ראש יוסף על חולין חלק ב נא

וצריך לומר לענין דנתערב גופו של גיד ונמחה דאי הוה מין במינו בטל ברוב ואי לא צריך ס' אלא דזה ליתא חדא דהא הפר"ח כתב בסי' ק' דג"ה אף נמחה גופו בטל ברוב דא"א לבוא לידי נתינת טעם דאין בו טעם ואף בלח א"צ ס' דלא גזרו בו וכפי הנראה אף באינו מינו הדין כן כיון דאין נותן טעם הוה כמו יבש ביבש ותו דהא כתיב בסי' צ"ח לענין מין במינו אזלינן בתר טעמא ולא בתר שמי' ומאי נ"מ אי מיקרי מין במינו ויש ליישב בדוחק ומיהו נראה דקאי לגיד של ת"ע דאסור בכ"ש דכל דבר הבא מת"ע אוסר בכ"ש ודוקא במינו כמו שכתב ונבאר בחדושינו לי"ד ובהא ודאי אזלינן בתר שמי' דכל מה שהוא למעלה מס' אזלינן בתר שמי' ונ"מ שפיר אי הוה מין במינו או לאו אמנם מ"ש דמין בשר הוא אין ראיה אלא לענין שמי' ולא לענין טעמא וכדכתיבנא וא"כ בקנוקנות דיש בהן טעם או בשאר גידין דאיסורא של נבילה צ"ע לדינא אי מיקרי מין במינו לענין טעמא עם בשר וכפי הנראה מפי הר"מ במשניות ירך כו' דמין באינו מינו מיקרי וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה ובי"ד אבאר גם דברי הפר"ח במה שכתב ואף למאי דקיי"ל אין בנ"ט לא הוה בכלל בשר ירעו קדקוד ולא ידענא להולמם דודאי הוי בכלל בשר ענין שמי' דהוה מין במינו בת"ע כמ"ש הירושלמי הנודר כו' אלא דלא הוה בכלל נבילה דקרא דאיך יחול איסור נבילה עליו ואין בו טעם ובשלמא לענין גיד עץ הוא דלא כר"מ ז"ל ואולי הוא מפרש להר"מ ז"ל שסובר דחייב משום נבילה אף דאין בגיד בנ"ט ומפרש גמרא דפסחים דאי אין בגיד בנ"ט לא הוה בכלל בשר ומ"ש דהמ"מ אמר לרווחא דמלתא אתמר המ"מ כתב כן אג"ה שמותר בהנאה אבל מה שיאמר בסוגיא דבר שאינו כן אינו נכון וע' בי"ד ושם אבאר בעזה"י וע' מ"ש לקמן בדף ק' ע"א מזה יעו"ש באורך:

ובתוספות ד"ה אם יש בנ"ט כו' ולפי' ר"א א"ש עכ"ל פי' ר"א הוא לקמן והביאו הפוסקים דבריו דס"ל דוקא בשר, בחלב אמרינן חנ"נ לא בשאר איסורין דא"צ אלא נגד האיסור לבד ולישנא דא"ש לא ידענא דמשמע דלישנא דמתניתין דאמר אם יש בה כו' קשיא להו והא ודאי דבה קאי אירך וה"ק אם יש בירך בנ"ט שהגיד נתן בה טעם ואה"נ דנ"ט קאי נמי אכ"ק אבל אין לפרש דבה קאי אירך ובנ"ט קאמר דאם יש בירך ליתן טעם בשאר הקדירה אסורה כל הקדירה דחנ"נ בשאר איסורין לדעת מי שסובר כן ובאיסור דבוק צריך לשער נגד כל החתיכה כמבואר בפוסקים דלא הוזכר כלל במתני' משאר הקדירה והרי זו אסורה משמע דקאי אירך ולא אקדירה ועוד דאפי' נימא דחתיכה עצמה חוזרת להיות היתר אם יש ס' בהיתר כמבואר בש"ע י"ד סי' צ"ב דלא כמ"ש בסי' ק"ו יע"ש מ"מ לא הוזכר דבר במתני' משאר הקדירה וכמ"ש אלא דבה קאי אירך ונ"ט קאי אגיד דאי אגיד הוה ליה לומר אם יש בו בנ"ט כמ"ש בסיפא בזמן שמכירו בנ"ט ואגיד קאי וע' לקמן:

ובד"ה אבל נצלה קולף כו' דמשעת מליחה נאסר כו' ובלא מליחה א"א עכ"ל וה"ה דקשיא לרבינא צ"ז ב' הנהו אטמתא דאסור כולן דמליח כרותח דמבושל ודאי קשיא דנאסר משעת מליחה ובתירוצם יתיישב זאת דרבינא מוקי למתני' בצלי וקרי בישול ע"ש ויבשלו את הפסח ועי' בחדושי רשב"א שכתב כן. והריטב"א כתב שי"א דאפשר בלא מליחה דחלטי ליה ברותחין (דין חליטה ע' לקמן פכ"ה וה"ה בחלא אמר התם דשרי יע"ש) ואפשר לפרש לרבינא בישול ממש ובלא מליחה ואי דקשיא תיפוק משום דם י"ל בכל הקדירה ס' יש נגד החתיכה דאז החתיכה מותרת ממ"נ מה דנפיק הוה בטל ומה דלא נפיק הוה דם שלא פירש ושרי משא"כ בגיד דצריך ס' בירך עצמה דאל"ה אסור אף שיש ס' בקדירה מטעם איסור דבוק שמא חתיכה בולעת יותר במהרה משאר חתיכות כמבואר בסי' ע"ב גבי לב וע' בשאר דוכתין טובין ועוד אף אי אמרינן בשאר איסורין אין חנ"נ אפ"ה נ"מ דאסורה משום ג"ה וכמה נ"מ יש בזה אלא דמתני' לא מיירי אלא לענין איסור הירך ומ"מ יש לפרש כמ"ש דיש ס' בקדירה נגד החתיכה כו' ואי משום דם שרי הירך ומשום ג"ה צריך ס' בירך עצמה למאן דסבר חנ"נ בשאר איסורין ועי' סי' ס"ט סי"א ובד"ה אפי' מריש אזנו שרחוק כו' ומה שנהגו שמולחין בשר ומניחין בגיגית ופעמים חציה בתוך ציר וחותכין כו' עכ"ל אי הפי' שמולחין ומניחין בגיגית מנוקבת לא ידענא אמאי יאסור מה שבתוך הציר דכלי מנוקב אין שייך בו כבוש כמבואר בי"ד סי' ע' בסופו בט"ז ובפ"ח מ"ש שם ואי בכלי שאינו מנוקב קשה הלשון שמניחין והא אסור לכתחלה לעשות כן למלוח בכשא"מ ומה שתוך הציר יפסידו וכאמור ולשון הרא"ש ומה שנהגו כשמולחין ע"ג עצים והציר זב ע"ג עצים ותחת העצים פעמים מוצאין חתיכה מונחת חציה בתוך ציר עכ"ל הוא נכון וגם לשון התוס' י"ל כן שמניחין עצים בגיגית לזוב הציר שם ופעמים נפלה החתיכה מתוך הציר וה"ה אי נפלה ע"ג קרקע לתוך הציר נאסר עי' בסי' ע' יע"ש:

בא"ד כיון דלא אפשר לאיסור להתפשט א לציר שרי דלא אמרינן חנ"נ אלא כשהאיסור תתפשט בכל חתיכה דומיא דטפת חלב עכ"ל. ראיתי לבאר בכאן קצת ענין חתיכה נעשית נבילה. הנה בב"ח קיי"ל חנ"נ מן התורה כיון שכ"א היתר בפ"ע ושניהם יחד הם גוף איסור ולכך אם נפל טפת חלב על חתיכה ונתנה בה טעם כשנפלה החתיכה לקדירה אחרת צריך ס' נגד כל החתיכה ולא נגד הטפה זהו בב"ח ובשאר איסורין יש מי שסובר דלא אמרינן חנ"נ ויש מי שסובר דגזרינן משום לתא דבשר בחלב ולפ"ז נאמר נהי דגזרינן מ"מ דוק' היכא שאיסור בעצמו צריך לילך לשם שנפלה החתיכה לקדירה ע"י רוטב יצא הטפה ההוא ואף שאין בטפת כח לאסור כולן דיש ס' נגדה אפ"ה רואין כאלו כל החתיכה דם או שאר איסור שבלעה ואין ס' נגד החתיכה משא"כ אי הוה ידעינן ודאי שאין הטפה ההיא יוצאת ואף שהחתיכה נותנת טעם באחרת אפ"ה מותר אף דאפשר לסוחטו אסור בב"ח מ"מ בשאר איסורין לא גזרינן כולי האי ואמרינן מאחר שבטעם ההוא שנותנת החתיכה לאחרות נסחט ממנו האיסור שאין יוצא מחתיכה לחתיכה עד"מ טפת איסור שנופלת על חתיכה שמינה בלא רוטב שאוסרת כל החתיכה כולה דמפעפע כמבואר בשמעתין ובפוסקים ואח"כ נגעה חתיכה זו באחרת בלא רוטב חתיכה השניה מותר דאין האיסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כמבואר בסי' ק"ה ודוכתי טובא דאיסור הבלוע אם הוא בעצמו כחוש יוצא בלא רוטב ואף דחנ"נ כיון שא"א לבא טעם לחתיכה השנית כ"א מחתיכה לא מאיסור קיי"ל בשאר איסורין אפשר לסוחטו מותר והפוסקים נתנו טעם אחר דאין הנאסר חמור יותר מן האוסר בשאר איסורין וכל שאין האיסור יכול לילך לשם אין נאסר חבירו והכלל העול' דחנ"נ לא נ"מ אלא דצריך אח"כ לשער נגד כל החתיכה ואף שיש ס' נגד הטפה ואין בו כח לאסור זהו מפני מיעוטו ואילו הי' בו יותר הי' בו כח לאסור אז אוסר כל הקדירה ולא בע"א ויש להשוות טעם זה עם מ"ש מקודם ונאמר דחד' טעמא הוא ובי"ד אבאר באורך וא"כ מה שחוץ לציר שרי מג' טעמים א' שדם נסחט בודאי מן הטעם היוצא אל חוץ לציר דדם אין מפעפע למעלה וא' דלא יהא הנאסר חמור מן האוסר וא' דלא אמרינן חנ"נ אלא דרואין כאלו כל החתיכה דם או שאר איסור שבלע ודם אינו מפעפע למעלה והרוצה עושה מהג' טעם אחד דמש"ה אין הנאסר יותר כו' ורואין כאלו כולו דם מטעמא דכתיבנא דלא גזרו אפשר לסוחטו בשאר איסורין כיון דהוא מדרבנן ודוקא בב"ח שהוא מ"ה אסור וע' בר"ן ס"פ כל הבשר ומה"ט שרי בדבר שאין אוסר אלא כ"ק דנימ' דקליפה נעשה נבילה וכן יאסור כולו אלא כיון שאין האיסור יכול לילך יותר שרי וכן מלח שיש טעם בבשר אפ"ה כיון דדם לא נכנס בבשר דמשקל מיני' דמשרק שריק או אגב דטריד למפלט דם וציר לא בלע דם מש"ה אין הנאסר יותר מן האוסר:

אבל מ"ש התוס' אלא במקום שהאיסור מתפשט בכל החתיכה דומיא דטפת חלב הנה מ"ש שמתפשט בכל החתיכה ר"ל בחתיכות אחרות אמנם מ"ש דומיא דטפת חלב לא ידענא להולמו וצריך לומר דס"ל בב"ח גופא אף דהוא גוף איסור כמ"ש הר"ן בספכ"ה יע"ש אפ"ה דווקא שהטפת חלב בעצמה יכול לילך לחתיכות אחרות אז צריך ס' נגד כל החתיכה אבל כשאחרות אין מקבלין טעם אלא מן החתיכה לא מן טפת חלב מותרין כגון בלא רוטב וחלב לא היה דבר שומן עיין בי"ד סי' ק"ה שיש מי שסובר כן ושם אאריך אין החתיכות אסורות ועיין ברא"ש כאן שכתב כגון טפת חלב שנפלה על החתיכה שטעם הטפה מתפשט לכל החתיכות משמע מדבריו כן דאי לא הוה הטפה מתפשטת בכל החתיכות האחרות היה מותר אף בב"ח וטעמא בעי כיון דבב"ח אפשר לסוחטו אסור דנעשו גוף האיסור מן התורה אמאי מותר:

אמנם ראיתי כי הם סבירא להו כמ"ש המרדכי בשמעתא דטפת חלב הביאו אחרונים דברי' בסי' ק"ה בט"ז וש"ך דבב"ח נמי בעינן שהאיסור יכול לילך בעצמו ומה שיש להקשות מהא דטפת חלב אבאר בפכ"ה בעזה"י ודע דמדברי הרא"ש כאן נראה בפירוש כן וא"כ גם דברי הטור בסי' ק"ה יש לפרש כן דמ"ש בב"ח היינו גבינה עם בשר וע"ש באחרונים מזה:

עוד אבאר לך כי מ"ש התוספות דם אינו מפעפע למעלה דמשרק שריק ואף אי יש שומן בבשר שבתוך הציר כו' יראה סתירה בדבריהם כי מ"ש דם אינו מפעפע דמשרק משמע הא אי הוה ציר או שאר דברים אף שהן כחושין בטבען כמו דם אפ"ה היה ראוי לאסור דמפעפע למעלה ואח"כ כתבו ואפי' היה שומן בתוך הציר משמע דבר כחוש אינו מפעפע הבשר עצמו שנעשה נבילה וזאת הסברא עיקר דמליחה כצלי ובצלי אינו מפעפע בדבר כחוש ודי בקליפה או בנטילה עכ"פ וה"ה מליחה וצ"ל לכאורה דמ"ה דם אינו