ראש יוסף על חולין חלק ב לד

בשליל מדלא תני ר"מ אומר כו' דהלכה כת"ק וה"ה חלב דחדא פלוגתא הוא בברייתא ר"מ ור"י והא דאמר והלך לשיטתו ר"ל ר' יהודא ועוד דר' יוחנן אמר חדשים גרמי ואילו הוה ניתר בשחיטת אמו לא היה אומר ר"י חדשים גרמי ע"ש היטב במ"מ ובלח"מ. ואבאר דע כי סברת הר"מ ז"ל הוא כך דכ"ע ר"י ור"ל סבירא להו כר"י דמתניתין דבן פקועה ניתר בשחיטת אמו בן ט' חי ואף דחדשים גרמי לר' יוחנן מ"מ כיון דכתיב בהדיא בקרא כל בבהמה תאכלו ועוד לפי מה דאמרי' בהמקש' בהמה בבהמה לא מכל כו' א"ש טפי דאף דנקרא בהמה התירו הכתוב ואף אי מכל אין לחלק דקרא סתמא כתיב לא כפירש"י שתלה פלוגתתן או חדשים גרמי במתני' יע"ש ור"י ור"ל פליגי בחלב בן ט' חי בין שנשחטה אמו ולא תלש החלב כלל מן העובר והניחו שם ומכ"ש בהוציאו לאויר העולם לר' יוחנן אין ניתר בשחיטת האם כיון דחדשים גרמי ומיקרי חלב במעי אמו דיו לוולד שיהא כאמו כקושית הרא"ש בהמקשה ומה"ת שיהני שחיטה לחלב של שליל כיון דבמעי אמו חלב מיקרי ור"ל סובר אף בהוציאו החלב לאויר העולם פטור דאוירה דלידה בעינן וכ"ש בהניח במעי אמו ונשחטה הבהמה דניתר החלב דבשר בעלמא הוא ושפיר ניתר דבמעי אמו לא מיקרי חלב כלל ואף שיצא אח"כ חי לאויר העולם כשחוט דמי וליכא אויר דלידה אלא אויר העולם ולאו חלב מיקרי וזה אינו דהא הר"מ ז"ל פסק בהלכות בכורים פי"ב פודין בבן פקועה וכרב אשי דאמר הכי דרהיט ואזיל שה מעליא הוא ומסתמא הנך אמוראי ג"כ סבירא להו הכי אלא דלא מסתבר למיסר אח"כ כיון שבמעי אמו שפיר הותר. והשתא א"ש לל"ק הא דמקשה ר' יוחנן לריש לקיש מברייתא דת"כ דוודאי ברייתא ר' יהודה היא דברישא דקתני יכול לא יהא בעונש ואזהרה דניתר בשחיטת אמו כו' אבל מה דאמר דאינו ראוי להקרבה דמה חלב וב' כליות כו' מוצא מכלל שליל יקשה דמאי קשיא ליה לר' יוחנן דאיהו נמי מודה דלר' יהודא ניתר בשחיטת אמו אף דחדשים גרמי ליה לר' יוחנן זה לא הוה אלא לר"מ ולא לר' יהודה וא"כ איך יתיישב הא ברייתא דלמה לי מיעוטא דחלב וב' כליות לר' יהודא בשלמא בלא רישא דברייתא הייתי אומר דמקשה מסתמא אתיא ברייתא אליבא דהלכתא ופריך לר"ל לדידך דאמרת החלב ניתר בשחיטת אמו למה לי קרא למעוטי ומשני טעמא דידי מהכא אבל כיון דברישא דברייתא תני יכול לא יהא בעונש ואזהרה כו' קשה ועיין לקמן:

והנה הרא"ש ז"ל כתב דר"מ פוסק דחלבו וגיד אסור כו' וסובר דר"י ור"ל פליגי בפלוגתת דר"מ ור"י ולא נהירא דא"כ לימא מר הלכה כמר כו' עכ"ל לאו למימרא דפליגי בפלוגתא דר"מ ור"י בבהמה המקשה אי ניתר בשחיטת אמו שהרי הר"מ פסק להדיא דניתר בשחיטת אמו אלא רצה לומר דפליגי בפלוגתא דר"מ ור"י לענין חלבו וגידו דר' יוחנן כר"מ ור"ל כר' יהודא וא"כ קשה טובא מה שהקשיתי בסמוך מה פריך מברייתא דת"כ הא רישא דברייתא וודאי כר' יהודא:

