ראש יוסף על חולין חלק ב נג

אסור לאחר הפסח ועיין במ"מ שם דר"ש הואיל ויש חמץ דשייך בי' ב"י קנס אף שוגג ולא ממעטינן אלא של גוי דמותר לאחר הפסח וא"כ קשיא ליה שפיר היאך שרי לאחר הפסח והא אין מבטלין אף איסור דרבנן ועיין בתו' שם ד"ה לישה' אחר הפסח ודייק שפיר דהיתרא בלע לא גזרי' אטו בת יומא וא"ש לרב דפריך וליעבד שלא במינן ול"ק קושית התו' לשם דאין מבטלין דמקשה אי רב ס"ל נט"ל שרי והכא אפילו לכתחלה שר' ועמ"ש לקמן דל"ק דאם כן במינן נמי יע"ש אבל מ"מ קשה דהא בהדיא אמרינן שם בגמרא שמואל לטעמיה דאמר להנהו דמזבני כנדי כו' ואי לא דרשינא כר"ש הרי בהדיא דטעמא דידיה כר"ש דקנסה קנים וכי קניס כו ובקדירה לא שייך קנס ועמ"א ופר"ח סי' תנ"א וכדדחי הריטב"א דבריו:

וכדי ליישב זאת אין לומר דמש"ה אמר דרשינא כר"ש היינו כר"ש בסוף ע"ז דנט"ל שרי יע"ש דזה דוחק הוה לתלמודא לפרש ועוד דלישנא בתרא דרב הוה לא א"ש והנראה לי דהרא"ה סובר הא דשרינן נט"ל היינו משהו ובטל במיעוטו אבל דברים האסורין במשהו לא שייך נט"ל ומה"ט חמץ בפסח נט"ל אסור ועיין סי' תמ"ז ובפר"ח שם דעת הרשב"א בכ"ש לא שייך נט"ל ומש"ה אמר דריש כר"ש דאי כר"י דלאחר הפסח מ"ה א"כ במינו דהוה במשהו לשמואל בכל איסורין ודאי דלא מהני נט"ל כיון שאיסורו במשהו ולכך דריש כר"ש וכי קניס בעיני' אבל ע"י תערובת לא קניס אף במינו לא קניס ושאני משאר איסורין דרבנן דלר"י ולמאן דסובר כוותיה דמין במינו לא בטל ה"ה כדרבנן דכל דתקון כעין דאורייתא תקון כמו שאבאר לקמן דף צ"ט אוקי רב אמורא יע"ש דהכא מטעם קנס לחוד וכי קניס כו' ואף בלא ביטול ששים שרי לחד דעה עי' בא"ח סי' תמ"ז וא"כ שפיר כתב הרא"ה ז"ל דהיאך שרי לכתחלה לבטל איסור דרבנן דאף דמטעם קנס מה הועילו חכמים בתקנתן עיין בתוס' שם ד"ה לישהנהי אלא ש"מ דנט"ל בהיתרא בלע שרי אף לכתחלה ומיהו תוך הפסח אסור דאז במינו במשהו ולא שייך נט"ל במשהו כמ"ש בסמוך בשם הרשב"א ז"ל ולפי זה גם לרב א"ש דפריך וליעבד שלא במינו כו' דהוה בששים ונט"ל שרי כה"ג אף לכתחילה אי סבירא ליה לרב נט"ל שרי דיעבד ועיין ברש"י ד"ה אמר רב יע"ש ומ"ש הריטב"א ואפשר דלית בה כדי לאסור דהוא פליטתה בפחות מס' ובתוך הפסח אסור דהוה במשהו לא ידעתי לפרשו אם לא שנאמר דמדחו לה לדברי הרא"ה דמש"ה שרי לשמואל דהוה תרתי לטיבותא משהו ונט"ל כמ"ש התו' שם ד"ה לישהנהו ואף לשמואל דבמינו במשהו מ"מ קיי"ל כר"ש דע"י תערובת או בס' או אף ברוב הובאו שני הדעות בב"ח סי' תמ"ז וז"ש דפסח אסור ר"ל במינו דבמין במינו במשהו בפסח גופא משא"כ לאחר הפסח וכאמור ושיש לנו אריכות דברים בהך דפסחים ובחדושינו למסכת פסחים אבאר ובהלכות פסח אבאר בעזה"י:

