ראש יוסף על חולין חלק ב לה

לאויר העולם היינו דאית ליה היתר בשחיטה לא איקבע איסורא ושפיר הוה איסור ב"א כמ"ש הרשב"א בריש פירקין ופסק ר' יוחנן כר' יהודה בהמקשה דאמר אמר ר' יוחנן יישר דד' סימנין אכשר בי' רחמנא יע"ש משא"כ הר"מ ז"ל דפסק כסתם משנה דגידו נוהג בשליל בבן ט' חי ה"ה חלב ועיין ס"פ ונאריך שם:

שיטה הד' הוא שיטת הרי"ף ז"ל וכפי מה שמפרש הרשב"א בחדושיו אליבי' דגידו של שליל אסור וחלבו בן ט' ניתר בשחיטת אמו והביאו ראי' מדכתב הרי"ף בפ' בהמה המקשה דדמו וחלבו מותר ולא הביא, הא דגידו מותר ש"מ דגיד אסור ועוד דהביא מתני' דג"ה בסתם ולא פי' הלכתא כמי ש"מ דהלכה כת"ק עכ"ל והנה לפי שיטה זו סובר הרי"ף ז"ל דאף דהלכה כר' יוחנן דחדשים גרמי מ"מ אויר דאויר דלידה לא בעינן מ"מ לא מיקרי חלב שור עד שיוציאו לאויר העולם וניתר בשחיטת אמו אבל גידו נוהג אף במעי אמו וגזירת הכתוב לית ליה דנימא דניתר מכל בבהמה תאכלו והיינו דסתם רבי במתני' דגידו אסור ולא חלב דהא דתנן וחלבו מותר ד"ה הוא ולא סיומא דפלוגתא דר"מ ור"י הוא אלא כשמואל כו' ומש"ה חלב שרי דבמעי אמו בשר הוא ומישתרי בשחיטת אמו לא מגזירת הכתוב או יאמר דרי"ף סובר דר' יוחנן סובר הא דסתם רבי במתני' ונוהג בשליל ה"ה חלבו דמאי שנא דחדשים לחוד גרמי ולית ליה דמתרבי מן כל בבהמה כו' וריש לקיש דאפי' אויר דלידה בעינן ורבי לא סתם אלא בג"ה לא בחלב ולר' יוחנן הא דתנן וחלבו מותר בחלב שליל וע"כ דת"ק נמי פליג אחלב דאל"כ מאן דכר שמיה חלב כמו דמקשה לקמן אהא דחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב יע"ש ועיין בתי"ט במשנה דריש פירקין יע"ש ופסק הרי"ף ז"ל כריש לקיש דבחלב חדשים ואויר' בעינן דכתיב חלב שור ולא מיקרי שור עד שיולד כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד ודרשו שור בן יומו קרוי שור ולא קודם לכן משא"כ ג"ה וודאי חדשים גרמי ומש"ה סתם רבי בגיד כת"ק ולא בחלב דהא דתניא וחלבו מותר חלבו של גיד לא של חלב לא סתם רבי בחלב כר"מ אלא כר' יהודא דמותר דבהא לא הוה גזירת הכתוב ואף דר' יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן בר מתלת מ"מ כיון דשמואל אמר וחלבו מותר לד"ה ואמתני' קאי כפירש"י מש"ה פסק כן ודווקא היכא דלא פליגי שאר אמוראים כ"א הם לחודי' הוא דהלכה כר' יוחנן משא"כ כאן דשמואל פסק כריש לקיש מש"ה פסק הרי"ף כן וכדכתיבנא גם מדאמר, ר"א אר"א מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתיה ור"י לשיטתי' ואמאי דלמא ר"מ כרבי סובר ואף אי הוה ניתר בשחיטת אמו לא ניתר החלב דלית ליה גזירת הכתוב דיו לוולד שיהא כאמו כקושית הרא"ש בהמקשה אלא ע"כ דבחלב סובר כריש לקיש דאויר דליד' בעינן וא"כ ע"כ ר"מ לשיטתי' דלא בעי שחיטה בן ח' אבל בן ט' בעי שחיטה דאי הוה ניתר בשחיטת אמו וודאי אף החלב מותר מקרא דכל כו' בלא גזירת הכתוב דבמעי אמו בשר הוא ור"א אר"א דהלך ר"מ לשיטתי' אחלב ולא אגיד ומש"ה פסק הרי"ף ז"ל כן דגידו אינו ניתר בשחיטת אמו וחלב ניתר בבן ט' חי בשחיטת אמו ועיין בחדושי הרשב"א ז"ל שכתב ג"כ דר"א אר"א לא קאי במה שאמר דהלך לשיטתי' אחלב ולא אגיד ולקמן אבאר בעזה"י ולפי שיטה זו א"ש הא דאמר ר' יוחנן ס"פ דאיסור חלב לא חייל עד שיצא לאויר העולם וא"ש נמי הא דאמר בפ' בהמה המקשה וכן אמר ר' יוחנן יישר דד' סימנין אכשר ביה רחמנא. ולשיטת רבינו אפרים צריך לומר הא דאמר ר"י יישר היינו אליבא דר' יהודא דאית ליה דניתר בשחיטת אמו ה"ה בשחיטת עצמו דד סימנין אכשר בי' רחמנא אבל הוא סובר דבן ט' אינו ניתר בשחיטת אמו וכר' מאיר לשיטת רבינו אפרים:

