ראש יוסף על חולין חלק ב לא

על טריפה ובלח"מ תי' בזה וכבר קדמו הר"מ ז"ל עצמו בזה התי' מביאו הרשב"א בחדושיו לקמן ק"ב ב' יע"ש ומכאן בסוגין יש ראיה גם לזה דבן נח מצווה על בשר מהחי כמו שאבאר בעזה"י:

דע כי המ"ל בהלכות איסורי ביאה פ"א ה"א כתב דין מחוד' עד מאוד וז"ל בקיצור דבהתראה אחת באשה א' אין מחייבי על כל ביאה וביאה (וה"ה בכל איסורין שבתורה אם אכל שני זיתי חלב בהעלם א' אינו חייב אלא אחת ובמזיד אינו לוקה אלא א' כסתם מתני' דנזיר שהיה שותה יין אינו חייב אלא א' בהתראה א') אבל ב' עריות לוקה בהתראה אחת ב' דהוה גופין מחולקין והביא ראיה מקדושין ע"ו ב' אלמנת ראובן ואלמנת שמעון כו' וכ"כ רבינו ישעי' האחרון ז"ל וכתב עוד חידושא דבבהמתו שחוטין לא אמרינן גופין מחולקין אבל בחיים הן גופין מחולקין דאם רבע ה' בהמות בהעלם א' חייב ה' וכן אם תלש חלב מה' בהמות חייב על כ"א וא' ועיין תו' זבחים ע"ז א', ד"ה הפיגול שסוברין אף בשחוטה גופין מחולקין דלא כרש"י שסובר אף בעלי חיים בידם לא אמרינן גופין מחולקין עכ"ל הנה רבינו ישעיה ז"ל אשמעי' חידושא ל"מ רבע ה' בהמות דחייב כמו ה' נשים נדות אלא אפילו תלש חלב או אמ"ה מב' בהמות חייב על כ"א וא' בהתראה אחת ואף בשחוטין סבירא ליה דלא אמרינן גופין מחולקין מ"מ בתלש חלב או אמ"ה מחיין חיוב ב' וזה פשוט ודע שמה שנראה מתוספות זבחים ע"ז דאף בשחוטין אמרינן גופין מחולקין לא ידענא היאך יאמר זאת דא"כ מה פשוט ליה דר"י מפשט פשיטא ליה אימא דמספקא ליה ואכל מב' גידין מב' ירכות משמע טפי מירך ימין ושמאל והא דנקיט מב' בהמות דמיירי בהתראה אחת ולכך לת"ק לוקה שתים דהוה גופין מחולקין ולר"י אינו לוקה אלא אחת דאין נוהג אלא באחת מהן ולא נצטרך לדחוקי ולומר דמיירי בלית ליה כזית אלא דאית כזית לפום סברא דהשתא דספוקי מספקא ליה ואינו נוהג אלא באחת אלא ש"מ בשחוטין לא אמרינן גופין מחולקין כס' רבינו ישעיה ז"ל וכן מתבאר בס"פ או"ב דקבעי למפשט מהך בריי' דאיכא מ"ד בהתראה אחת מיחייב שתים ואמר השתא ומה התם גופין מחולקין הכא לא כ"ש הרי בביאור בשחוטין לא אמרינן גופין מחולקין והא דאמר השתא התם גופין מחולקין י"ל שבא מכח ב' בהמות יע"ש:

