ראש יוסף על חולין חלק ב כה

צ"ח בש"ך וט"ז ופר"ח ובית לחם יהודא יע"ש אלא ע"כ דיש בגידין בנ"ט ומש"ה צריך ששים ולקמן גבי אר"נ גיד בס' נאריך בה בעזה"י ועי' בפי' הר"מ ירך שנתבשלו שם אבאר:

בא"ד דאין להחמיר ולאסור כו' עכ"ל אכתי איכא לאקשויי דלמא לעולם אין בהם טעם בגיד עצמו והתם משום קנוקנות דיש בהן טעם צריך ס' ואפשר המקשה פריך אליבא דהלכתא דאין איסורן אלא מדרבנן כדאמר אביי לקמן כותי' דעולא מסתברא כפסק השאלתות א"כ ג"כ אין להחמיר יותר מגיד עצמו. ומה שהקשו התוספות מעצמות וגידין ישרפו לי"ז ומוקי בשמנו תי' בחדושי רשב"א דהתם אף הגיד עצמו ישרף אם הותיר בגרירת שמנו ומש"ה שפיר תנן התם שישרפו משא"כ הכ' דאין איסור אלא משום שומן וצ"ל דהתם משום שמוש נותר צריך לשרוף גם הגיד עצמו יע"ש ובד"ה ולדות קדשי' כו' וי"ל דהא דשרי ר"מ כשנשחטה האם עכ"ל ר"ל הא ודאי דגיד חל משעה שנוצרה ואפ"ה בן ח' או ט' מת ניתר הגיד בשחיטת אמו מגזירת הכתוב כל בבהמה תאכלו וכן כתב הרא"ש כה"ג בפ' בהמה המקשה ע"ה לר' יוחנן דחלב בגמר חדשים הוה חלב אפ"ה ניתר בשחיטת האם יע"ש ובקושייתם הוה ס"ד דמש"ה בן ח' מותר דלא מיקרי גיד כלל ולא ניתר בשחיטת אמו אלא מה שהותר באמו גופא כקושי' הרא"ש שם בפ' בהמה המקשה ואל תתמה יע"ש אבל הריטב"א ז"ל בחדושיו כתב דהאי אוקמתא דלא כר"א אמר ר"א יע"ש דהוא סובר דלא הותר בולד אלא מה שהותר באמו וא"כ בן ח' חי או בן ט' דמותר דבעינן חדשים דגרמי והיינו בן ט' לר"מ ולר"י בן ט' ניתר בשחיטת אמו דלידה גרמי ועיין בהמקשה ברש"י במתני' מצא כו':

