ראש יוסף על חולין חלק ב לג

וא"כ וודאי אתיא כר' יהודא ומאי קשיא לי' לר' יוחנן ולא"ד לר"ל והא ע"כ ר' יהודא הוא וטעמיה דידיה מהכא הוה. הקושיא הד' דקשיא ר' יוחנן דידיה אדידיה דאיהו אמר בס"פ לקמן ק"ג א' תלש חלב מן החי מן הטריפה חייב שלש דאיסור חלב לאחר שיולד יע"ש משמע בהדיא דאף לר' יוחנן איסור חלב עד שיצא לאויר העולם ונהי אויר דלידה לא בעינן מ"מ אויר העולם מיהא בעינן וכמ"ש בתוספות בהמקשה עי' ד"ה לדברי המתיר וכאן בפירקין צ' ע"א ד"ה הכא במבכרת ובכריתות ס"פ דם שחיטה בתוספות יע"ש. ואין לומר כמ"ש הרשב"א בריש פרקין דאף דחל במעי אמו אפ"ה כיון דאית היתר ע"י שחיטת אמו לא מיקרי איסור קבעו ולא הוה אלא איסור ב"א אף דחדשים גרמי כו' דהא לשיטת ר"א ר' יוחנן פסק כר"מ דבן ט' אינו ניתר בשחיטת אמו וכמ"ש לעיל משמו וזאת הקושיא יש ליישב קצת ובי"ד אבאר בעזה"י:

השיטה הב' הוא שיטת הרשב"א ורבותינו הצרפתים וג"כ שיטת הרא"ש ז"ל אלא שיש קצת חילוק ביניהם כמו שאבאר לקמן בעזה"י. ולשיטה זו הסכימו רובן ככולם נ"ל הנה הרשב"א ז"ל בחדושיו כתב בפרקין דר' יוחנן ור"ל פליגי לאו בפלוגתא דר"מ ור"י אלא ר"י כר' יהודא נמי סובר דחדשים לחוד גרמי ואפ"ה ניתר בשחיטת אמו דאתרבי מכל בבהמה תאכלו וה"ה חלבו נמי איתרבי מכל בבהמה תאכלו ותדע דהא גיד וודאי לר' יהודא חדשי' גרמי ואפ"ה איתרבי מכל בבהמה תאכלו ועוד דרבי יוחנן גופא אית לי' לקמן (ק"ב א') שנטרפה שם יציאת רובה דחלב לא חייל עד שיצא לאויר העולם עכ"ל ואבאר דע כי דעתו ז"ל לר' יהודא נמי חדשים גרמי למיקרי שור וזבחת מבקרך כו' ואפילו הכי ניתר בשחיטת אמו בן ט' מגזרת הכתוב מכל בבהמה כו' וא"כ ר' יוחנן דאמר תלש חלב כו' דחדשים לחוד גרמי ומיהו בהניח תוך הבהמה החלב וודאי ניתר אף החלב כר"י דאמר מכל בבהמה ואף החלב כו' אם שחטה לאמו וכתב ע"ז דל"ת דחוי הוא דקמדחינא שהרי ג"ה וודאי חרשים גרמי דלא כתיב גבי' שור או כשב ואפ"ה מתיר ר' יהודא בנשחטה אמו ש"מ מגזירת הכתוב כל בבהמה תאכלו לא כדעת רבינו אפרים ז"ל וכתב עוד דהא ר' יוחנן גופא דאמר לא חייל חלב עד שיצא לאויר העולם יש לפרשו בב' פנים או דה"ק וע"כ כיון דבמעי אמו נישתרי בשחיטת אמו תו מיקרי איסור בת אחת כמ"ש כאן בריש פירקין והבאתיו לעיל או דכתב כשיטת התוספות דאיסור חלב לר' יוחנן נמי לא חייל עד שיצא לאויר העולם ונהי דאויר דלידה לא בעינן אויר העולם בעינן ולפ"ז לא צריכנא לומר דבחלב מגזיר' הכתוב הוא אלא כיון דבמעי אמו לא חלב מיקרי דאויר העולם מיהת בעינן מישתרי בשחיטת אמו כשאר בשר דהיתרא ואף שיצא אח"כ לאויר העולם תו לא מסתבר לאסור אח"כ כיון שהותר מקודם ועמ"ש לקמן בלשון הרא"ש:

