ראש יוסף על חולין חלק ב לב

מהא וכמ"ש ועיין בחדושינו לקמן ועי' בחדושי רשב"א ובחי' ריטב"א כאן פי' דלר"י איצטריך לא לת"ק וכפירש"י כאן ד"ה ולר"י כו' ולא כמו שפירש באו"ב דגם לת"ק ועי' ת"ח כאן: ע"ש גמרא ואי מפשט פשיטא כו' כתב הרשב"א לאו למימרא דאי מספקא לי' א"ש הא פשיטא קשיא אמאי לקי כלל כו' ולפי מ"ש יש ליישב זאת דאי ספוקי מספקא לי' אפשר דמיירי באכל ב' גידין מימין מבהמות חיין דר"י אומר לוקה אחת ממ"נ משום גיד או אמ"ה תרתי לא לקי דאין איסור חע"א דגיד הוה בשר מן החי ואין נוהג בבני נח דלא נצטוו על בשר מן החי והוה קל על חמור לשיטת ר"י לקמן ות"ק סובר איסור חע"א ויש ליישב ג"כ בע"א גם מה שכתבנו לעיל באוכל ב' חצאי זיתים ועל אותו שיש בו איסור גיד אין חל אמ"ה יש לראות דאיסור חל על חצי שיעור ויצטרף בין שניהם כזית אלא דלאו כ"ע אית להו הך סברא דאיסור חל על חצי שיעור או יש ליישב בע"א ועי' בתו' שבועות כ"ג וכ"ד שצידדו בזה אי איסור חל על חצי שיעור או לאו יע"ש: ובתו' ד"ה כמאן דאמר כו' וי"ל כו' א"נ פרע להן ביה"ש היינו נחירה דבן נח נצטווה על נחירה עכ"ל לא מצאתיו בשום מקום שיהיו בני נח מצווין על נחירה גם לא חשיב בז' מצות דידהו בפ"ד מיתות ואדרבה שם בפירקין כתבו התו' אהא דאדה"ר לא הותר לו בשר לאכול היינו להמית אבל מתה מאלי' שריא וכ"ש לאחר שהותר להם בשר כירק עשב כו' פשיטא דהותר בשר לב"נ בכל ענין זולת אמ"ה גם ממה שאמר בפ' השוחט ל"ב בן נח דבנחירה תליא מלתא לאו למימרא דבעי נחירה בסימן דווקא דא"כ הדרא קושיא לדוכתיה מ"ש ישראל בחותך מן מפרכסת דשרי דבשחי' תליא מלתא ה"ה בן נח בנחירה תליא מלתא ולישתרי מיד אלא ש"מ ב"נ לא מצווה על נחירה ואמ"ה לא הותר כ"א במיתה וע"ל דף כ' תו' ד"ה לא אמרן למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה נחירה בעי אפשר לומר דהא ישראל נצטוו ע"כ וראי' נבילת עוף טהור היאך משכחת לי' ולא ב"נ. שוב ראיתי לרשב"א ז"ל בחדושיו וא"ת דלמא שנהגו כך כמו בשחיטה וי"ל והכן היינו ג"ה ופרע ביה"ש היינו נחירה שיראה להם שאין אמ"ה יע"ש א"ש טפי דלאו דנצטוו על הנחירה אלא על אמ"ה ונראה להם בשר שאין אמ"ה ושמא דרכם היה בנחירה שבקל מתה הבהמה בכך ודברי תו' יש ליישב בכך: ובד"ה מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה והא דאמרינן בפסחים לעולם יכנס כו' מיירי ברחוק מן העיר כו' עכ"ל וכאן דאמר ת"ח איירי בעיר דליכא לסטים ופחתים ואפ"ה ת"ח אל יצא כו' ואין להקשות היאך יליף מהתם דכל אדם יצא בכי טוב והא אחי יוסף ת"ח היו וצדיקים היו י"ל דהתם היו י"א ולא שייך מזיקין וע"כ מפני הפחתי' וא"כ הוא הדין כל אדם והתו' דנקטו כאן מפני הלסטים והמכשלות ובריש פסחים לא כתבו אלא מפני הפחתים לחוד עיין במהרש"א שם

(ע"ב) בתוספות בד"ה מהכ' וישכם אברהם כו' והיה לו להקדים ולהתפלל על סדום עכ"ל הנה בכאן תי' קושית מהרש"א פסחים ד' ע"א בתוס' ד"ה שנאמר דהקשה מהרש"א ז"ל היאך מוכח מקרא זה דאין מקדימין טפי מצפרא הא התם לאו מצוה הוה ואיך מוכח דת"ח אל יצא יחידי בלילה ואפילו בעקידה שהיה מצוה יע"ש ולפמ"ש כאן לא קשה דאברהם הלך להתפלל על סדום שלא יהפך א"כ וודאי מה דהוה מקדים בלילה הוה מצוה טפי ולא שייך כאן לומר דאין זריזות אלא מצפרא דכל שעתא זמני' להתפלל עליהם אלא ת"ח אינו רשאי לצאת יחידי בלילה ולא רצה ששום אדם ילך עמו שם וע"ש בפסחים

