ראש יוסף על חולין חלק ב כב

עולה כו' משמע דר"ל מה דנקיט במתני' מוקדשין היינו אף עולה דכולה כליל קמ"ל אפ"ה אין מקריב ג"ה על המזבח אלא חולצו לתפוח וכמ"ש הר"מ בפ"ו מהלכו' מעה"ק יע"ש א"כ קשיא מה פריך פשיט' והא ודאי צריך למתני שהרי פליגי לקמן בגמ' רבי ורבנן אי חולצו או לאו וצריך לומר דקשיא לי' דדוחק לאוקמי' מתני' דלא כרבי סתם מתני' ר' היא ור' סובר לקמן מחוברין יעלו ואי פירשו הא אפי' דהיתר' ירדו כו' או דמשמע ליה למקשה דמתני' לענין איסור אכילה איירי דבהא אסיק כו' בהך פירקין ומ"ש הר"מ ז"ל אף במוקדשין של עולה אינו מפרש המשנה אלא דינא קאמר דגיד הנשה של עולה חולצו לתפוח כרבנן דאמרו הכין לקמן ועי' בר"מ הלכות מעה"ק פ"ו הלכה ד' ובלח"מ:

וכ"ת יש בגידין בנ"ט כו' אלא קסבר אין בגטין בנותן טעם ובמוקדשין איסור גיד איכא מוקדשין ליכא עכ"ל הנה מכאן נראה בפי' דמאן דאית ליה אין בגידין בנ"ט לית לי' אלא איסור גיד ולא איסור אחר וכן מתחלת דברי המקשה דאמר קסבר יש בגידין בנ"ט וקשיא להר"מ ז"ל שפסק אין בגידין בנ"ט ואפ"ה פסק שם האוכל ג"ה של נבילה חייב ב' דהוה כולל עי' בפ"ח מהלכות מ"א דלא כסתמ' דתלמודא כאן גם בפסחים כ"ב א' דפריך הניחא למ"ד יש בגידין בנ"ט יע"ש משמע לכאורה דלא כדבורו וכן לקמן ק' ב' וכ"ת קסבר ר"י אין בגידין בנ"ט ובטמאה איסור גיד איכא וטומאה ליכא מוכח דלא כדבריו יעו"ש והוה מצינו לומר דסבירא לר"מ ז"ל כיון דאחשביה רחמנא לאכילת גיד דחייב משום גיד ה"ה דחייב עליה משום אחר וסברא זו כבר כתבו אחרונים בתשובותיהם ומש"ה לר"ש דסובר ג"ה של טמאה אין חייב משום גיד דמי שבשרו מותר כו' ה"ה משום טמאה דפטור ומש"ה פוטר ר"ש לגמרי כיון דפטור משום גיד כ"ש משום טמאה דעץ הוא אבל היכא דחייב על גיד בטהור ה"ה דחייב על נבילה ודומה וההיא דפסחים אבאר במקומו אלא מההיא דכאן קשיא דאמר איסור מוקדשין ליכא וכן הא דלקמן לר' יהודא בטומאה איסור גיד איכא טומאה ליכא קשיא כמ"ש כאן:

והנה יש ליישב מה דמקשה מכאן דהר"מ ז"ל סובר דאיסור הנאה הוה מוסיף כמ"ש בהלכות מ"א ועיין לח"מ פ"ט ה"ד וכ"כ הר"מ ז"ל בפי' המשניות לכריתות דף י"ד בפי' דאיסור הנאה דקדשים ודאי הוה איסור מוסיף אף דשאר איסור הנאה לא הוה מוסיף ולקמן בק"א א' האוכל ג"ה של נבילה נאריך בה בעזה"י וא"כ אפשר דה"ק הגמרא דודאי לפום סברא דהשתא דאיסור גיד משעה שנוצרה הבהמה וכדאמר אלא הכי בולדות קדשים דאיסור כו' וא"כ י"ל מהא דתנן לקמן ק' ע"ב דאין נוהג בטמאה וע"כ דלית ליה להאי תנא אף איסור ב"א דכן משמע ליה דטעמא דת"ק הוא משום דאין איסור חע"א ועי' תוס' ד"ה ואתי איסור מוקדשין כו' ועי' מהרש"א במ"ש בזה ודלא כמ"ש התו' ד"ה הכי בולדות כו' וא"כ כ"ש דלית ליה להך תנא כולל דמאן דלית לי' ב"א כ"ש כולל כמבואר ביבמות ל"ג ובשבועות כ"ג יע"ש אבל איסור מוסיף סובר המקשה דחמיר יותר מב"א וחייל שפיר אף מאן דלית ליה ב"א כמ"ש תוס' יבמות ל"ג א' ד"ה בר קפרא יע"ש ואף שהתו' לא ניחא להו שם בכך מ"מ רש"י ז"ל סובר שם כן כמו שיראה הרואה שם ועי' בחדושי רשב"א בשבע שיטות שכ' שם בפשיטות לרש"י מאן דלית ליה ב"א סובר אפשר מוסיף חייל יע"ש וא"כ ה"ק וכ"ת אין בגידין בנ"ט ירצה בזה דמאן דאית ליה אין בגידין בנ"ט סובר ג"ה אסור בהנאה כמ"ש בפסחים כ"ב א' יע"ש והיינו משום דלא שייך כשהותרה דואכלה כתיב משמע מידי דבר אכילה לא גיד שהוא עץ בעלמא או כמו שאבאר שם וא"כ אין איסור חע"א דמוקדשין כולל והאי תנא אף ב"א לית ליה כ"ש כולל ולזה פריך ליה ממתני' דירך כו' דיש בנ"ט וה"ה דה"מ להקשות מאינו נוהג בטמאה אלא דזה נשנית מקודם או יאמר להר"מ מאין נוהג בטמאה לא קשיא כלל דהתם משום דאין איסור חל ע"א אף בב"א להאי תנא ואף דאין בגידין בנ"ט אפ"ה חל עליו נבילה ושאר איסורין ונאמר אף היכ' דלית ביה איסור גיד חל שאר איסורין כיון דאתי ביה רחמנא לאכילת גיד ה"ה על שאר איסורין חייב ומתחלה נמי אמר שפיר וכ"ת יש בגידין בנ"ט ואתי איסור מוקדשין וחייל כיון דיש בנ"ט ג"ה מותר בהנאה כשהותרה נבילה כו' והוה קדשים איסור מוסיף ואף מאן דלית ליה ב"א אפשר דמודה במוסיף וקדשים איסור הנאה הוה מוסיף וכההיא דכריתות אקדשים מיגו דאיתוסף איסור הנאה כפי' הר"מ שם דהוה מוסיף ממש ולא כמ"ש התו' דהוה רק איסור חמור לקמן ק"א יע"ש ושפיר חל איסור מוקדשין אגיד כמוסיף אף מאן דלא סובר איסור ב"א כמ"ש לעיל והדר אמר אלא קסבר אין בגידין בנ"ט מוקדם איסור גיד איכא דלא הות תו מוסיף דג"ה אסור בהנאה למאן דאית לי' אין בגידין בנ"ט והאי תנא ב"א לית ליה כדמוכח ממתני' דטמאה כ"ש כולל כדכתיבנא וטעם בטמאה דטמאה חל לאמ"ה ומוקדשין גיד חל לא מוקדשין בב"א ידוע הוא דב"א מאן דלית ליה חייל החמור ולא הקל וטמאה הוה חשוב יותר חמור דפשט איסור בכל הבהמה וג"ה לגבי מוקדשין דנוהג בחולין ג"כ ולזה פריך ליה ממתני' דירך שנתבשל בה ג"ה מוכח דיש בגידין בנותן טעם ע"כ:

הן אמת שמ"ש דמש"ה לא פריך ליה מטמאה דאפשר אף דלא נוהג איסור ג"ה אפ"ה נוהג בו איסור אחר כיון דאחשביה לאכילת גיד אין סברא כלל דנהי דאחשביה רחמנא לאכילת גיד היכא דחייב אגיד חייב אאיסור אחר לא בע"א כמ"ש מקודם ומש"ה ר"ש פוטר לגמרי באוכל ג"ה של טמאה דעל אכילת גיד פטור דמי שבשרו מותר ומש"ה פטור אף על טמאה כיון דפטור אגיד אין לחייבו על טמאה וכן הר"מ ז"ל דפסק בהל' מ"א פ"ח ה"ה האוכל ג"ה מבהמ' טמאה פטור לפי שאינו נוהג אלא בבהמה שכולה מותרת ואינו דומה לאוכל משאר גופה לפי שאין הגידין בכלל בשר כמו שביארנו עכ"ל הני משמע טעמיה כר"ש דמי שבשרו מותר שכן כתב ואינו נוהג אלא בבהמה שכולה מותרת ומדפטר על טמאה ש"מ כל היכא דלא מיחייב על גיד אין לחייבו על טמאה וזה מפני שאין בגידין בנ"ט ונהי היכא דחייב על גיד חייב אשאר איסורין נמי לא היכא דפטור על ג"ה אלא ע"כ דהא דאמר וכ"ת אין בגידין בנ"ט ובמוקדשין איסור גיד לחודיה איכא דאין איסור חע"א וההיא דאין נוהג בטמאה ה"ה דהו"מ לאקשויי ממתני' דטמאה דע"כ מוכח דיש בנ"ט דאל"ה אין בו איסור טמא' כלל אלא דפריך מירך דהיא שנוי' קודם וכמ"ש התוס' ד"ה אלא קסבר:

או יאמר דאף דאין בגידין בנ"ט אפ"ה שפיר הך דטמאה דאין בו איסור גיד דלא מצי חייל אטמאה דאי חייב משום גיד תו מיחייב משום טומאה דכן הוא כל היכא דמחייב משום גיד חייב משום אחר ושוב אין איסור חע"א אף ב"א הלכך גיד דקיל לגבי טמאה לא חייל איסור גיד והא דהוה גיד קיל לגבי טמאה דטמאה נוהג בכמה מינים וגיד אין נוהג אלא במין שיש לו כך ועיין תוס' ד"ה אחות אשה בפד"א יע"ש היטב ל"ג א' ואף שזה דוחק לכאורה אבל אבאר זאת דאף דאין איסור חע"א לאו למימרא דאיסור גיד אין בו אלא דאין לוקה שתים, כ"א אחת אבל מ"מ איסור גיד איכא ביה והא דאמרו בכל איסורין אין איסור חע"א היינו לחייבו ב' מלקיות או ב' חטאות ב"ש אבל איסורא מיהא רביע עלי' והמעיין בסוגיא דיבמות ל"ג ב' לחדא אוקימתא לקוברו בין רשעים גמורים אף דאין איסור חע"א אפ"ה ב' עבירות עבר אלא דאין חייב ב' חטאות יע"ש וה"ה כאן אין לוקה ב' מלקיות אבל מ"מ ב' איסורין מיהא הוה ולכך שפיר אין נוהג בטמאה כיון דאיסור גיד אית ביה דאסור לאכול משו' גיד עכ"פ ואחשביה לאכילה דידיה ה"ה לענין בהמה טמאה תו חייל עליו טמאה ולוק' משום טמאה ולא משום גיד דאין איסור חע"א בב"א וטמאה דחמור חייל ולא גיד לענין מלקות משא"כ לר"ש דאין איסור גיד כלל בטמאה מי שבשרו מותר הוא דנוהג איסור גיד ב' א"כ משום טומאה אין לוקה דלא אחשבי' כלל רחמנא לאכילת גיד בטמאה והבן זה:

ודע שמ"ש הר"מ ז"ל בהלכות מ"א פ"ח ה"ה האוכל ג"ה של טמאה שפטור אף מטמאה שאין הגידין בכלל כמו שביארנו והיינו בפ"ד מהלכות אלו הי"ח לאו למימרא שאין הגידין בכלל בשר או מכלל נבילה דקרא שהרי בביאור אמרו בגמרא דפסחים כ"ג א' למ"ד יש בגידין בנ"ט כשהותרה נבילה חלבה וגידה הותרה ה"ה לדידן דאין בגידין בנ"ט ממ"ש א' גידים הרכים דראוין לאכילה ודאי דהוה בכלל בשר ונבילה דקרא ועיין פר"ח י"ד סי' צ"ח דכתב גידין מיקרי בשר יע"ש היטב מירושלמי הנודר מבשר אסור בגידין ואכתבנו לקמן אי"ה גבי הא דמיבעיא ליה אי דעת תורה יע"ש וא"כ הר"מ ז"ל דסתם ואמר כל הגידין אין לוקה משום נבילה אם אכלו קשיא אמאי לא הוה בכלל נבילה דקרא והר"מ ז"ל הוציא זה מההיא דריש העור ורוטב וכמ"ש המ"מ שם בפ"ד יע"ש וא"כ משמע דלא הוה גיד בכלל נבילה דקרא ועיין בהלכות אבות הטומאה פ"א ה"ז ופ"ד מהלכות טומאת אוכלין וא"כ הר"מ ז"ל דכתב בפ"ח מהלכות מ"א שאין הגידין בכלל הבשר משמע איפכא דאף דאין בגידין בנ"ט היה ראוי לחייבו אי לאו דלא הוה בכלל בשר בהמה טמאה וצ"ע מפסחים פ"ג ומחולין ק"ב ב' דר' יהודה מיחייב שתים באוכל ג"ה של טמאה וכן ר"מ מיחייב באוכל ג"ה של נבילה שתים ואמאי הא לא הוה בכלל נבילה דקרא כלל ומ"ש משאר גידין דהתירא דלא הוה בכלל נבילה דקרא אם לא שנאמר דודאי אף גידים הראוין לאכילה אכילה על ידו הדחק מיקרי ומש"ה פטור באוכל גידים מבהמה טמאה או נבילה וטריפה דהוה שלא כדרך אכילה ואיסורא איכא או מן התורה או מדרבנן ועיין בהלכות יסודי התורה פ"ה