ובתו' ד"ה אבל בשר בחלב כו' אין קל לשער מה שבלוע בקדירה א"כ דומיא דתרומה דטעים לה כהן עכ"ל ר"ל ממתני' דירך ל"ק דנ"ט בס' דהוה מין במינו לשיטתם דגיד בבשר הוה מין במינו וכבשר בלפת הוה שיעורו בס' כמ"ש ע"ב ד"ה כל איסורא אבל ממתני' דטפת חלב ובע"ז דהוה מין באינו מינו ולא קתני כיצד משערין קשה דליפרך מאן טעים לה ואהא תירצו דודאי היכא דקתני בנותן טעם איכא למימר שיעורו בס' דקים להוא ביותר מס' אין נותן טעם אלא דקשיא ליה לרבא דא"א לשער מה שבלוע בקדירה דמנא ידעינן וצריך לשער נגד כל הקדירה וזה א"א דליכא ס' בתבשיל נגד כל הקדירה כמבואר בסי' ס"ג בב"י ובאחרונים וכמ"ש הרא"ש הביאו הטור בסי' תנ"ב בא"ח אלא ע"כ ע"י טעימת קפילא א"נ דומיא דתרומה דנ"ט דידיה ע"י טעימת קפילא כהן דמצי למיטעם דהיתרא הוא ולא בס' ה"ה בב"ח נמי ע"י טעימה ופריך מאן טעים לי' ומשני דסמכינן אטעימת קפילא כו':

שם גמרא אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בס' ואמור רבנן בקפילא. עכ"ל. ראיתי לבאר בכאן קצת דיני קפילא והנך ג' ענינים דאמר רבא והנה יש ד' שיטות בדין קפילא:

שיטה הא' הוא שיטת רש"י ז"ל ומביאו הטור בסימן צ"ח דתרתי בעינן במין באינו מינו ששים וטעימת קפילא ואף אי ליכא טעמא בעינן ס' ואף אי איכא ס' בעינן למטעמיה והיכא דנימא קפילא סמכינן אס' או במין במינו סמכינן אס' לחוד כן דעת רש"י ז"ל ואבאר:

והנה רש"י לקמן דצ"ח ד"ה בששים היכא דבדקיני' ולא יהיב טעמא בעינן ס' ומשמע שם דתרתי בעינן וראייתו מהא דאמר צ"ט א' גריסין שנתבשלו עם עדשין כו' אין בנ"ט כו' בששים אלמא דבעינן למטעמיה דוקא כהן וס' למר ומאה למר יע"ש ומדאמר נמי אמר ר"ח משום ריב"ל משום בר קפרא כל איסורין בס' היינו דבעינן נמי כ' דתרתי בעינן וא"כ הא דכילכית באלפס ס' הוה ואר"י ליטעמיה קפילא דתרתי בעינן ולפ"ז ה"פ מימרא דרבא אמור רבנן בטעמא ר"ל דבעינן נמי טעמא ואמור רבנן בקפילא וס' ואמור רבנן בס' לחוד סגי ופרש"י דלא ליסתרי אהדדי דמין באינו מינו דהיתרא דטעים כהן וס' ודאיסורא בקפילא וס' והיכא דליכא קפילא או מין במינו די בס' לחוד ולא אמרינן דמעכב טעימת קפילא ומיהו כי איכא קמן צריך טעימת קפילא וראיה מהא דגריסין לתוך עדשים אין בנ"ט לפירש"י דטעים כהן ואפ"ה מאה למר ולמר בס' ובזה א"ש דברי רבא מין במינו דליכא למיקם אטעמא די בס' ול"ת דוקא מין במינו דמ"ה חד בתרי בטל אלא דמדרבנן בעינן ס' בלח ומש"ה די בס' משא"כ באינו מינו דמ"ה אסור בטעמא ה"א דלא מהני ס' קמ"ל כל היכא דאיכא ס' אין בנ"ט מסתמא כדילפינן בזרוע בשלה לקמן ומיהו כי איכא לקמן קפילא ארמאה צריך טעימא ומבררינן דיעבד שרי בלא טעימה:

ודע דלשיטה זו יקשה קושית התו' בד"ה אבל בב"ח דאמאי לא קשיא לרבא ממתני' דבב"ח ומע"ז דיין במים דהנך ב' תירוצים לא שייכים לשיטת רש"י ז"ל לדידיה דתרתי בעינן ששים וטעימה א"כ מה קא קשיא ליה על מתניתא דקדירה שבישל בה בשר, דהיא תוספות בחולין היה לו להקשות ממתני' דטפת חלב ומע"ז דאי לא קשיא ליה דאימא אה"נ דבס' לחוד סגי ולא בעינן למיטעמיה ומאי דקתני בנ"ט היינו שיעורא דס' כמו במתני' דירך כו' א"כ מאי קשי' ליה מתוספתא דקדירה שבישל בה כו' דאי דהתם אינו יכול לשער בקל דלמא משערינן נגד כל הקדירה בס' דאי דליכא בתבשיל ס' נגד כל הקדירה כו' הא לשיטת רש"י ז"ל דביה אנו קיימין דתרתי בעינן ס' וטעימ' א"כ באמת צ"ל דבעינן ס' נגד כל הקדירה וטעימה וצ"ל דאית בתבשיל ס' נגד הקדירה בנחושתו דק ורחב כמ"ש האחרונים בסי' צ"ב וצ"ג וצ"ח בפרישה וש"ך ואימ' דס' לחוד סגי בלא טעימה כלל ותירוצם שנית לא יתיישב שפיר ג"כ דא"נ דומיא דתרומה קתני לה והא ע"כ גם ס' בעינן לפירש"י ז"ל וא"כ אימא דס' לחודיה סגי ובנ"ט היינו ס' דק"ל לחז"ל דאין נ"ט יותר מס' וה"ה בב"ח בס' סגי בשלמא אי אמרינן דסגי בטעימה לחוד הוקשה לו שפיר דודאי בתרומה בטעימ' לחוד סגי דהא אפשר למטעם כהן ומסתמא בחד גוונא מיירי ההיא דבב"ח ופריך מאן טעים ליה אבל לשיטת רש"י ז"ל באמת תרתי בעינן וממ"נ אי ידוע לו לרבא דתרתי בעינן תקשי ליה מתני' דטפת חלב וע"ז לא מתוס' דקדירה ואי לא א"כ אימא דאמת הוא דסגי בס' וה"ה בתרומה וטעימה לא מעלה כלל:

ודוחק לומר דרבא הוא סבירא ליה בוודאי דשיעורא דס' לחוד סגי אלא דכל היכא דאפשר לברורי מבררינן ולא סמכינן אס' וצריך טעימה ומש"ה מטפת חלב וע"ז דליכא למיטעמי' לפי מה דלא ידע מר"י דסמכינן אקפילא ארמאה והיינו להחמיר דאי איכא ס' ואמר דאית ביה טעמא אסור ביותר מס' וכמו שאבאר לקמן בעזה"י והוה כליכא לברורי וסגי בס' לחוד אבל בקדירה שבישל בשר קשיא ליה דהא דומיא דתרומה תנא והתם אף דאיכא ס' בעינן טעימת כהן אפשר לברורי דהיתרא הוא ובכה"ג לא סמכינן אשיעורא דס' לחוד ודומיא דהכי תנן בבב"ח ופריך מאן טעים ליה אבל השתא דשמע לדר"י דסמכינן אקפילא ארמאה כי ההיא דכילכית באלפס דהוה ס' אמר לטעמי' קפילא וכי יהיב טעמא אסור ביותר מס' ומיקרי אפשר לברורי ל"ק ול"מ מהא דתוספת' אלא דמ"מ נהי שכתבנו בתי' מרווח לדוחק יחשב דאכתי יקשה מה שהקשינו דאיך ימצא ס' נגד הקדירה כולה ואף דכתבנו פעמים שיש ס' בנחושתו דק לא יתיישב שפיר ועמ"ש בשיטת הרמב"ן:

הן אמת דמצינו לומר דרש"י סובר הא דבעינן תרתי ס' וטעימת קפילא או דהיתרא בטעימת ישראל כההיא דתרומה וכדומה וכדלקמן צ"ע א' גריסין לתוך עדשים הוא דטעימא בעינן דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ומה"ט היכא דליכא קפילא שרי וסמכינן אס' לחוד סגי וס' מיהא בעינן אף דטעים ליה ולית טעמא דסמכו חז"ל שיעורא דס' מקרא דזרוע בשילה וכדי שלא יבא כ"א להקל ולומר דבטעימה סגי ודבר זה לכל מסור ויקילו בו וה"ה בקפילא ארמאה דיש לחוש לכך החמירו מדרבנן ואמרו דבעי ס' או דקים להו דבציר מס' ודאי יהיב טעמא ולא משגיחין ביה במאי דאמר דלית טעמא ושקורי קמשקר אף בהיתרא ומש"ה בעינן ס' אלא דכל זה היכא דנפל כזית חלב לבשר וכדומה משא"כ אי נפל חתיכה של נבילה לאינו מינו דהוה הפסד גדול אי משערינן בכל החתיכה דלא ידעינן כמה נפיק מיני' בזה סמכינן אטעימת קפילא דאית ליה לומר דאין בו טעם ושרי ואמרינן מסתמא אית ביה ג"כ ס' נגד הפליטה ולא שקורי קא משקר וה"ה בקדירה שבישל בה בשר ואח"כ חלב דאי משערין בשיעורא דששים יפסיד התבשיל דאין ס' נגד כל הקדירה מש"ה כי טעים ליה ולית ביה