(דף צב ע"ב) גמרא בעי ר' ירמי' אית לעוף ועגיל מהו תיקו ופסקו הפוסקים לחומרא ככל ספיקא דאורייתא לחומר' ועיין חדושי רשב"א ז"ל שהקשה מ"ש מתפילין דבתר ימין ושמאל דידי' אזלינן כו' ותי' דומיא דיעקב ובניו שיש להם כף יע"ש ואפשר מש"ה כתבה רחמנא אצל יעקב:

ע"ש אמר שמואל וחלבו מותר לד"ה ופירש"י חלבו דתנן במתני' כו' ובמשנה פי' וחלבו של שליל מותר אלמא דסיומא דפלוגתא הוא ודברי ר"י הם וכבר כתבנו במתני' מזה יע"ש:

ובתוספות ד"ה וחלבו של שליל כו' וי"ל דלא מיקרי חלב כיון שאין בעומד והקריב עכ"ל רצה לומר דלעיל בפ' בהמה המקשה דף ע"ה מבי' תורת כהנים מה חלב האמו' באשם מוצא מכלל שליל שאין אשם נקיבה אף כל מוצא מכלל שליל וא"כ לא איקרי חלב של שליל חלב להקרבה וא"כ לפי מה דס"ד דחלב של שליל מש"ה מותר דלא מיקרי חלב ג"כ לענין אכילת הדיוט דהכי כתיב כי כל אוכל חלב אשר יקריבו כו' ועיין תוס' ד"ה אמר אביי כוותי' יע"ש ואף דכתי' בעונש ה"ה דאימעט נמי מאיסורא דכל דם לא תאכלו דהא חלב הדפנות אימעט מהאי קרא כי כל אוכל חלב מן הבהמ' אשר יקריבו וגילוי מלתא הוא דהוה אבל קשה דהא חלב בעלי מומין נמי אינו ראוי להקרבה ואפ"ה חייבין עליו ולא ממעט אלא חלב דפנות שאין כמוהו קרב משא"כ חלב של בעלי מומין שכמוהו קרב א"כ ה"ה חלב שליל נמי שכמוהו קרב אי לא נשחטה אמו ואפשר דלא חש לאהדורי ולהקשות כיון דלא קאי הכ' אלא חלב דגיד וד"ה:

וראיתי להתורת חיים שכתב וז"ל אי נמי דלגבי חלב כתיב שור וכשב ולא מקרי שור עד שנולד כו' דכתיב שור או כשב או עז כי יולד וכן כתב הראב"ן בספר רב האי עכ"ל הנה דבריו לא זכיתי להבין דמה בכך דגם התוס' מודים דלא מיקרי שור עד שיצא וכמה פעמים כתבו ריש פרקין שיש לחלק בין גיד לחלב אלא דהוה קשיא להו דלר"מ לא מהני שחיטה לבן ט' חי וא"כ לאחר שיצא לאויר העולם בהמה מעלייתא הוה ומהיכא תיתי לומר דלאו חלב גמור הוא ואין לומר דמיירי בבן ט' לאחר שחיטה ולא יצא אח"כ חי לאויר העולם דלגבי חלב ליכא אויר דליד' ולגבי גיד איסורא איכ' דחדשי' גרמי אבל חלב בעינן אויר דלידה דלא כר' יוחנן בפ' בהמה המקשה דאמר בחלב חדשים גרמי אלא כר"ל דאמר שם דאויר דלידה בעינן מ"מ איך אמר וחלבו מותר והא אסור משום נבילה אם לא שנימא דלאחר שחיטה שחט הוולד במעי אמו דחלבו מותר דאויר דלידה בעינן וגיד אסור דלא הותר מכל בבהמה תאכלו אלא בשחיטת עצמו ובגיד לא כתיב שור וכשב גביה וחדשים לחוד הוא דגרמי ואסור ודוחק ועיין מה שאכתוב לקמן באורך:

והנה ראיתי לבאר ולהאריך בסוגיא זו כי עמוקה היא וצריכה עיונא רבה ודקדוק גדול לכן ראיתי לבאר ויש בה ד' שיטות ואבארם אחת אל אחת בעזה"י:

השיטה הא' היא שיטת רבינו אפרים ז"ל תלמיד הרי"ף ז"ל דפסק דחלבו וגיד של שליל אסורין והביא ראי' מפרק בהמה המקשה ע"ה דר' יוחנן דאמר חדשים גרמי וקיי"ל ר"י ור"ל הלכה כר"י ולכך פסק דטעון שחיטה בן ט' חי דאף שלא הפריס ע"ג קרקע ג"כ דר' יוחנן כר"מ והלכה כרבנן עיין ברשב"א שהביא הא דר"א. ואבאר כי דעתו ז"ל הא דפליגי ר"מ ור"י בבהמה המקשה ע"ד א' דלר"מ בן ט' אינו ניתר דחדשים גרמי וקרינן ביה וזבחת מבקרך כו' ואינו ניתר כ"א בן ח' חי בשחיטת אמו דלא מיקרי בקר כלל וניתר מכל בבהמה תאכלו דהוה כאבר ממנה וכפירש"י שם במתני' דלר"מ סובר חדשים גרמי ור"י סובר אוירא גורם ולכך בן ט' ניתר בשחיטת אמו ואף שיצא אח"כ חי לאויר העולם דבישרא בדיקולא הוא או דלא מסתבר שיאסור אח"כ ור' יוחנן ור"ל פליגי בפלוגתא דתנאי ר"י ור"מ ר' יוחנן סובר כר"מ דחדשים גרמי ור"ל כר"י דאוירא בעינן והלכה כר"י לגבי ר"ל ולפ"ז הא דסתם רבי במתני' דג"ה נוהג בשליל למסתם כר"מ הוא דסתם וממילא הלכה כר"מ ואף דסתם בהמקשה כר' יהודא דניתר בשחיטת אמו מ"מ סתמא בתרא עדיף והלכה כר"מ אף דשנאו לדר"י בלשון חכמים:

והר"א ז"ל בהשגותיו על הר"מ בהל' מ"א פ"ז ה"ג על מ"ש הר"מ דחלבו של שליל אסור כר"מ כתב אין זה כדברי הרב (רצה לומר הרי"ף רבו דרבו דאיהו פסק בהמקשה חלבו של שליל מותר יע"ש כר' יהודא וכמו שנאריך בה לקמן בעזה"י) אלא כדברי הרב ר"א עכ"ל הוה חשד את האדון בדבר שאין בו דאיך יאמר דפסק כרבינו אפרים דהא טעמיה דר"א דר' יוחנן כר"מ והוא ז"ל להדיא בן ט' חי ניתר ובהפריס ע"ג קרקע הוא דטעון שחיטה כמ"ש בפ"ה מהל' מ"א הי"ד דבן ט' חי אם לא הפריס ע"ג קרקע ניתר בשחיטת אמו יע"ש וכר' יהודא דאמר הכין בפ' בהמה המקשה ועיין מ"ש לקמן בשיטת הר"מ ז"ל יע"ש:

והנה לפי שיטה זו יש להקשות ד' קושיות הקושיא האחת איך שייך שיפלגו אמוראים בפלוגתא דתנאי והוה להו לומר מר הלכה כמר ומר הלכה כמר וכה"ג הקשה הרא"ש ז"ל בהמקשה לשיטת הר"מ ז"ל כמו שאבאר לקמן. הקושיא השניה יש לי להקשות דא"כ מה הקשה ר' יוחנן לריש לקיש מברייתא דת"כ מה חלב האמור באשם מוצא מכלל שליל לדידך דאמרת אוירא גרם ולאו חלב הוא ואמאי לא משני דברייתא כר"מ אתיא וזה אפשר לתרץ דניחא ליה לר"ל לומר דברייתא כר' יהודא אתיא דסתם ספרא ר"י הוא וכמ"ש הקרבן אהרן בהקדמ' דרב אליבא דר"י ואליבא דר"ע יע"ש ואמר טעמא דידי מהתם ורצה בזה דר' יהודה דסובר אוירא גרם מדמיעטה התורה חלב שליל להקרבה דלאו חלב הוא דאוירא דלילה בעינן ואף שיצא חי אח"כ לאויר העולם כבישרא בדיקולא דמיא כו' דשחיטת אמו מתיר ולא קרינן בו שור או כשב או עז כי יולד ולאיכא דאמרי איתבי' ר"ל לר"י ור"י מתרץ ליה אף דסתם ספרא ר"י אפ"ה רוצה לתרץ אליבא דכ"ע. הקושיא השלישית יש לי להקשות איך יתכן זאת דברייתא דת"כ כר"מ אתיא א"כ רישא דברייתא דקתני יכול לא יהא בעונש ואזהרה וכמו שהביא התוספות שם ד"ה מה חלב וב' כליות כו' משום דמרבינן ליה מכל בבהמה תאכלו