וכתב הרשב"א ז"ל דקשיא מה מקשה ר"ל לר"י מחלב ושתי הכליות לדידך ליקרב כיון דכבשר הוא דנשחטה אמו י"ל לדידי לאו חלב הוא אלא לדידך דחלב הוא אלא דמישתריא מכל בבהמה וחדשים גרמי ליקרב עכ"ל ירצה בזה בשלמא לדידי דחדשים ולידה בעינן וכ"ז שלא יצא חי. לאויר העולם לאו חלב הוא דשור וכשב כתיב מש"ה מיעטה רחמנא אלא לדידך דמשתרי מכל בבהמה מגזירת הכתוב אבל חלב מיקרי דאי תלש מבן ט' והוציא לאויר העולם חייב אמאי מיעטה קרא. ויש להקשות ללשון ראשון כמוהו דפריך ר' יוחנן לריש לקיש בשלמא לדידי היינו דאיצטריך למעוטי והא לדידיה נמי לא צריך קרא למעוטי דבשר הוא וניתר בשחיטת אמו ולתרץ ג"כ כמ"ש הרשב"א ז"ל ויש להקשות מ"מ כיון דמיעטה רחמנא חלב שליל בודאי אף שיצא חי לאויר העולם מיעטו רחמנא דהא מה חלב וב' כליות האמורות באשם מוצא מכלל שליל לגמרי שלא יצויר בו כלל שליל שאין אשם נקיבה אף כל מוצא מכלל שליל שאין קרוב כלל אף שיצא אח"כ חי לאויר העולם אין קרב וזה וודאי חלב הוא אף לריש לקיש דאויר דלידה הוה וא"כ מה מקשה ר"י לר"ל למה לי קרא הא צריך למעט אף שיצא אח"כ חי והפריס ע"ג קרקע אין קרב וצריך לומר דה"ק לדידך דאויר דלידה בעינן דשור או כשב כתיב וכשנשחטה אמו הוה תו כבישרא בדיקולא וכשיצא אח"כ לאויר העולם לאו אויר דלידה הוה אלא אויר העולם ולדידך אויר העולם לאו כלום הוא ולמה לי קרא אמנם זה דוחק יחשב כיון דרהיט ואזיל שה מעליא הוא וקרינן ביה שור או כשב או עז כי יולד והא דאמרינן לעיל בהמקשה דף ע"ד ב' דאין פודין בבן פקועה פטר חמור דיליף שה שה מפסח ואף באיבעיא ה"א משום דבישרא בדיקולא הוא מ"מ לפי המסקנא מג"ש ממעטינן וע"ל שם בחדושי רשב"א משמע דמג"ש הוא דמעטינן דאין פודין ומ"מ יש לדחוק וליישב דהוה כשחוט ולא הוה אויר דלידה אלא כשיצא חי דהא איכא מאן דאמר בהמקשה הלך לבית הקברות נטמא וכל זה לדוחק יחשב דהא הלכתא התם כחכמים דהתם דכל שהוא חי אינו מטמא ועי' בר"מ הלכות ש"א פ"ב יע"ש וא"כ דוחק לומר דלא הוה אמוראי דלא כהלכתא. ולשיטה זו א"ש דלא תלוי פלוגתא זו בפלוגתא דר"מ ור"י וא"ש הא דאמר ר' יוחנן בס"פ תלש חלב דחייל עד שיצא לאויר העולם או דאויר העולם מיהת בעינן או דבמעי אמו מישתרי במעי אמו וכיון דיש היתר לאיסורו מיקרי איסור ב"א כמ"ש הרשב"א בריש פירקין כאן יע"ש וא"ש רישא דברייתא דת"כ יכול לא יהא בעונש ואזהרה דניתר בשחיטת אמו וסתם ספרא ר' יהודא היא ועיין לקמן מ"ש בזה וזה לשון הרא"ש ז"ל בהמקשה ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה ואפילו כר' יהודא דשרי (רצה לומר חלב שליל) היינו כשנשחטה אמו ור"ל דשרי אפילו לר"מ דאסר היינו כשיצא חי לאויר העולם דלא כפירש"י במתני' דחדשים גרמי דא"כ כשיצא מת שרי בן ט' והלא צריך לידע אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה מת אלא דוקא שיצא לאויר העולם ואל תתמה לר' יוחנן דאמר חדשים גרמי ונקרא חלב בגמר חדשים וניתר בשחיטת אמו (ר"ל חלב של שליל אליבא דר' יהודא) דיו לוולד שיהא כאמו וי"ל מגזירת הכתוב מכל בבהמה תאכלו עכ"ל הנה דעתו ז"ל דר"מ נמי מצי סבר כר"ל דאוירא דלידה בעינן ואפ"ה בן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו כיון דיצא אח"כ חי לאויר העולם קרינן ביה וזבחת מבקרך כו' אף דבמעי אמו הוה כבישרא בדיקולא ולא כא' מאבריה ובן ט' מת ניתר בשחיטת אמו אף שמת לאחר שחיטה כ"ז שלא יצא לאויר העולם חי מישתריא בשחיטת אמו