וראיתי להרשב"א בחדושיו שכתב ג"כ דהא דלא כר"א אמר ר"א לקמן והיינו כמ"ש לריטב"א ז"ל ותו כתב דרבותינו בעלי התוספות כתבו דהא דאמר והלכו לשיטתם אחלב קאי כו' ותוכן דבריו דבהא שייך לשיטתן דלר"מ דלא ניתר בשחיטת האם דלבהמה מעליא הוה דחדשים גרמי ולא איתרבי מכל בבהמה תאכלו (ועיין פירש"י לעיל דף ע"ד מצא בה בן ח' כו' והבאתיו לעיל בסמוך) וקרינן בי' וזבחת מבקרך כו' ה"ה דקרינן כל חלב שור וכשב ועוד וכו' ולר"י דחדשים לא גרמו ה"ה לענין חלב ור"ל לאו משום גזירת הכתוב כפי' הרא"ש בפ' בהמה המקשה אלא דלא מיקרי במעי אמו חלב כלל ותו אף לאחר שיצא לאויר העולם ג"כ מותר כשנשחטה אמו כמו שאבאר לקמן אי"ה וכתב עוד הרשב"א אבל בגיד לא הלכו לשיטתן אלא טעמא דר"י משום כל בבהמה תאכלו עכ"ל ר"ל משום גזירת הכתוב כל בבהמה תאכלו וכפי' הרא"ש ז"ל ולא ידענא דמ"מ אמאי לא קאי אגיד נמי דהלכו לשיטתן דלר"מ דאינו ניתר ה"ה גיד דאסור ולר"י דניתר ה"ה גיד מכל בבהמה תאכלו ושפיר הוה לשיטתן ומה בכך דבחלב הוה הטעם דלא מיקרי חלב במעי אמו שרי לר"י כמו גיד דשרי לר"י אף דחל במעי אמו דלא כתיב שור מגזירת הכתוב כל בבהמ' ה"ה חלב ג"כ. ומ"ש דרבותינו בעלי התוספות כתבו בתוספות שלפנינו לא מצאתיו ואי משום מ"ש כאן דגיד במעי אמו נמי אסור דלא כתיב ביה שור דחלב כתיב ביה שור כו' מ"מ לא כתבו התוספות דהא דאמר ר"א והלכו לשיטתן לא קאי אגיד ואדרבה לקמן צ"ב ב' כתבו ד"ה ואמר ר"א דאחלב ואגיד קאי יע"ש בזה עוד ראיתי להרשב"א מחדושיו שכתב כאן וז"ל אבל קשה א"כ מה קאמר דבר זה מחלוקת והא ר"י בשליל שנשחטה אמו איירי בשלמא לתי' ראשון לא חשו לאהדורי ולאוקמי' פירוקא דהוה דלא כהלכתא דר"א אמר ר"א כו' עכ"ל הנה משמע לתי' ראשון נמי הוה אפשר לומר דסיפא בשליל שנשחטה אמו כו' ואמאי הא לתי' ראשון א"ש דר"מ ור"י הלכו לשיטתן בגיד נמי לר"מ חדשים גרמי ולר"י אויר העולם גרמי אבל במעי אמן לא כן הוא לר"א אמר ר"א והך סוגיא פליג אר"א אמר ר"א כמ"ש רשב"א בתי' ראשון וסובר דלר"מ נוהג משעת יצירה וא"כ אפילו בבן שמונה חי לר"מ לא ניתר בשחיטת אמו אלא מה שהותר באמו ודיו לולד שיהא כאמו כקושית הרא"ש בהמקשה והבאתיו לעיל יע"ש וא"כ שפיר אמר והא מדקתני סיפא כו' ומשני דבר זה מחלוקת ר"י ורבנן ולא קשה קושית הרשב"א והוא קושית התוספות ד"ה והא מדקתני כו' דע"כ לר"י אינו חל עד שיצאו לאויר העולם וי"ל דרשב"א כתב כן על קושי' הב דמאי קושי' והא מדקתני סיפא ור"ל כפירש"י ולמה לי סיפא והא מרישא שמעינן דנוהג בשליל אימא דאשמעינן דנוהג בשליל אף שנשחטה האם דה"א שיהא ניתר בשחיטת אמו מכל בבהמה תאכלו לכך אשמעינן דיו לולד שיהא כאמו כו' או דרבי סתם כאן כר"מ דבן ט' אין ניתר בשחיטת אמו כמו שאבאר לקמן בכוונת הרשב"א ועיין צ"ב תו כתב הרשב"א וי"ל כיון דניתר בשחיטת אמו א"כ אף דנוהג בשליל כ"ז שלא נשחטה האם מ"מ כיון דאפשר לבוא לידי היתר ע"י שחיטה מיקרי קדשים קדים והביא ראי' מר"י סוף פרקין תליש חלב בעלמא לר"י כיון דאפשר בשחיט' כולהו בהדדי מיקרי ולקמן אבאר מזה. ויש לתמוה דא"כ מה קאמר והא דבר זה מחלוקת ר"י ורבנן והא לרמב"ן סימן א' ניתר בשחיטת אמו והגיד ג"כ כר"א אמר ר"א לקמן ואגיד נמי קאי וא"כ ודאי קדשים קדים דהגיד אפשר לבוא לידי היתר בשחיטה כ"ז שהוא בן ח' עד שיהא בן ט' וא"כ לר"מ נמי מוקדשין קדים כמ"ש:

אבל הנראה לי בדברי קדשו ובזה יתיישב מה שהקשיתי לעיל דכתיב דבגיד לא הלכו לשיטתן ואמאי כו' אלא דזה שכתב הרשב"א ורבותינו בעלי התו' כו' הוא שיטה אחרת דהא דאמר ר"א אמר ר"א מחלוקת א ט' חי והלכו לשיטתן בחלב פליגי אבל בן ח' ודאי לר"מ מותר דלאו חלב מיקרי דהא כתיב שור וכשב והא לא חדשים ולא אוירא איכא וכמו שאמר בהמקשה ע"ו ע"א יע"ש אבל בגיד ודאי אף בן ח' נמי חל הגיד דמשעה שנוצר ובא על הכף גיד מיקרי דלא כתיב שוע ולפום סברא דהשתא משעה שנוצרה הבהמה למאי דלא ידע מההיא דנזיר וא"כ בגיד בבן ח' נמי פליגי דלר"מ אסור ולית ליה גזירת הכתוב מכל בבהמה תאכלו ולר"י שרי מגזירת הכתוב וא"כ בגיד ודאי דלא הוה ר"מ לשיטתיה ור"י לשיטתיה דנהי דר"י לשיטתיה מ"מ ר"מ לאו לשיטתיה דהא אפי' בן ח' דניתר בשחיטה לר"מ אפ"ה הגיד אסור לר"מ כמ"ש ומנא תימרא ממתני' שהרי לעיל סתם דבן ט' ניתר בשחיטת אמו דר"מ ור"י הלכה כר"י ואיך סתם כאן דנוהג בשליל ועוד דהתם סתם בלשון חכמים ואפ"ה לא אמר כאן דברי ר"מ אלא סתם כת"ק ש"מ דלאו הא בהא תליא א"כ שפיר כתב במתק לשונו דבגיד לאו לשיטתו הלך ר"מ כו' ובזה נמי דאמר דבר זה מחלוק' ר"מ ור"י כו' כיון דאפשר לבוא לידי היתר ע"י שחיט' מוקדשין מיקרי קדים משא"כ לר"מ דלית ליה היתר ע"י, שחיטה אפילו בן שמונה חי ושפיר בהדדי אתיין כו' ופריך שפיר מהא מדתנן בסיפא ונוהג בשליל וכפירוש הרשב"א דהוה לומר ר"י אומר אינו נוהג במוקדשין דאי כפירש"י למה לי הסיפא הא טובא אשמעינן דלא נימא דניתר בשחיטת האם ומיהו ז"א דא"כ מוקדשין קדים זהו מה שרצינו לבאר והנראה, בכוונת דברי קדשו

