ראש יוסף על חולין חלק ב ד

בעזרה משום דחשיב' מחיצ' יותר ומיהו בנולד כולו בעזרה כו' יש לראות הקישור ולעיל בדברי רב חנניא הוה להו לפירושי כן וי"ל דלפרש"י מצינו לומר דר"ח סובר אין לידה לאיברים ואין נ"מ באיבעיא חומת ירושלים וכמ"ש לעיל בדברי מהרש"א ואביי סובר יש לידה קאמר ותיבעי לך כו' אבל התו' לשיטתייהו בזבחים דף כ"ו א' בזבחים דרגלה בחוץ לא פסול כ"א לכתחלה ולא דיעבד אם כן ודאי דיש נ"מ באיבעיא דחומת ירושלים אף למ"ד אין לידה וכשהכניסה לעזרה היה ידו לחוץ בשעת שחיטה ג"כ ונ"מ שפיר ולכך כתבו דחנניא סובר דחומת ירושלים פשיטא דלא הוה מחיצה וחומת עזרה מיבעיא ליה דהוה לענין שחיטה מחיצה כו' ולשיטת רש"י א"ש בפשיטות דחנניא סובר דאין לידה ואהא כתבו דאכתי לשיטת רש"י נ"מ בהוציא ראשו או כולו דהוה ילוד או הוציא ראשו בירושלים והחזירה לעזרה דאי חומת ירושלים הוה מחיצה מהני ואי לא אף שהכניס לעזרה מה בכך דהוה כחזרה הא חזרה לרחם ג"כ לא מהני כה"ג ומשנ' שלימה שנינו הוציא ראשו אע"פ שהחזירו הר"ז כילוד לזה כתבו דאי משום הא לא איריא דנולד כולו או ראשו פשיטא דלא מיבעי' ליה ורב חנניא בדקדוק נקיט הוציא ידו בעזרה א"כ אין נ"מ לפי' רש"י בחומת ירושלים כ"א בחומת עזרה כמ"ש לעיל כל זה ולשיטתם בזבחים הוא דהוכרחו לכל זה דסברי ידו או רגלה חוץ לעזרה אין פסול דיעבד יע"ש כ"ז שם:

ודע בשמעתין פירש"י וא"א לומר ושחטוה בירושלים דא"כ אף בהמה אסורה משום קדשים בחוץ ולכאורה לפי סברת הב"ח הבאתיו לעיל בשוחט טריפה אותו אבר אין לו תקנה אם כן אכתי נ"מ בשוחט בירושלים והוציא עובר ידו דהוולד טעון אח"כ שחיטה בפ"ע כיון דאמו לא ניתר בשחיטה והוה דומיא דטריפה ולטהר מידי נבילה נטהר אותו אבר אי אמרי' חומת ירושלים הוה מחיצה והוה כאילו לא יצא משא"כ אי לא הוה מחיצה אותו אבר אין לו תקנה אח"כ אף בשחיטת עצמו ודוחק לו' דהוולד כולו אסור דאמו נשחטה כהוגן אלא דשחוטי חוץ הוא דרביע עלה דזה דוחק ומ"ש רש"י אף הבהמה אסורה ר"ל וכ"ש שלא תתיר לאותו אבר אם לא בשחיטת עצמו וי"ל ע"כ לא מיבעיא לו' אלא בקדשים כשירים ולא בקדשים פסולים דודאי לא הוה חומת ירושלים מחיצה וא"ש הכל:

ע"ש מהו לחוש לזרעו כו' לדברי האומר חוששין לזרע אב כו'. דאזיל אבן פקועה דכוותיה מאי אבר מוליד אבר וחתיך לי' ושרי א"ד מבלבל זרעים הנה הא דאמר מהו לחוש לזרעו משמע של זכר וע"כ כחנניא דחוששין לזרע אב והקשה לו שפיר תיבעי בלית יוצא כלל וההיא דרב משרשיא אין לו שייכות לזו"ג דשניהם מותרים לא שייך זו"ג עיין לעיל נ"ח א' ובתוס' יע"ש והא דאמר אבן פקועה דכוותיה פי' תו' ממש כמו אב ופי' מהרש"א ז"ל דאל"כ הוה זו"ג ושרי היינו כי הא שהזכר יש בו איסור יוצא ואין באם כו' אבל בהא דמבלבל זרעים דלקמן בזכר יש איסור והיתר וכן באם כה"ג לא הוה זו"ג ועיין בתוס' ד"ה תלתא הוקשה להם זה ועיין בת"ח לחלק בין זו"ג זכר ונקיבה ובין היכא שבשניהם יש היתר ואיסור מעורב דבחד גופא אין שייך זו"ג ומהר"מ ז"ל דכתב רש"י סובר דבנקיבה אין נפקותא יש לראות א"כ הוה זו"ג ושרי ומה שהקשה הת"ח אמאי לא הוקשה לעיל א"ד מבלבל זרעיה הא הוה זו"ג בזכר גופא ולכאורה לעיל הייתי אומר א"ד מבלבל זרעי' ואותו אבר ג"כ שרי וה"ק אבר מוליד אבר ואותו אבר מיהא אסור דלית בה זו"ג א"ד מבלבל ואותו אבר יש היתר ואיסור ושרי משא"כ בהא דאמר מחמת חלב ודם קאתי ודאי מבעיא ליה לאסור כל הבהמה הוקשה להם שפיר דזו"ג אלא לישנא חתיך ושרי משמע דאיבעיא על שאר הבהמה וי"ג ושדי:

מהו לגמוע חלבו כו' אי לר"מ איסור יוצא ליכא ולרבנן חלב ודם ליכא בתב"ש סי' י"ד הקשה לס' הב"ח דאיסור יוצא מטריפה אין לו תקנה אח"כ א"כ משכחת לי' חלב ודם באותו וולד דלא ניתר מכל בבהמה דאמו טריפה יע"ש וראיתי בספר כרתי ופלתי שנדפס זה ימים לא כבירים סי' י"ד שכתב וז"ל אמנם יש ראיה מהא דבעי ר' ירמיה ופריך אילימא דבא על בהמה מעלייתא כו' הוולד אין לו תקנה ומאי קושיא דלמא שאלה כה"ג נשחטה האם וטריפה ובא הוולד הזה על בהמה דעלמא דיש לוולד שחיטה מכל צד ואבר אסור בשלמא הא דפריך אי לר"י ל"ק דלמא כה"ג ואיסור חלב איסור איכא דהא אמר על בת פקוע דכוותיה ול"ל כנ"ל. אלא דלמה לי כלל דכוותיה עכ"ל. הנה קושיא שני' הוא קושית אב"ש שזכרנו ומ"ש דכוותי' ע"כ לא איירי כה"ג לא ידענא אמאי לא ממש כן דנקיבה נולדה מאם טריפ' והוציא ידה קודם שחיטת אמו וצריך ליישב לשונו מדאמר דכוותי' ע"כ לא אמרי בטריפה דאל"כ א"כ הזכר ג"כ מטריפה ולא צריך לאמו בת פקוע כקושייתו הראשונה וע"ז כתב דמ"מ היא גופא תקשה אמאי לא אוקמיה מעיקרא בנולד מטריפה ובא על בהמה מעלייתא אלא שיש לעיין בדבריו דאימא היכא דאותו וולד בא על בהמה מעלייתא אותו הוולד הנולד מהם אין לו תקנה דשחיטת בהמה מהני לב' דברים לטהר מידי נבילה וא' להתיר בשר באכילה וא"כ בוולד שנולד מטריפה סימנים דידי' כשחוטין לענין לטהר מידי נבילה ושחיטת עצמו מהני אח"כ להתיר בשר באכילה ולא הוה שיהוי בכך וא"כ לוולד הנולד ממנו מצד אב סימנים דידיה כשחוטים לענין לטהר מידי נבילה ומצד אמו שהיא בהמה מעלייתא צריך דתהני שחיטה ג"כ לטהר מידי נבילה ולוולד זה סי' א' כשחוט דמי לענין לטהר מידי נבילה ובסי' א' לא מהני לטהר מידי נבילה מצד אמו ומה"ט כתב התב"ש להב"ח דאבר היוצא מטריפה אין לו תקנה דלאבר זה צריך דתהני השחיטה לטהר מידי נבילה וסימנים דידיה כשחוטים דאי לענין זה וה"נ דכוותיה כדכתיבנא ובחדושינו ליורה דעה באורך אבאר מזה בעזה"י:

והכי קמבעיא ליה מהו לגמוע חלבו כו' משמע השתא דהדר ביה ממה דהוה אמר מעיקרא אלא באותו וולד גופא מיבעיא ליה שיש ביה איסור יוצא ונקיבה היא אם חלב שלה מותר לא כדהוה ס"ד מעיקרא ולחוש לזרעו לאו דוקא הוא:

(ע"ב) גמרא הא מני ר"ש הוא כו' לר"מ דאמר לקמן דבן ח' ניתר בשחיטת אמו ולא בן ט' אפשר דיליף לה מכל בבהמה תאכלו ומש"ה בן ט' דהוה בהמה בפ"ע אין ניתר בשחיטת אמו ורבנן ילפי בהמה בבהמה ואף בן ט' ניתר ועיין לקמן בחדושינו מ"ש בזה

