ראש יוסף על חולין חלק ב נב

מפעפע למעלה לרווחא דמלתא כתבו כן ובחדושינו לי"ד סי' ס"ט וע' אבאר בזה עוד כל הצורך: ומה שכתבו התו' בשם ר"א ממיץ ז"ל דלא נ"נ דלא נאסר כל החתיכ' אלא מקצת החתיכ' ר"ל היכ' שנאסר כ"ק או כ"נ זאת הסברא הביאו הפוסקים וע' ש"ך סי' כ"ב ולסברא זו א"ש מ"ש בד"ה אם יש בנ"ט דבגיד לחודיה משערינן משום דנאסר כ"ק לא אמרינן חנ"נ אלא דהתו' לא ניחא להו בזה החילוק ולכך כתבו שם דבכדי קליפה שסביבות הגיד משערינן בס' יע"ש

(דף צז ע"א) גמרא ובחלב אסור כו' הא דלא מקשה דרב הונא אדר"י בלא הא דשמואל עיין בת"ח די"ל בין הראש למעלה או למטה (ועיין תו' ד"ה אפילו מריש אזנו) משא"כ השתא דאמר חלב דמפעפע אין לחלק בין הראש למעלה כו'. אבל אין לומר בלא שמואל לא היה יכול להקשות דר"ה אדר"י דאימא דמיירי דיש ס' נגד החלב מש"ה קולף ואוכל עד שמגיע לחלב ממש ואף קליפה לא בעי משא"כ לשמואל דאית ליה בע"ז ע"ג ופסחים כ"ט ב' דמין בימינו לר"י לא בטיל ופסק כוותיה קשה שפיר דע"כ שמואל דאמר קולף לית ליה דרב הונא דאל"כ איך יחלוק על עובדא דר' יוחנן אבל ז"א דא"כ מה קושיא מרבה בב"ח אר"י דהם לשיטתייהו וסברי כל איסורין שבתורה בס' ועיין בע"ז ופסחי' ולקמן ק' ע"א ומש"ה אמר קולף ועמ"ש בתו' ד"ה ההיא כחוש הו' יע"ש:

ובתוספות ד"ה שאני חלב וא"ת במתני' איכא שומן הגיד כו' דירך שלימה משמע ודאי אית בה שומן הגיד ותי' ר"ת דשומן הגיד אינו מפעפע ר"ל אף הוא שמן ויש פוסקים כתבו דשאני שומן הגיד דרבנן וע' בריטב"א ורשב"א ז"ל וע"ש ומ"ש התו' וצ"ל דרבינא סובר יש בגידין בנ"ט ר"ל לפירוש ר"מ לא יתכן מה דאסר רבינא אטמהת' דאמלח' בגיד' דנשיא דאין בנ"ט ואי משו' שומן הא כשהגיד אין אוסר גם השומן מות' ודוחק לומר דרבינו יסבור יש בנ"ט וגם ר"א בר רב דאמר מאי דעתך מליח כרותח כו' משמע דאי הוה כרותח דמבושל הוה נאסר ודוחק לומר דכל הני סוברים דלא כהלכת' דאי' בנ"ט אבל לפי' ר"ת דשומן הגיד טבעו אינו מפעפע א"ש דרבינא סבר מליח כרותח דמבושל ומש"ה אוסר השומן דמוליך בכולו הטעם:

ובד"ה ההיא כחוש הוה מפרש ר"ת דחלב כחוש אין מפעפע כו' ובטל בס' עכ"ל עיין ברשב"א וריטב"א ובר"ן בשם הרא"ה ז"ל דבמליחה וה"ה בצלי לא שייך ס' דשמא במקום א' מתכנס האיסור ביותר משא"כ ברוטב דמוליך הטעם ויש שהורו בצלי נמי שייך ס' וזה שכ' כאן ב' התירוצים:

ובד"ה כוליא בחלבה הוה ונראה שצריך להסיר כ"ק כו' וי"ל דאינו אסור אלא מדרבנן עכ"ל מ"ש דצריך כ"ק מפני הקרום גופא והא דסגי בכ"ק דהחלב קרומי' כחוש הוא ואין מפעפע ומ"ש דחלב קרומים מדרבנן הוא סוברים כי מ"ש ר"י ממרטט ליה לא הוה אלא מדרבנן ועמש"ל ולפי מ"ש כאן דכל שאינו אסור אלא מדרבנן שלא מפעפע בכולו בצלי ומליחה הא תירוץ ת"י ג"כ למ"ש התוס' ד"ה שאני שהוקשה להם משומן הגיד י"ל דלא הוה אלא דרבנן ובסי' ק"ה אבאר:

