ראש יוסף על חולין חלק ב ב

מסכת חולין פרק רביעי בהמה

המקשה

(דף ס"ח ע"א) בהמה המקשה לילד והוציא העובר ידו והחזירו מותר באכילה הוציא ראשו אעפ"י שהחזיר הרי הוא כילוד יש לראות אמאי לא תני ברישא אינו כילוד או בסיפא אסור באכילה וי"ל בסיפא לא הו"מ לומר אסור באכילה דמשמע דאין תקנה לאותו וולד והא ליתא דשחיטת עצמו מהני לי' ומש"ה תני הר"ז כילוד וברישא לא הו"מ לומר אינו כילוד דאי הוה תנן הכי הוה דייקינן הא לא החזירו הוה כילוד ושחיטת עצמו מהני וזה ליתא דשחיטה לא מהני לאבר דסימנים כשחוטים דמי ועיין לקמן בפרקין ולפ"ז ע"כ מתני' לאו ר"מ הוא דלר"מ בן ט' חי לא ניתר בשחיטת אמו כ"א בן ח' חי או מת ואמאי לא תנן דבר והפוכו החזירו מותר באכילה הוציא ראשו אסור באכיל' ודאי דשחיטת אמו לא מהני דכילוד דמי ושחיטת עצמו נפל הוא אלא ודאי ר' יהודה היא. ואין להקשות אמאי לא אשמעינן רבותא טפי דאפילו ראש נפלים הוה לידה דלרב דאמר הכין בכור' מ"ז ע"ב וליתני הכי הוציא ראשו הר"ז אסור באכילה ובבן ט' מת מיירי ולשמואל ניחא דאין ראש פוטר בנפלים וע"כ מתני' בבן ט' חי קמיירי ובלא"ה מתני' לאו ר"מ הוא אלא לרב קשיא ואין לומר מש"ה תנא הכי כדי דליהוי סיפ' מיותר ואיידי דריש' והחזירו דרישא למקו' חתך ושמעינן דלא החזירו למקום חתך אסור משא"כ אי הוה תנן אסור באכילה הוה איצטריך סיפ' לגופא דראש נפלים פוטר והחזרה דסיפא צריך אגב אורחא כמו שכתבו התו' ד"ה סיפא ואמרינן סיפא לגופא ורישא איידי ולא הוה ידעינן למקום חתך וז"א דהא הקשה משליא והתם נמי בנפל איירי ועי' בתו' ד"ה שליא וא"כ קשיא וי"ל למסתמי' כר' יהודה אתא דבן ט' חי ניתר בשחיטת אמו וי"ל בע"א ועי' במהרש"א מ"ש בתו' ד"ה סיפא וד"ה טעמא ולפי מ"ש פריך שפיר דע"כ מתני' בבן ט' חי מיירי וצ"ע:

בפירש"י ד"ה בהמה המקשה לילד בשעת שחיטה ירצה שנשחטה אמו אח"כ לא כשנולד הוולד אחר כן בלא נשחטה אמו דודאי שרי על ידי שחיטת עצמו ועי' ב"י ובש"ע אבאר מזה בעזה"י:

ובד"ה מטחול וכליות מידי דלא מטרפא ביה עכ"ל עי' לעיל נ"ה ומסיק שם בסומכי' טריפה ובקולשי' כשר ואף לתי' שני שם מתני' בקולשי' מיירי ואינני מבין מ"ש התו' י"ט בכאן יע"ש:

גמרא ואבר עצמו אסור מ"ט ובשר בשדה טריפה ופירש"י הרי הוא כטריפה הכי דריש לקמן כמ"ש התו' ד"ה כיון שיצא ומ"ש וכל מי שיצא חוץ למחיצה כמו בשר קדשים מהאי קרא נפקא אפשר דקשיא ליה למה לי דרש כטריפה בלא"ה ידעינן דהחזירו אסור דאל"כ וקרא דבשדה בלא החזירו פשיטא דלאו בבהמה הוא ול"ל קרא דהא אפי' מקום חתך דלא יצא אפ"ה אסור בלא החזירו מה"ט ולכן כתב דקרא צריך לשאר מילי, ומש"ה ל"ק למ"ד אבר עצמו מותר ל"ל קרא דצריך לקדשים:

אי אעובר מאי אריא החזירה לא החזיר נמי אבל הא ל"ק למה למתני כלל דמה שבפנים שרי דאשמעינן משום יד לא הוה כילוד כמו שאמר רש"י קצת דחוק והיה נראה לומר דאשמעינן מיעוט אבר שבפנים שרי לאפוקי מלישנא בתרא דיש לידה לאברים ואף מיעוט שבפנים אסור ומש"ה ל מקשה אלא החזירו דרישא וסיפא ל"ל וכן לקמן אהא דאמר למה למתני כלל ופירש"י אהחזרה קשיא אבל למה לי רישא לאשמעינן מיעוט שבפנים שרי וסיפא איידי אלא חזרה דרישא וסיפא למה לי:

וקשיא לי מה מקשה למה לי החזירו דלמא מתני' ר"מ היא דאמר לקמן שחט אמו ואח"כ חתך ליד הבשר שבפנים מגע נבילה ופירש"י לעיל דף ל"ד א' דאסור לטמאות גופו מ"ה או עכ"פ מדרבנן ולאו דוקא כהן ה"ה ישראל וע"ש ובפ"ק ב' ב' ובתו' שם וא"כ החזירו שרי נהי דאין שחיטה מתיר באכילה מ"מ מטהר מידי נבילה אף לר"מ דמ"ט אמרינן אבר אסור כטריפה מהכי וטריפה ששחטה מהני לטהר מידי נבילה ה"ה החזירו עכ"פ מהני לטהורי מידי נבילה והמעיין בחדושי רשב"א יראה כמו שכתבנו ולקמן אבאר באורך ומש"ה לא החזירו הבשר שבפנים טמא ואסור לטמאות גופו אלא דמתני' לאו ר"מ הוא וכמ"ש לעיל דא"כ לא ליתני הוציא ראשו אסור באכילה. ומיהו בלא"ה נראה דאף לשיטת רש"י לעיל ל"ה דאסור לטמאות גופו היינו כהנים ועי' בחדושי' שם בזה שוב מצאתי בתוס' בפ"ק כ' ב' ד"ה טמא שכתבו אף דאסור לטמאות גופו מדרבנן שנאמר והתקדשתם והייתם קדושי' דרשינן שלא יאכלו ישראל חוליהן בטומאה ועי' במ"ל הל' טומאת אוכלין פי"ו הלכה י' ובתוס' כריתות י"ג א' ד"ה התירו לעוברה ונראה שיש איסור לישראל ג"כ מדרבנן שלא יטמא גופו בימי טהרתו באוכלין טמאין א"כ שפיר נקיט החזירו דמטהר מידי נביל' בהיותו בפנים האבר והבשר טהור מה שלא יצא ומותר באכילה. ומ"ש לתרץ דר"מ לא מציא אתיא מתני' מ"מ הא לקמן אמרינן ע"ד א' אמר ר"ח מחלוקת באבר דעובר חי אבל במת ד"ה אף חכמים מודים שחיטה עושה ניפול א"כ איכא לאוקמיה מתני' בהכי דוקא החזירו דמטהר מידי נבילה לאבר שיצא הוא דמותר לאכול מה שבפנים הא לא החזירו אסור דאסור לטמאות גופו באוכלין טמאין ובעובר מת דגם חכמים מודים מה שבחוץ טמא הא החזירו מטהר דהיקש כטריפה ומיניה מה טריפה מטהר מידי נבילה אף זה כן ועכ"פ החזירו בעינן דאל"ה לאו בהמה בבהמה הוה ועוד דהוה טומאה בלועה להמעיין בפרקין פלוגתא דר"י ור"ע ברש"י ותוס' שם ואין להאריך כאן. וא"כ ה"ה סיפא איצטריך בראש נפלים דילוד הוה דבהכי איירי מתני' דליכא לתרוצי כמ"ש מהרש"א דזה לא נשמע במשנ' דהא בהכי איירי כמ"ש ואי דא"כ ליתני אסור באכילה זה אינו מכריע ומכ"ש דאיירי בין בחי ובין במת ומש"ה רב נחמן ב"י דאמר דבריו אהא דפריך ולא אמר דבריו אמתני' למקום חתך משום דאיכא לתירוצי כמ"ש והגמרא דפריך כאן א"ו לרבה דאמר לקמן אף בעובר מת פליגי והלכ' כחכמים דמטהרין מידי נבילה יע"ש:

ברש"י ד"ה לא אעובר ופירש"י ואשמעינן משום יד לא הוה כילוד פי' כן דל"ת למה רישא כלל וכבר אפשר לפרש בדברי רש"י דאשמעינן אין לידה לאברי' ומיעוט שבפנים שרי לל"ק וכבר נתבאר לעיל:

ובד"מ אע"פ שיצא ראשו חי כו' ואף אם נולד כולו כו' והאי דנקיט ראשו משום בכור לכהן עכ"ל לרב פי' כן דראש פוטר בנפלים דלשמואל ע"כ ראשו ורובו ונקיט ראש משום סיפא הא ראשו חי בבן ט' בכור לנחלה נמי לא הוה והא דלא פי' כן לרב דעדיף מיניה פי' דמשום רישא גופא צריך דאינו בכור לכהן ועי' בסמ"ע בחושן משפט סי' שע"ז על מ"ש שארית יוסף בנפל ביצא כולו לא הוה שני בכור לנחלה והתי"ט בכורות פ"ח מ"א כתב דאשתמיטתיה ליה דברי רש"י דכאן והיינו כמ"ש דע"כ לרב פי' כן. ועיין בכורות דבלא"ה ע"כ לאשמעינן דאינו בכור לכהן דאי לדיוקא הא בן ט' ראשו חי הא ממתני' דנדה שמעינן יע"ש ועי' ברש"י בכורות דף מ"ח ב' ד"ה ומאי קמ"ל אא"ב לרב אשמעינן דראש נפלים פוטר יע"ש ולא פי' כפשוטו דאשמעינן גופא דמלתא דנפל השני בכור לנחלה ולא לכהן וסיפא גופא נמי הא קמ"ל אלא לשמואל ליתני רובו וע"כ לדיוקא הא שמעינן ממתני' דנדה כו' דקשיא ליה ליתני איזהו בכור לנחלה ולא לכהן הבא אחר נפלים ותו לא אלא לאשמעינן דראש פוטר בנפלים וסיפא בן ט' מת ולא סגי בן ח' חי דהוה חדא מלתא איידי דרישא אלא לשמואל קשיא תרתי יע"ש ולדברי שארית יוסף אפשר דקשיא ליה למה לי בן ט' שיצא ראשו מת ובן ח' חי ליתני סתם איזהו בכור לנחלה ולא לכהן הבא אחר נפלים ואי לאשמעינן דראש פוטר בנפלים ולא היה בכור לכהן הא שמעינן ממתני' דשליא שיצאה כו' סי' ולד באשה והתו' בכאן ד"ה שליא ובכורות הוקשה להם אמאי לא איתותב שמואל מהא מתני' ולשארית יוסף י"ל דאה"נ וחדא מיניה נקיט שם אלא לרב קשיא באמת אלא דבא לומר דוקא ראשו הוא דהוה שני בכור לנחלה הא יצא כולה אף בכור לנחלה לא הוה ועי' בזה:

בתו' ד"ה סיפא כו' דלמא אשמעינן החזירו הרי כילוד וי"ל פשיטא עכ"ל הלבוש בי"ד סי' י"ד נתן טעם הוציא ראשו והחזירו אסור משום בשר בשדה והתב"ש הקשה דא"כ לר"י דלית ליה בשר בשדה פליג על מתני' דהוציא ראשו כו' אלא דלידה לא מהני חזרה יע"ש ומתוס' כאן נראה כן דבלא בשר בשדה לא שייך חזרה בלידה ולא עוד אלא שנראה דליתא להאי סברא דבשר בשדה אף מה שבפנים אסור דאל"כ מה קשיא להו מאי איריא ראש ביד נמי לא מהני חזרה דהוה בשר בשדה ואפשר הא גופא קמ"ל דראש בהחזירו הוה כילוד דאף מה שבפנים הוה כבשר בשדה:

בא"ד דאפילו מה שבפנים אסור דלרב יהודא אסור קאי אעובר ובנחתך מבעיא לקמן עכ"ל ר"ל בנחתך ודאי מכי יצא רובו הרי הוא כילוד ממתני' דנדה ואפ"ה מיבעיא לן עבי' חתכה ידו כו' עד שהשלימו לרובו מאי והיינו למה שבפני' ואשמעינן כאן בראשו דאף מה שבפנים הוה כילוד ומ"ש דלרב קאי אסור אעוב' ר"ל דחידו' זה אשמועינן שפיר במתני' דמדהוציא ידו מותר ע"כ מה שבפנים א"כ הוצי' ראשו אסור ע"כ אף מה שבפנים אלא דיש לראות א"נ אסור קאי אאבר אפ"ה ע"כ הוציא ראשו כילוד למה שבפנים דאי למה שבחוץ ליתני אסור באכילה דשחיטת עצמו ג"כ לא מהני דמה שבפנים כשחוט דמי לשיטת התוספות לקמן בפרקין דלכ"ע אותו אבר אין לו תקנה בשחיט' גבי רב משרשי' יע"ש. והנה למ"ד אבר עצמו