אמנם כן לפי סברת רבינו ישעיה ז"ל בתלש חלב או אמ"ה מב' בהמות אמרינן בחיין דגופין מחולקין אכתי יקשה מנלן למפשט דר"י מפשט פשיטא ליה אימא דספוקי מספקא לי' והכ' בתלש ב' גידין של ימין ושמאל מב' בהמות בעלי חיים דהשתא הוה גופין מחולקין ולת"ק מחייב תרתי בהתראה אחת ולר"י אין לוקה אלא ארבעים דהכי שפיר טפי מדקתני מב' ירכות דהוא מיותר גם לא נצטרך לומר דלית בי' כזית ומנלן למפשט לר"י דאמר והדעת מכרעת משמע דספוקי מספק ליה. ואין להקשות א"כ אמאי לא מיחייב כ"א פ' ולא יותר משום אמ"ה ג"כ כיון דמיירי בחיין לא בשחוטין י"ל או דסביר' לי' לת"ק אי בגידין בנ"ט ומש"ה לא מיחייב כ"א אגיד לחוד או באכלו ואין בו כזית דאגיד מיחייב משום ברי' ואמ"ה צריך שיהא כזית דלא הוה כברי' כמו שאבאר לקמן בס"פ מלתא בטעמא ומש"ה, לוקה פ' ותו לא או דת"ק סובר אין איסור חע"א ובהמה בחיי' לאו לאברים עומדת או דלית ליה ב"א או מוסיף דאמ"ה על גיד הוה מוסיף לבני נח כו' ועיין תוספות כ' ע"א ד"ה אלמא איסור מוקדשין יע"ש ונאמר דהאי ת"ק לאו ר"מ הוא אלא תנא אחר אף דסתם בר פלוגתי' דר"י הוא ר"מ כנראה מפירש"י ורשב"א בחדושיו דהך ת"ק לאו ר"מ הוא כמו שאבאר לקמן בעזה"י אלא דכל השלשה תירוצים איכא לתרוצי לת"ק משא"כ לר"י דסובר אכלו ואין בו כזית אין לוקה דבעינן כזית אף לענין איסור גיד וסובר דיש בגידין בנ"ט האוכל ג"ה של בהמה טמאה חיוב שתים (ק' ע"ב) וזאת אפילו לשיטת הר"מ ז"ל וכמ"ש לעיל דף נ' ע"א תוספות ד"ה קדשים דאיסור כרת ומדסובר גיד חל על טמאה שכן איסורו נוהג בבני נח כ"ש דאית לי' איסור מוסיף או ב"א דהא גיד ודאי השתא לא נאסר לב"נ וגם קודם מ"ת לבני יעקב לחוד נאסר לחד תי' של התוספות לעיל צ' ע"א יע"ש דהא לדידן לית לן איסור, חמור, כה"ג אף שנוהג בבני נח ואילו מוסיף או ב"א אית לן וא"כ לר' יהוד' וודאי קשה אמאי לוקה מ' פ' הוה ללקוח וכדכתיבנ' משים אמ"ה ג"כ. ועכ"פ שמעינן מהא דגיד הוה בכלל בשר דאי לא"ה לא נכלל כלל בלאו דלא שמעינן מהא דגיד הוה בכלל בשר דאי לא"ה לא נכלל כלל בלאו דלא תאכל הנפש עם הבשר דכה"ג כתב הרשב"א ז"ל לקמן דחלב מיקרי בשר מדחייב על חלב משום אמ"ה וכמו שאבאר לקמן בס"פ בהא דתלש חלב כו' וגם מוכח מכאן דבן נח מצווה על בשר מן החי דכפי הנראה גיד לאו משום לתא דאמ"ה אלא משום בשר מן החי שהרי כתב הר"מ ז"ל בהל' מ"א פ"ה ה"ב דאינו חייב על אמ"ה עד שאכל בשר גידים ועצמות אלמא גידין לחוד לא מיקרי אמ"ה וסתמא כתב דאין לחלק בין שאר גידין לג"ה ועיין מ"ש צ' ע"א תוספות ד"ה אלא איסור מוקדשין יע"ש וא"כ אכתי דלמא באכל ב' גידין מב' בהמות חיין ואי דא"כ לילקי משום אמ"ה ר"ל משום בשר מן החי הא אין איסור חע"א דבשר מן החי אין נוהג בב"נ אלא ש"מ דנוהג כו':