בא"ד ומיהו קשה כו' אבל בן שמונה לכ"ע לא מיקרי חלב כו' וי"ל דשור וכשב כתיב משא"כ גיד עכ"ל כבר כתבנו שזה שכתב הרשב"א ורבותינו בעלי התוספות פירשו דאר"א אר"א אחלב קאי אינו דברי התוספות שלפנינו אלא שיטה אחרת דלדברי התוספות נהי דגיד חל משעת יצירת הבהמה או משעה שבא על הכף או עד שיתקשה הפילו בן שמונה ניתר בשחיטת אמו והגיד ג"כ מגזירת הכתוב כל בבהמה תאכלו ואילו לשיטת הרשב"א בגיד בן שמונה אינו ניתר לר"מ ולאו הא בהא תליא כו' כמו שהארכנו בזה בסמוך ומ"ש התוספות דחלב בן שמונה לא מיקרי חלב לכ"ע אף דללשון ראשון שם בהמקשה פליגי בחלב בן שמונה היינו היכא שיצא לאויר העולם דאמר דלידה מיהת בעינן כמבואר שם ע"ד א' וכתבו א"נ ניחא למפרך מנזיר וסברי השתא דגיד וחלב שווין המה ועיין מ"ש בתוספות ד"ה והא ובתוספות הכ' במבכר': ובד"ה והא מדקתני סיפא כו' תימא מאי פריך והא סיפא בשליל שנשחטה אמו כו' עיין בת"ח דהכי ס"ד ובלא נשחטה ופליגי אי חל איסור גיד במעי אמו או לאו. והתוספות כתבו דהא חלב של בן ט' חי לרבי יוחנן חלבו כחלב בהמה ואפ"ה כיון שנשחטה אמו שרי רצונם לומר דל"ת דסברת המקשה הוא דכיון דחל גיד במעי אמו לא שייך להתיר מכל בבהמה תאכלו דדיו לוולד שיהא כאמו אלא ע"כ טעמא דר"י דבמעי אמו אין חל איסור גיד עד שיצא לאויר העולם ומש"ה ניתר בשחיטת אמו דכולה בשר היתר הוא ואף שיצא אח"כ לאויר העולם חי כבישרא בדיקולא דמיא כמו שאבאר לקמן אמר שמואל יע"ש באורך ויהיה קושית המקשה והא מדקתני סיפא ירצה בזה דהוה למיתני ר"י אומר אינו נוהג במוקדשין כפי' הרשב"א בחדושיו ומשני דבר זה מחלוקת ר"י ורבנן דלר"י אין נוהג במוקדשין דלא אתי חייל אגיד ולר"מ דחייל במעי אמן איסור גיד והא דאר"א אר"א דהלכו לשיטתן לאו לר"מ לשיטתי' אלא ר"י לשיטתיה ולר"מ בלא"ה אינו ניתר דאפילו בן שמונה דניתר בשחיטת אמו אפ"ה גיד אסור דדיו לוולד שיהא כאמו ולית ליה גזירת הכתוב ולזה כתבו התוספות דליכא למימר הכין דלא תקשי מר"א אר"א דנפרש הלכו לשיטתן ר"י בלבד וכה"ג צריך לומר לשיטת ר"מ ז"ל בהלכות מ"א פ"ח וכמ"ש המ"מ יע"ש דהא חזינן דלר' יוחנן בתלש חלב מבן תשעה חי דהוה כחלב בהמה ואפ"ה ניתר בשחיטת אמו מגזירת הכתוב כו' דכל בבהמה תאכלו אליביה דרבי יהודא שם א"כ מנלן לומר דבר זה מחלוקת ר"י ורבנן הוה לאפושי