ראש יוסף על חולין חלק ב נט

וקטנים דמה ענין זה לזה והכי הוה למהרא"י למימרא דלא פליג שערי' אהא דר"ח אמר ר"ה ביצה בס"א והוא דנקיט לישנא הרגיל בתלמוד ובאמת תימא רבתי על מהרא"י ז"ל בהגהותיו שם בזה וראיתי בס' אחד נדפס מחדש נקרא מקום שמואל שכתב בסי' פ"ו שכתב בזה דברים שאין להם שחר כלל ואיני מטריח א"ע להשיב עליהם בחנם דהא לא נקטו השערים בדבריהם אלא ביצת אפרוח כו' ואדרבה אית לן לומר איפכא דהשערים אהר"מ ז"ל פליגי וכהרא"ש סבירא ליה דמש"ה כת' דבס"א סגי שנתבשלה בתבשיל אחר לא עם ביצי אחרות מש"ה די בס"א ואילו להר"מ ז"ל אין די לתרץ בכך דביצה שיש בה אפרוח הוה בריה אלא גם לטעם הרא"ש קשה ממ"ש בסי' ס"ד וכללא הכי הוא דביצי עוף טמא כו' שנתבשלו עם ביצים אחרים הרי בהדיא דסיים שם דסגי בס' וזה דלא כרא"ש ולא כר"מ ז"ל והדרא קושיא לדוכתיה היאך תלוי זה במה שפירש הרא"ש דברי התלמוד והכי הוה למהרא"י לכתוב והא דאמר ביצה בס"ב לישנא הרגיל כו' ועיין במבוא שערים שם ובס' נ"א וסי' מ"ג מה שכתב בדינים אלו יעוין שם היטב והנה יש לפרש לכאורה דברי השערים דלא פליגי אמה דאמרינן בשם ר"ח דביצה בעינן והיא והוא כת' דס"א סגי שזה הוא כדברי רב נחמן דסגי בס' והיא די"ל דודאי טעמא דביצה דבעינן ס"ב ולא סגי בס"א כשאר האיסורין מפני חשיבותיה דבריה היא כמ"ש הר"מ ז"ל בפ' ט"ו מהלכות מ"א אלא דסובר דבריה לא הוה אלא ביצ' עוף טמא דלוקה עלי' בכ"ש מקרא דבת היענה מש"ה הוסיפו בשיעורא ור' חלבו בהכי מיירי במ"ש ביצה בעינן ס"א והיא כמ"ש רש"י אליבא דרב נחמן וכמ"ש לעיל אבל ביצה שיש בה אפרוח לא מקרי בריה לא מיבעיא ביצה טהורה דלא מיקרי בריה דהא עכשיו מת האפרוח בבישול ונבילה הוא דהוה כמ"ש רש"י ד"ה אפרוח כו' ונבילה לא מיקרי בריה כמ"ש לעיל באורך וכדלקמן בס"פ צפור טהורה במיתתה בכזית יע"ש וכיון שכן ה"ה לבטל פליטתה סגי בס"א ולא הוסיפו בשיעורא אילו היה חי דזה מנלן משא"כ ביצה טמאה דפליטתה בס"ב אטו הוא גופא דלא יבואו להתיר כשנתערבה היא גופא ועשו היכר בשיעורא בס"ב ולפי זה הוה א"ש הא דכתבו השערים בסימן ס"ג דביצה שיש בה אפרוח דסגי בס' והיא אלא שמ"ש בסימן ס"ד דבין ביצי עוף טהור או עוף טמא שיש בה אפרוח סגי בס' והיא קשה ויש לומר דהוא בהקדם עיקר א' דהר"ם ז"ל כתב ביצה שיש בה אפרוח והיא טמאה לוקה עליה משום שרץ העוף עיין בפ"ג מהל' מ"א ה"ח והרשב"א כתב שאין לוקה עד שיצא לאויר העולם ועיין במ"מ שם ובחדושי הרשב"א פא"ט כתב כן להדיא דכ"ז שלא יצא ביצה עוף טמא שיש בה אפרוח אין בו לאו כו' ולפי זה יש לנו לומר דאף איסור תורה ליכא כ"ז שלא יצא לאויר העולם כמו בטהורה דכ"ז שלא יצא אפרוח ליכא כ"א איסור דרבנן לשיטת הרשב"א בא"ט דף ס"ג ד"ה ולענין פלוגתא דראב"י ורבנן שתמה על בעל התרומה במה שאוסר מ"ה קודם שיצא לאויר העולם יע"ש ועיין פר"ח סימן פ"ו ס"ק כ"א שהביא גם דבריו שבתורת הבית הארוך כ"ז שלא יצא לאויר העולם לא מיקרי עוף ולא אסור משום נבילה ולא סבירא ליה החילוק, בין התחיל להתרקם ובין גמר כולו יע"ש באורך ולפ"ז לשיטת הרשב"א ז"ל אומר אני דביצה טמאה שיש בה אפרוח גרועה מאילו לא היה בה אפרוח דאילו לא היה בה אפרוח מילקי לקי עלי' מקרא דבת היענה כמ"ש דלא כשיטת הר"מ ז"ל שכתב דאינו לוקה דאתי מריבויא אלא כשי' התו' והרשב"א ושאר פוסקים דלקי עליה ואפי' בכ"ש ואילו התחילה להתרקם או נוצר גוף העוף דעפרא בעלמא הוה ולית ביה איסור תורה אלא מדבריהם כמו ביצה טהורה שיש בה אפרוח דלדעתו ז"ל לית ביה איסור תורה דגובלא בעלמא הוה כמ"ש בת"ה ובמשמרת הבית הביאו הפר"ח בסימן פ"ו יע"ש ואיסור דרבנן רק הוא וה"ה ביצת טמא שיש בה אפרוח לא הוה אלא איסור דרבנן דלא כר"מ וסובר שיש חילוק בין שרץ לעוף טמא עיין במ"מ בפ"ג ה"ח וכיון שכן לא מיקרי בריה ביצה טמא שיש בה אפרוח דמה שבתוכו גובלא הוא והוה עפרא בעלמא ולפי זה מצינו לומר שמ"ש השערים בסי' ס"ד וכללא הכי הוא דביצת עוף טמא או של טהור שיש בה אפרוח מלת אפרוח אתרווייהו קאי בין לביצת עוף טמא או עוף טהור ומשום שנמצא בה אפרוח לא הוה בריה דמה שבתוכו גובלא ועפרא בעלמא הוא ומש"ה סגי בששים והיא וזה שסיים בין שנתבשל עם בצים אחרים או שאר תבשיל סגי בששים של היתר מה שא"כ אם לא נמצא בה אפרוח בביצת טמאה צריך ס"ב כר' חלבו אמר ר"ה סוף דבר הכל נשמע לשיטת הרשב"א מצינו לומר כ"ז שלא יצא לאויר העולם לא נבילה ולא משום עוף טמא אית ביה ודוקא ביצת השרץ הוא דהוה משום שרץ הארץ וא"כ ביצה שיש בה אפרוח לית ביה איסור תורה אלא דרבנן ולא הוה בריה דביצה אינה שלימה דמה שבתוך הביצה הוה גובלא ודי בס"א משא"כ ביצה טמאה ונקובה צריך ס"ב כר"ח בשם ר"ה ולכאורה ע"כ פליגי השערים אהרא"ש ז"ל שנתן טעם אחר אלא טעם הוה משום בריה הוסיפו עוד אחת ומיהו פליג אהר"מ ז"ל ביש בה אפרוח ולכך כתב מהרא"י דלא פליג אהרא"ש ומ"ש דאף בנתבשלו עם ביצים אחרות די בס"א לישנא הרגיל נקיט ולפי זה מצינו לומר מה דאמר השערים בסימן ס"ד דביצי עוף טמא היינו באין בה אפרוח מיירי וסגי בס"ב ולישנא דרגיל נקיט וזה שסיים בין בקליפתה ובלא קליפתן דפוסק כר"ת ז"ל דלא ומיא בעלמא הוה וגיעולי ביצים היינו שהכה כו' וכן פסק בהת' ועיין בטור ובש"ע סי' פ"ו אלא שמה שכתב שם בשערים ור"ת אומר דמן הדין ביצי עוף טהור כו' וסד"א אף ביצי עוף טמא מותרין דחידוש הוא דאתי מחי ולכך צריך בת היענה כו' והוא לקוח מתוספות א"ט דף ס"ד ד"ה שאם ריקמה יע"ש ולא ידעתי מה ענין זה למ"ש שם לפנינו:

אבל אם נאמר דמה שכתב השערים ביצה בס"א היינו כרב נחמן דאמר הכין ביצה בס' ואין ביצה מן המנין דלא כר' חלבו כמו שאבאר לקמן אי"ה א"כ יש ליישב דברי הש"ד דמתרץ דיבורי' דלא תקשי מנלן דפליג רב נחמן עם ר"ח אר"ה דלמא ר"ה מיירי ביצה טמאה דהוה בריה כמ"ש לעיל מקרא דבת היענ' נפקא למלקות ותדע דלמלקו' דאי לאיסורא לא צריך קרא כל היוצא מטמא טמא אלא ש"מ למלקי עלי' אתי קרא ומהא דכל היוצא מטמא אין בו מלקות כשיטת הר"מ ז"ל בזה בפ"ג ה"ח מהל' מ"א יע"ש מריבויא דא' כו' דלא כנראה מדברי תוס' בא"ט ס"ד ד"ה שאם ריקמה משמע כל היוצא מטמא מלקי נמי לקי ועיין במ"מ שם ומ"מ ביצי עוף טמא לוקה מקרא דבת היענה דהוה כמפורש טפי ולא מדרשא או דלאיסורא לא צריך וע"כ למלקות אתיא א"כ א"ש דהוה ברי' ומש"ה צריך ס"ב לבטל פליטתה משא"כ ביצה טריפ' או שיש דם או אפרוח אם נאמר דגובלא הוא ואפרוח מביצה טהורה לא מיקרי ברי' דנבילה הוא ולא בעינן ס"ב דהוא גופא כמו שהוא עכשיו מתבטל הוא דלא מיקרי בריה דנבילה לא מיקרי בריה כמ"ש לעיל או כסברת הרשב"א בת"ה ובמשמרת הבי' דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לית ביה איסור תורה כלל וכבר התבאר זה לעיל א"כ רב נחמן דאמר ביצה בס' והיא מיירי ביצה טריפה וקלופה לשיטת רש"י או לר"ת באינה קלופה או דם ואפרוח דלא הוה בריה ומש"ה די בס' והיא ולכך כתב דר"ת בא לתרץ זאת דקרא דבת היענה ודאי צריך דלא תימא דחידוש הוא דטהורה נמי אמ"ה ושריא וה"א אף טמאה לכך צריך קרא דבת היענה וכיון שכן ודאי לוקין על ביצה טמאה כסברת הר"מ בפ"ג ה"ח דאתי מריבויא ולאסורא צריך קרא דמדפסקיה לקרא בתרתי תיבות ועיין בא"ט ואין לוקין על דבר שבא מריבויא כיון שצריך לגופה לאיסורא ועיין במ"מ שם וכיון שכן אין לחלק בין ביצה טמאה לטריפה אם יש אפרוח וע"כ רב נחמן פליג אר' חלבו אמר רב הונא ולית לי' טעמו של הרא"ש ז"ל דמשום קטנים וגדולים הוסיפו בשיעורא עוד אחת דאל"כ לא פליג ר"נ עם ר"ח דהוא מיירי בתבשיל כו' ומש"ה פסק כרב נחמן לגבי ר"ח דהוא אתמר לגבי הלכות פסוקות גיד וכחל כו' דהלכתא נינהו ה"ה בס' ואין מן המנין הלכתא נינהו מש"ה פסק כן השערים לולא שמהרא"י בהג"ה לא כתב כן דלא פליג ארא"ש ז"ל:

וראיתי למבוא שערים בסימן ס"ג על הגהות שכתב דמ"ש מהרא"י דלא פליג על סברת הרא"ש רצונו לומר דה"א דפליג על פסק הרא"ש ז"ל בג"ה שפסק כר"ח דביצה בס"ב ולכך לא תלה הדבר בתלמוד ערוך כקושית רש"ל דמצינו לומר דהשערים פסקו כרב נחמן יע"ש ובזה סרה מהר קושית הרש"ל ז"ל ומהרש"ל לא ניחא ליה כ"כ דמשמע ליה דהא דר"ח הלכה פסוקה היא ולא פליג עליה כלל שום מ"ד לכך הוקשה לו שפיר:

ודע שמ"ש למעלה דביצי טמאה בין טהורות מינכר בי"ד אאריך בו כיון דאמר דאיכ' דעורב' דמי לדיונה אלא שהר"ן בא"ט כתב דמ"מ במראה הם ניכרים יע"ש ומדברי הראב"ד והרשב"א נראה שמתערבים וא"א להכיר שם ביו"ד יבואר:

ובתו' ד"ה ואיבעיא להו בששים ואחת כו' וא"ת לקמן אמר כל איסורין שבתורה משמע בין כולם ס"א עכ"ל הש"ך ז"ל בסימן פ"ו כתב מדברי התוספות דכאן מוכח דסבירא להו כהר"מ ז"ל דטעמא דביצה משום בריה דאל"כ מאי קושיא דלמא ריב"ל מיירי שנתבשל עם תבשיל סגי בס"א משא"כ עם ביצים אחרות בעינן ס"ב יע"ש ול"נ משום הא לא איריא מדאמר סתמא כל איסורין שבתורה וגם יליף מזרוע בשילה אלמא דמין במינו די בס"א וקשיא להו שפיר והא איכא ביצה עם מיניה דצריכה ס"ג וכן כתב הריטב"א אמר ריב"ל