ראש יוסף על חולין חלק ב נז

כולו היתר וכן דעת הרשב"א ועיין בר"ן כאן:

ביצה בס"א ואין ביצה מן המנין ופירש"י ז"ל ביצה עוף טמא כו' הוא בה"א אבל לפי המסקנא דמסיק ביצה שיש בה אפרוח ל"ש עוף טמא או טהור וכמ"ש רש"י להדיא לקמן צ"ט ע"א ד"ה אפרוח שהבשר נ"ט ל"ש טהורה או טמאה יע"ש אלא בה"א גופא לא ידענא למה דווקא טמא ולא של נבילה וטריפה דבעינן ס"א לבטל ודוחק לומר דלאו דווקא עוף טמא אלא ה"ה נבילה וטריפה וכדומה וחדא מיניי' נקיט ועיין מ"ש לקמן בהא הן אמת דלכאורה מצינו לומר דרש"י בדווקא נקיט עוף טמא דהנה בטעמא דהא מלתא דביצה בס' והוא דהוה כשאר איסורין דבעינן כן ומדפריך למימרא דיהבה טעמא והא אמרי אינשי כו' ומאי קושיא והא דלמא לבטולי איהו גופא במנין ס"א וכמאן דאמר ביצה בטי"ל ועיין ריש ביצה ובטור סימן פ"ו וס"ו וצ"ו וק"י ובאחרונים שם ועיין בחדושי רשב"א כאן ובריטב"א יע"ש אלא דמיירי ביצת עוף טמא דליכא למימר לבטולי איהו גופא דביצת טמא ראשה א' כד וא' חד דניכר בין שאר ביצים ולא שייך לבטולי ועיין פרישה פ"ו וצ"ח יע"ש אלא דמ"מ מנא לי' להקשות אימא דמיירי ביצת טריפה לבטולי איהו גופא ועוד לוקמי' ביצים טרופות בקערה דבעי ס"א לבטולי איהו גופא ועיין מ"ש בסמוך ומיהו זאת יש ליישב כפי מ"ש הרשב"א בחדושיו אהא דאמר הב"ע ביצה שיש אפרוח כתב ולא מצי לאוקמי' לבטולי היא גופא דברובא סגי ביבש ועוד דליכא למימר דאיירי בטרופה דומיא דגיד וכחל שהן איסורין חשובין בעין ועיין מ"ש לקמן ואין לומר דפירש כן לשיטתיה דמין במינו לא בטל ולכך פירש ביצת עוף טמא דליתא דכל מין ביצים אחת הן ועיין באחרוני' ובית לחם יהודא בסימן כ"ח ס"ק ה' יע"ש וכיון שכן צ"ל דמיירי באינו מינו או דפליטתה עם ביצים הוה מין באין מינו וכן כתב הרשב"א והבאתיו לעיל דרוטב עם בשר היה מין באינו מינו ועיין מה שאכתוב בהא דביצה בס"א והיא יע"ש ובי"ד סימן צ"ח בזה:

והנה רב נחמן דפרט הני שלשה גיד וכחל וביצה היה נראה לומר דגיד דוקא נקיט דלא יהיב טעמא כולי האי סגי בס"א אבל שאר איסורין משערין כבצל וקפליט דהיה שיעורא יותר מס' וכמ"ש תוספות ד"ה כל וכחל אף דיהיב טעמא בכל איסורין מ"מ חלב שחוטה מדרבנן הקילו בו סגי בס' עם הוא וביצה דלא יהבה כולי האי טעמא הוה כמו גיד דדי בס"א ונאמר דר"נ כר"י סבירא ליה דכל איסורין בבצל וקפליט משערין ולמאי דמשני ביצת אפרוח י"ל דביצה שיש בה אפרוח נמי איסורו מדרבנן ולא מ"ה או שהתחיל להתרקם בה אפרוח גמור כ"ז שלא יצא לאויר העולם לית ביה איסור תורה כמ"ש בא"ט ס"ג ע"ב מדרבנן וקרא אסמכתא ועיין בפר"ח סי' פ"ו ס"ק כ"א וב' ולקמן אבאר באורך מזה ומש"ה מקלינן ביה דאיסור דרבנן הוא ודי בס' ומש"ה פרט ר"נ ג' דברים אלו ועיין תו' ד"ה ביצה ובמ"ש:

ובתוס' ד"ה כל איסורין כו' דגיד לא יהיב טעמא כו' פליג רבא אר"י עכ"ל אבל ר"נ לא פליג ארבא דר"נ סובר כרבא דכל איסורין בס"א וגיד צריך ליה לאשמעינן דמה דאמר במתני' כבשר בלפת הוא שיעור' דס' או לאשמעינן אף דאין בנ"ט אפ"ה שומן הגיד אוסר בס"א דלא כסברת ריב"ש ע"א ד"ה שאני ובר"פ ד"ה אם יע"ש וכחל דכולהו היתר די בס' וביצה אשמעינן למאי דס"ד דלא תימא מיא הוא ובאמת אשמעינן דאיכא ביצה שאוסרת ביש אפרוח כמ"ש תו' ד"ה ביצה ועמ"ש שם בזה:

ובד"ה אלא מעתה כו' וי"ל דהיה ידוע להם אם יוצא כולו או מקצתו ועוד מספיקא לא היה אוסר קדירה דאחרת דס' דרבנן להקל עכ"ל לא ידענא דהא אמרינן בהדיא דבידיה משערין דאי במה דנפיק לא ידעינן כו' אלמא משום ספיקא משערינן בכולי' ומאי פריך נפל לקדירה אחרת כו' ובי"ד סימן צ' אכתוב בזה ומ"ש ספק דרבנן להקל כבר כתבו הרשב"א ושאר פוסקים דלא שייך בכאן ס' להקל בדבר שהוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו הוה ספק מחמת חסרון ידיעה ולא מיקרי ספק אף בדרבנן יעוין שם:

ובד"ה ביצה בס' ואין ביצה מן המנין כו' אלא דאיצטריך משום דאיכא ביצה טמא דלא אסרה עכ"ל כבר כתבנו לעיל דר"ל דר"נ אמר פעמים שיש לאשכוחי בביצה דצריך ס"א בביצה שיש אפרוח ולפי ה"א אשמעינן דלא הוה כמיא בעלמא וקשיא לי דאמאי לא דרב נחמן אשמעינן טובא דביצה בטילה בס"א עם היא עצמה דלקמן צ"ח ב' מסקינן ביצה צריכה ס"א והיא דהיינו ס"ב ור"נ פליג עלי' דאמר די' בס"א ביצה שיש בה אפרוח כו' ופליג ודאי אהא דאמר ר' חלבו אמר רב הונא ביצה בס"א והיא מותרת ור"נ אמר בס' והיא מותרת ואם כן קשיא כמ"ש דטובא אשמעינן רב נחמן:

והנה יש לישב זאת סבירא להו לתו' דר"נ לא פליג על ר"ח אמר רב הינא לקמן מדלא אמר לקמן ולית הלכתא כר"נ אלא כרב הונא אלא ר"נ מיירי ביצה שנפלה לתבשיל אחר לא שנתערב עם ביצים אחרים ומש"ה די בס' והיא דהוה ס"א ולקמן דבעינן ס"א והיא שנפלה לביצים אחרים ומטעמא שכתב הרא"ש ושאר פוסקים דיש ביצים גדולים וקטנים מש"ה הוסיפו בשיעורא עוד אחת ולא חילקו חכמים בדבר משא"כ אם נפל לתבשיל די בס"א עם הביצה וע' פרישה ובאחרונים סי' פ"ו ולזה שפיר כתבו דלאו דווקא ביצה וה"ה שאר איסורין אלא נקיט ביצה דפעמים משכחת ביצה שיש אפרוח או דם וכדבעינן למימר לקמן כן וע' מ"ש בתוס' ד"ה ואבע"א ואיבעיא להו יע"ש

(דף צח ע"א) רש"י ד"ה אפרוח שהבשר נותן טעם ל"ש כשירה ול"ש טמאה דנבילה הוא עכ"ל משמע בהדיא דאפרוח שלא יצא לאויר העולם אסור מ"ה משום נבילה ואף אם שחטו דלא שייך ביה שחיטה כלל והא דאמרינן בא"ט ס"ג ע"ב מדרבנן וקרא אסמכתא בהא דביצת עוף טהור שריקמה היינו שהתחיל להתרקם וניכר צורת העוף קצת ומש"ה ליכא איסורא לא משום דם ולא משום נבילה אבל כשנגמר העוף בתוך הביצה אסור משום נבילה ועיין בחדושי הרשב"א בפא"ט שם כתב בשם בעל התרומות כמ"ש כאן והוא ז"ל חלק עליו ואמר דאינו אלא מדרבנן ועיין פר"ח סי' פ"ו ס"ק כ"א כתב כמ"ש דאם נגמר כולו אסור משום נבילה יע"ש:

ע"ש גמרא השתא דלית בה אפרוח אסורה דאית בה מיבעיא עכ"ל הנה אם נאמר דביצה שיש בה אפרוח אינו אסור מ"ה עד שיצא לאויר העולם וכדעת הרשב"א הבאתיו בסמוך י"ל ומאי קושיא אימא ברישא אשמעינן דבנ"ט דלא תימא מיא בעלמא הוא ובסיפא אשמעינן אף דאיסורא דרבנן הוא ביצה טהורה שיש בה אפרוח אפ"ה שיעורו בנ"ט דלא כמה דסבר מר בר ר"א דשיעורי בתלתין זיתא דהיה סובר חצי שיעור מותר מ"ה כו' אלא ש"מ ביצה שיש בה אפרוח אסור מ"ה ויש חילוק בין התחיל להתרקם וכאן קתני וכן ביצה שיש בה אפרוח דמשמע שנגמר כולו כו' ולהכי פריך שפיר ודע דנ"ט דקתני היינו שיעורא דס' דומיא דרישא ביצים טמאים ששלקן עם ביצים טהורים דהוה מין במינו פירושו נ"ט בס' ה"ה נ"ט דסיפא אית לן לומר כן ובליכא קפילא דאל"כ בטעמא ממש דהוה א"מ:

גמ' סבר רב אשי לשיעורי' במאי דבלע דיקולא כו' הנה הני רבנן דאמרו אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע פליגי אהא דאמרינן לעיל א"ד במאי דבלעה קדירה יע"ש ואם נאמר דההיא דלעיל שראינו האיסור כשנפל ואמרינן דמשערין במה דבלעה קדירה ר"ל דלא נשער האיסור כמו שנפל והיתר כמו שהוא עכשיו אלא משערין הכל כמו שנפל הן איסור והיתר לא פליגי הנך רבנן עלי' ועמ"ש שם ברש"י יע"ש:

ובתו' ד"ה דנפל בדיקולא דבישרא בערוך חיברו בהדיא היא ניימא וקולתי' שפיל (ריש סנ"ה) כו' עכ"ל ר"ל דהתו' לא ניחא להו לומר דנפל ליורה גדולה כו' אלא דנפל לדיקולא הוא הל' שעשוי מחריות של דקל והוכיחו מכאן שיטתם שכתבו לעיל וכמה דוכתי דמין במינו בטל בס' ונלמד מכאן דמיירי שנפל כזית חלב על בשר שבסל במליחה וחלב הוא שמן ומפעפע בכולן ואוסר במליחה עד ס' כדמסיק לעיל על מה שאמר שמואל ל"ש אלא נתבשל כו' וסבר מר בר ר"א לשער במה דבלע דיקולא רוצה לומר במה דבלע הסל מן היתר ג"כ ומשערין באומד יפה הלכך מסייע מה שבדיקולא לבטל הכזית חלב ואמרו רבנן אטו דהיתרא בלע דאיסורא נמי בלע רוצה לומר מדם וא"כ אין בו כח לבטל החלב אלא דקשה הא אין מליחה לכלים להפליט ועוד דמה בכך הא אסורין מבטלין זא"ז ועיין ברשב"א וריטב"א מ"ש כאן דמש"ה לא רצה רש"י לפרש דיקולא סל ובמליחה דרש"י לשיטתיה דמין במינו במשהו וחלב עם בישרא הוה מין במינו יע"ש ואיני יודע היאך אפשר לפרש כן דא"כ מה קאמר מה דבלע דיקולא וכמ"ש:

ע"ש ההיא פלגא דזיתא כו' מר בר ר"א היה סבור דמידי דרבנן די בשלשים והיה סבור דחצי שיעור מותר מ"ה ולכך שיער בל' ואמר ליה אבוה דגם בדרבנן צריך ששים והכי קיי"ל ועוד דחצי שיעור אסור מה"ת וא"ל תרי טעמי להודיע דבדרבנן צריך ס' ועוד דקיי"ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מ"ה ונ"מ בספיקו דהולכין להחמיר או דאמר ליה דכאן צריך ס"א כשיטת הר"מ ז"ל דבדרבנן די בס' והבאתיו לעיל כמו כחל ומש"ה א"ל כן:

וברש"י ד"ה סבר לשעורי כו' והאיסור כמו שהוא מצומק לפנינו עכ"ד היינו דלא נודע האיסור בשעה שנפל והיתר היה ידוע בשעה שנפל והיה רוצה רב אשי לשער האיסור כמו שהוא עכשיו ולהוסיף במה דב"ע קדירה ולבטולי ליה בשיעורא דס' ואמרו ליה רבנן דגם האיסור היה יותר ונצטמק עכשיו ועמש"ל ובחדושי ריטב"א ופר"ח סי' צ"ח וסי' ג':

בד"ה לא תזלזל כו' דחצי שיעור אסור מכל חלב כו' ויש עוד טעם אחר