וההיא דתורת כהנים דמקשה ר"י לר"ל לל"ק ולל"ב איפכא א"ש נמי בשלמא לדידי חלב מיקרי וניתר מגזירת הכתוב אלא לדידך דסברת אוירא דלידה בעינן מא"ל כו' וכן להיפך ומיהו אם נאמר דלר' יוחנן אויר העולם מיהת בעינן וכמ"ש לעיל לא יתכן זאת וצריך לומר לדידי כשיצא לאויר העולם חלב מיקרי אלא לדידך דאמרת אויר דלידה בעינן הוה כבישרא בדיקולא ולית ליה כיון דרהיט ואזיל כו' וכבר הארכנו בזה יע"ש:

ומעתה אכתוב מה שנוגע קצת לדינא הנה בי"ד סי' כ"ד ס"ב פסק דחלבו וגידו של בן ט' חי ניתר בשחיטת אמו וכדעת הרא"ש ורשב"א ורבותינו הצרפתים ואעפ"י שהביא דעת הי"א הר"מ ז"ל דחלבו וגידו אסור הלא ידוע דרכו לפסוק כדעה ראשונה אם לא שכתב י"א וי"א או בדאורייתא לחומרא ובדרבנן ספק להקל אבל כאן שכתב דעה ראשונה בסתם הלכה כן ורמ"א לא הגיה כאן כלום ולקמן סי' ס"ה כתב דנהגו להחמיר כסבר' אחרונה דגידו אסור ועיין פר"ח דבחלב כתיב שור ובגיד לא כתיב יע"ש. ואף דפסקינן כר' יוחנן דחדשים גרמי מ"מ אויר העולם בעינן ובמעי אמו לא מיקרי חלב כלל ומש"ה ניתר בשחיטת אמו משא"כ בגיד דחדשים לחוד גרמי ולית לן גזירת הכתוב וזה כשיטת הרי"ף ז"ל וכמ"ש הרשב"א משמו והיינו דרבי סתם במתני' בגיד ולא בחלב וכדכתיבנא. והנה בש"ע בסי' ס"ה כתב דגיד נוהג בשליל אם שלמו לו חדשיו אבל בן ח' חי או בן ט' מת מותר אף דלא כתיב ביה שור מ"מ חדשים בעינן דאל"ה אין שם גיד עליו אלא בשר וניתר בשחיטת אמו ואף דלפי מה דס"ד בריש פרקין דאיסור גיד משעה שנוצרה הא דחי לה וכיון שכן אין חייל עד שיהא בן ט' חדשים. ומנא אמינא לה מדאמר ר"א אר"א מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתיה ור"י לשיטתי' משמע בבן ח' חי כ"ע מודי' דניתר בשחיטת אמו ואמאי נימא דאיסור גיד משעה שיתקשרו אבריו בגידין א"כ אימא דר"מ כרבי סבירא ליה דאף דניתר בשחיטת אמו אפ"ה סתם לן דנוהג בשליל דלית ליה גזירת הכתוב אלא ש"מ דגיד נמי חדשים בעינן דאי אינו בן ט' לא מיקרי אלא בשר ולא גיד וניתר בן ח' חי בשחיטת אמו לר"מ והא דאמר והלך ר"מ לשיטתיה אחלב קאי אבל בגיד א"נ סובר דבן ט' ניתר בשחיטת אמו אפ"ה גיד אסור כרבי במתני' ומיהו וודאי גיד ושליל חד דינא אית להו ומש"ה כתב בש"ע אם שלמו חדשיו אסור אבל בן ח' ניתר הגיד כמו השליל עצמה וכמה שכתבנו בסמוך וכיון שנתבאר ונתברר באורך וברוחב שיטת כ"א וא' מד' שיטות בעזה"י מעתה אתחיל מיד בפי' מימרא דשמואל דאמר וחלבו מותר ד"ה:

