ראש יוסף על חולין חלק ב נד

טעמא אמרינן מסתמא אית ביה ס' נגד הפליטה ומש"ה לא יהיב טעמא ונאמר דרש"י סובר כהרמב"ן שהביאו הטור בסימן צ"ח וכמו שאבאר לקמן אי"ה ומש"ה לא הוה מצי להקשות מטפת חלב וע"ז דהתם ודאי בס' משערינן ואה"נ דסגי בס' לחוד כיון דא"א לברר דבר זה למאי דלא ידע מר"י דסמכינן אקפילא והוה כמו לדידן היכא דליכא קפילא דשרי כו' מה שאין כן בהך דתרומה דוודאי ע"כ בטעימה דאי בס' ליכא ס' נגד כל הקדירה ומסתמא דטעים לי' כהן דהיתרא הוא ואמרינן דאית ביה ששים נגד הפליטה ודומיא דהכי בב"ח לא מחמרינן וסגי בטעימה והוקשה לו שפיר מאן טעים ליה והונח לו במה דאמר ר"י דסמכינן אקפילא ה"נ סמכינן כו' והשת' דאתינא להכי וודאי דתרתי בעינן דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן כיון דאפשר בקפילא דסמכינן עלי' וכר"י ולפי זה הא דאמר לקמן גריסין עם עדשים אין בנ"ט כו' בעינן עכ"פ ששים והיינו דטעים כהן ואמר לית בי' טעמא ואפ"ה בעינן ס' הוא בשנימוחו גוף הגריסין בעדשים ויש שם ממשו של איסור בעין אלא שנימוחו וכדבעינן למימר לקמן מש"ה צריך ס' נגד כל האיסור דהיינו נגד כל הגריסין של תרומה וגם טעימה ובההיא דכילכית באלפס או בנימוח גוף איסור בעינן ס' וטעימת קפילא או שהסירו משם וליכא אלא טעמא ואתי שייליה לר"י ואמר ליטעמי' קפילא ארמאה דבכה"ג סמכינן אטעימ' לחוד וכדכתיבנ':

אמנם המעיין לקמן צ"ט ע"א ברש"י ד"ה אין בהן בנ"ט וכו' בעינן ק"א היכא דאיסורא בעין כגון חטין בחיטין או דבר שלא נתבשל דליתי' לאיסורא בעיני' ופירשו התוס' שם דבריהם אין בנ"ט ר"ל דליתא לאיסורא בעיני' היינו שהסיר הגריסין וע"ז הוקשה להם דא"כ ברישא אמאי נקיט שאור של חיטין שנפל לתוך עיסה של חיטין יע"ש ולפ"ז צריך לומר לשיטת רש"י דבעינן מאה או ס' נגד כל החתיכ' דלא ידעינן כמה נפיק מיניה וטעימ' ג"כ בעינן כדתנן התם אין בהן בנ"ט וכפירושו דטעים ליה כהן דלא כפירוש התוס' ד"ה אלא לאו במאה וס' יע"ש. אבל לולא דבריהם הקדושים והטהורים הייתי אומר דרש"י סובר כי בעינן מאה וששים בשגוף האיסור שם ולא צמחה אלא שנתערב כמו חיטין וכדומה הוא דבעינן ס' ומאה אבל היכא שנימוחו גוף הגריסין אף שהם שם לא החמירו חכמים דהא דתרומה צריך א' ומאה מין במינו הוא מדרבנן וכמו שיתבאר לקמן אי"ה וכה"ג לא החמירו חכמים ואמרו דבטל בס' או מאה וז"ש כגון חיטין בחיטין או כל דבר שלא נתבשל רצה לומר שלא נימוח אבל נתבשל ונימוח כגון עדשים כו' לא החמירו חכמים ודי בס' וטעימה מיהת בעינן אבל בקדירה וכדומה לא החמירו לשער נגד כל החתיכה או נגד כל הקדירה ובטעימה לחוד סגי וכדכתיבנא:

ובזה א"ש מה דהקשה הרשב"א ז"ל בחדושיו כאן בשמעתין וז"ל דסמכינן אקפילא משמע להקל וכן הריטב"א והרא"ש ז"ל כולם הקשו דסמכינן משמע להקל ועיין בטי"ד סימן צ"ח ובפרישה יע"ש וכפי מ"ש א"ש דסמכינן נמי להקל אקפילא ארמאה כמו בחתיכה וקדירה וכדומה אי טעים ואמר דלית טעמא שרי או דמסתמא אית ביה ששים או דלא החמירו חכמים בזה ועיין מ"ש לקמן בשיטת הרמב"ן ז"ל ועיין לעיל מה שכתבתי שם בזה:

השיטה הב' הוא שיטת הרמב"ן ז"ל הביאו הטור בסימן צ"ח דאי נפל חתיכה לתוך קדירה ומכירין איסור א בה אלא טעמא סמכינן אקפילא אעפ"י שאין ס' נגד כל החתיכה אבל כשגוף האיסור נתערב צריך ס' ולא מהני טעימת קפילא ובס' לחודיה סגי ולא צריך לחזור אחר קפילא יע"ש ואבאר כי הוא ז"ל סובר דס' מדרבנן בעינן ואסמכיה אקרא דזרוע בשילה ולא מהני טעימה או דלא יבואו להקל ולומר דלית ביה טעמא אף דיהיה בו טעם או דשקורי קמשקר דכל זמן דליכא ס' ודאי יהיב טעמא ומיהו בחתיכה שנפלה ואי טעים ואמר דלית ביה טעמא אמרינן דלא שקורי משקר אלא מסתמא יש ששים נגד הפליטה וה"ה בקדירה שבישל בשר לא יבשל חלב ואם בישל בטעימה לחוד סגי וכמ"ש לעיל וגם לא החמירו בה ולהצריך ס' נגד כל החתיכה שלא יבואו להקל ואוקמי' אדין טעמא דכל דליכא טעם בטל הוא ועיין בריטב"א בחדושיו כ"א ולפי זה ההיא דגריסין לתוך עדשים יקשה לשיטתיה ז"ל דאין בהן בנ"ט אעפ"י שאין בהם א' ומאה וס' מיהא בעינן במאי מיירי אי בסילק הגריסין אפילו ס' לא ליבעי אלא טעימ' לחוד ואי בגוף האיסו' שם טעימה למה לי וי"ל דמיירי בסילק הגריסין מתוך עדשים וה"ק אין בהם באחד ומאה אלא ס' ר"ל נגד הפליטה כיון דלית ביה טעמא מסתמא אית ביה ס' אלמא בס' סגי ומשני שאין בו א' ומאה אלא מאה למאן דסובר שיעורא כמאה ובציר מהני יהיב טעמא ומש"ה כי לית ביה טעמא שרי דמסתמא אית בי' מאה אבל הוא דוחק וא"א לפרש כן להמעיין לקמן ויש ליישב בע"א דה"ק אין בהם בנ"ט ר"ל דלא ידעינן אי אית ביה טעמא שרי בס' או אין בהם בנ"ט היינו שיעורא דס' ורישא מיירי דטעמי' ויש בהן טעם וסיפא לאו דוקא דטעמי' כהן אלא מן הסתם אמרינן דלית ביה טעמא כיון דאית ס' ועדיין צ"ע להמעיין בריטב"א ועיין מ"ש לעיל בשי' רש"י והנה לפי שיטה זו הך דר"י בכילכית או דהיה נימוח גוף האיסור ולא היו יודעין כמה היה אי דסלקינהו גוף האיסו' ומסתמא סומכין אקפילא דמסתמא אית ס' נגד הפליטה והא דאמר רבא מריש קשיא לי היינו משום דבדבר הבלוע בקדירה משערינן נגד הבלוע דאל"כ אין תבשיל שיהא ס' נגד כל הקדירה וקשיא ליה דוקא אתוספתא דקדירה שבישל כו' מאן טעים ליה וכמ"ש לעיל. ולפי זה הא דאמר רבא אמור רבנן בטעמא היינו כי הך דקדירה שא"א לשער נגד כל הקדירה או בחתיכה שנפלה אי טעמי' ולא יהיב טעמא תלינן דיש ס' נגד הפליטה ואמר רבנן בקפילא דאיסורא ואמר רבנן בששים במין במינו או היכא דליכא קפילא רצה לומר בחתיכת בשר נבילה לחתיכת היתר וא"א למיקם אטעמי' צריך לשער ס' נגד כל החתיכה ואין שייך כאן טעימת קפילא או באינו מינו וליכא קפילא צריך ס' נגד כל החתיכה וה"ה דהמ"ל אמור רבנן בקפילא כגון חתיכה שסלקוהו מהקדירה ואמור רבנן בס' שנמחה גוף האיסור ולכך צריך ס' ולא בעינן טעימת קפילא ועיין בטור, סימן צ"ח שכתב והרמב"ן חולק כו' אם נאמר דרש"י סובר בכל ענין צריך ס' אף בטעמא לבד שסילק גוף האיסור אפ"ה צריך ס' נגד כל החתיכה וכנראה ממה שפירש בההיא דגריסין וכמ"ש התו' שם א"ש דהרמב"ן חילק בין ממשו של איסור ובין נמחה גופו כו' ובתרתי פליג על רש"י ז"ל דלרש"י לא משכחת קפילא בלא ששים או ששים בלא קפילא היכא דאיכא קפילא ובאינו מינו לא משכחת כלל ולהרמב"ן אשכוחי משכחת ליה טעמא לחוד בפליטת האיסור דאין משערין בכל החתיכה בששים וששים לחוד סגי בכל האיסורין כשנוכל לשער שיעורא דששים ואם נאמר דרש"י מודה לסברת הרמב"ן וכמ"ש לעיל בשיטת רש"י וההיא דגריסין לתוך עדשים בנמחה שם גופו של איסור ומש"ה סגי בששים ולא בעינן אחד ומאה דכי בעינן מאה וא' בגופו קיים ולא בנמחה שם האיסור דהוא נקרא ליתיה בעיניה לשיטת רש"י ז"ל בטעם כעיקר שאמר ר' יוחנן במס' עבודה זרה דף ס"ז ע"ב הוא בנמחה גוף האיסור דהוה טעמו ולא ממשו כמבואר שם שנמחה החלב יע"ש דליתיה בעיניה מיקרי ועי' פר"ח א"ח סי' תמ"ב וכבר נתבאר זה בפרי מגדים בי"ד באורך סי' צ"ח לומר שמ"ש הטור והרמב"ן חילק ר"ל דלרש"י לעולם בעינן תרתי ששים וטעימה דנהי נמי בחתיכה שנפל לקדירה בטעימת קפילא סגי היינו דאנו אומרין מסתמא יש ס' נגד הפליטה כו' הא אי ידעינן בודאי דלית ביה ששים הוה אמרינן דשקורי משקר ולהרמב"ן יש חילוק דפעמים בעינן תרתי ס' וטעימה על דרך שאמר בקדירה שבישל בה בשר כו' או בקדירה שנפל חתיכה וסלקוהו אבל היכא דידעינן בכמות שיעורא דששים לא בעינן קפילא ובס' לחודיה סגי:

שיטה הג' הוא שיטת ר"י בעל התוספות וכן הוא שיטת ומסקנת הרא"ש ז"ל דבחד סגי או בטעימת קפילא או בששים סגי וההיא דכילכית לא היה בו ס' ואמר דסגי בקפילא ואמר רבא אמור רבנן בטעמא דהיתרא אף דלית ששים ודאיסורא בקפילא ומין במינו דליכא טעמא או דאיסורא וליכא קפילא בס' סגי וההיא דגריסין לתוך עדשים אין בהן בנותן טעם ר"ל דלא ידעינן אי יש בהן טעם שרי בס' או במאה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ועי' עוד לקמן השיטה הד' היא שיטת הרמב"ם ז"ל בהל' מ"א פט"ו הביאו הב"י בסי' צ"ח דמין באינו מינו לעולם בעינן קפילא ולא סגי בס' ואי טעים קפילא ולית טעמא אף בפחות מס' שרי ואי יהיב טעמא אף טפי מס' אסור (וזה מוסכם אליבא דכ"ע דאי יהיב טעמא באלף לא בטל כמו שאבאר לקמן בעזה"י) ושיעורא דששים אינו אלא במין במינו או היכא דליכא קפילא אז סמכינן אשיעורא דס' ולפ"ז הך דכילכית באלפס ושיילי' לר"י בין באית ששים ובין לית ששים בעינן קפילא וסמכינן אקפילא אף לקולא היכא דליכא ששים ואמר רבא אמור רבנן בטעמא לחוד דהיתרא וה"ה דאיסורא בקפילא ומין במינו בס' או היכא דליכא קפילא אלא דגריסין לתוך עדשים במאי עסקי' ובמאי מיירי אי טעים ליה כהן ודאי דלא בעינן שיעורא דס' ומאי קאמר אלא בס' ואי מן הסתם דצא טעים כהן וה"ק אין בהן בנ"ט דלא ידעינן אי יש בהן טעמא אכתי אמאי מישתרי בס' והא לעול' בעינן טעימה ובהתירא ודאי דמצי למטעם כהן ודוחק גדול לומר דמיירי דליכא כהן ולקמן אבאר זה שם. ובי"ד אבאר עוד והנה אחרי רואי בסוגיין דשמעתין ראיתי כי מ"ש לשיטת רש"י מוכרח הוא דאלת"ה יקשה מ"ש