אמנם נראה לי דיש לחקור כיון דאמר ר"א אמר ר"א דהלך ר"מ לשיטתיה משמע דהא בהא תליא ומאן דמתיר בן ט' חי בשחיטת אמו ה"ה חלבו ואין לומר דר"י הוא דהלך לשיטתיה דוודאי אי הוה סבירא ליה דאין ניתר בשחיטת אמו לא היה מקום לומר דהחלב מותר אלא דסבירא ליה דניתר בשחיטת אמו כו' אבל ר"מ לאו לשיטתיה דא"נ הוה סובר דניתר בשחיטת אמו אפ"ה החלב אסור דיו לוולד שיהא כאמו כקושית הרא"ש ז"ל ואין להקשות מנא ליה להר"מ לומר דר"מ לאו לשיט' ולאפושי פלוגתא מה שלא נזכר בדבריהם וכיון דמצינו לר' יהודא דאמר חלבו מותר אנן נפסוק כוותי' ונאמר דר"מ לא פליג עליו אלא דהלך לשיטתיה כו' דאין ניתר אבל לדידן דניתר ה"ה החלב י"ל דר"מ ז"ל ראה דרבי סתם במתניתין נוהג בשליל כר"מ ולעיל בהמקשה סתם כר' יהודא דניתר בשחיטת אמו וא"כ סתרי תרי סתמא אהדדי אלא וודאי דרבי סובר דנהי דמישתרי בשחיטת אמו מה"ת שהגיד יהא ניתר בשחיטת אמו דיו לאותו ולד שיהא כאמו ה"ה לחלב נמי דינו הכי דהלכתא כר' יוחנן לגבי ריש לקיש דחלב נמי חדשים גרמי אף דכתיב שור וכשב ה"ה דלא בעינן אויר העולם כלל וא"כ תו אין לחלק בין גיד הנשה לחלב כלל בשום חילוק וכיון דרבי סתם במתני' דג"ה אין ניתר בשחיט' אמו ה"ה חלב אין ניתר בשחיט' אמו דמ"ש ובע"כ צריכין אנו לומר הא דאמר ר"א אמר ר"א והלך לשיטתיה ר"י הוא דהלך לשיטתיה ולא ר"מ דלאו הא בהא תליא דמה"ת שיהא חלב וגיד מותר דיו לוולד שיהא כאמו כקושית הרא"ש וא"נ הוה סובר דניתר בשחיטת מו אפ"ה אין חלב וגיד שרי דמה"ת לומר גזירת הכתוב הוא והשתא בין ר"י ור"ל כ"ע סבירא להו כר"י דבן ט' חי ניתר בשחיטת אמו אלא דפליגי אי חלב חדשים גרמי או אוירא דלידה בעינן ולריש לקיש לר' יהודא דסבר חלבו מותר דבמעי אמו הוא בשר ולאו חלב איקרי וניתר בלא גזירת הכתוב הוא ולר' יוחנן צריך לומר דלר' יהודא דחלב דניתר מגזירת הכתוב הוא ולית הלכתא כוותיה דהא רבינו הקדוש סתם במתני' דג"ה נוהג בשליל ה"ה חלב כיון דחלב חדשים גרמי כמו בגיד א"כ אין לחלק וכדכתיבנא. ועיין מה שאכתוב לקמן בשיטת הרי"ף ז"ל יע"ש ובי"ד אבאר עוד באורך מזה:

והשתא אתי שפיר דלריש לקיש דאמר אויר דלידה בעינן וא"כ לר' יהודא דאמר חלבו מותר לאו מגזירת הכתוב הוא אלא דבמעי אמו בשר הוא ומיהו בגידו סובר ריש לקיש דחדשים לחוד גרמי דיש לחלק בין חלב לגיד דבחלב כתיב שור ולא מיקרי שור עד שיצא לאויר העולם דכתיב שור או כשב או עז כי יולד אבל גיד דלא כתיב ביה שור ואפ"ה סובר ר' יהודא דג"כ מותר וע"כ מגזרת הכתוב וא"כ רבי דסתם במתני' דג"ה נוהג בשליל ולא נקיט חלב ג"כ אלא דבחלב מותר בוודאי כיון דסתם בהמקשה דניתר בשחיטת אמו ובגיד סתם כר"מ דמה"ת לישתרי דיו לוולד שיהא כאמו דבגיד כיון דלא כתיב שור חדשים גרמו כמו שחילקו התוס' כמה פעמים וכמ"ש הראב"ן והביאו הת"ח ז"ל כאן בשמעתין וא"כ א"ש דר' יוחנן הקשה לריש לקיש מת"כ מה חלב כו' דרישא ודאי דכר' יהודא אתיא דקתני דניתר בשחיטת אמו ולא יהא בעונש ואזהרה החלב משום גזירת הכתוב אבל יהא בעמוד והקרב כמ"ש הרשב"א ז"ל דנהי דניתר מגזרת הכתוב מ"מ חלב מיקרי אלא לדידך דאמרת דבמעי אמו לאו חלב מיקרי ור' יהודא דמתיר לאו משום גזירת הכתוב הוא ולא מיקרי חלב כלל למה לי קרא למעוטי דאינו בעמוד והקרב. אבל אכתי יקשה הא איצטריך ליצא אח"כ חי והפריס ע"ג קרקע דהא ודאי להר"מ ז"ל דפסק דפודין בבן פקועה דהוה שה מעליא דרהיט ואזיל א"כ חלב מיקרי ויש לומר דסברת ר' יוחנן הוא דלריש לקיש דאמר במעי אמו לאו חלב הוא וניתר בשחיטת אמו תו לא מסתבר שנקרא חלב אח"כ ושפיר לא איצטריך למעוטי דאין בעמוד והקרב ועוד כיון דמדינא שרי החלב לאכול וודאי אינו בעמוד והקרב משא"כ לר' יוחנן דמדינא אסור החלב אלא דגזירת הכתוב ה"א מה דגלי גלי אבל יהא בעמוד והקרב ומשום כך איצטריך קרא למעוטי כן נ"ל ליישב שיט' הר"מ ז"ל בזה:

