ראש יוסף על חולין חלק ב מג

ואין בו כזית פטור דהא אכילה כתיב ביה דליכא למימר דאי אית ביה דו"ה זיתים מאשר על הירך נפקא כדמסיק ע"ב דמה"ט מסיק כתנאי למלתיה דשמואל דמאן דאית ליה אכלו ואין בו כזית חייב סובר לא אסרה תורה, אלא שעל הירך בלבד וא"כ מתני' דתנן אכלו ואין בו כזית חייב לאו ר"מ היא ואיך כ' רש"י דמתני' ר"מ אם לא שנאמר דרש"י סובר דהגי' היא כמו שכתובה לפנינו דמאי דשקיל בר פיולי דאורייתא סתם ולא לר"מ ומאי דשייר דרבנן לר"מ ור"ל דבר פיולי שקיל דאורייתא לשיטתי' דאורי ליה כר' יהודה דכל הירך אסור ושייר חטיטה דהוה רבנן לדר"מ כמ"ש רש"י ז"ל דחטיטה לא הוה לר' מאיר אלא מדרבנן ולא מן התורה ועיין מ"ש לקמן בגמ' ע"ב:

ודע דרב ששת דאמר מה דשקיל בר פיולי דאורייתא ומה דשייר דרבנן תרתי אשמעינן וכה"ג כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו וע"ש ואני אפרש לפי דרכנו דאם נאמר כמ"ש רב ששת מקודם דשקיל דאורייתא לר"י אשמעינן דלר"י כל הירך הוה דאורייתא דל"ת מה שעל הכף הוה דאורייתא וכל הירך הוה דרבנן וחטיטה בקנוקנות לית ליה כלל אף מדרבנן לכך אשמעינן דכל מה דשקיל בר פיולי הוה דאור' לר"י דכל הירך אסור מ"ה ואשמעינן כרב פפא דאמר כתנאי ואשמעינן דטעמא דר' יהודא דאמר כזית הוא משום דכל הירך אסור דבברייתא לא הוזכר טעם פלוגתתן אלא ר"פ מסיק לה הכי וה"ה רב ששת אשמעינן זה ואשמעינן נמי דשייר דרבנן לר"י ופריך דאורי כמאן אורי ומשני דאורי כו' ור"ל לר"י ג"כ כפי מה דאורי לי' לבר פיולי כו' ושיירי לדרבנן דר"מ דהוה חטיטה ואי אמרי' דאוריית' לר"מ אשמעינן כל הירך לר"מ אסור מ"ה וחטיטה הוה דרבנן לאפוקי מפי' הריטב"א ז"ל דחטיטה דרבנן לא קאי אשומן כו' אלא דיש להקשות א"כ מאי אלא דאמר רב ששת דמשמע דהדר ביה ממה דאמר בתחלת דבריו ואמאי הא לא הדר ביה כלל דמה דשקיל בר פיולי דאורייתא והיינו ע"כ לר"י דאי לר"מ שקיל גם דרבנן דלא אסרה תורה אלא מה שעל הכף בלבד דסתם מתני' ר"מ וקתני אכלו ואין בו כזית חייב וע"כ לא אסרה תורה אלא שעל הכף לבד וכדמסיק ר"פ כתנאי כו' יע"ש אלא דלא תידוק מיני' דשייר דרבנן לר"י אלא דשייר דלר"מ. ומאי אלא שייך כיון דלא הדר כלל מדבריו הראשונים ועוד מנלן למידק כלל מכלל דשייר דרבנן דר"י דלמא לא שייר כלל בשומן הגיד עצמו ומה דאמר דשקיל בר פיולי דאורייתא לר"י חדא אשמעינן דכל הירך הוה לר"י דאורייתא וכר"פ לקמן כתנאי דהא בברייתא לא הוזכר טעם פלוגתתן דאכלו ואין בו כזית וסתמא דתלמודא הוא דמסיק לקמן מ"ט דרבנן כו' ור"י אכילה כו' ומכ"ש לעיל ולא מיירי כלל בשומן של הגיד הנשה אלא בגיד עצמו ומנא ליה למידק מכלל:

