ראש יוסף על חולין חלק ב מח

בריה דלית ליה טעמא דמפרש אלא דא"כ קשיא מ"ש בתירוצם וכ"ת דג"ה נוצר באיסורו משא"כ תרומה עד שימרח והלא טעמ' דר"ש בטבל דחטה חשיב בריה והלא טבל אין נוצר באיסורו דאינו אסור אלא עד שימרח ורואה פני הבית וקשה טובא ואם נאמר דר"ש לדברי רבנן אמר אודו לי דחטה חשיב בריה והקשה להם אחטה של כ"ה דליחייב בכ"ש ולא אטבל דא"כ תקשי מה שהקשינו לעיל בסמוך אימא לר"ש לא ס"ל כלל דין דבריה אלא לדברי רבנן קאמר ואה"נ דמקשה אטבל ואתרומה וצ"ע ויתר הדברים מה שיש לדקדק בכאן ובמכות ר"פ התערובת הלא הארכנו לעיל ועי' ברשב"א וריטב"א ור"ן וי"ד סי' ס"ב וס"ז וק' וק"א וק"ד וק"ה וק"ו וק"י בביאור דברים אלו ובחדושינו לי"ד אבאר בעזה"י

(ע"ב) ור"י אכילה כתיב ביה כו' ההיא דאית ביה דו"ה זיתים כו' ור"י מאשר על כף הירך עכ"ל לכאורה מצינו לפרש דה"ק ור"י מ"ט דבריה הוא ליחייב בכ"ש ומשני אכילה כתיב ביה למימרא דבעינן כזית ולית ליה טעמא דבריה כלל ואכילה דקאמר ר"ל דאי לא הוה כתיב אכילה הוה מיחיב בכ"ש אף דנחתך ממנו קצת גיד דלא הוה בריה ורבנן אכילה דאית ביה דו"ה זיתים דל"ת דאינו חייב עד שיאכל כל הגיד דוקא כמ"ש התוספות ד"ה מ"ט דבשרצים דלא כתיב אכילה אינו חייב עד שיאכלו כולם כמו שאבאר שם ולעולם היכא דאכל כל הגיד חייב בכ"ש דבריה שאני ופריך ור"י ר"ל מנלן דאי אכל מקצתו שחייב אימא עד דאכל כולו בשלמא לרבנן ע"כ מדכתביה קרא אכילה בכזית ש"מ אפילו במקצתו חייב דאי אף כ"ש משא"כ לר"י דאף כולו בעינן כזית אימא תרתי בעינן כולו וכזית ומשני מאשר על כף הירך נפקא ורבנן למה לי על כף הירך לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד אבל רש"י ז"ל פירש בד"ה ור"י ההוא לא צריך דמעל כף נפקא הרי דרש"י סובר דה"פ ור"י וודאי בריה שאני אלא דכתיב אכילה ע"כ בכזית ורבנן באית ביה דו"ה זיתים דל"ת שיאכל כל הגיד מעל כף נפקא לשיטתיה שכל הירך אסור וקשיא לי דהא אכילה ודאי דאיצטריך דאי מאשר על כף ה"א דמחייב בכ"ש אף באכל מקצת הגיד כיון דלא הוה כתיב כלל לשון אכילה בשלמא בלא פירש"י הייתי אומר דע"כ אינו חייב עד שיאכל כזית ואף באוכל כל הגיד דאי אכילה קאי לאוכל מקצת דבעינן כזית ושלם בכ"ש מיחייב משום בריה אם כן אשר על כף הירך למה לי כיון דכל הירך אסור אלא ע"כ דאינו חייב אלא בכזית וה"א דבעינן תרתי כל הגיד וכזית ולכך כתיב אשר על כף הירך דבמקצתו מחייב כן היה נראה לפרש אלא שרש"י מיאן בזה דלישנא דמאשר על הירך נפקא משמע כפירושו וקשה מה שהקשינו וצ"ל דרש"י סובר אף אי לא הוה כתיב אכילה אינו לוקה אלא בכזית דשיעורין הלמ"מ הוא וחצי שיעור אסור מ"ה ועי' באורך במ"ל הלכות חמץ ומצה פ"א יע"ש מ"ש בשם ר"א מזרחי ואני עתיד לבאר דבר זה בתו' ד"ה ור"י מ"ט וכיון שכן למה הוציא בלשון אכילה בשלמא בכל איסורין שבתורה ל"ק דהאמת הוא דבעינן כזית ולכך הוציא הכתוב בלשון אכילה משא"כ כאן דקרא אבריה קאי כדאמר הכתוב לא יאכלו בני ישראל את ג"ה משמע בין קטן ובין גדול ולמה הוציא בלשון אכילה ואי דבמקצתו אין חייב עד שיאכל כזית זה ידעינן מהלמ"מ כמ"ש בסמוך אלא ש"מ אף באכל כולו אינו אלא בכזית:

שם בגמרא ור"י הירך דכולה ירך עכ"ל הנה לר"י מצינו לומר דגיד החיצון אסור מ"ה דלא דריש הירך כולה ירך שפשט איסורו לאפוקי חיצון דלא ועי' דף צ"א א' בתוס' ד"ה ר"א אמר שכתבו לכאורה לר"י דחיצון אסור מן התורה יע"ש מ"ש שם. ודע דרש"י כתב לעיל צ"א א' אהא דפנימי אסרה תורה ולא חיצון כתב בד"ה ואין חייבין עליו דאינו אלא בתוך הכף עכ"ל וכ"כ בהגה' מיימוני משמו של רש"י ז"ל דחיצון מותר דמובלע בבשר ובתוך הכף הוא ולא על הכף יע"ש וא"כ יש להקשות והא הכא מהירך דרש"י שפשט איסורו בכולו ירך לאפוקי חיצון דלא וי"ל דאי לאו על הירך ה"א דכולה אסור ועל הכף לאפוקי חיצון דלא קמ"ל ומ"מ קשה ל"ל לרש"י לפרש חיצון דלא דבתוך הכף הוא והא מהירך נפקא דחיצון לא אסור וי"ל דרש"י דרשא פשוטא נקיט מעל הכף וכדומה רבות:

ובתו' ד"ה ור"י אכילה כתיב וא"ת והרי נמלה כו' וי"ל דאכילה דהתם צריך כו' עכ"ל בתחלה עלה על דעתם לפרש כפשוטו וכמ"ש בגמרא דלר"י כיון דכתיב אכילה הוה בכזית ואשר על כף דאי אית דו"ה זיתים והוקשה להם מ"מ ליהוי ברי' וליחייב בכ"ש כמו נמלה ואכילה היכא דלא אכיל לכולה ותירצו דשאני כאן דא"כ למה הוציא בלשון אכילה דמעל כף נפקא כמ"ש בגמרא או להיפך ל"ל על כף יעי' בריטב"א מ"ש בזה:

בא"ד וא"ת באלו הן הלוקין ריסק ט' נמלים וא' חי כו' וי"ל דודאי אלאו דשרצים כו' אלא יש לאו בשרצים דלא כתיב בהו אכילה ולא לקי אלא בחי משום בריה עכ"ל ראיתי להאריך בכאן קצת מפני שהוא עיקר הגדול בדיני מ"א והוא דתו' סוברים כפירש"י שם במכות דנמלה הוא שרץ הארץ ואמרינן התם אכל פוטיתא לוקה ד' נמלה לוקה חמש שלש לאוין נאמרו בשרץ הארץ בפרשת שמיני כמבואר שם וכל השרץ השורץ על הארץ כו' לא תאכלום כי שקץ הם ובסוף הפ' נאמר ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ ושני לאוין בסתם שרצים אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ על הארץ ולא תטמאו כו' דכולל בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי חמש לאוין בשרץ הארץ וקאמר דט' נמלים מרוסקין ואחד שלם ובכולן כזית לוקה חמש על השלם משום בריה וא' על כולן משום נבילה דבנבילה בעינן כזית דאילו יחלוק שמו עליו ולא הוה בריה כמ"ש לעיל והוקשה להם ל"ל א' חי כיון דהוה כזית לקי ה' דאכילה כתיב ביה דאי אית דו"ה זיתים ואכל מקצת לוקה בכזית ותירצו דשלשה לאוין האסורין בקרא בלא לשון אכילה ב' בסתם שרצי' וא' בשרץ הארץ ולא תטמאו את נפשותיכם וההיא לא לקי אלא שלם דוקא ובין קטן וגדול ולא במקצת כיון דלא כתיב גביה אכילה:

וכתבו עוד דלמה לי חי ותי' דהיינו שלם אבל המעיין ברש"י מכות י"ו ב' ד"ה נמלה ז"ל בולע נמלה חיה הואיל ובריה לוקה בכ"ש כו' וכן ד"ה משום כזית נבילה כשבולעו הוא מה משמע שר"ל חי ממש דלא כמ"ש התוספות כאן ובמכות שם ד"ה ריסק כו' דלא הוה בריה אלא כשבולעו חי כו' ולא מת ומש"ה פוטיתא שהוא שרץ גדול לא פי' כלום ובנמלה שהוא בריה ואין בו כזית פי' חי כו' וכן ריסק ט' וא' חי הוצרך לומר כשבלעו הוא מת דלא חי שלם דא"כ לא הוה בריה וצריך ליישב הא דלקמן טמאה במיתתה בכ"ש וכן כאן דגיד הוה בריה ואף שאין בו עכשיו בריית נשמה אעפ"כ חשיב בריה:

והנה שיטת הר"מ ז"ל בהא דנמלה ופוטיתא לא כשיטת רש"י ותו' לשם הלא המה בכתובים בי"ד שרשים והשגות הרמב"ן ומגלת אסתר באורך ולפי מה שהניח רבינו ז"ל בשורש הב' דאף אי אמרה תורה לא יאכל שרץ העוף אלף פעמים אין לוקה אלא אחת וכן חמש לאוין בדם אין לוקה אלא אחת וסובר כ"מ דאמרינן לעבור בב' לאוין אינו ל"פ אלא לעונש יתירא אם לא שיאמרו בביאור שלוקה פ' ומש"ה פי' פוטיתא מין מורכב מתכונת ופעולות משונות משרץ המים ושרץ הארץ ועוף ומין המינין הנבראים בפירות לוקה ארבע היתה יתר ע"ז מן המין שפרין ורבין וזה פי' נמלה לוקה חמש ואם מין עוף לוקה שש וכן כתב בביאור בפ"ב מהל' מ"א וע"ש מ"מ וכ"מ ולח"מ:

וכתב הר"מ ז"ל שם בהלכה כ"ה מימות רבא בר רב הונא ריסק נמלות והביא אחת שלמה וצרפו ונעשו בין הכל כזית לוקה שש חמש משום הנמלה האחת וא' משום כזית מנבילת הטמאים עכ"ל מ"ש ואחת שלימה הוא כדעת התו' דחי לאו דוקא אלא שלם אלא דלא כתיב כלישנא דגמרא דלקי חמש משום בריה אלא סתם דבריו וכתב חמש משום הנמלה האחת ולא ידעתי למה. וכתב בלח"מ וז"ל והתוספות הקשו כו' ורבינו אין זה קושיא שמפרש הנמלה השלימה היא מפעולות מורכבות והט' אינם אלא משרץ הארץ דאי לא היתה שלימה היאך יצרף זה עם זה ואינו חייב יע"ש וכתב עוד והכ"מ הביא פירוש תוספות על דברי רבינו יע"ש הנה הקשה על הכ"מ ב' קושיות א' דהביא דברי' תו' לכאן ולרבינו א"צ לזה דמפרש הנמלה אחת מפעולות מורכבות כו' גם מ"ש הכ"מ דנבילה היינו לאו דבשר שרץ טמא הקשה דהא תו ליכא שום לאו יע"ש היטב דהכ"מ דחק לתרץ מ"ש רבינו לאו דנבילה דאין איסור חע"א כמו שהקשו התו' שם ד"ה ריסק ותי' דהכא אתיא כמ"ד איסור חע"א ורבינו סובר אין איסור חע"א ומפרש לאו דנבילה בשר שרץ והוקשה להלח"מ מה לאו איכא כו' ועיין בפ"ד מהל' אלו ה"ב במ"מ ואין לומר דמיירי כאן נמלה אחת שמורכבת מה' מינין חוץ משרץ הארץ וכיוצא בו והט' הם ממין שרץ הארץ דלוקה שש חמש משום בריה דנמלה אחת דא"כ היאך לקי משום שרץ הארץ והא לית כזית כ"א ע"י צירוף נמלה השלימה ונמלה הזאת אין בה ממין שרץ הארץ כ"א ע"י שרץ המים ועוף וממין הנבראים בפירו' ופרה ורבה ומין עוף טמא ואיך יצטרף לט' לכזית משום שרץ על הארץ והא קיי"ל בכל התורה דאין היתר מצטרף לאיסור וה"ה איסור לאיסור חוץ מנזיר כמבואר בר"מ ז"ל בהל' אלו בכמה דוכתי ובהל' נזיר יע"ש ואיך שיהיה מימרא דרבא כר"י דלא כחל"כ דאמר לוקה משום נבילה או דסובר איסור חע"א או דסובר היתר מצטרף לאיסור ואיך פסקה הר"מ ז"ל להל' מאחר דאינו סובר כן:

ודע שמ"ש הלח"מ דרבינו מפרש שהנמלה א' הוא מבנין מורכב ולא כתב דאפשר דרבינו יפרש כן כו' שהרי אין הכרע בדברי הר"מ דמצינו לומר דמפרש כפירוש