(דף ע ע"א) בעי רבא הלכו באברים אחר הרוב ופירש"י בבכור מיבעיא ליה ואף דהלכה כרב הונא וא"כ אף כשיצא מיעוטו אסור להטיל בו מום מ"מ מה שבפנים מותר כמ"ש מהרש"א ואי הוה כילוד אף מה שבפנים אסור או בנפל ומחתך לכלבים דההיא שעתא לא חל עליו כו'. והא דבעי לענין בכור ולא בבהמה שיהא ניתר בשחיטת אמו ביצא חציו ברוב אבר י"ל דאפשר דפשיטא ליה לענין בן פקוע דהוה כילוד דהא לל"ב לעיל למיסר מיעוט אבר שבפני' אף דרוב' דעובר בפנים שדינן מיעוט אבר בתר רוב אבר שבחוץ והכי לענין בכור פשיטא דלא שבקינן רובא דעובר אלא דשאני שחיטה דהוה כשר בשדה ה"ה חציו ברוב אבר מה שבפנים אסור מה שא"כ בכור דבפטר רחם תליא רחמנא וכעין זה כתב בחדושי רשב"א ובי"ד אבאר עוד והא דלא ניחא לאוקמי' בעיא דרבא לענין בן פקועה שיצא ברוב אבר אי הל' כל"ק לעיל או כל"ב ב' משום דידוע ליה דרבא סידר בעייתו אמתני' דכאן לענין בכור וכמ"ש בסמוך: ע"ש ת"ש יצא רובו הר"ז יקבר מאי רובו אלימא רובו ממש עד השת' לא שמעי' רובו ככולו כתב הרא"ש הל' כרבה דלר"ה טובא אשמעינן יע"ש ויש לראות לרבה נמי דלמא אשמעינן לדיוקא דוקא רובו בב"א הא מחתך ומניח מותר להשליך לכלבים והא דמשני רובא במיעוט אבר וקא משמע לן דלא שבקינן רובא דעובר ולמה לי האי הא השתא קיימינן דאין הולכין באברים ואחר רוב ואפי' חציו במיעוט אבר לא שדינן הא מיעוט דחוץ בתר רוב אבר שבפנים לענין בן פקוע אלא דאמר כן דלא תפשוט לא לאיסור ולא להיתר ואי הוה אמר דאין הולכין בתר רוב אבר ואי הוה בעי: למפשט דאין הולכין הוה אמר חציו ברוב אבר ולכך משני בחד גוונא ולא פשטי' לא לאיסור ולא להיתר: כתב התב"ש בי"ד סימן ט"ו בחציו לא הוה כילוד דלא מיבעיא אלא חציו ברוב אבר הא מחצה על מחצה לא הוה כילוד ויש לראות דלמא מדרבנן מחצה נמי הוה כילוד דהוה רוב במחשבת הלב וגזרינן מחצה אטו רובא ורבא מיבעיא ליה מן התורה אי הולכין באברים אחר הרוב שיצא חציו ברוב אבר ועיין: בתוס' ד"ה כרכתו אחזתו כו' ועוד דהושיט הזרע ידו ע"כ בלא הוציא ידו איירי דאל"כ נטמא במה שבחוץ מה שיש לדקדק בדבריהם יבואר ע"ב במתניתין אי"ה

(ע"ב) מתני' בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה ידו בין בטמאה ובין בטהורה טהור ור"ל מחלק בין טהורה לטמאה הנה כפי הנראה מרש"י ותוס' לעיל איירי מתני' בלא הושיט ידו לחוץ אלא כולו במעי בהמה ואפ"ה מטמא ר"י בטמאה מוכל הולך או בנבלת בהמה טמאה מגזירת הכתוב דגלי קרא אף דבעלמא טומאה בלועה אינה מטמא ובטהורה דטהור או משום דטומאה בלועה אינה מטמאה ולית ליה הקישא לטמאה או מק"ו דר"ח אם הועילה שחיטת אמו לטהרה ועיין בתי"ט כאן: גמ' אמר ר"ח אם הועילה שחיטת אמו להתיר באכילה לא יועיל לטהוריה מידי נבילה מפ' בעל המאור והביאו רשב"א בחדושיו דאף דטומאה בלועה היא הכא מיירי שהושיט ידו לחוץ יע"ש יאמר בזה דמתני' דלקמן האשה טהורה כו' מיירי בלא הוציא ידו ע"כ והכי סתמא קתני או כפירש"י לעיל דא"א