ובפירש"י ליטעמי' קפילא נחתום עכו"ם ואשמעינן דמותר לסמוך עליו לפי תומו עכ"ל אבל מדברי התוס' ד"ה סמכינן אקפילא משמע אומן מבשל וע' בת"ח ומ"ש רש"י לפי תומו משמע דוקא במסל"ת מהימן ולא בע"א ולא ס"ל דאומן לא משקר כו' ובמסל"ת נאמן וצ"ל מה דנקיט קפילא דגוי אחר אינו מבחין ושמא יש בו טעם ואינו מרגיש ולכך בעינן קפילא ולפי' התו' דמיירי במודיעו לו ומשום דאומן אינו משקר א"כ בכל גוי נמי יוכל להבחין ולהרגיש וה"ה כהן בתרומה נותנין לכ"א להבחין ולפירש"י דוקא קפילא ישראל ובאיסור קפילא גוי ובמסל"ת ולקמן גבי כל איסורין שבתורה בששים אבאר מזה בעזה"י באורך:

גמר' קדירה שבישל בה בשר לא יבשל חלב תרומה לא יבשל חולין עכ"ל כתב הריטב"א מכאן דקדק מורי הרא"ה ז"ל דוקא בת יומא ולא באינה בת יומא דוקא באיסורא בלעה גזרינן בע"ז אטו בת יומא ולא בהיתרא בלעה דאל"כ פשיטא דלא יבשל בה חלב והביא ראיה משמואל פסחים למ"ד א' קדירות לאחר הפסח שרי והריטב"א כתב שדן לפניו דשמואל לטעמיה דלאחר הפסח מטעם קנס כר"ש וכאן לא שייך זה יע"ש. ואנן פסקינן דאף היתרא בלע אסור לכתחלה באין בת ימא דגזרינן אטו בת יומא וע' בר"ן פרק כ"ה גבי דגים שעלו בקערה של שר לשמואל ס"ל טעם ראשון נמי שרי ואף דגים שקיבלו טעם מן הבשר ע"י עירוי או שנגעו חמין זה בזה שרי אח"כ בכותח והך דקדירה ע"י האור שאני יע"ש וא"כ צריך טובא לשמואל אלא דלא קיימא לן כשמואל גם הך פירושא דחה שם הר"ן ז"ל יע"ש:

והנה אומרו לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט אשמעינן דבב"ח גם כן בנ"ט דבב"ח דבחלב איסורי הנאה נינהו בכ"ש או דל"ת שכ"א היתר בפ"ע לא ליבטלו כמו בכלאים ועי"ד הלכות כלאי בגדים וש"ך שם ואשמעי' דדרך בישול אסרה תורה ועד דיהיב טעמא ועמ"ש בפכ"ה ק"ט א' ולהכי אשמעינן דין זה בבב"ח וכמ"ש עוד אמר תרומה לא יבשל חולין ואם בישל בנ"ט אשמעינן דל"ת בק"א קמ"ל דמין במינו ולא באינו מינו כדבעינן למימר לקמן ועי' בחדושי הרשב"א שם גבי גריסין שנתבשלו עם עדשים ושם אבאר או דנקיט תרומה לאשמעינן דומיא דבב"ח אף שהקדירה רחוצה יפה אפ"ה לא יבשל חלב דהקדירה מפליט מה שבתוכה ה"ה תרומה אף שרחוצה יפה ואין בה לכלוך לא יבשל חולין דה"א תרומה א"צ אלא לרחוץ הקדירה יפה כמ"ש הר"מ ז"ל בהלכות תרומה פט"ו הי"ט והרא"ש ז"ל השיג עליו ואמר דצריך הגעלה ובתשובתו לחכמי לוניל הביא הכ"מ ראי' ממתני' דתרומות המערה מכד לכד יע"ש. ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים במ"ש לחכמי לוניל ממתני' דסוף תרומות דק"ו הדברים ומה יין ושמן הנשאר בדפני הכד אינו מדמע כו' ק"ו לקדירה שנבלע תרומה בחרסיה היעלה על דעת שיצא וידמע שזה הנבלע בחרסיה אין בו ממש ולא הוא כעין התרומה אלא מים שנתבשלו בה הן נבלעים בקדירה ואין לאותו היוצא טעם יע"ש והתשובה ההיא תבהיל כל שומעיה דודאי דבר שנתבשל ע"י רוטב הוא נבלע בדופני הקדירה וצריך לשער נגד כל הקדירה דלא ידעינן כמה בלע ואמאי נאמר דמים נבלעו בקדירה ולא תרומה גם מ"ש ראיה ממערה לכד דנוטף שלשה טיפין לא ידענא היאך שייך זה לקדירה שבישל בה בשר ולקדירה שבישל בה תרומה דהוא בנותן טעם כמבואר כאן בגמרא ואין ענין לשם:

עוד אני תמוה הלא בירושלמי במס' תרומות פי"א הביאו הר"ש משנה א' המערה מכד והביאו הטור בסימן קכ"ב וז"ל הירושלמי תני ר' חלפתא בן שאול קדירה שבישל בה תרומה מגעילו ג"פ ודיו ובכ"ח מיירי ותרומה דרבנן ומזה למדו קצת הפוסקים והביאו הט"ז בסימן קכ"ב דבדרבנן אף כ"ח די בהגעלה הרי אף בתרומה דרבנן עכ"פ הגעלה מיהא בעינן ואיך כתב הוא ז"ל דדי ברחיצה בצונן. ומה אעשה שהרי הר"א ז"ל השיגו מן תלמוד בבלי מסוגיא דזבחים צ"ז ב' דמשמע להדיא דבתרומה בעי הגעלה ומיהו שם יש לדחוק וליישב הסוגיא אבל מירושלמי שהבאתי קשה להר"מ ז"ל:

וראיתי לרבינו הגדול בספרו פני יהושע בחדושיו למסכת פסחים למ"ד א' שכתב שם עלה דקדירות בפסח שכתבו התוספות ד"ה לישהינהו עד אחר הפסח דחמץ בקדירה הוה משהו כתב דנראה ליה בעיקר כוונת דבריהם דאיסור חמץ כחוש בטבעו אין נבלע בקדירה אלא משהו דעיקר בליעת כלים מבשר ולפת או מדברים חריפים ויותר יתכן למ"ש הר"מ בהלכות תרומות פט"ו בקדירה שבישל תרומה ומתשובתו לחכמי לוניל נראה שנתכוין למ"ש עכ"ל מ"ש לומר דכוונת התו' כך הוא לא ידענא דהרי כתבו דאין רגילין להשתמש בהן הרבה ביחד ואף הוא ז"ל הרגיש בזה קצת וכתב שהלשון דחוק ואני אומר דא"א לסבול זה הדוחק אף במוט ברזל בתוס' ז"ל גם מה שרצה לומר דכוונת הר"מ ז"ל כן הוא דבדבר כחוש כמו תרומה מחמשת המינין אי נכנס בגוף הקדירה אכתי לא ידענא דהא הר"מ מסתם לה סתומי ואפילו בישל בה פירות חמוצים אפ"ה די ברחיצת צונן. ומנלן לחלק כלל בין דברים כחושים בטבעם או לאו וראייתו ממערה מכד אינו מכיר כלל:

גם מ"ש שם דלא אמרינן אין מבטלין איסור אלא כשאיסור' בלע ולא היתרא בלע כמו חמץ לפני הפסח לא ידענא דא"כ יהא מותר לבשל בשר בקדירה שבישל בה כזית חלב וימלא אח"כ בשר שיהא ס' ואף לאחר מעל"ע דהוה תרתי לטיבותא נט"ל ומשהו ולא שמענו זאת מעולם מי שיאמר כן:

עוד זאת אבאר לך בההיא דנוטף ג' טיפין וא"צ יותר עיין בתי"ט שם שכתב דאף יש יותר טיפין בכלי מ"מ בטל הוא ולא הוה מבטל דאין כוונתו לכך יראה מדבריו דמיירי שהיה שמן או יין בכד וכן הוא בר"מ ז"ל הלכו' תרומות פי"א הט"ו ופי' המשני' כתב שעירה כד שיש בו שמן של תרומה אבל ב"ב פ"ז ב' מוקי להאי מתני' במודד חמשים וה"נ הוא תרומה שא"צ לקנח כו' ועיין בתו' שם ד"ה הרכינ' ואין כאן מקומו להאריך בז' ובמ"ל פי"א מהלכות תרומות יע"ש ובפט"ו מהלכות תרומות ובתשובתו לחכמי לוניל:

ודע דמ"ש הריטב"א ז"ל בשם הרא"ה דיש לחלק בין היתרא בלע דנט"ל מותר והביא ראיה משמואל דפסחים דלאחר הפסח שרי יש לתמוה נהי שהרא"ה סובר דאי נט"ל אסור אף כה"ג לא הוה שרינן קדירות אחר הפסח אף דסבירא ליה לשמואל כר"ש דמ"מ חמץ שעבר עליו הפסח מדרבנן אסור ואף דלא עבר בב"י שהיה בלוע בקדירה לא פלוג חכמים וכל חמץ אסור לאחר הפסח שהרי הר"מ ז"ל בהלכות חמץ ומצה כתב אפילו היה אנוס או שוגג