אבל לבי אומר לי דרש"י ז"ל גירסא אחרת היה לו בגמ' וזה תוארה אמר רב ששת מה דשקיל בר פיולי דאורייתא לר"י ושייר דרבנן לר"י ופריך דאורי לי' כמאן כו' ומשני אלא אמר רב ששת מה דשקיל בר פיולי דאורייתא ושייר דרבנן לר"מ ולר"י שרי מדרבנן וכיון שכן א"ש דודאי רב ששת תרתי אשמעינן דכל הירך הוה דאורייתא לר"י ומש"ה לשיטתיה אכלו ואין בו כזית פטור כו' באכילה כתיב ביה דאית ביה דו"ה זיתים לא צריך דמאשר על כף הירך נפקא כדלקמן בשמעתין ואשמעינן דאיכא דרבנן לר"י כגון שומן הגיד עצמו לשיטת רש"י דבי' קיימי' ופריך דאורי כמאן ומשני אלא מה דשקיל בר פיולי דאורייתא במוקדם לר"נ ורצה לומר דבר פיולי לפי מה דאורי לי' שקיל דאורייתא ושייר דרבנן לדר"מ ותרתי שמעת מיני' ג"כ דלר"י כל הירך אסור מ"ה וחטיטה לר"מ לא הוה אלא דרבנן ובשומן של גיד לא מיירי כלל בכאן וזה שאמר ולר"י אף מדרבנן שרי והיינו חטיטה דלית לי' לר"י כלל חטיטה דהכין הוא ודאי דכיון דלר"מ לא הוה חטיטה אלא דרבנן ע"כ לר"י כלל לא. ואף מדרבנן שרי לר"י:

ומנא אמינא שיש לגרוס כך מתורתו של הריטב"א ז"ל למדתי כן שכתב בסוגיא דלעיל צ"ב ב' וז"ל ומיהו קשה דבעובדא דבר פיולי אמרינן אמר רב ששת מאי דשקיל בר פיולי דאורייתא לר"י ומאי דשייר שייר דרבנן ומאי שיורא איכא לר"י (ר"ל לשיטת התוס' דשומן הגיד עצמו שרי לר"י וחטיטה לית ליה כלל לר"י אף מדרבנן) כו' וי"ל דרב ששת בטעותא הוי אמרי לה דס"ד דלר"י איכא איסורא דרבנן ודחי לה ולא קיימי במסקנא ויש גורסין שם מכלל דשייר דרבנן לר"י כו' כלומר ובאתמהא פריך ליה דלר"י לית ליה כלל דרבנן ותדע מן הקושיא הוא דאל"כ כמאן אורי ליה עכ"ל הרי בהדיא דיש שני גרסאות להמעיין והמבין בריטב"א ז"ל ונאמר דגירסת רש"י ז"ל כגירסא הראשונה וא"ש טפי דהדר ביה ממה דאמר דשייר דרבנן לדר"י דהיינו שומן הגיד עצמו אלא דשייר דרבנן לדר"מ דהיינו חטיטה ובשומן לא איירי כלל ומה דשקיל בר פיולי דאורייתא היינו לר"י כדמעיקרא דאי לר"מ דרבנן נמי שקיל דלדידיה לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד ומה דשייר דרבנן לר"מ ואשמעינן תרתי וכדכתיבנ':

