ראש יוסף על חולין חלק ב כט

ברבי ס"ל לקמן דיעלו ועוד דא"כ איפכ' הוה ליה לומר א' קדשים שאין נאכלין וא' הנאכלין דהוה לא זו אף זו ולא זו ואצ"ל זו כו':

והנה אם נאמר דלא כסברת התוספות ד"ה קדשים דאיסור כרת שכתבו כיון דמחיים לא חייל אף לאחר שחיטה לא חייל אלא דמילתא תלוי כמו אחות אשה וחייל לאחר שחיטה גם הר"מ ז"ל בהל' מ"א לא כתב כלל מזה ואילו הוה סבירא ליה הכין לא הוה שתיק מיניה מלפרושי אלא דחל לאחר שחיטה בהסתלק האיסור האחר ממנו וא"כ א"ש דל"מ קדשים הנאכלין אף דמוקדשין קדים וגיד עד שיצא לאויר העולם אפ"ה חייל לאחר שחיטה דליכא תו איסור אחר וחל בשלמים לזרים ובחטאת ואשמות לכהנים אלא אפי' קדשי' שאין נאכלין איסור גיד נוהג בהן או משום דהוה מוסיף לגבוה דמחוברין לא יעלו ולרב פפא דאמר ולא פליגי אם נאמר דל"פ כלל אפ"ה איסור גיד נוהג בהן אם נאמר דר' יוחנן חלב חדשים לחוד גרמי ולא בעי כלל אויר העולם כמ"ש התוספות ד"ה וכ"ת אלא כפי' הרא"ש בפ' בהמה המקשה ע"ה א' כמו שאבאר לקמן במימרא דשמואל וחלבו מותר לד"ה יע"ש בדף צ"ג ב' וה"ה וכ"ש גיד דלא כתב ביה שור וכשב והך דר' יוחנן בתלש חלב אבאר לקמן אי"ה דמשם אין ראי' א"כ א"ש דגיד נוהג בהן דקדום משנתקשר על הכף ולאחר מיכן הקדיש העובר דקדושה חלה על העובר ודע שאף שכתבנו להר"מ לית לי' סברת התוספות דאף דלא חל מחיים אפ"ה חייל לאחר שחיטה אפ"ה א"ש מה שכתבנו לעיל דמש"ה כתבה התורה גיד אצל בני יעקב להודיע מאיזה טעם נאסר דל"ת דלא חל כלל מחיים דאין איסור חע"א אמ"ה כקושית התוספות או אף למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת מ"מ אינו חל על איסור עשה דשאינו זבוח כו' דהוה עשה גמורה ואין איסור חל עליו ואף דחל על חצי שיעור שאני התם דלית ביה איסור עשה אלא איסורא לחוד מריבויא דכל חלב כו' או מהלמ"מ משא"כ עשה דאינו זבוח וכמ"ש התוס' שבועות כ"ג ד"ה דמוקי יע"ש ולקמן בס"פ אבאר באורך בעזה"י וקמ"ל דאפ"ה חייל מחיים דומיא דיעקב דלא כמ"ש מהרש"א דבלא"ה אין סברא לומר שלא אסור אלא לאחר שחיטה כו' וא"כ שפיר מוכח דאף דאין בנ"ט אפ"ה כיון דאחשביה רחמנא לאכילת גיד ה"ה לענין שאר איסורין וחייב ב' דאל"כ למאי הלכתא כתבי' רחמנא אצל בני יעקב כיון דליכא בי' איסור אחר כ"א איסור גיד וע' מ"ש בריש הפרק יע"ש:

ע"ש גמרא רנב"י אמר להעלותו פליגי והיינו מחוברין ובפלוגתא דר' ורבנן לקמן אבל בפירשו כ"ע מודים דאסור להעלותו בפ"ע דלרבי לא עדיף מפירשו דהיתרא דירדו ולרבנן אף מחוברין דאיסורא אסורין כפירש"י לקמן ממשקה ישראל. ועי' פירש"י ד"ה רנב"י יע"ש וקשיא לי דאם כן לימא מר הלכה כר' ומר לימא הלכה כחכמים ולא שייך שיחלוקו אמוראי בפלוגתא דתנאים וכה"ג הקשה הרא"ש ז"ל בפ' בהמה המקשה לשיטת הר"מ ז"ל לפי דעתו שמפרש דברי הר"מ דר"י ור"ל פליגי בפלוגתא דר"מ ור"י יע"ש דהוה לומר הלכה כר"ש או כר"י וה"נ כאן ועוד היאך תלוי פלוגתא זו בכאן בזבחים הוה להו לאפלוגי דשם מקומו וכאן בהאי פירקא לא עסיק אלא באכילת גיד להדיוט ולפי מ"ש לעיל א"ש דשייך בהאי פירקא למאן דאוסר גיד להעלותו למזבח א"כ בהקדיש עובר קודם ט' חדשים ואיסור גיד לא חייל קודם ט' חדשים כמו בחלב ואין חילוק בין חלב לגיד כמו שאבאר במימרא דשמואל אפ"ה אתי גיד וחייל אמוקדשין דהוי מוסיף למזבח ומאן דאמר מחוברין יעלו לא מצי חייל איסור גיד אמוקדשין דקדים אף דגיד נוהג במעי אמו ולא הוה מוסיף כו' והא דאמר להעלות פליגי היינו דעיקר פלוגתא להעלותו וממילא דנ"מ לענין איסור אכילת הדיוט וכדכתיבנא והיינו דלא אמר מר הלכה כמר כו' דאשמעינן טובא גם להדיוט וכמ"ש ועיין מ"ש בהא דלקמן פירשו לא יעלו:

עוד אבאר לך למ"ד מחוברין יעלו ליכא איסור מוסיף אם נטל נמי הגיד מן הירך וחלצו דלא יעלו לכ"ע אפ"ה לאו משום איסור גיד נגעו ביה אלא פי' דהתירא לא יעלו א"כ לאו מוסיף הוא דרבי מוקי לקרא דהבשר ודם בפי' דהתירא ועמ"ש בהא פי' לא יעלה:

והנה ראיתי להמ"מ בהלכות מ"א ה"א פ"ח על מ"ש רבינו דג"ה נוהג בחולין ומוקדשין א' קדשים הנאכלין וא' שאין נאכלין כתב דרבינו פוסק כר' יוחנן דאמר א' קדשים כו' והלח"מ בפ"ו מהלכות מעה"ק הלכה ד' שכתב על דברי המגיד משנה הללו דקשה דהא להלקותו כ"ע מודים דנוהג ותי' משום דרבינו פוסק כאן בהלכות מעה"ק דאסור להעלותו וא"כ ע"כ מפרש כרנב"י דלהעלותו פליגי ולכך מפרש שם דכר' יוחנן פוסק עכ"ל הנך רואה כמה יש מהדוחק שהרי הר"מ ז"ל בהלכות מ"א לא נחית אלא לאשמעינן שיש מלקות באכילת גיד וכן כתב הלח"מ בפ' וא"כ לא היה להמגיד משנה שם להזכיר כלל דברי ר' יוחנן ורנב"י כיון שדבר זה מוסכם אליבא דכ"ע ולפי מ"ש י"ל דברי המ"מ על נכון דהוה קשי' לי' לאיזה צורך כתב הר"מ ז"ל א' קדשים כו' ומה"ת לחלק בינייהו אלא דאשמעינן אף היכא דאיסור מוקדשין קדים שהקדיש עובר במעי אמו דקדושה חלה על העוברין קודם ט' חדשים אפ"ה אתי גיד וחייל עלייהו ל"מ בקדשים הנאכלין דאשכוחי משכחת לאחר שחיטה אלא אף בקדשים שאין נאכלין דלעולם אית בי' איסור מוקדשין אפ"ה חייל גיד דהוה מוסיף לשיטת הר"מ ז"ל בהלכות מעה"ק דמחוברין לא יעלו וכבר א כתבנו לעיל דהר"מ לא סובר כתו' דבעינן שיחול מחיים כו' ולזה כתב המ"מ דרבינו פוסק כר' יוחנן ואליבא דרנב"י וכדכתיבנא דאמר להעלותו פליגי ה"ה דנ"מ לענין להלקותו וכמ"ש בסמוך ואין להקשו' איך יתיישב אליבא דרב פפא דאמר ל"פ כאן להקטיר וכאן להלקותו משמע להעלותו אפי' ר' יוחנן מודה דשרי וא"כ לאיזה צורך אמר ר"י קדשים הנאכלין כו' וי"ל דר"מ סובר דלר"פ ה"ק איסור גיד נוהג בהן בקדשים שאין נאכלין משום דאיסורו נוהג בב"נ ולא סבירא ליה הא דפרכינן אימור דשמעת ליה כו' ומשא"כ להר"מ ז"ל דאיהו פסק בהלכות איסורי ביאה פי"ז ה"ח כלל גדול בידינו שאין איסור חע"א אם לא בא' מג' דרכים ושלל כל איסורין אף בחמור על קל שאין חייל מש"ה ע"כ כר' יוחנן סובר אף דאיהו פסק בהל' מלכים דיעקב נצטווה על ג"ה אם לא באיסור, מוסיף לגבוה כמ"ש לעיל ועיין פי"ד מהל' מ"א הח"י כתב כן דאין אי' חל אם לא בא' מג' דרכים ועי' מ"ש לקמן:

שוב ראיתי שיש ליישב בפשיטות טפי לרב פפא דאמר ול"פ כאן להלקותו כאן להעלותו ל"ק דמאי רבותא דאחד קדשים הנאכלין כו' לענין להלקותו י"ל דאשמעינן דאפ"ה חייל גיד על מוקדשין דאיכא לישנא לקמן בדף ק"ג בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דמייתי איסור טריפה וחייל אאמ"ה ופירש"י לר' יוחנן חייל דסובר איסור חע"א וטריפה על אמ"ה ליכא לא כולל ולא מוסיף וא"כ ר"פ נמי יסבור הכי דאף קל על חמור חייל דהא טריפה אאמ"ה קל על חמור דאמ"ה נוהג בבני נח משא"כ הר"מ ז"ל דלית ליה איסור חע"א לאיזה צורך כתב א' קדשים הנאכלין אלא כמ"ש, דמש"ה חייל דהוה איסור מוסיף דפסק כר' יוחנן דלהעלותו אסור ועי' מ"ש לקמן דף ק"ג ע"א כי שם אאריך בעז"ה:

ובפירש"י ד"ה להעלותו למזבח אין איסור גיד נוהג בהן דלא כתיב ולא יאכל המזבח עכ"ל עי' במהרש"א ז"ל שכתב לר"פ ולא פליגי סובר דגם תנאי דלקמן ל"פ עכ"ל ורצה לומר דגם רבנן סברי דמחובר מותר להעלותו ג"ה ולא איצטריך ריבויא למחוברין דאסור דמי כתיב לא יאכל המזבח ומשקה ישראל לית להו אלא היכא דוקא דשייך בכל הקרבן ולא באבר מיוחד וחלב ודם יוכיחו ולית להו הא דאמרינן אליבא דרנב"י ורבנן מצותן בכך ועי' בפירוש הריטב"א ז"ל מ"ש לרבי דאמר מחוברין יעלו לא קשי' ממשקה ישראל דהיכא בכל הקרבן איסורא אמרינן כן יע"ש ה"ה לרב פפא סובר דכ"ע במחוברין יעלו וקרא ממשקה ישראל לכולו קרבן שאסור ופלוגתא דר' ורבנן ר' מוקי לקרא דהבשר ודם בפירשו ורבנן מוקי בפוקעין ומחוברין דאיסורא שווין למחוברין דהיתרא אלא דר' מוקי קרא ע"ז ולרבנן לא צריך קרא על זה דמסברא דע"י זה דמותר וא"כ ה"ה פירשו דאיסורא נמי שרי לרבנן כמו פירשו דהיתרא דיעלו קרא דבשר ודם מוקי רבנן בפוקעין כו' ולפי זה א"ש טפי הא, דאמר א"ד ול"פ כאן להעלותו כאן לחלצו דהני תרי לישני פליגי אהדדי דלל"ק כאן להעלותו אינו נוהג אפי' בפ"ע שרי וכרבנן דפליגי עליה דר' דאין חילוק בין מחוברין לפירשו וה"ה אפילו דאיסורא פי' יעלו וכאן להלקותו וכפירש"י מי כתיב לא יאכל המזבח ומשקה ישראל לא שייך אלא היכא שפשט איסורא בכל הקרבן וכמ"ש הריטב"א בקדושיו וחלב ודם יוכיחו הא דאמרינן מצותן בכך ולישנא בתרא אמר כאן להעלותו בפ"ע אסור ומ"ד אינו נוהג במחוברין דאין צריך לחלצו אלא דקשיא למאן קאמר לה אי לרבנן אי מחוברין יעלו ה"ה פירשו כיון דמוקי לקרא דהבשר ודם בפוקעין כדתניא להדי' בבריית' ואי לרבי דמחוברין יעלו ופירשו לא יעלו א"כ מאי איריא גיד דאיסור' דהיתרא נמי פירשו לא יעלו ומה נוהג דאמר דמשמע משום איסור גיד אם לא שנאמר דללישנא בתרא מרבינן לרבנן מוהקטיר הכהן הכל מחוברין דאיסורא ופירשו דהיתרא וסברי דשקולין הם מחוברין דאיסורא ופירשו דהיתרא אבל לא פירשו דאיסורא ופליגי שפיר הני תרי לישני לדינא וכדכתיבנא ועי' תו' ד"ה פירשו ירדו יע"ש, אמנם המעיין בפירש"י ד"ה רנב"י ולישנא קמא כו' משמע דהני תרי לישני ל"פ יע"ש היטב וא"כ לפ"ז מה שכתבנו לעיל דלא מסתבר