ובזה אתי שפיר דלא הקשו לימא ר' יוחנן הלכה כר"מ ור"ל כר"י דכ"ע סברי כר' יהודא וכדכתיבנא אלא דלר' יוחנן ר"מ דמתיר מגזירת הכתוב הוא ולריש לקיש בגיד צריך לומר גזירת הכתוב ולא בחלב ומש"ה סתם לן רבי במתני' בגיד דאסור דלא סבירא ליה גזירת הכתוב ודיו לוולד שיהא כאמו אבל בחלב לא סתם כן דאוירא בעינן דשור כתיב וכיון דניתר בשחיטתו תו אף החלב מותר והר"מ ז"ל דפסק דחלב אסור דאיהו פסק כר' יוחנן דחדשים גרמי ומש"ה אין לחלק בין ג"ה לחלב וכיון דסתם רבינו הקדוש במתניתין דג"ה אסור בשליל ה"ה חלב דאין לחלק כלל וכמ"ש ולא שייך פלוגתא דר' יוחנן ור"ל לפלוגת' דר"מ ור"י ולא קשיא קושית הרא"ש לומר מר הלכה כר' יהודא וכדכתיבנא:

ודע שאף שכתבנו להר"מ ז"ל לר' יוחנן לא בעינן לא אויר לידה ואף לא אויר העולם אפ"ה כתב תלש חלב והוציאו דאי הניחו בתוך הבהמה ניתר בשחיטת אמו כמ"ש הכ"מ להדיא שם ובי"ד סי' ס"ה בב"י יע"ש דשאני תלש והניחו בבהמה דהוה בכלל כל בבהמה תאכלו יע"ש ויש ליתן טעם לחלק בין תלשו והניחו שם ובין שחט להאם דאינו ניתר חלבו של שליל בשלמא תלש והניחו בפנים ניתר מכל בבהמה דמשמע כל מה שנמצא בבהמה מותר אבל לא תלשו לא ניתר הולד אלא משום דכתיב בבהמה תאכלו א"כ לא ניתר הולד אלא משום דהוה כאלו נשחט הוולד דד' סימנים אכשיר ביה רחמנא א"כ בודאי לא הותר אלא מה שדרך להיות ניתר בשחיטה הבשר לא החלב ומכל בבהמה לית לרבויי דהולד בהמה בפני עצמה הוא ולא מרבינן מכל אלא מן בהמה בבהמה עיין בפרק המקשה שם משא"כ כשתלש חלב והניחו שם דניתר מדרשא דכל שפיר זהו מה שרצינו לבאר בשיטת הר"מ ז"ל:

אבל זאת יש להקשות לפי שיטה זו דר"י אדר' יוחנן דאמר לקמן בס"פ דחלב לא חייל עד שיצא לאויר העולם ולפי מה שביארנו לשיטת הר"מ ז"ל אף אויר העולם לא בעינן ואין לומר כיון דבמעי אמו יש היתר לאיסורו בשחיטה לא איקבע איסורא ושפיר הוה איסור ב"א וכמ"ש הרשב"א בריש פירקין כאן דז"א דהא הר"מ ז"ל סובר אף דניתר בשחיטת אמו חלב אין לו היתר כלל אף במעי אמו אמנם יש לומר דר' יוחנן סובר דאין הלכה כסתם משנה בכאן דסתם רבי דנוהג בשליל אלא הלכה כר' יהודא דר"מ ור"י הל' כר"י דאמר חלבו וגיד מותר ואף דר' יוחנן אמר בכ"מ הלכה כסתם משנה נאמר כמ"ש הרשב"א ז"ל כאן במימרא דשמואל על מה שאמר ר' יוחנן חלבו כחלב בהמה דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן ויש מהן שאמר אין הלכה כסתם משנה יע"ש והכי נמי נימא לשיטת הר"מ ז"ל דההי' דס"פ דאמר דחלב לא חייל עד שיצא