ראש יוסף על חולין חלק ב לו

בגידו אטו שאר בהמה אף דלא גזרינן בבשרו אפ"ה בגיד אסור דגזרינן וא"כ ע"כ הא דתנן וחלבו מותר סיומא דפלוגתא הוא ור"י הוא דאי ר"מ הוא ומודה ביה וחלבו של גיד קאמר הא מ"מ איכא איסורא מדרבנן דישראל קדושים נהגו בו איסור ואין לומר דמן התורה מותר הא גיד של שליל נמי מותר מ"ה לרבי דפסק בהמקשה כר' יהודא דניתר בשחיטת אמו ואפ"ה סתם דנוהג בשליל מדרבנן אלא סיומא דר' יהוד' היא וא"כ ניחא לי' להרע"ב לפרש חלבו של שליל גופא ופליגי ר"י ור"מ דהיינו ת"ק דמתניתין והא דאמר שמואל וחלבו מותר לד"ה לא קאי אמתני' כלל כ"א אלא אדברי ר"מ ור"י קאי דפליגי בחלב וגיד לשיטתייהו ולר"מ גיד אסור מן התורה וקאמר דחלבו של גיד לד"ה מותר מן התורה. הן אמת שהר"מ בפי' המשניות פי' דחלבו דמתני' שומן הגיד וכבר מצינו כמה פעמים שחזר בחיבורו ממה שכתב בפי' המשניות ומיהו לפי תירוץ השני שכתבתי לא חזר בו כמ"ש:

ע"ש והא מפלג פליגי ביה דתניא כו' ואמר ר"א אר"א מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתי' ור"י לשיטתיה. כולם הקשו דלמה ליה להביא הא דאמר רבי אליעזר אר"א וגם התוספות בד"ה ואמר ר"א הוקשה להם זה והיה נראה לומר דבלא ר"א אר"א הייתי אומר דרבינו הקדוש שסתם במתני' לענין גיד ולא לענין חלב לומר וחלבו וגידו נוהג בשליל כמו בברייתא אלא דמתני' מיירי בן ח' חי או בן ט' מת דבהא סתם בגיד דאסור דחל משע' שנתקשרו אבריו בגידין כמשמעות הגמרא דר"פ דמתחלה היה סבור משמע שנוצרה הבהמה ופריך ליה מר' יוחנן דאמר לנפל שלא נקשרו הא משנקשרו אסור דלא כתיב ביה שור כמו בחלב דמש"ה בחלב בעינן חדשים דווקא אף לר' יוחנן בפ' המקשה לא"ד והכי הלכתא כמו שפסק הר"מ ז"ל בהל' מ"א פ"ז ועיין במ"מ שם דכתיב שור כו' משא"כ בגידו ולית לי' לרבי דמשתרי מגזירת הכתוב כל בבהמה דיו לוולד שיהא כאמו משא"כ חלב בן ח' וודאי ניתר בשחיטת אמו דבשר בעלמא הוא כ"ז שלא כלו לו חדשיו אף לר' יוחנן בעינן חדשים מש"ה לא סתם רבי בחלבו של בן ח' דאסור ומש"ה מייתי הא דאר"א אר"א מחלוקת בבן ט' חי אבל בן ח' ניתר בשחיטת אמו משמע נמי אגיד קאי נמי דניתר בשחיטת אמו דבעינן נמי חדשים בגיד או דאית למימר דאיתרבי מכל בבהמה תאכלו ומדאמר נמי דהלכו לשיטתן משמ' דר"מ נמי לשיטתיה אזיל דוודאי ר"א אר"א אית ליה דאי ניתר הוולד בשחיטת אמו ה"ה חלבו וגידו ורבי דסתם במתני' דנוהג בשליל הדר ביה מסתמא דפ' המקשה כשיטת רבינו אפרים ז"ל וא"כ פריך שפיר לשמואל דאי בבן ח' או ט' מת כ"ע מודים דאף גיד אינו נוהג בו ואי בבן ט' חי כ"ע מודים דאסור אפילו חלבו וכמ"ש לעיל בסמוך בזה:

הן אמת שמצינו לומר דוודאי רבינו הקדוש שסתם בפ' המקשה כר"י דבן ח' ניתר בשחיטת אמו וכאן בפירקין סתם דנוהג בשליל ל"ק סתמי אהדדי דרבי אית ליה דיו לוולד שיהא כאמו כקושי' הרא"ש בפ' בהמה המקשה והא דאמר ר"א אמר ר"א מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתי' דוקא לשיטתי' דמדקא כייל גיד וחלב בהדדי ואמר נוהג בשליל וחלבו אסור וחלב וודאי דווקא בן ט' אסור ולא בן ח' דאין שם חלב עליו כלל וכל"ב סובר ר"א והכין הלכתא כמו שפסק הר"מ ז"ל בהל' מ"א פ"ז יע"ש וודאי דניתר בלא גזירת הכתוב מן כל בבהמה תאכלו דבשר הוא ודווקא בן ט' הוא דחלבו וגידו אסור וחד דינא אית להו אבל בן ח' וודאי חלב שרי וגיד אסור דלא כתב ביה שור אלא וודאי בין ר"מ ור"י כ"ע סבירא להו אי הוולד ניתר בשחיטת אמו ה"ה חלב וגידו דמן כל בבהמה תאכלו משמע כל מה שבבהמה אף החלב והגיד אלא דבבן ט' הלכו לשיטתם דלר"מ אין ניתר בשחיטת אמו ולר"י דניתר ה"ה חלב וגיד דשרי ומש"ה אמר דהלך ר"מ לשיטתי' דווקא משא"כ רבי במת' מש"ה לא נקיט ונוהג בשליל חלבו אסור דלאו כי הדדי נינהו דבגיד אף בן ח' חי נמי גיד אסור דלית ליה גזירת הכתוב כל כו' כן סובר רבי אבל חלב בן ח' חי וודאי דניתר בשחיטת אמו דבשר הוא וניתר כשאר הוולד בשחיטת אמו ולא היה גזירת הכתוב ובן ט' הוא דאסור ומש"ה לא נקיט רבי במתני' חלב כמו בבריית' וכל זה נוכל לומר הא לשיטת הרי"ף ז"ל דמש"ה פסק דגיד אסור חלב מותר אלא דקשה א"כ אמאי פסק בש"ע סי' ס"ה ס"ז דנהגו להחמיר כסברא אחרונה והיינו דווקא בשלמו לו חדשיו דעלה קאי ואמאי אפילו בן ח' לאחר שנתקשרו אבריו בגידין אסור כמ"ש ואי דאמר ר"א אר"א מחלוקת ק ט' משמע אבל בן ח' לכ"ע שרי היינו לר"י ולר"מ מדכייל בהדדי אבל לרבי דסתם במתני' דנוהג בשליל אג"ה ולא אחלב משמע דאף בן ח' אסור ובי"ד אבאר באורך:

עוד ראיתי להזכיר בכאן מ"ש רמ"א בסי' ס"ד ס"ב בהג"ה הושיט ידו כו' וחלב נפל אסור אם הפילה הבהמה וכתב הט"ז דאיסור חלב אין בו יע"ש והש"ך בס"ק ה' כתב וז"ל כך משמע מדברי המ"מ דאף דאין בו כרת מ"מ איסור חלב יש בו ע"ז הנה תירץ בזה קושית הט"ז ור"ל דהמ"מ כתב דהוה תרי לישני בגמרא בפרק בהמה המקשה וא"א להעניש כרת אלא בראיה ברורה עכ"ל ור"ל כיון דהוה ספק לא כתב הר"מ דחייב כרת וגם מלקות ליכא לחייבי' מספיק' אבל איסור וודאי יש מספק דשמא הלכה כל"ק דאויר לחוד מהני ומפני זה כתב בהגהת רמ"א דאם הטילה נפל אסור משום חלב ועי' פר"ח סי' ס"ד יע"ש והנה מהא דאר"א אר"מ מחלוקת בן ט' אבל בן ח' גם ר"מ מודה מדכייל בהדדי גיד וחלב משמע דחד דינא אית להו וכדכתיבנא ובחלב וודאי בן ח' מותר דלא מיקרי חלב שור דחדשים בעינן ואם איתא דהלכה כלישנא קמא דחדשי' לאו דווקא אלא אוירא לחוד מהני אימא דפליגו אף בחלב בן ח' ואף דבמעי אמו וודאי בשר הוא ואין שם חלב עליו כלל ואוירא מיהת בעינן מ"מ הא מצינו ג"כ לר"מ דבן ט' חי אינו ניתר בשחיטת האם ולשי' רבותינו הצרפתי' שהביא הרשב"א ז"ל בפ' בהמה המקשה דבמעי אמו אף שחי לאחר שחיטה מותר לר"מ ולא אסור אלא כשיצא אח"כ חי לאויר העולם ואף שלא הפריס ע"ג קרקע כמבואר שם דאם מת לאחר שחיטה מותר ובלבד שלא יצא לאויר העולם וה"נ דכותיה אלא ש"מ דלית הלכתא כלישנא קמא אלא כל"ב דחדשים בעינן וא"כ בן ח' בודאי לכ"ע ניתר בשחיטת אמו וליכא ספק כלל ומותר משום חלב כן הוא סברת ט"ז ז"ל ולכך תמה על הגה"ת רמ"א שכתב שאסור משום חלב דלא כמ"מ שכתב דספק הוא והמעיין בלשון הר"מ ז"ל יראה דאין בו אלא איסור נבילה ולא איסור (חלב) שכ"כ בפ"ז מהל' מ"א ה"א שכ' אבל שאר בהמה וחיה חלבן כבשרן וכן נפל של שלשה מיני בהמה חלבן כבשרן ולוקה משום נבילה מדכתב וכן משמע דשוה לחיה וכן מדכתב חלבו כבשרו דאין בו שום איסור חלב דאלו היה בו ספק איסור חלב לא היה כותב חלבו כבשרו אלא ודאי משמע מדבריו דאף ספק ליכא דהלכה כל"ב דכל היכא דלא כלו חדשיו לאו כלום הוא ובחדושינו לי"ד אבאר ועי' ב"י בסי' ס"ד שכתב איכא תרי לישני והכי קיי"ל ר"ל כל"ב יע"ש:

ובתוס' ד"ה ואמר ר"א אר"א כו' דהלכו לשיטתם משמע דאכולהו קאי ועוד אי אגיד לחודיה קאי הול"ל מילתיה אמתני' עכ"ל כתבו זאת לפי שיטתם לקמן דבחלב דגיד מותר לר' יהודא לגמרי וגוממו אגיד עצמו קאי יע"ש ד"ה גוממו כו' וא"כ אי חלבו דקתני בברייתא קאי אחלבו דגיד לא הוה ר"י לשיטתיה דנהי דר"מ לשיטתיה אבל לר"י אף שמנו דגיד דעלמא מותר אבל לשיטת רש"י לקמן ד"ה גוממו שפי' דלר"י חלב דגיד עצמו אסור מדרבנן א"כ אכתי תקשה אימא דחלבו דקתני בברייתא אחלב דגיד קאי ור"מ לשיטתי' ור"י לשיטתיה דגיד מותר ה"ה וכ"ש שומן ותי' התוספות דאי אגיד לחודי' קאי הול"ל מלתא אמתני' לא יתכן לפירש"י דהא קאי אכולהו מילתא בין אגיד ובין אחלב ולכך אמר מלתא אברייתא:

הן אמת דמצינו לומר שמ"ש התוספות דאי אגיד הול"ל מילתא אמתני' תקשה דא"נ אמר אכולהו אכתי הוה למימר מילתא אמתני' אגיד והוה ידעינן נמי דה"ה אחלב דהלכו לשיטתן ולשיטת התוס' ניחא דאשמעינן טובא במ"ש דבריו על ברייתא דאי הוה אמר אמתני' ה"א דברייתא דקתני חלבו היינו דגיד אבל של שליל ר"מ מודה דאינו בעמוד והקרב דמה חלב ושתי הכליות באשם מוצא מכלל דשליל ה"ה דשרי באכילה כמ"ש התוס' ד"ה אילימא לכך אמר אברייתא דבחלב נמי דהלכו לשיטתן והיינו ע"כ חלב שליל ולפרש"י נמי אפשר לומר דאמר דבריו אברייתא דה"א דבחלב שליל פליגי אבל ר"י לאו לשיטתיה דא"נ הוה ס"ל דאין ניתר בשחיטת אמו אפ"ה חלבו מותר דאינו בעמוד והקרב ור"מ לית ליה הך סברא ולכך אמר דר"י נמי לשיטתי' אבל מהאי טעמא דאינו בעמוד והקרב, היה ראוי לחייב דכמותו קרב כו' כמו חלב בעלי מומין מה שאין כן אי איירי בחלב של גיד אכתי אמאי לא אמר אמתני' ר"א דבריו דה"ה לחלב של גיד דודאי הכי הוא למאן דאוסר בגיד ה"ה חלב שלו ולמאן דמתיר גידו כ"ש שמנו אלא ודאי בחלב של שליל פליגי ומיהו אפשר לומר מש"ה אמר אברייתא דל"ת שומן של גיד משום לתא דחלב גזרו בי' קמ"ל דלא אלא משום לתא דגיד גזרו ביה שלא יהא נראה כאוכל גיד עצמו כמ"ש רש"י ד"ה גוממו וכמ"ש בס' בית ישראל סי' ס"ה בשם ס' יראים דלא משום לתא דחלב ועי' באחרונים ומרדכי פ' ג"ה ובי"ד אכתוב מזה:

גמרא אלא חלבו דגיד והא מפלג פליגי ביה מודה שמואל דמדרבנן אסור כו' וישראל קדושים נהגו בו איסור עכ"ל לפירש"י ד"ה גוממו עם השופי דשומן של גיד עצמו כ"ע מודים דאסור מדרבנן הא דאמר והא מפלג פליגי ר"ל דפליגי ע"כ לא פליגי אלא חלב של קנוקנות וקנוקנות גופייהו דלר"מ אסור מדרבנן ולר"י שרי אבל חלב הגיד הגבוה עצמו כ"ע מודים דאסור מדרבנן והלשון דחוק כמ"ש התוס'