והנה לפי פי' רש"י ז"ל הך ברייתא מצעתא לעיל מצי אתיא כר"י ג"כ דשמנו מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור ואשומן של גיד עצמו קאי ואיצטרכו כולהו כמ"ש לעיל בדברי הריטב"א והך מתני' אתיא כר"מ. ומיהו כל הגיד שחוץ לכף נמי אסור לר"מ מדרבנן דלא מסתברא דגרע מקנוקנות לר"מ דבעי חטיטה וה"ה כל גיד הירך דבעי חטיטה ומה דשייר חטיטה היינו דרבנן. והנה כל מה שכתבנו חטיטה הוא בקנוקנ' אל תטעה לומר דוקא בקנוקנות דמצינו חטיטה בגיד עצמו כמו שאבאר בתו' ד"ה מכלל אלא דריהטא דלישנא וסוגיא דשמעתא משמע טפי על קנוקנות לכך כתבו חטיטה על קנוקנו' וכמ"ש לקמן הפירוש השלישי הוא שיטת רבותינו הצרפתים וז"ל דלר"י לית ליה דרבנן בגיד כלל דשומן מגיד הגבוה מישרא שרי לר"י וגוממו עם השופי אגיד לחודיה קאי כמ"ש שם בצ"ב ב' ד"ה גוממו והגירסא כמו שהוא כתובה לפנינו מכלל דשייר דרבנן לדר"י אלא דאורי ליה כמאן אורי ליה ומשני אלא דאורייתא ומאי דשייר דרבנן לדר"מ ואפשר שהגי' בהדיא אלא מה דשקיל בר פיולי דאוריי' ושייר דרבנן דר"מ דאי לדר"י אפי מדרבנן משרי שרי (ובמהר"ם מלובלין משמע דהגירסא היה דאי לר"י אף מדרבנן לא שייר יע"ש ויתבאר בסמוך בתו' מכלל דשייר לדר"י) ובתחלה אמר דשקל דאורייתא דר"י ופריך דאורי כמאן מכלל דשייר דרבנן לדר"י דאי לא מה אשמעינן דלא ניחא לתו' לומר דאשמעינן רב ששת, דלר"מ כל הירך אסור מ"ה דזה מלתא דפשיטא הוא לדידהו אלא ע"כ דאשמעינן דשייר דרבנן לדר"י ובאתמהא פריך לה והא ר דרבן לית ליה בגיד וכעין מ"ש הריטב"א לעיל צ"ב ב' והבאתיו לעיל דאי לא כמאן אורי לי' אלא מאי דשקיל בר פיולי דאור' לר"מ ואשמעי' דלר"מ כל הירך אף מה שחוץ לכף היה מ"ה ושייר דרבנן אשמעי' דחטיט' לר"מ לא הוה אלא מדרבנן לר"מ וכמ"ש רש"י דלא כריטב"א דחטיטה הוה דאוריית' לר"מ והבאתיו לעיל ולפי זה ע"כ מצעתא דתניא ושמנו מותר ר"מ היא דאי ר"י מישרי שרי ולית ביה איסור דרבנן כלל ולא ידענא למה לי ברייתא בתרייתא כלל וכדמקשינן לעיל או מצעתא למה לי ואין לומר דבתרייתא אשמעינן ואף שומן ליכא ביה אלא הנהגת קדושים דהא בהדיא תנא ליה בברייתא וישראל קדושים נהגו בו איסור אם לא דנימא איפכא דהיכא דלא נהוג לא אחמור וע"ל צ"ב תו' ד"ה גוממו כו' ואשמעינן זה דקתני בעי חטיטה ושמנו מותר ולית לן לאפלוגי בין תקנת חכמי' להנהגת קדושים וע"כ מיירי במקום דלא אחמור ומצעתא נמי צריכי דאי בתרייתא לחוד ה"א מותר לגמרי ואי דהוה ידעינן מרישא וחותך שמנו מעיקרו כו' מ"מ לא הוה אמרינן דהנהגת קדושים יש בו ואף דהוה קשיא חטיטה דרבנן ולכך אשמעינן בהדיא הנהגת קדושים והיכא דלא אחמו' שרי ומיהו לדינא קיי"ל שומן הגיד בכ"מ אסור ועיין בי"ד סימן ס"ה יע"ש ואי"ה בחדושינו אבאר והנה לענין דינא קיי"ל מה שעל הכף קוה ודאי מן התורה ומה שחוץ לכף הר"מ ז"ל, פסק להדיא דהוה דרבנן בפ"ח מהלכות מ"א יע"ש והטור והש"ע סתמו דבריה' ולא מצאתי שום גילוי בדבריהם דמשמע מלשונם קצת דכל הירך אסור מ"ה וזה תימא דהא הרא"ש ז"ל כתב מימרא דשמואל דלא אסרה, תורה אלא מה שעל הכף בלבד וקיימא לן כוותיה וכתב עוד ר"מ ור"י פליגי ואמרי דכל הגיד אסור מדאורייתא ופליגי בחטיטה יע"ש, והוא כפי' התו' כאן כידוע דרכו בכל מקום להסכים עם התו' ז"ל וא"כ קשה מדוע לא ביארו הטו' וש"ע דבריהם במה שחוץ לכף אי מ"ה אסור או דרבנן כשמואל. והנה לשיטת התו' לית ליה לשמואל דלא אסרה תורה אלא מה שעל הכף דשמואל לדבריו דת"ק קאמר כן והרא"ש ז"ל סובר דשמואל לדינא אמר דלא אסרה תורה אלא מה שעל הכף ורב ששת הוא דלית ליה דשמואל אמר מה דשקל בר פיולי דאו' לר"מ אבל לשמואל אה"נ דנטל מקצת דרבנן לרבי מאיר ושייר חטיטה דהוה דרבנן או דסבירא ליה חטיטה לר"מ דרבנן ושומן הגיד לר"י הוה נמי דרבנן וכפירש"י לעיל גוממו עם השופי והגירס' כמו גירסת רש"י ז"ל מה דשקיל בר פיולי דאורייתא לר"י ושייר דרבנן ופריך דאורי ליה כו' אלא מה דשקיל בר פיולי דאורייתא ר"ל כמו מעיקרא דאורייתא לר"י ושייר דרבנן לר"מ ובשומן לא איירי כלל ומש"ה פוסק כשמואל דגם רב ששת לא פליג אשמואל ולא אסרה תורה אלא מה שעל הכף לבד ונאמר דהרא"ש לא סביר' ליה כתו' דר"מ דמחמיר בחטיטה מסתמא כר"י סבירא ליה דכל הירך אסור מ"ה אלא דאפ"ה לא אסור אלא מה שעל הכף בלבד ומה דאמר רב ששת מה דשקל בר פיולי דאורייתא היינו לר"י