ראש יוסף על חולין חלק ב נו

קפילא ארמא' ואמר נמי דהיתרא בטעמ' משמע דבתרומ' טעים לה כהן אף שאינו קפילא ובאיסו' דוק' קפיל' דלא משקר ועיקר החילוק בין דאיסור' והיתר' דהיתרא כל אדם ואיסורא כיון דאסור לישראל למיטעם דטעימה אסור באיסורי תורה מדרבנן כמו שכתבנו בחדושינו ליורה דעה ובאיסור דרבנן צמח צדק כתב דמותר לישראל לטעום דהוה גזירה לגזירה יע"ש בסימן מ"ז ועיין יורה דעה סימן צ"ב וק"ח יע"ש ומש"ה קפילא דוקא:

והנה בחדושינו לי"ד סימן צ"ח נסתפקתי בהא דכתב הש"ך שם ביבש באינו מינו באיסור דרבנן חד בתרי בטל דהוה גזירה לגזירה ונסתפקתי במ"ב בלח באיסור דרבנן אי בעי' ס' או לא דהוי ג"כ גזירה לגזירה דמ"ה מין במינו בלח חד בתרי בטל כמ"ש הרא"ש בהך דחה"ל דביבש חד בתרי בטל ובלח בעינן ס' אטו. שאינו מינו והיינו קודם שנודע התערובות יע"ש ומכאן ראיה דאף בדרבנן במין במינו בלח בעינן ס' לפי גירסת הרי"ף ז"ל מין במינו כגון שמנונית ג"ה הביאו הרשב"א ז"ל בחדושיו והריטב"א ג"כ יע"ש והרי שמנונית ג"ה אינו אלא מדרבנן ואפ"ה בעינן במינו בס' ודע דליכא למידק מכאן דתרבא עם בישרא הוה מין במינו דאימא דשמנונית ג"ה עם שומן כשר מיירי אבל הריטב"א כתב בפירוש שמנונית גיד עם בשר וה"ה חלב עם בשר יע"ש. ומכל מקום לפי זה היה מקום לכאורה להקשות על מ"ש בשם צ"צ בדבר שאין אסור אלא מדרבנן שרי לטעומי ישראל ומש"ה התיר לטעום בורית לאומן המבשל אותו וכאן לא משמע כך דאמר מין במינו שמנוני' ג"ה משמע דומיא דהכא באינו מינו שומן שנפל ג"ה לאינו מינו בקפילא ארמאה והלא ישראל נמי מצי למטעם ועוד דאי בישראל א"צ קפילא דלא משקר כמ"ש לעיל וברי"ף הגירסא מין במינו שומן ג"ה א"נ בשאינו מינו כו' יע"ש א"כ משמע דבאיסור דרבנן אסור לטעו' ישראל ועוד דאי באיסור דרבנן שרי לטועמו ישראל הוה למימר בשמנוני' גיד גופא מין במינו בס' ובאינו מינו בס' ואיסור תורה בקפילא אלא נראה דבאיסור דרבנן אסור לטועמו אבל נראה דאין מכאן סתירה לדבריו דטעימת אומן המבשל בורית לא הוה כטעימת איסורין דצריך טעימה גדולה להבחין החיך ואפשר שצריך שיאכל ממנו קצת והא דאמר ליטעמי' קפילא לאו דוקא אלא צריך שיאכל ומש"ה צריך קפילא ארמאה ומיהו המעיין בר"מ הל' מ"א פט"ו וב"י סי' צ"ח כתבו טועמו סתם ולא כתבו דצריך אכילה שוב מצאתי לטורי זהב בסימן צ"ח שכתב בעינן אכילה דווקא ועיין פר"ח מ"ב ובתב"ש:

ע"ש גמרא הני אטמתא דאמלחא בג"ה בי ר"ג מאי דעתך מליח כרותח כו' עכ"ל מכאן מוכח כמ"ש התוספות לעיל א' ד"ה שאני חלב יע"ש דאי הוה אמרינן דמתני' דירך מיירי שניטל שומן הגיד או שיש ס' נגד השומן ומש"ה אמר שמואל ל"ש אלא נתבשל אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד משום איסורא דגיד ולגבי שומן הוה ס' דא"כ מה קשיא מאי דעתך דלמא רבינא סובר יש בגידין בנ"ט ומש"ה אוסר בכאן משום שומן ואף דאין הגיד יכול להתפשט בכל הירך חלב מפעפע ורב אחא דשרי סובר אין בנ"ט ואין הגיד אוסר בפליטה ומש"ה לא החמירו בשומן אלא כמ"ש התו' לעיל:

