ראש יוסף על חולין חלק ב מט

התוספות דריסק תשעה וא' חי הוא ממין א' רצוני לומר דכל היו"ד הן ממין מורכב וחייב חמש משום בריה וא' משום לאו דנבילה אבל דבריו מיוסדין על אדני פז דע"כ לשיטת רבינו ליכא לפרושי כ"א כפי' הלח"מ דנמלה א' הוא מתכונות ופעולות שונות והט' אינם כן דאל"כ יקשה קושית התו' דכאן ד"ה ור"י ובמכות ד"ה ריסק שהקשו ל"ל וא' חי כיון דאיכא כזית לקי ואף דלא הוה בריה ותי' דאיכא לאוי דשרצים דלא כתיב בהו אכילה ובעי' שיהא שלם וזה התי' לא יוצדק לשי' הר"מ ז"ל שהרי כתב בהי"כ וז"ל האוכל משרץ המים כזית לוקה שנאמר ולא תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ. ומ"ש בדפוס יעסניץ על הארץ הוא ט"ס דלא כן ועוד דהא כתב הר"מ וכולל שרץ המים וארץ יע"ש במ"מ הרי דכתב בשרץ המים דאזהרתי' מהאי קרא דאל תשקצו את נפשותיכם כתב דלוקה מ"ה בכזית ובמאי איירי אי אכל שלם אף כ"ש חייב משום בריה כמ"ש ב"ה כ"א יע"ש ואי דאכל מקצת או מרוסק דלא הוה ברי' אין לוקה אף בכזית לשיטת התו' דשרץ משמע כשהוא שלם ולא כתיב ביה אכילה אלא דס"ל ז"ל דאפ"ה חייב אם אכל במקצת בכזית והא דבעינן כזית ולא סגי בכ"ש משום דלשון הקרא משמע כשהוא שלם או דאין אכילה בפחות מכזית כמ"ש לעיל דהלמ"מ דאין לוקה אלא על כזית ואיך שיהיה קשה ל"ל וא' חי תיפוק ליה דהוה כזית אלא ע"כ דרבינו מפרש דנמלה הא' הוא מפעולות מורכבות והט' הן ממין א' ולכך בעינן שלם וחייב משום ברי' דאל"כ איך יצטרפו זה עם זה וחייב חמש משום ברי' ואחת משום לאו דנבילה כו' כמ"ש כאן: עוד אבאר לך לשיטת הר"מ א"ש הא דקאמר לקי חמש משום בריה דהנך ה' לאוין אינן אלא בנמלה האחת רצוני לומר דהנמלה א' היתה מורכבת מחמשה מינין חוץ משרץ הארץ וכדומה והט' היו משרץ הארץ דהשתא בודאי כל ה' לאוין אינן אלא משום נמלה א' משום ברי' וא' משום נבילה וכפי' התו' במכות נבילה ממש דאיסור חע"א דאי משום שרץ הארץ לית בהו כזית אבל לפי' התו' לא צריך לומר חמש משום בריה אלא שלש לחוד דלא כתיב בהו לשון אכילה צריך משום בריה וב' לאוין דכתיב אכילה ודאי לקי ע"י צירוף וא"נ הוה א' מרוסק חייב כיון דבין הכל כזית אלא משום דבעי לומר וא' חי משום ג' לאוין קאמר חמש משום בריה ואחד משום נבילה דבעינן כזית דלא הוה בריה כמ"ש לעיל באורך. ובין לפי' התו' ובין להר"מ יקשה אמאי לא אמר לוקה שבע אם היתה הנמלה מורכבת משש מינין משרץ המים ומארץ ומעוף ופרה ורבה ממין פירות ועוף טמא דלוקה שש משום בריה וא' משום לאו נבילה למאי דס"ל כאן דאיסור חע"א ולפי התוס' יקשה בצירע' שהוא שרץ העוף דאית בה שש לאוין חמש שרץ הארץ וא' משום עוף לוקה שבע שש משום בריה וא' משום נבילה