אבל לאחר העיון ליתא דלא מוכח דבשר מהחי נוהג בב"נ והא דלא מוקי באכל מב' בהמות חיין דהוה גופין מחולקין ולר"י אין לוקה אלא מ' דאין איסור חע"א י"ל דהא לפום סברא השתא דר"י ספוקי מספקא לי' א"כ ע"כ באכל מב' ירכות ימין ושמאל ואינו נוהג אלא באחת מהן וליחייב תרתי א' משום גוד וא' משום אמ"ה דלא שייך איסור תע"א דהא חדא דהיתרא הוה דאין נוהג אלא ב"א ולחול אמ"ה אהא דאין בו איסור גיד אלא ש"מ מפשט פשיטא ליה ואדרבה נאמר להיפך דגיד לאו בכלל בשר הוא או דאין נוהג בבני נח בשר מן החי דאל"כ יקשה לוקמי באוכל מב' בהמות חיין דהוה גופין מחולקין ואכל מזה חצי זית ומזה חצי זית בהתראה אחת ובב"א דלת"ק סופג שמונים משום גיד ואמ"ה לא דאין בנ"ט או כאינך חי' דאין איסור חע"א ולר' יהודא לוקה משום אמ"ה לחוד מ' דאיסור חע"א והוה בין שניהם כזית ומש"ה לוקה על אמ"ה לחוד לא על ג"ה על דאכלו ואין בו כזית אין לוקה לר"י אלא ש"מ דגיד לאו בכלל בשר הוה וא"כ לר"י אמאי לוקה מ' לא לילקי כלל או דבשר מן החי אינו לוקה משום דאינו נוהג בבני נח ולא הוה מוסיף ואין איסור חע"א ואדרבה הוה קל על חמור דגיד קודם מ"ת הוה אסור עכ"פ לבני יעקב ובשר מן החי לא נאסר כלל לב"נ אלא לאחר מ"ת ומש"ה אינו לוקה אלא ארבעי' ותו לא אלא ש"מ דגיד לאו בכלל בשר הוא או דאין נוהג בשר מהחי לב"נ ואין איסור חע"א וכמ"ש והשתא משום אמ"ה לא הוה ללקות כלל דעל אותו שיש איסור גיד אין איסור חע"א ועל השני ליכא כ"א חצי זית ולית ביה שיעורא אלא ש"מ דמפשט פשיטא לר"י, ובשחוטין אמרי כו' הן אמת לפירש"י לא יועיל כ"ז דאיהו פי' לעיל סוף פרק או"ב פ"ב א' ד"ה דלית בי' כזית אלא בחדא מינייהו או בקמא או בבתרא ולא פירש דלית ביה כזית אלא ע"י צירוף בין שניהם כפירוש הרשב"א ז"ל בחדושיו שם בפרקין יע"ש וא"כ אכתי קשה לוקמי' באוכל ימין ושמאל וספוקי מספקא לר"י באיזה מהן נוהג ואין לוקה אלא מ' דעל אותו גיד שאכל כזית לוקה ממ"נ אי משום גיד ואי אין בו גיד מיחייב משום אמ"ה ועל השני אין לוקה דלית ביה כזית וא"כ אמאי לא אוקמי' בהכי ולת"ק סופג פ' משום גיד ולא משום אמ"ה וכהנך תירוצם שכתבנו לעיל אליבי' דת"ק ומיהו רש"י ז"ל לשיטתי' דסובר דלא אמרינן גופין מחולקין בבהמות אף בחיין ואף באלמנת ראובן ושמעון סובר בהתראה א' אין לוקה כ"א אחת כמ"ש המ"ל בהלכות א"ב פ"א ה"א משמו ועי' במכות דף ד' בתו' ד"ה לא יע"ש ומש"ה שפיר פשיט לי' דמפשט פשיטא בשל ימין אבל לרבינו ישעיה ז"ל קשה:

ויש ליישב זאת דסבירא לי' לסתמא דתלמודא דהאי בר פלוגתי' בהך בריי' אכל ב' גידין מב' בהמות ר"מ היא דסתם בר פלוגת' דר"י ר"מ הוא בכל דוכתין ור"מ אית ליה לקמן ק"א ע"א האוכל ג"ה של נבילה חייב ב' אלמא אית ליה יש בגידין בנ"ט או כמ"ש במקום אחר דיש הוכחה מדכתבה רחמנא אצל בני יעקב להודיע מאיזה טעם נאסר ש"מ דנוהג בשאר איסורין ג"כ וסובר ג"כ איסור כולל נבילה על גיד הנשה ומכל שכן דאית לי' מוסיף כדמוכח סוגיא דיבמות ל"ג ושבועות כ"ד יע"ש וא"כ אמאי אין לוקה אלא שמונים לילקי יותר הוה ללקות משום אמ"ה ג"כ אלא בשחוטיו מיירי ולא הוה גופין מחולקין וכס' רבינו ישעי' ז"ל ושפיר פשוט דמפשט לי' לר"י וש"מ גיד בכלל בשר הוא ונוהג בשר מן החי בבני נח ומש"ה אי הוה מיירי שאכל ב"ג מב' בהמות חיין יותר הוה ללקות כמ"ש עוד אבאר לך שרש"י ד פ"ג ע"א בד"ה מב' ירכות כתב וז"ל ות"ק דהכ' סובר כר"י דאינו נוהג אלא באחת מהן עכ"ל סובר הוא ז"ל דנקיט מב' ירכות מב' בהמות לק"ק גופא צריך דסובר כר"י דע"כ לאו ר"מ הוא דסובר נוהג בב' ירכים חדא דמתני' כוותי' אתיא ועוד מדתנן ונוהג בשליל דהוא דברי ר"מ בברייתא לקמן צ"ב ב' וא"כ ירך ימין ושמאל נמי ר"מ הוא ועוד באוכל ג"ה של נבילה ע"כ באכל אחת מהן איירי דאי שתיהן פשיטא גם לרבנן יקשה ומיהו מהך דלקמן יש לדחות כמו שאבאר שם בעה"י וגם א"א נר"ו בספרו נקרא ברכת יוסף כתב שאין משם ראי' וכמו שאכתוב שם ק"א א' משמו יע"ש אבל מתני' דר"מ הוא מוכח דנוהג לר"מ בתרוויהו וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה וי"ל דרש"י ז"ל לשיטתיה וסובר בהתראה אחת לא אמרינן גופין מחולקין ואם כן לא קשיא מידי