ראש יוסף על חולין חלק ב נח

דחזי לאיצטרופי או מהל"מ ועיין במ"ל בהלכות חמץ ומצה ובמקום אחר נאריך בה בעזה"י בזה:

גמ' אתמר אמר ר"ח אמר ר"ה ביצה בס"א והיא מותרת עכ"ל בטעמא דהא מלתא דביצה נשתנה מכל האיסורין וצריך ס"א והיא כתב הרא"ש ז"ל הטעם דיש ביצים גדולים וקטנים הוסיפו בשיעורא אחת וכן דעת הרמב"ן והרשב"א בחדושיו כאן ולפ"ז אף בטרופה צריך ס"ב ודווקא שנתבשלה עם מינה עם ביצים אחרות ולא בשאינה מינה דסגי בס"א והר"מ ז"ל בפט"ו מהלכות מ"א נתן טעם לדבר דביצה שיש בה אפרוח הוה בריה מש"ה הוסיפו עוד אחת משום בריה ולדידיה דוקא כשהיא שלימה ולא נתרסק האפרוח ולא בטרופה ואף באינה מינה בעי' ס"א והיא משום ברי' וע' בי"ד סי' פ"ז וק"ז וק"י ובאחרונים שם והנה לפי דעת הרא"ש וסייעתיה לא פליג ר"ח אר"ה ארב נחמן לעיל דאמר ביצה בס"א סגי דמיירי באינה מינה וכאן במינה אבל להר"מ ז"ל ע"כ דפליגי דהא משני לעיל ביצה שיש בה אפרוח ובריה הוה ואפ"ה סגי בס"א וש"מ דפליגי אהדדי ומדלא משני לעיל הב"ע ביצה שיש בה דם דנותנת טעם כמ"ש התו' ד"ה ביצת אפרוח דהשתא לא הוה פליגי אהדדי ולמעט במחלוקת עדיף טפי ש"מ לכאורה דאם נמצא בה דם נמי צריך ס"ב לדעת הר"מ ז"ל דהוה בריה משום דמתהווה מיניה אפרוח כמ"ש הב"י בסימן ק"י אלא דנסתפק בדבר ומכאן היה נראה להכריח כן וכדכתיבנא א"נ כמ"ש הש"ך בסי' פ"ו דלהר"ם הטעם דביצה הוה בריה לא משום האפרוח כמ"ש לקמן א"כ א"ש טפי דע"כ פליגי אהדדי וכבר כתבנו לעיל בשם הריטב"א והרשב"א דמדאמר גיד בס' וכחל פי' בדבר חשוב ובעין ה"ה ביצה נמי שלימה ואינה טרופה ומש"ה פריך והא אמרי אינשי כמיא דביעי בעלמא כו' ולא מוקי בטרופה:

ודע דהש"ך ז"ל בסי' פ"ז דביצה הוה בריה לדעת הר"מ ז"ל ואף בלא אפרוח (מ"ש הר"מ ביצה שיש בה אפרוח צ"ל לדעת הש"ך דאי אין בה אפרוח מיא בעלמא הוא ונ"מ בנקובה או בקלופה או דאית בה דם כמ"ש הש"ך שם ועמ"ש לקמן). וכתב שכן דעת התו' והרא"ש בפג"ה וכדעת הרשב"א בשם הראב"ד שם יע"ש הנה מ"ש דעת התו' בג"ה דביצה הוה בריה לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דנהי דהתו' בדף צ"ו ד"ה מ"ט כתבו דעיקר הו' כל שאילו יחלוק ואין שמו עליו הוה בריה ולא בעינן בריית נשמה דוקא וכן כתבו במכות י"ז א' ד"ה ור"ש וכן כתב הרא"ש ז"ל בדף צ"ו כסברת התו' אפ"ה לא הוה ביצה בריה דהא ביצת טריפה אם אכל כשהיא שלימה ולית בה כזית אינו לוקה דמי כתיב לא תאכל ביצת טריפה לא תאכל טריפה כתיב ובוודאי בעינן כזית וכיון שכן לא הוה בריה לענין ביטול כמו חטה של טבל וה"ה שהרי הקשו שם ד"ה מ"ט בסוף הדבור וז"ל וא"ת לר"ש דחשיב חטה ברי' אמאי כלאים בטילין במאתים משמע דלרבנן א"ש דטעמא דבריה הוה כמפרש בין קטן וגדול ומש"ה חטה של טבל או כ"ה דלא כתיב לא תאכל חטה כו' לא מיחייב עד דאיכא כזית ומש"ה לא הוה בריה וטבל בטל בס"א דסבירא להו הא דבריה אין בטילה שנתנה תורה חשיבות להתחייב בכ"ש וכמ"ש האו"ה בכלל כ"ח הביאו הט"ז בי"ד בסימן ק' יע"ש וכבר נתבאר זה לעיל באורך דף צ"ו ע"א תו' ד"ה מ"ט דרבנן כו' וא"כ לרבנן ל"ק להו דמש"ה חטה של טבל וכ"ה בטילה דלא מיחייב אלא בכזית אף דאילו יחלוק אין שמו עליו אם כן יש לתמוה דודאי ביצה לא מיחייב אלא בכזית וביצת שאר עופות הקטנים מכזית לא מיחייב עליה בכ"ש אף שאכלו שלם ואמאי הוה בריה לתו' ורא"ש:

