ראש יוסף על חולין חלק ב מה

בטל ובכמה דוכתי אמרינן הכי ואביא מהם קצת אמרו בהך פרקין לקמן ק' א' גיד שנתבשל בין הגידים כו' וליבטיל ברובא בריה שאני ובירושלמי דתרומות פי' על מתני' דדג טמא כו' קאמר הורה ר"י כרבנן בעכבר א' באלף כו' וי"ג בתתק"ס ועי' ב"י בי"ד סי' ק' יע"ש הרי דבריה אינה בטילה נמצינו למידין דבריה יש לה חשיבות יותר מכל מ"א בשני דברים א' שא"צ שיאכל כזית וא' שאין לה ביטול אפילו באלף והנה הר"ן ז"ל בסוף פרק ג"ה אהא דאמרי' בריה שאני התנה והטיל בה שלשה תנאים ואז יהא לה דין בריה והנני מבארם בעז"ה כ"א על מקומו ועל מצבו ומעמדו:

התנאי הא' הוא שיהא איסורה מגופה כמו גיד וכיוצא בזה הוא דהוה לה דין בריה ומש"ה אמרינן לקמן ס"פ אכל צפור טהורה בחייה בכ"ש במיתתה בכזית טמאה במיתתה בכ"ש והיינו טעמא דצפור טהורה שד"א גרם לה לפסול ולא הוה איסורה מגופא (רצה לומר בשעה שנולד אלא לאחר מיכן) וא"ש הך דזבחים ר"פ התערובת דב"ח חשיבי ולא אמר בריה חשיב דכיון דאין איסורו מגופו אלא לאחר שנגח ונעשה שור הנסקל וכן בחטאות המתות יע"ש (ודע עוד דיש דברים שנוצר באיסורא ואפ"ה לא הוה בריה להתחייב עליה בכ"ש כגון וולדות קדשים במעי אמן הן קדושים וכדומה שאין איסורו באלו מגופו אלא מצד אחר ודוקא שרצים ועוף טמא וכיוצא בהן הוא דחשיבי ברי' ועי' לקמן):

התנאי הב' שיהא בריית נשמ' כמו צפור טמא וג"ה וכיוצא בו לאפוקי חטה אחת כברייתה כדאמרינן במכות ורבנן בריית נשמה שאני (ואינו סובר כפירש"י ותוספות שם דרבנן לדבריו דר"ש קאמרי אלא אינהו נמי בריית נשמה בעינן ג"ה שאני דהוה בריית נשמה מתחלה אף שאין בו עכשיו ומש"ה לא קשיא אף מחטה אחת של כלאי הכרם דאיסורה מגופה דלא הוה בריית נשמה ומש"ה לא חשיבא בריה) ומיהו חלב כיון דאינו מקובץ במקום א' כעין בריה אלא מפוזר לא הוה בריה וזהו תנאי שני:

התנאי הג' דוקא שיהא שלם הוא דאמרינן דהוה בריה ולא כשנתרסק ממנו דלא הוה בריה והכין אמרינן במכות ריסק ט' נמלים ואחד חי (וכפירוש התוספות דחי ר"ל שלם דאם הוה נתרסק לא הוה בריה ועיין בנזיר דף כ"ג יע"ש) הנה נשלמו הג' תנאים שהתנה הר"ן ז"ל ואילו תנאי הד' דבעינן כל שאילו יחלוק אין שמו עליו לא התנה וסבירא ליה אף שאילו יחלוק אין מפסיד את שמו אפ"ה הוה בריה ובתנאי שיהא שלם דאל"כ לא הוה קשיא ליה מחלב דלא הוה בריה כיון דאילו יחלוק שמו עליו ומיקרי חלב מש"ה לא הוה בריה אלא דלא ר"ל כן ועי' בריטב"א ק' א' דחלב אילו יחלוק שמו עליו לא הוה בריה בשם רבינו יצחק וכן הרשב"א בחדושיו שם כ"כ ואילו הר"ן אינו סובר כן וכדכתיבנא והתוספות במכות י"ז א' ד"ה ורבנן בריית נשמה דנבילה מש"ה לא הוה בריה דאין אובדת שמה יע"ש ודעת התוספות כאן ובמכות אבאר בשמעתין לקמן אי"ה באורך:

ודע דכל מה שהוא חשיב בריה לענין שא"צ כזית ה"ה וכ"ש דחשיב ברי' לענין דאינה בטילה וכל מה דלא חשב בריה וצריך כזית ה"ה דבטילה בס' ושווין המה והא הר"ן ז"ל התנה ג' תנאים לענין ביטול כמו שהם לענין מלקות כמבואר ובש"ע סי' ק' התנה הג' של הר"ן ז"ל והתנאי הד' של ר"י ז"ל שאילו יחלוק כו' לענין ביטול ובאיסור והיתר הארוך לרבינו יונה שער כ"ה כלל ב' כתב נמצא שאין קרוי בריה עד שיהא בו שלשה דברים בריה ונשמה ונוצר באיסורו ושיחלוק ושאין שמו עליו כו' עכ"ל והו' של ונשמה צ"ל ברית נשמה ונוצר באיסורו ואין שמו עליו כשיחלק ועי' בשערי דור' סי' מ"א יע"ש ובמבוא שערים דשווין המה זה עם זה:

והנה בטעמא דהא מלתא דברי' א"צ כזית למלקות ואינה בטילה באלף ונשתנה דינו מכל מ"א דבעינן כזית ובטל בס' ראיתי להתבונן בו הנה התוס' ז"ל בשמעתין ד"ה מ"ט נתנו טעם לזה דכיון דכתיב לא יאכל שרץ העוף וכיוצא בו משמע בין גדול ובין קטן וכונתו אבאר לפי ששרץ לא מיקרי אלא כשהוא שלם וכן עוף טמא וכיוצא בו וכיון שכן ע"כ אף בכ"ש חייבה תורה דמדלא חייבה תורה אלא בשאכלו כולו ושלם ש"מ דאף בכ"ש והא דכתיב אכילה לומר דבמקצתו מיהא מיחייב בכזית משא"כ חלב ונבילה דאף מקצתו מהן מיקרי חלב ונבילה וכמ"ש התוספות מכות י"ו א' והבאתיו לעיל א"כ אן ראייה דבאוכל כולו שיהא חייב בכ"ש אלא בכזית דוקא וזה לשון הרא"ש ז"ל בשמעתין דכל הני מיקרו בריה אבל נבילה וחלב אפילו חתיכה איקרי כו' אבל הני קאמר רחמנא לא תאכל אותן בין קטן ובין גדול כי על שלמותן נקראין כן וכן מוכח בשבועות דטעמה הוה כאילו פירשה התורה יע"ש הרי כמ"ש מדכתב שעל שלמותן נקראין כן ורצה לומר מדכתיב לא יאכל שרץ העוף או שרץ הארץ דמשמע דוקא שלם והיינו בכ"ש דחתוכה ממנו אינו נקרא שרץ וכן ג"ה וכיוצא בו ולענין ביטול דאמרו חכמים דאינה בטילה דהוה מדרבנן ולא מן התורה כתב הט"ז דסתמא כתיב לא יאכל אותם בין קטן ובין גדול מש"ה החמירו חכמים כו' מ"ש דסתמא כתיב יש לגמגם קצת דהטעם הוה כאלו פירשה התורה וכמ"ש לעיל מדכתיב שרץ והוא שלם דווקא ש"מ במשהו ואכילה אי אכל מקצתו מינ' שחייב בכזית ממנו ויש ליישב דאכתי אימא דהקפידה התורה אתרתי שיהא שלם וכזית ועל כרחך כתב דודאי כיון דכתיב שרץ דהוא בריה שלימה משמע בין קטן ובין גדול כמות שהוא דלא יאכל הבריה משא"כ נבילה דקאי על חתיכה א' ושפיר בעינן כזית ויפה כיון ומ"ש ז"ל כיון דיש לו חשיבות מ"ה בכ"ש מש"ה החמירו חז"ל כן כתב הריטב"א ז"ל בחדושיו ק' א' ופרקין בריה שאני פי' כמו שחשיב לענין מלקות בכ"ש כך חשיב לענין ביטול יע"ש וכן כתב באו"ה ורבינו יונה שער כ"ה כלל ב' וז"ל ומאחר שהוא שלם ויש בו מלקות בכ"ש החשיבוהו חכמים ג"כ יע"ש והן דברי הט"ז ז"ל בעצם:

ואני תמה על עצמי דא"כ באמ"ה דקיימא לן שהוא חשיב בריה שהרי כליל להו הטור וש"ע בסימן ק' בהדי אינך ברי' ואמאי לא בטיל ומה חשיבות יש לו דאמ"ה צריך שיהא בו כזית דווקא כדאמר רב סוף פרקין וכן פסק הר"מ ז"ל בהל' מ"א פ"ה וכמו שאבאר לקמן באורך בעזה"י וא"כ אמאי אינה בטילה אם נתערב אמ"ה ולא הוה חה"ל בששים והנה מ"ש הטור והש"ע דאמ"ה הוה בריה כן כתב הרא"ש דהוה בריה ולמדו מג"ה דהוה בריה כיון דהוה בו בריית נשמה ונוצר באיסורו ושיחלוק ושאין שמו עליו ה"ה אמ"ה נמי אלא דקשיא כמ"ש דבשלמא גיד ואינך דיש להם חשיבות בכ"ש ה"ה לענין ביטול משא"כ אמ"ה איזה חשיבות יש לו דלא בטיל והא צפור טהורה בחיי' בכ"ש נמי משהו בשר כו' ומיהו הא לא קשיא לי ר' שמעון דאית ליה כל איסורין שבתורה בכל שהוא למכות אמאי הן בטילין בס' לדידיה הא ל"ק דבשלמא לדידן דכל איסורין בכזית וברי' נשתנה דינו בכ"ש אחשבו' רבנן ג"כ לענין ביטול משא"כ לר"ש דכל איסורין בכ"ש איזה חשיבות יש להם ובטילין בס' ועוד דלר"ש דאמר כ"ש למכות ע"כ גזירת הכתוב הוא ולא מטעם חשיבות מידי דהוה אכזית לדידן דבטל בס' אף שחייב מלקות ומידי דהוה אכעדשה בשרצים שחייב מלקות ואפ"ה בטלו בס' ואף דבשאר דברים בעינן כזית ובשרצים המבדילין (היינו שמונה שרצים האמורין בתורה) בכעדשה, אפ"ה גזירת הכתוב הוא בכך ועיין באו"ה שער כ"ה כלל ב' שכתב להדיא שרצים המבדילין בטילין בס' ועיין בסי' ק"ד בהגהות רמ"א וט"ז וש"ך יע"ש והנה לפי דברי הג"ה והנמשכים אחריו דבשרצים המבדילין אינן בטילין בס' יע"ש קשיא לר"ש מה שהקשינו דאמאי כל איסורין שבתורה בטילין בס' דמסתמא לא פליג הא דאמרו בכ"מ דבטל בס' ואף שיש לומר דשאני שרצים המבדילין דחשיבי משאר איסורין משא"כ לר"ש דכל איסורין שוין מ"מ למ"ש הש"ך וט"ז לא יתיישב ועמ"ש לקמן. בזה גם לר"ש אפשר דגם בריה בטילה בס' דליכא חשיבות משאר איסורין ועמ"ש לקמן:

ובישוב הקושיא שהקשינו אמאי חשיב אמ"ה בריה י"ל דחזינן דבשר גידים ועצמות מצטרפין לכזית ובשאר איסורין בעינן כזית בשר דווקא ואין גידים ועצמות מצטרפין ובאמ"ה גופא אם פירש הבשר ושינה מברייתה אינו חייב אלא משום בשר מן החי ואינו חיוב אלא בכזית בשר דוקא א"כ כיון דהקפידה התורה שיהא כברייתה דוקא ושמצטרף גידים ועצמות גם במשהו בשר נתנו חז"ל חשיבות דאינה בטילה באלף. ודע דאכתי איכא לאקשויי דהא אם נחתך קצת אבר מאבר שלם דלא הוה בריה ובטלו כמ"ש הרא"ש להדיא דף ק' ע"א דאיבד שמו וכן הסכים בש"ע ז' וכמוסכם מכל הפוסקים ואמאי הא אי חתך מקצת האבר ויש בו משהו בשר עם גידים ועצמות חייב וא"כ ע"כ הא דהחמיר התורה באמ"ה לאו משום בריה הוא דהא בנחתך א"א לשנים נמי לוקה על מקצתו ומיהו לשיטת התוספות כאן בשמעתין ד"ה אכילה כתיב ביה דכתבו דאינו לוקה עד שיאכלו כולו שלם שכתבו והיינו דלר"ל לא מצינו כו' יע"ש בס"ה א"ש דוודאי אמ"ה חשיב ברי' מדחזינן באוכל שלם חייב במשהו בשר ובאוכל מקצתו ממנו אינו חייב ש"מ דבריה הוא ולהכי אחשביה רחמנא ומשום הכי אחשבי' רבנן לענין ביטול כמו שכתבתי לעיל מה שאין כן לשיטתם באבר מן העוף טמא אפילו כולו שלם לא הוה בריה ובטל כמבואר בכל הפוסקים וכמ"ש התוספות ר"פ התערובת ויתבאר לקמן אי"ה ועי' סי' ס"ב וק' וק"ד בפר"ח ועי' במ"מ וכ"מ בהל' מ"א פ"ב ופ"ד ופי"ו דהא דאמרינן האברים אין להם שיעור לענין טומאה איתמר ובשרצים המבדילין וכמו שיתבאר לקמן והיינו טעמא דאבר דעוף טמא נהי דחשיב בריה מ"מ אין לו חשיבות כלל דמי אמרה תורה לא יאכל בשר מעוף טמא לא תאכל שרץ כתיב דמשמע כולו שהוא שלם בכ"ש ואבר ממנו בכזית משא"כ באמ"ה דהקפידה תורה