ראש יוסף על חולין חלק ב ג

שרי אפשר מתני' ר"מ היא והא דלא תנן אסור באכילה כיון דאיירי בן ט' מת או ח' חי י"ל דאי הוה תנא הכי ה"א דמה שבפנים מותר לכך תנן כילוד בשלמא למ"ד אבר עצמו אסור ומותר למה שבפנים ע"כ הוציא ראשו אסור אף מה שבפנים ושפיר מוכח מתני' דלא כר"מ משא"כ למ"ד אבר עצמו שרי ובזה יש ליישב דברי רש"י שפירש אא"ב החזירו כו' משמע דלא קשיא אלא החזירו למה אבל גופא, דמתני' אשמעינן דראש נפלים פוטר דאין לומר דזה לא שמעינן ממתני' אי איירי בראש נפלים י"ל דהיינו אי רבנן וע"כ בן ט' חי ולמ"ד אבר עצמו אסור משא"כ למ"ד אבר עצמו שרי אתיא מתני' כר"מ ובבן ט' מת דאי בחי פשיטא דלא מהני בלא"ה שחיטה ומ"מ לשון התוספות א"א לפרש כך ולרש"י בלא"ה לא קשיא דאיצטריך סיפא משום רישא ואין להאריך גם ממתני' דשליא מוכח אף בנפל ולכך א"א לפרש אלא כמ"ש משום רישא נקיט ליה גמרא וכ"ת אשמעינן באדם ואשמעינן בהמ' או מהכי קשיא או מבכורות מדאצטריך בתרתי

(ע"ב) גמרא וחכ"א מגע טריפה שחיטה הב"ח ז"ל ביורה דעה סי' י"ד כתב דהיכא שהאם טריפה והוציא עובר ידו בשעת שחיטה ונולד אח"כ כולו אבר שיצא אסור ולא מהני ביה שחיטת עצמו וכתב התב"ש בסי' י"ד הטעם דשחיטת אמו מהני לעובר לטהר מידי נבילה ולאבר לא ואף לחכמי' דפליגי אר"מ היינו בכשירה ולא בטריפה וא"כ שחיטת עצמו לא מהני לאבר דלענין נבילה הוה שחיטו' סימנים דידי' ובכל שחיטות מהני השחיטה לב' דברים לטהר מידי נבילה ולהתיר זה תוכן כונתו יע"ש. ומ"מ נראה לי שאם החזיר האבר קודם שחיטה דמטהר שחיטת אמו אף האבר כיון שהחזיר וה"ה וכ"ש לר"מ בכשירה אם החזיר קודם שחיטה מטהר מידי נבילה ועיין בחדושי רשב"א בהא דאמר מאי איכא בין לישנא דיש לידה והיינו כפי' רי"ף דאף ר"י מודה דאבר עצמו אסור הקשה מהא דלקמן ע"ג א' מ"ט הא אית ליה תקנתא בחזרה והא לר"י נמי אבר עצמו אסור ורבותינו בעלי התוספות מפרשים דמ"מ מטהר מידי נבילה ואינו דלרבנן קיימינן והם אף בלא חזרה מהני וי"מ לטהר מידי טריפה שחיטה ואינו מחוור דמדרבנן מטמא בקדשים יע"ש היטב ומדכתב דלרבנן קיימינן משמע דלר"מ דינא הכי וכן מ"ש בטריפה שחיטה הוה מדרבנן משמע אי מ"ה הוה א"ש והיינו כמ"ש דהיקשא כטריפה אינו אלא לענין אכילה דלא מהני חזרה אבל לטהר מידי נבילה אית לומר דמהני בהחזירו אח"כ וכמ"ש:

ע"ש גמרא חד למקום חתך וחד לאבר עצמו ר"ל אי לא הוה כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן במסתבר טפי למקום חתך ולא לאבר עצמו ולכך כתיב קרא אחרינא למשרי אבר עצמו ואין להקשות אימא דקרא ה"ק החזיר פרסות שנולד מטריפה והחזיר קודם שחיטה אכול בשחיטה עצמו אח"כ כמ"ש לעיל לסברת הב"ח י"ל דלזה לא צריך קרא פשיטא דלא מימעט מטריפה:

והא דאמרינן חד למקום חתך הוה קשיא למה לי קרא למקום חתך דמותר פשיטא דלא הוה בשר בשדה וראיתי לר"ן ז"ל בחמש שיטות שהקשה כיון דלאו בהמה הוא אמאי שרי מקום חתך כבהמה הא הוה כבשר בשדה וי"ל מריבויא דפרסה החזיר יע"ש וא"ש:

מאי בינייהו למיסר מיעוט אבר שבפנים ה"ה דהמ"ל לענין אבר היוצא מטריפה והחזיר למ"ד יש לידה ובלא היקשא דבשר בשדה טריפה אותו אבר אסור דהוה כילוד אותו אבר ובילוד פשיטא דלא מהני חזרה כמ"ש התו' ע"א ד"ה מאי קמ"ל והא ראי' דאף מה שבפנים אסרינן למיעוט האבר שבפנים אף דלא הוה בשר בשדה אלא משום דהוה לידה וא"כ לא מהני שחיטת אמו לאבר לטהר מידי נבילה באם טריפה ולמ"ד אין לידה מהני דלא ידעינן אלא מקרא דבשר בשדה טרי' כטרי' ועכ"פ לטהר מהני וכמ"ש לעיל והא דאמרינן מ"ב לפירש"י בין ל"ק לל"ב ולר"י אף לל"ב אבר עצמו שרי והלכ' כתב אף דרב ור"י הלכ' כר"י מ"מ הא איתותב ר"י ואיבעיא למ"ד אין לידה הוה דלא כהלכתא ולמ"ד יש לידה נפשטה איבעיא דלא מהני חזרה אבל הרי"ף והרא"ש פירשו מאי איכא בין רב לר"י לל"ב והשתא הלכה כל"ב וכר"י דמיעוט שבפנים שרי דרב ור"י הל' כר"י דבהא לא איתותב והא דמיבעיא למ"ד אין לידה לאברים אף דלדידי' האבר עצמו אסור היינו מגזירת הכתוב ובשר בשדה מ"מ כיון דהדר הדר למה שבפנים משא"כ למ"ד יש לידה הוה כאלו לא החזירו והוה רובא בב"א ולכך לא מיבעיא ליה למ"ד יש ליד':

יש לראות בשמעתין דמסיק בתיובתא למ"ד אבר עצמו שרי דלמא ברייתא כר"ש וצריך ב' קראי חד למקום חתך וחד לקלוט ור"י כרבנן ולדידי' ע"כ חד למקום חתך וחד לאבר עצמו להוציא מדרשא דטריפה ומאן נימא לן דלרבנן איכא דרשא אחרינא, ועיין בתוס' ד"ה ואליבא דר"ש וי"ל דדוחק לאוקמי' ברייתא דלא כהלכתא כר"ש ולא כרבנן ובתוס' ד"ה אמר ר"י יש ליישב ע"פ דברי הר"ן בחדושיו דלר"ש קאמר חד לקלוט במעי אמו ואד להוציא ידו והחזירה דלא שמעינן מחטאת דהתם בטהורה איירי