אמר שמואל וחלבו מותר לד"ה ופירש"י דחלבו דתנן במתני' ד"ה הוא ובמתני' לא פי' כ שפירש וחלבו של שליל כו' א"כ ודאי דסיומא דפלוגת' הוא ר"מ ר"י והרע"ב בפי' המשניות כתב וחלבו של שליל ויש מי שפירש חלבו שומן של ק והתי"ט הקשה עליו למה ליה לדחוקי לומר חלבו של שליל ולאו כ"ע הוא ועוד חלב מאן דכר שמי' עכ"ל והנה אפשר לומר דרע"ב ראה דר"מ ז"ל פוסק דחלב נמי אסור והוה קשי' ליה נהי דסתם רבי במתני' בג"ה דנוהג דלא כתיב שור משא"כ חלב נהי דאויר דלידה לא בעינן מ"מ אויר העולם בעינן דכתיב ביה שור וכדפסקינן באמת להלכה כמו שסתם רמ"א בסי' ס"ד דלא הגי' על הב"י כלום ובסי' ס"ה כתב דנהגו להחמיר והיינו כמ"ש אלא ש"מ דר"מ סובר דהא דתניא וחלבו מותר סיומא דפלוגתא דר"מ ור"י הוא וא"כ א חלב מאן דכר שמי' כמו שמקשה בהא דחכמים אומרים אין נאמנין עליו ועל החלב וצריך לשנויי ג"כ וחלבו אסור ונוהג בשליל ור' יהודא אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר וסתם התנא בגיד וחלב דנוהגים או משום דלא בעינן אויר העולם כלל אף דבעינן אויר העולם מ"מ כשיוצא אחר כך לאויר העולם אח"כ מיקרי חלב ואסור ואל תתמה ע"ז דאיך יאסור אח"כ דהא מצינו כה"ג לר' מאיר לשיטת רבותינו הצרפתים שהביא הרשב"א בהמקשה ע"ד ע"א דלר"מ נמי אוירא גורם ולא חדשים ומש"ה בן ט' מת מותר אף שמת לאחר שחיטה כיון שלא יצא לאויר העולם חי ושמע מינה לר"מ דאסור היינו לאחר שיצא לאויר העולם וה"ה חלב דנימא הכי:

או יאמר על דרך שכתב הב"ח בסי' ס"ד הביאו הש"ך שם ס"ק למ"ד שכתב שם בשם ראיה דלהר"מ חלבו אסור מדרבנן ותמה עליו הש"ך דבפג"ה איתא להדיא דמן התורה אסור אלא דהר"מ קאי אחלבו דגיד עד כאן לשונו:

הנה מה שכתב הש"ך דבגמרא מוכח דלר"מ מן התורה אסור הוא מר"א אר"א דאמר הלכו לשיטתן ודאי לר"מ מן התורה לא מהני שחיטת אמו ובהמה מעליא הוא. ואני תמה עד מאוד מאין הרגלים לומר דלר"מ לא אסור אלא מדרבנן כיון דאין שא בשחיטת אמו פשיטא דבהמה מעליא הוה ואי משום דאינו קרב לא קרינן בי' כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו לה' כבר כתבתי דליתא דהא חלב בעלי מומין חייב כרת דכמותו ראוי להקריב וה"נ כן ואף דהוה ס"ד הכי כבר דחי לה ומכל מקום נראה לומר דסתם רבי במתני' דגיד נוהג בשליל היינו כמ"ש הב"ח ז"ל מדרבנן דרבי דסתם בהמקשה דניתר כר' יהודא דניתר בשחיטת אמו א"כ ודאי מן התורה מותר לפי סברת הפוסקים דסברי הכי וכדי שלא תקשה סתמא אסתמא מצינו לומר דמדרבנן אסור ואף דבשרו מותר ולא גזרינן מ"מ חלב דאיסור כרת גזרינן אטו חלב דעלמא ואף בלא הפריס עג"ק אסור ומש"ה סתם ר' דחלב אסור כאן ומיהו הא אין לומר דמתני' מיירי בהפריס עג"ק דא"כ מ"ט דר' יהודא דאמר אינו נוהג בשליל כו' דהא איהו סבר דהפריס ע"ג קרקע טעון שחיטה מדרבנן כדמסיק בפ' בהמה המקשה ע"ד א' יע"ש וא"כ רבי בלא הפריס ע"ג קרקע איירי ואסור מדרבנן במתני' גיד וה"ה חלבו דאסור מדרבנן דחמיר איסורו שכן כרת ובגיד דליכא כרת חמיר איסורי' שכן נוהג קודם מ"ת לבני יעקב כשיטת הר"מ ז"ל בהל' מלכים פ"ט דאף לחכמים נצטוה יעקב על ג"ה יע"ש או דאפ"ה גזרינן