וראיתי להתו' שם במכות ד"ה ריסק שהקשו איך יחול איסור נבילה כו' כתבו בזה הלשון אבל קשה איך יצרף אותו שלם לכזית נבילה ואיך חע"א מדכתבו אותו השלם ועל הט' שריסק אין קושיא איך חל עליהם אי' נבילה וגם מ"ש איך יחול עליו משמע על הט' אין קושיא וטעם בעי ויש ליישב זאת דמתחלה כתבו דכל הנמלים ממין א' הם והוקשה להם איך יחול איסור נבילה על השלם דעל הט' איכא לתרוצי דמיירי שאינן ממין א' דהנמלה א' ממין שרץ הארץ דלוקה חמש כשיטת רש"י והט' ממין שרץ עוף או איפכא וא"כ אין קושיא איך יחול איסור נבילה על הט' דאין בהם שום איסור דשרצים דלית בהן כזית והחי שמצרף אליהם אין מאותו המין של הט' שרצים ואיסור חל על חצי שיעור כמ"ש כמה פעמים ולא הוקשה להם אלא על החי איך יחול איסור נבילה ותי' דאיסור חע"א וניחא להו לאוקמיה בכולן ממין א' וה"ה המ"ל דסובר היתר מצטרף לאיסור וכ"ש איסור לאי' ושפיר מצינו לאוקמיה כמ"ש לעיל ובדף ק"ב וק"ג נאריך בה:

ודע דאף אי נאמר דנקיט וא' חי לומר אף שאי היה מרוסק לא היה משלים לכזית כיון כמו שהוא עתה משלים שפיר דמי כמו שכתבו התוספות שם ד"ה ואפילו יע"ש אפילו הכי לא אתי שפיר מה דקאמר חמש משום בריה ואפשר דנקיט חי לרבותא כמ"ש וכיון שכן אמר אגב אורחא דחייב ה' מל נמלה א' גם כן ובזה אפשר ליישב דברי הכ"מ שהביא דברי התוספות על פירוש רבינו די"ל דרבינו מפרש כפירוש התוספות דכולם מורכבים מפעולת ותכונת שונות כו' וא' חי לרבותא כיון דעכשיו כזית אף אי הוה מרוסק לא הוה כזית חייב והתוספות לא ניחא להו בכך שכתבו התם דט' נמלים דאיכא טובא בודאי ד"א משלים ואף אי הוה מרוסק יע"ש:

עוד לאלקי מילין אם נאמר כשיטת הר"מ דמינין מורכבין ונאמר כשיטת התו' גם כן דהך לאו דלא כתיב בהו אכילה מיחייב עלי' בכ"ש והלמ"מ על חצי שיעור ועיין במ"ל כאורך בהל' חמץ ומצה פ"א יע"ש ומיהו לאו מטעם התוספות דאינהו סברי דאינו חייב אלא שיאכל אותן שלימי' דוקא דאינהו לשיטתייהו שכתבו טעמא דבריה חייב בכ"ש דשרץ הארץ משמע כשהוא שלם וסתמא כתיב בין קטן ובין גדול דמה"ט צריך תנאי שיחלוק ואין שמו עליו וכמו שביארנו לעיל באורך א"כ לא מיחייב אלא כשהוא שלם אבל אם נאמר טעמא דברי' לאו משום דמפרש הוא אלא כמ"ש רש"י ז"ל בשבועות כ"א דבריה כיון דחשיב הוא לוקה בכ"ש ולאו משום דמפרש קרא בהדיא וא"כ מן הראוי דחייב אהנך שלשה לאוין דלא כתיב בהו אכילה בכ"ש אף שאכל מקצת מהן ומה דאמרינן כאן ורבנן איצטריך לדו"ה זיתים הכ' שאני דכתיב על כף הירך דמשמע כולו או כמ"ש לעיל דמש"ה קאמר כן דל"ת דאכילה כזית דמשמע דוקא כזית דההיא מיירי באכל מקצת ור"י כו' ואם נאמר כן יש לי לפרש בההיא דמכות פי' מחודש בעזה"י כמו שאבאר:

והוא דהכ' מיירי דנמלה האחת היא מורכבת מה' מינין וחייב ה' מלקות עלי' והט' נמלים מורכבין מד' מינים חוץ משרץ המים שאין בהן מורכב דהשתא ודאי אף אי הוה א' מרוסק נמי הוה חייב חמש ד' לאוין דאית בהו כזית ולאו דשרץ המים הוא הלאו החמישי, שיש בנמלה אחת לוקה עלי' בכ"ש ואהזרתי' דידה מאל תשקצו את נפשותיכם דלא כתיב אכילה גבי' לוקה בכ"ש אף דלא הוה בריה כמ"ש אלא דנקיט וא' חי לרבותא אף אי הוה מרוסק לא היה כזית אפ"ה לע"ע משלים הד' או יאמר דנקיט לכונה אחרת וא' חי ר"ל שלם דאלו היה מרוסק ונתערב בט' נמלים שאין בהן שרץ המים וכדומה לא היה משום שרץ המים דאיסורין מבטלין זא"ז יבש ביבש חד בתרי בטל ולא הוה אלא ד' לאוין מד' מיני' מורכבי' דהוה רובא ובטל בהן הנמלה האחד ומש"ה אמר וא' שלם דניכר הוא ואינו בטל ושפיר לוקה חמש משום נמלה אחת ולאו דוקא חמש אלא חד מיניה ע"כ חמשה לאוין כמ"ש לעיל באורך וע' מ"ש לקמן ומנא אמינא לה מהא דאמר ר"ל בזבחים דף ע"ח הפיגול והנותר והטמא שבללן פטור א"א שלא ירבה על חבירו יע"ש וה"נ כאן דט' הנמלים הן רוב מבטל בטל הנמלה הא' ובתר הכי קאמר ואף שנים והוא ירצה בזה דאף ב' והוא צריך שיהא אותו נמלה שלם דאל"כ בטל הוא ובזה מתורץ מה שהקשו התוספות לשם וא"ת פשיטא וי"ל דקמ"ל הא א' וא' אפי' אינו שלם חייב חמש מלקות משום אותו נמלה ע"י צירוף דמלקות א' מחום שרץ המים ואף כ"ש דלא כתיב אכילה ואף שאינו שלם והד' מלקיות עם השני ע"י צירוף כזית ומחייב אאינך ד' לאוי דכתיב בהו לשון אכילה ואף דרבא אמר שנים והוא והוא אית לי' בזבחי' טעם כעיקר מ"ה דאותיב לר"ל בזבחים מ"מ כאן אפשר בטעמי' שווין ועוד דהא כתב רש"י לקמן צ"ח ע"ב דרבא לית ליה טעם כעיקר וגם ר"י לית ליה טעם כעיקר וכמו שאבאר שם דל"ק מההיא דזבחים א"כ א"ש טפי דרבא בשם ר' יוחנן תרווייהו לשיטתיה דטעם כעיקר לאו דאורייתא קאמר שפיר שנים והוא הוא דבעינן שיהא שלם הא א' וא' אף שאין שלם חייב חמש דליכא רוב ולא בטל וקאמר בתר הכי רב יוסף אמר אף א' והוא ול"פ הא ברברבי הא בזוטר פי' דאי א' גדול כב' צריך שיהא א' שלם דאל"כ בטל ברובא דלאו דוקא שנים אלא א' גדול כב' בטל ברוב כנ"ל לפרש הסוגיא לפע"ד. והא דמקשה ור' יהודא כו' משום דבגיד משמע שיאכל כולו דכתיב על כף הירך כו' ולהכי בעינן אשר על כף כו':

בא"ד וא"ת הא אמרינן בס"פ כו' וי"ל דאינו חייב עד שיאכל אבר שלם כו' עכ"ל כבר כתבנו לעיל קצת מזה דלשיט' הר"מ בפ"ה מהל' מ"א דאם חתך מקצת אבר עם גידים ועצמות כברייתו חייב משום אמ"ה ויתבאר ס"פ באורך בעזה"י א"כ הדרא קושית התוספות לדוכתיה דאי אמ"ה חשיב בריה אמאי צריך כזית נימא דאכילה דכתיב ביה דאי אית ד"וה זיתים חייב בכזית וכולו בכ"ש חייב כדין ברי' ולפי הנראה דר"מ ז"ל סובר דבריה לא הוה אלא דומיא דנמלה שנוצר באיסורו ולית היתר לאיסורו ומש"ה חשיב וחייב בכ"ש ולאו משום דכמפרש דמי בפירוש התוספות לעיל ד"ה מ"ט אלא כפירש"י בשבועות כ"א והבאתיו לעיל א"כ אמ"ה כיון דאפשר להיות היתר לאיסורו ע"י שחיטה לא הוה נוצר באיסורו ולא הוה בריה ומש"ה א"ש נמי דר' יהודא סובר דג"ה לא הוה בריה ואינו חייב אלא בכזית ולא קשיא מה שהקשו התוספות מ"ש מנמלה ושאר שרצים דר"י לשיטתיה דג"ה ניתר בשחיטת אמו בר"פ דאינו נוהג בשליל ומש"ה לא הוה נוצר באיסורו דומי' דאמ"ה דלא הוה ברי' מה"ט ות"ק סובר דנוהג בשליל ואף בן ח' נמי משעה שנוצר הגיד שיתקשר עם האבר דמאותה שעה שנוצר הוה אין היתר לאיסורו ומ"ש בש"ע סי' ס"ה דג"ה אם כלו