גמרא וכ"ת מאי כרותח דמבושל כו' ולא קשיא משמואל דאמר ל"ש אלא נתבשל ותיפוק ליה משעת מליחה נאסר כל הירך וקשיא מתניתן כבר כתבנו במתני' ובגמרא דרבינא מוקי למתני' בחלט כחלא או ברותחין ודע לפי מ"ש הראב"ד ז"ל בסוף איסור משהו שלו הביאו הרשב"א ז"ל בחדושיו דף צ"ג דלצלי נמי בעינן מליחה אלא דלא בעינן שהי' במלחו יע"ש א"כ קשה הא דאמר וכ"ת כרותח דמבושל אכתי קשה משמואל דאמר ל"ש אלא נתבשל אבל נצלה קולף עד שמגיע לגיד והא מליח כרותח דמבושל וליתסר כולה ומיהו י"ל לצלי לא בעינן כ"כ שיהא נאכל מחמת מלחו אלא מעט אפשר סגי ומש"ה קולף עד שמגיע לגיד דמליח שנאכל במולחו אינו מפליט כ"כ ובי"ד סימן ע"ג אבאר מזה בעזה"י ויש לתרץ עוד בענין אחר ושם אכתוב בזה:

בפירש"י ד"ה במאי דבלעה קדירה אם ראינו שנפל שם קודם שנתמעט ואין משערין לאחר שנתבשל לכמות שנפל שם ואין בהיתר בו ששים אומדים כמה בלעה הקדירה היתר דמסתמא כו' עכ"ל הנה מלשון זה משמע דידעינן שיעורא דאיסור וראינו כשנפל שם והיתר לא ידעינן כמה היה בעת נפילתו ועכשיו אי משערין האיסור כמו שנצמטק כשעת נפילתו וההיתר כמו שהוא עכשיו ולית בהיתר ס' נגד האיסור כמו שהיה מתחלה ומיהו עכשיו יש ס' אמרינן דמשערין באומד יפה כמה דרך להבליע בקדירה בזמן זה ואם כן היה ששים בהיתר נגד האיסור ואזלינן בתרי' אלא דא"כ יש לתמוה טובא מאי קושיא אטו דהתירא בלע דאיסורא לא בלע והא אנן משערין האיסור לכמות שנפל שם והיתר משערין באומד יפה כמה בלעה הקדירה ממנו ויש ששים ואה"נ דמשערין כמו שנפל אם יש ס' והנה י"ל בפירש"י ז"ל דהא דכתב וכיון דאיפלגו לישני ואיסורא דאורייתא אזלינן לחומרא משמע דר"ל דאזלינן לחומרא כל"ב ומשערין וודאי כה"ג באומד יפה ולומר דמסתמא היה בהיתר ג"כ יותר ונצטמק בזה הזמן. או יאמר דמיירי כשראינו האיסור והיתר בעת שנפל האיסור והי' ס' נגדו אלא כעת נצטמק האיסור והיתר יחדיו ולית ס' אי משערין האיסור כמות שנפל וצריך אומד הדעת לזה שמא מן היתר נשרף וכלה ומן האיסור בלוע בדופני הקדירה ולית כאן ס' ולכך אמר דמשערין באומד יפה ג"כ בהיתר מה דאזיל לאיבוד ומה דבלוע בדופני הקדירה ועיין בר"מ הל' מ"א פט"ו ובפר"ח סימן צ' יע"ש היטב א"כ הא דסיים ועיקר הדבר כמות שהוא לפנינו משערין כו' דאיסורא בלע דהיתרא לא בלע כו' לאו למימרא דאין הלכה כל"ב אלא דבא לומר לדינא עיקר הדבר דמשערין כמו שבא לפנינו ולא אמרינן דנשער בהיתר כמו שנפל האיסור והאיסור כמו שהוא עכשיו דז"א דאיסורא ג"כ בלע ומיהו אית ליה לפנינו ס' בהיתר נגד האיסור נראה מדבריו דאף בשעה שנפל היה ס' אפ"ה אסור ובעינן שיהא עתה ס' יע"ש:

אבל הרשב"א בחדושיו צריך לומר דגירסא אחרת היה לו ברש"י ז"ל שכתב דר"ל במה דבלעה קדירה היינו שאיסור לא ראינו בעת שנפל והיתר ראינו בשעה שנפל ועכשיו כשבא לפנינו ליכא עכשיו ס' בהיתר נגד האיסור אמרינן דמצטרף היתר הבלוע בדופני קדירה ויש ס' נגד האיסור שהוא מצטמק לפנינו ומיני' אם ראינו היתר והאיסור בשעה שנפל והיה ס' ועכשיו אין ס' פשיטא דמשערין מה שבלוע בדופני קדירה כו' וכמו שהיה בתחלה משערין וכתב רש"י בתחלה לדחות לישנא קמא ואח"כ כתב לדחות גם ל"ב מההיא דר"א לקמן דהיתר' בלע דאיסורא לא בלע והילכך אם לא ראינו האיסור בשעה שנפל ועכשיו אין בהיתר ס' נגדו כמו שהוא עתה משערין דלא מצטרף מה שנחסר מן היתר דמסתמא גם מן האיסור נחסר ונצטמק וא"כ לא היה ס' בשעה שנפל שם אבל אם ראינו בשעה שנפל והיה ס' ועכשיו אין בהן ס' וודאי לפי גירסא זו שרי ולגירסת רש"י שלפנינו אסור וכמ"ש לעיל בסמוך:

עוד כת' הרשב"א על מ"ש רש"י וכיון דאיכא איסורא דאורייתא אזלינן לחומרא כתיב ותמיהא לי מאי איסורא דאורייתא דהא מן התורה חד בתרי בטל עכ"ל ר"ל לשיטת רש"י ז"ל לקמן כ"ח ב' דפסיק טעם כעיקר מדרבנן ומ"ה חד בתרי בטל באינו מינו שפיר הקשה דמאי איסור תורה איכא כיון דעכ"פ איכא רובא דהיתרא אף באינו מינו אבל אין לומר דקשיא לי' לרשב"א אף לשיטתי' דסובר מין באינו מינו מ"ה דטעם כעיקר מ"ה כמו שיתבאר לקמן צ"ח ב' אי"ה ואפ"ה קשיא ליה דע"כ במינו איירי דאי באינו מינו ותיפוק ליה דליטעמי' אי יהיב טעמא או לא ולמה לן לאכנוסי בספק ולשער באומד יפה כמה בלעה קדירה אבל ז"א דלמא דליכא קפילא וצריך שיעורא דס' אלא כדכתיבנא וע' ברשב"א וריטב"א שפי' הא דא"ד בקדירה עצמה לחומרא דר"ל במה שבקדירה משערינן ולא בבלוע ואידך לישנא מיקל ורש"י ז"ל אינו סובר כן אלא בקדירה עצמה בחרסי' יע"ש:

ובתוס' ד"ה איכא דאמרי בקדירה עצמה כו' דליתיה לאיסורא בעיניה כו' עכ"ל עיין במהר"מ מלובלין ויראה מפירושו דה"ק דלא ידעינן כמה נבלע מכזית חלב והאיסור אינו בעין לפנינו ואח"כ בישלו בזאת הקדירה היתר אמרינן מה שנבלע בדופני הקדירה נתבטל בדופני הקדיר' חלב נתבטל בדופני הקדירה ונראה אף אי נבלע כל כזית חלב בדופני הקדירה דינא הכי ולמ"ד במאי דבלעה קדירה היינו דאם נבלע היתר מרובה בקדירה ואח"כ נבלע כזית חלב אמרי' דנתבטל הכזית בהיתר הבלוע יע"ש היטב והנה היה נראה לומר ללישנא קמא אמרינן הכי דמשערין היתר הבלוע בדופני הקדירה שהיה מזמן רב נגד חלב הבלוע בה וא"כ אח"כ כשנתבשלו אח"כ היתר שרי ול"ב אמר דבמאי דבלעה קדירה כפירש"י ז"ל ובחדושינו לי"ד אכתוב בזה בעזה"י בסי' צ"ט ועיין בפר"ח שם:

גמרא אר"נ גיד בס' ואין גיד מן המנין כתבו ז"ל דר"נ בשומן של גיד איירי דאין בגידין בנ"ט ודע דהר"מ ז"ל בהל' מ"א פט"ו הי"ז כתב גיד בס' ואינו מן המנין והחמירו בו בס"א מפני שברי' הוא והוסיפו בשיעורו יע"ש ורצה לומר דהוא סובר דכל איסורין של דבריהם שיעורן בנ"ט והוא וראי' מכחל דאמר לקמן כחל מן המנין ושומן הגיד אף שהוא מדבריהם אפ"ה בעינן ס"א דליהוי היכר בגיד גופא שאם נתערב שאין בטל דבריה הוה ומש"ה הוסיפו בשומן בס"א אבל שאר פיסקים סברי דאיסור בס"א בעינן וכחל שאני דהיא בפ"ע שרי ומש"ה מצטרף למנין וכן דעת רש"י ז"ל בד"ת ואין גיד מן המנין שכתב וכחל