשם מוצא מכלל שליל אף כל כו' ובשלמא לר' יוחנן דסובר חלב בן ט' חי ניתר אף לר"י היינו משום דאיתרבי בהמה בבהמה תאכלו וא"כ איתרבי כל הבהמה ודוקא חלב ולא הדם דחלב בכלל בהמה ולא דם בכלל בהמה כמ"ש התו' פסחים דף כ"ב ע"א הא דפריך והרי דם ולא משני כשהותרה נבילה ה"ה דמה יע"ש וה"נ דלא הוה בכלל בהמה משא"כ לר"מ דאיהו ע"כ סובר מכל אתרבי בן פקועה דניתר בשחיטת אמו דאי בהמה בבהמה מ"ט בן ט' אין ניתר וכמ"ש בריש פירקין וא"כ כיון דאיתרבי מכל ה"ה דם אלא דשאני חלב דנפקא מה אשם כו' ומש"ה דוקא חלב ולא דם ועדיין צ"ע ועי' לקמן מ"ש בפ' גיד הנשה שם ובריש פירקין גבי בהמה בבהמה

(ע"ב) גמרא א"ר אושעיא לא הילכו בו אלא על עסקי שחיטה בלבד למעוטי מאי אילימ' חלבו וגידו והא מפלג פליגי כו' י"ל דלמא הא דפליגי התם בנשחטה אמו אבל בלא נשחטה ד"ה חלב כחלב בהמה וענוש כרת בהושיט ידו למעי בהמה דכר' יוחנן קיימא לן דקדשים גרמי דל"ת ר"מ ור"י בהא פליגי דר"מ סובר חדשים גרמי ומה"ט בן ט' חי אין ניתר בשחיטת אמו ור"י סובר אוירא גורם כנראה לכאורה מפירש"י ז"ל יע"ש במתני' ולכך אמר ר"א בהא כ"ע מודים דהוה חלב אלא בנשחטה האם סובר ר"י דמותר מכל בבהמה תאכלו הן אמת דליכא למימר הכי דא"כ אכתי תקשה מאי קאמר לא הילכו בו כו' והא בחלבו וגידו נמי פליגי דמה"ט לא אמר למעוטי דמו כמ"ש התו' אלא דאכתי קשה למאי דהוה ס"ד חלבו דגידו ולא הוה קשיא ליה מאי לא הלכו בו אלא על עסקי שחיטה בלבד א"כ הוה ליה להעמיד דברי ר"א בחלב גמור ולא חלבו דגידו דכ"ע מודים דהוה חלב בהושיט ידו למעי בהמה דענוש כרת כה"ג כמ"ש לעיל: והנה מזה היה נראה להוכיח כשיטת הר"מ ז"ל בהלכות מ"א פ"ה דודאי אי הוה חלב קודם שחיטה תו אין שחיטתו מתירתו יע"ש במ"מ דלא כשיטת הרא"ש ז"ל ור' יוחנן סובר כר' מאיר חלב של שליל אסור דחדשים גרמי ור' יהודה סבר חדשים ואוירא גרמי ואף כשיצא אח"כ לאויר העולם מותר דכמאן דכשחוט דמי והא דאמר והלך ר"ח לשיטתיה הוא לאו דוקא ומה דאמר ר"י לשיטתיה הוא בדקדוק דאי אין ניתר בשחיטת אמו היה אסור כשיצא אח"כ לאויר העולם דהוה חדשים ואוירא ולפי זה פריך שפיר והא מפלג פליגי כו' ועיין ביש"ש. ועיין ברא"ש בשמעתין ובר"מ פ"ה מהלכות מ"א ובלח"מ יע"ש היטב. והכלל העולה דלר"מ ז"ל ר' יוחנן כר' מאיר דחדשים גרמי ולכך אסור וריש לקיש כר' יהודה דחדשים ואוירא גרמי ואפי' יצא אח"כ לאויר העולם שרי דליכ' כלל אויר העולם דבשרא בדיקולא הוא וכמ"ש לעיל ועיין מ"ש הרא"ש על מ"ש רש"י דר"מ סובר חדשים גרמי א"כ בן ט' מת איך ניתר בשחיטת אמו דלמא היה חי בשעת שחיטה אלא באוירא תליא מלתא ואז הוא דאסורו לפי זה היכא דשוחט בהמה ומצא בן ט' חי ואח"כ מת קודם שיצא לאויר העולם שרי לר"מ דאוירא בעינן וצ"ע ובחדושינו לי"ד אבאר בזה וע' לקמן בחדושינו