והנה יש ליישב זאת ונאמר דביצת טריפה לא הוה בריה וכ"ש ביצת נבילה דאינה אסורה אלא מדרבנן ולא נוצר באיסורו דבטילה בס' לדעה זו דברי' משום דמחייב בכ"ש הוא דחשיבא אבל ביצת עוף טמא ודאי מסתבר דחיי' עלי' בכ"ש מדדרשינן בא"ט דף ס"ד ואת בת היענה אמר חזקיה וכי בת יש לה ליענה אלא זו ביצתה יע"ש וכיון שכן הוה כמפרש בין קטן וגדול דמחיי' אביצה טמאה בכ"ש א"כ שפיר אין בטילה היא גופא דהוה בריה לדעת התוס' דלא תליא בבריית נשמה אלא כל שאילו יחלוק אין שמו עליו וטעמא דמפרש וכן הסכים הרא"ש ז"ל שם יע"ש ואם נאמר כדעת הר"מ ז"ל דמשום בריה הוסיפו בפליטתה עוד אחת ובעי' ס"ב ה"ה ביצה טמאה בלא אפרוח שיש בה דם או בנקובה וקלופה צריך ס"ב לבטל פליטתה מפני היכר שלא יבואו לבטל היא גופא בס"א כשאר איסורין שבתורה ולפי זה מ"ש הר"מ ז"ל בפט"ו מהלכות אלו הי"ט ביצה שיש בה אפרוח בביצה כשירה מיירי אלא דיש בה אפרוח מש"ה בעינן ס"ב ובאין אפרוח אף שהיא נקובה או קלופה לא חשיבה בריה ביצת טריפה והדר כתב אבל ביצי עוף טמא עם ביצי טהור אין אסור דהוה, מיא בעלמא ולא הזכיר בכאן ביצי טריפה ואחר כן כתב דאם טרף או שנתערב ביצי עוף טמא וביצי טריפה שיעורן בס' ויראה דאו או קאמר ביצי טמא שנשברו ועדיין הן בקליפתן וכמ"ש הרשב"א בחדושיו שם והביאו הכ"מ יע"ש או ביצת טריפה עם אחרות ירצה בזה שהיא שלימה אלא שנקובה או קלופה דאכתי מיקרי ברי' כנראה מדברי הש"ך בסי' פ"ו ס"ק י"ז אפ"ה שיעורן בס' אף דנותנת טעם ור"ל בס' והיא כלשון שאמר ריב"ל כל האיסורין שבתורה בששים והיינו ששים והוא אלא דוחק לומר דאו או קתני דהא בחדא גונא קתני וכללי' ואמר דביצי עוף טמא שווין לביצה טריפה וגם סתימת הש"ך לא משמע לחלק כלל בין ביצי עוף טמא לביצה טריפה:

עוד אני אומר דבדברי הר"מ ז"ל ואי דכתיב בת היענה הוה כמאן, דמפרש בין קטן ובין גדול שהרי הר"מ בהלכות אלו פ"ג ה"ו כתב דיראה לו דביצי עוף טמא אין לוקין עליו דאתי מריבויא, דקרא ועיין במ"מ וא"כ לדידיה אין חילוק בין טמאה לטריפה ואם נאמר דהר"מ סובר דחטה חשיב בריה לענין ביטול אף דלא חשיב לענין, מלקות בכ"ש דמשום חשיבות דבריה הוא אמרו חכמים דאין בטל הוה א"ש אלא דא"כ תיקשי אמאי טבל וכ"ה בטילין בס"א ואם נאמר דביצה לא חשיב בריה וכמ"ש לעיל א"ש הא דפריש הר"מ ואמר דאו שנתערבה ביצה טמאה או טריפה ור"ל כשם שטריפה לא הוה בריה דמבטל בס' ה"ה טמאה ועיין בכ"מ שם דלהר"מ אף יבש ביבש ומין במינו צריך ס' כדעת הראב"ד שיתבאר לקמן הן אמת שזה שכתבנו לשיטת התוספות דביצי עוף טמא לוקה מ"ה אמת הוא ודעתם ז"ל בפא"ט ס"ד א' בד"ה שאם רוקמה שכל היוצא מן הטמא לוקה עלי' מן התורה דלא כשיטת הר"מ בפ"ג ה"ו דאין לוקה והבאתיו לעיל ועיין במ"מ שם אלא דקשיא לי דא"כ מה מקשין שם התוספות דלמה לי בת היענה דכל היוצא מטמא טמא ומאי קושיא דאי מהתם לא הוה לקי עלי' אלא בכזית ככל שאר איסורין שבתורה לכך פרט הכתוב ואת בת היענה בין קטן ובין גדול דליחייב ביצת טמאים בכ"ש דילפינן כולהו מבת היענה יע"ש בתוס' ואין לומר דקשיא להו לישנא מנין לביצת טמאה שאסורה דמשמע לענין איסור בעיקרא והוקשה להם שפיר למה לי תיפוק ליה דכל היוצא מטמא טמא אלא דא"א לפרש כן בדבריהם שכתבו ואין לומר כו' דאין הלשון והא ודאי איצטריך לענין מלקות והרואה שם בדברי תוספות יראה דאי אפשר לפרש כלל כן בדברי התוספות שם יעוין שם:

עוד אבאר לך דאם נאמר כמה שכתבנו לא תיקשי מהא דריש ביצה ספיקא אסורה ונתערבה באלף אין בטילי' ומקשי ואמאי ליבטל ומאי קושיא דבריה הוא אלא דביצה טריפה לא חשיבא בריה כמ"ש ואין לומר לוקמי' בספק טמאה די"ל דא"א להתערב דראשה א' כד וא' חד ובטמא שניהם כדין ועי' פרישה סי' צ"ח ס"ק כ"ח ולקמן אכתוב שאין נראה כן מדברי שאר פוסקים בזה ודע דבהא יש ליישב מ"ש רש"י לעיל בהא דאמר רב נחמן ביצה בס' כו' ופירש"י ביצת עוף טמא והקשינו לעיל מ"ש עוף טמא דנקיט יותר מביצת טריפה ונבילה לשיטתיה דאף באיסורין דרבנן בעינן ס"א מדפירש כחל בס' דכולה היתר משמע שאר איסור דרבנן כו' ונראה ליישב שבא ליישב קו' התוספות בד"ה ביצה דאמאי נקיט ביצה טפי מכל איסורין בשלמא גיד או דיש בנ"ט או דשומן מיהא אוסר דלא כסברת ריב"ם בר"פ ולעיל צ"ז ע"א משא"כ ביצה ולכך אמר ביצת עוף טמא ולאפוקי מר' חלבו דאמר ס"ב בעינן וכטעם הר"מ ז"ל דבריה הוא הוסיפו עוד אחת בשיעורא וזה שייך דוקא בעוף טמא מקרא דבת היענה דהוה כמאן דמפרש בין קטן ובין גדול הוה בריה ומש"ה הוסיפו בפליטתה ס"ב אבל ביצה טריפה לא הוה בריה לא בעינן ס"ב ובמסקנא דמסיק ביצה שיש בה אפרוח נמי א"ש דאפרוחי מיקרי בריה ולר"ח אר"ה בעינן ס"ב ורב הונא פליג ואמר די בס"א אמנם לפי מה שהעליתי לעיל צ"ו א' תו' ד"ה מה טעם דרבנן בריה הוא לשיטת רש"י ז"ל הא דבריה הוא טעמא דחשיב בריה בפ"ע בשבועות כ"א ע"ב אם כן קשה מ"ש עוף טמא:

עוד לאלקי מילין במה שכתבנו לעיל דלהר"מ בעינן ס"ב משום בריה ולהרא"ש משום דיש ביצים גדולים וקטנים ראיתי לבאר בכאן דבר אחד בשערי דורא סימן ס"ג וזה לשונו שם והא דקרי ליה ביצה בס' ואין ביצה מן המנין היינו ביצה שיש בה אפרוח אבל אין בה אפרוח ביצי עוף טמא שנתבשלו עם טהורה א"צ שיעור דמיא נינהו ובסימן ס"ד כתב כללא הוא דביצי עוף טמא או עוף טהור שיש בה אפרוח הכל אסור עד ששים עכ"ל ובהגהו"ת כתב וזה לשונו יראה דלא פליגי אהדדי ש"ד אאשר"י דנקיט בששים כי לישנא הרגיל בתלמוד נקטי' וכתב רש"ל שם באו"ה שלו ותימא לי הלא תלמוד ערוך הוא בפג"ה ודאי לא פליגי והר"י לא בא אלא, ליתן להתלמוד טעם עכ"ל וירצה בזה דמהיכי תיסק אדעתי' דהשערי' פליג ארא"ש במה שנתן טעם דביצה בעינן ס"ב דיש גדולים