(דף סט ע"א) גמרא בעי רב חנניא הוציא עובר ידו בעזרה מהו הנה אבעיא זו מתפרש שפיר למ"ד אין לידה ולא החזירו מהו ומיבעיא ליה אי הוה מחיצה למיהוי בהמה בבהמה נמי כמי שלא הוציא' כלל ממחיצת אמו וזה שלא פרש"י כאן כלום אבל באבעיא שניה למ"ד יש לידה מבעיא ליה וכבר נתקשו בזה מהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל דאמאי לא בלא החזירו ולמ"ד נמי אין לידה לאברים וסברת מהרש"א ז"ל היא דודאי חזרה לעזרה הוה כמוחזרה לרחם וע"כ בעיא שני' למ"ד יש לידה דאי למ"ד אין לידה מה מקשה ליה אביי ותבעי לך קדשים קלים בירושלים הא מ"מ צריך למבעיא עוד את"ל חומת ירושלים לא הוה מחיצה חומת עזרה מהו דעדיף טפי כמ"ש התוס' ד"ה ותיבעי' כו' אבל השתא דמבעי חומת עזרה תו אין צריך למבעי אם תמצא לומר הוה מחיצה חומת ירושלים מהו דממה נפשך אי חומת עזרה מחיצה אף דחומת ירושלים לא הוה מחיצה הוה חזרה לעזרה כמו חזרה לרחם דשם שחיטת קדשים למ"ד אין לידה ואי חומת עזרה לא הוה מחיצה כ"ש חומת ירושלים דלא הוה מחיצה ואין נ"מ כלל בבעיא שניה אלא ודאי למ"ד יש לידה לאברים דהכין הלכתא לשי' רש"י ומיבעיא ליה שפיר בהוציא בירושלי' והחזירה לעזרה דאי חומת ירושלים לא הוה מחיצה לא מהני חזרה לעזרה אלא דקשיא ליה למה לי חזרה לרחם ותי' אורחא דמלתא נקיט דאין דרך להכניס כך לעזרה יע"ש במהרש"א וזה תוכן כונתו והא דבעי' חנני' הוציא ידו בעזרה ולא הוציא ידו בירושלים אפשר אף למאן דאמר אין לידה לאברים ואין דרך להכניס כך לעזרה בשעת קישוי או דנקיט למ"ד יש לידה ומ"מ נ"מ ג"כ למ"ד אין לידה ומש"ה לא פירש"י באיבעיא ראשונה למאן קמיבעיא ליה אבל מהר"מ מלובלין ז"ל פי' בזה ליישב גם קושיא שניה דע"כ מיבעיא למ"ד יש לידה מדאמר ותיבעי לך קדשים קלים בירושלים ולא אמר ותיבעי לך נמי ש"מ דבאיבעיא זו לחוד סגי ויש לה קיום אף בלא איבעיא ראשונה והא ע"כ ישחטו אח"כ בעזרה וא"כ ע"כ אתה זקוק לבעיא ראשונה אי חומת עזרה הוה מחיצה דאי לא הוה מחיצה א"כ ע"כ הוה חוץ למחיצה ולכך פי' בהחזירה לרחם וא"צ לבעי' ראשונה כלל ויש לשני' קיום בלא איבעיא דחומת עזרה אלא דלא ידענא מי גרע חומת עזרה מחומת ירו' אטו עזרה לאו בתוך ירושלים קאי וא"כ אף בלא חזרה מיתוקמא וחומת ירושלים הוה מחיצה תו א"צ לבעיא ראשונה כלל ומותר בשחיטת אמו. ויש מפרשים דסברתו הוא כך דודאי חומת ירושלים אי הוה מחיצה לא מהני אלא דלא ליהוי בשר בשדה ולא שיהא בבהמה תאכלו וחומת עזרה מיבעי' אי הוה בהמה בבהמה וא"כ ע"כ אתה זקוק ג"כ לבעיא ראשונה ואין לשניה קיום בלא איבעיא ראשונה וע"כ בהחזיר לרחם וע"כ למ"ד יש לידה דאין לידה בלא"ה חזרה מהני עכ"ד ואמת שיש מקום לומר כן בחומת ירושלים דמהני לענין אכילת קדשים לא הוה מחיצה כ"א דלא ליהוי בשר בשדה ואכתי ליהוי כמקום חתך כי לא החזירו אסור אבל חומת עזרה דהוה מקום שחיטה לגבי אמו הוה מחיצה נמי לוולד כאלו הוא בהמה בבהמה אלא דלפ"ז אין צורך שהחזיר ידו קודם הכנסת לעזרה דא"נ החזיר אח"כ אכתי אמר שפיר ותבעי חומת ירושלים ולא תיצטריך לבעיא ראשונה דא"נ לא הוה בהמה בבהמה בשר בשדה לא הוה מכח חומת ירושלים ואח"כ בעזרה הכניסוה לרחם ומהני למ"ד יש לידה לאברים ומדהוכרח רש"י לפרש שהחזירה קודם עזרה משמע כמ"ש מתחלה דא"כ צריך לבעיא ראשונה אי חומת עזרה הוה מחיצה דאי לא הוה בשעה ורגע א' הוה תו בשר בשדה וא"כ קשיא ולזה י"ל כיון דע"כ בהחזירה לרחם מיירי מפרש רש"י ביותר מרווח קודם עזרה דאין דרך ג"כ להכניס כן לעזרה וכעין מ"ש מהרש"א ועיין בר"מ ז"ל הל' מעה"ק פט"ו בהמה מעוברת והקדיש לדידה ולדה חולין א"כ לפי' מהרש"א ז"ל אכתי נ"מ בחומת ירושלים ואף שהחזיר' לעזרה אותו אבר היה חוץ לעזרה בשעת שחיטה ואפשר כה"ג דולדה חולין אף שאמו קדשים לא הוה חומת עזרה מחיצה לוולד ואם נאמר דרגלה חוץ לחומ' עזרה לא מעכב דיעבד כ"א לכתחל' והביאום לפני ה' בעינן כונה עיין בזבחי' דף כ"ו ד"ה חתך ואח"כ שחט כו' ובלח"מ פ"א מהל' פ"מ יע"ש אם כן משכחת ליה שפיר דנ"מ בכך איבעיא דחומת עזרה וידו היתה נטוי' חוץ לעזרה בשעת שחיטה דק"ק כשר בכ"מ בעזרה סמוך לפתח ואף בקדשי קדשים משכחת כו' וא"כ נ"מ שפיר באיבעיא דחומת ירושלים אלא דרש"י סובר כר"מ ז"ל דאף דיעבד פסול ברגלה חוץ לעזרה ואין נ"מ