ולא קרינן ביה וזבחת מבקרך ומ"מ כיון שיצא אח"כ לאויר העולם חי נאסור דקרינן ביה וזבחת ולא קרינן ביה בישרא בדיקולא ולר' יהודה כיון דניתר, בשחיטת אמו תו לא מסתבר לאסור אח"כ כשיצא חי או דבשרא בדיקולא הוא וע"ז הקשה בשלמא לריש לקיש לא קשיא היאך ניתר חלב בשחיטת אמו דיו לוולד שיהא כאמו כיון דחדשים לא גרמי ונשאר בשר בשר הוה וניתר בשחיטת אמו ואף שיצא אח"כ חי דאויר העולם לא מסתבר לאסור אח"כ אלא לר' יוחנן דחדשים לחוד גרמי ואף שלא יצא לאויר העולם א"כ לר' יהודא נהי דמישתרי מכל בבהמה מגזירת הכתוב מכל מקום מה"ת שיהני שחיטת אמו לוולד יותר מלאמה ותירץ דמכל בבהמה מרבינן הכל ואף חלב ולכאורה נראה דעתו של הרא"ש ז"ל דלא סבירא ליה כס' התוספות שכתבו כמה פעמים דאויר דלידה לא בעינן אלא אויר העולם בעינן וכן כתבו להדיא בכריתות ס"פ דם שחיטה ד"ה וולדות דא"כ לא קשיא גם לר' יוחנן כיון דבמעי אמו לאו חלב מיקרי. הוה כשאר בשר ומישתרי' מכל בבהמה תאכלו כמו לר"ל דלא קשיא ליה להרא"ש וניחא ליה ה"נ לר' יוחנן דאף כשיצא אח"כ לא מסתבר לאסור אח"כ אלא ש"מ דרא"ש סובר לר"י לא בעי' אויר העולם כלל וחדשים לחוד גרמי ומודינא דאי הניחו במעי אמו החלב ונשחטה הבהמה דמותר מגזירת הכתוב כל בבהמה תאכלו ואהא קשיא ליה דמ"מ דיו לוולד שיהא כאמו ותי' דמרבינן מכל בבהמה אף החלב. ואין לומר דלעולם סבירא ליה לרא"ש ז"ל כשיטת רבותינו הצרפתים דלר"י נהי דאומר דלידה לא בעינן מ"מ אויר העולם בעינן תלש חלב והוציאו בעינן דאויר העולם מיהא בעינן וא"ש דאמר ר"י בס"פ תלש חלב דאיסור ב"א הוא יע"ש וכמ"ש התוס' כמה פעמים ואפ"ה לא קשיא לריש לקיש דאמר אויר דלידה בעינן כיון דנשחטה אמו הוה כשחוט ועומד וליכא אויר דלידה אלא אויר העולם ולא מיקרי חלב כלל משא"כ לר' יוחנן דאמר אויר העולם סגי א"כ דיו לוולד שיהא כאמו וכיון שהוציאו אח"כ לאויר העולם מההיא שעתא ליתסר דחלב מיקרי ואף לר' יהודא דאמר בן ט' ניתר בשחיטת אמו היינו דבמעי אמו לא מקרי בקר וצאן ולאחר שנשחטה אמו אף שיצא חי לאויר העולם כשחוט דמי דהא הרא"ש ז"ל כתב שם לעיל מיניה דהלכתא כרב אשי דפודין בבן פקועה בן ט' ח' שניתר בשחיטת אמו אלמא כיון דרהיט ואזיל שה מעליא הוא ה"נ וזבחת מבקרך ומצאנך קרינן ביה ואפ"ה כיון דניתר בשחיטת אמו תו לא, מסתבר לאסור אח"כ לריש לקיש ה"נ ג"כ א יוחנן אלא ש"מ סבירא ליה לרא"ש ז"ל דלר"י לא בעינן אויר העולם כלל ובמעי אמו מיקרי חלב דחדשים לחוד גמרי ליה ומודינא שאם הניחו החלב במעי הבהמה ונשחטה אמו שהותר בשחיטת אמו וע"ז הוקשה לו לרא"ש שפיר לר"י דאמר חדשים לחוד גרמי ונהי דלר' יהודא בן ט' ניתר בשחיטת אמו מ"מ דיו לוולד שיהא כאמו ותי' דמרבינן מכל בבהמה מגזירת הכתוב אף חלב ועמ"ש לקמן השיטה הג' הוא שיטת הר"א ז"ל בהלכות מ"א פ"ז ה"ג דבן ט' חי שניתר בשחיטת אמו כר' יהודה וכסתם מתניתין דהמקשה ע"ד דשנאו בלשון חכמי' אפ"ה פסק כר"מ בהא דחלבו וגידו אסורין כר"מ ואין ניתר בשחיטת אמו וכתב המ"מ טעמו של הר"מ ז"ל כיון דחזינן דרבי סתם בפירקין כאן דנוהג