ראש יוסף על חולין חלק ב יח

דאחר י"ח טריפות לא בדקינן דהוה טרחא ובדיקות הריאה דלא הוה טירח' בדקינן ועיין בחדושינו לעיל פ"ק י"א יע"ש ובי"ד סי' ק"י ובד' פרקים החיוב על המוכר כי ודאי שהלוקח לוקח לשחוט היום הראשון ושני מש"ה החיוב על המוכר לא על הלוקח ומש"ה בד"פ אם לא הודיעו שוחט ואינו נמנע שעל המוכר להודיעו ובשאר ימות השנה כו'. הפי' הד' הוא דבין בד"פ ובשאר ימות השנה על המוכר להודיעו אם מכר האם או בת היום אלא שבד"פ אם לא הודיעו הוה מקח טעות דודאי לשחטה היום לקחה ובשאר ימות השנה צריך להודיעו לענין איסורא ואם לא הודיעו לא הוה מקח טעות דאמר לי' שחוט למחר או אנא לרדיא זבין לך וכמ"ש לעיל ולענין דינא תנן במתני' דבד"פ צריך להודיעו ואם לא הודיעו הוה מקח טעו' ומ"מ פי' זה דחוק דמשמע לענין איסורא תנן ומיהו הכל מודים דדינא הכין דבד"פ אם לא הודיעו הוה מקח טעות וה"ה במוכר האם לחתן והבת לכלה הוה מקח טעות אם לא הודיעו ובשאר ימות השנה מצי לומר שחוט למחר או א"נ לרדיא זבין לך דרובא לרדיא זבני ובי"ד סי' י"ז אבאר באורך בזה:

ואלו הן כו' ר"י אומר אימתי שיש כו' דקדק ואמר ערב י"ט דוקא ששניהם עי"ט קנהו הא לא"ה אימר הראשין אתמול שחטה או שלא לצורך הרגל קנה רק לרדיא אם לא ששניהם קנו בעי"ט אז צריך להודיע לשני שמסתמא לצורך הרגל קנו ועל המוכר להודיע ולפ"ז אימתי דר"י לפרש הוא אלא דמיות' הוא דת"ק נמי ה"ק דוק' עי"ט הא לא"ה לא ואפשר דל"ת עי"ט על הלוקח ב' קאי ולכך אמר ר"י דגם הלוקח ראשון קנה בעי"ט הא לא"ה אין צריך להודיעו ללוקח שני אבל הר"מ ז"ל בפי' המשניות כתב וזה לשונו אימתי שיש לו ריוח ולא היה נחפז ללכת דאז אפשר לשחוט למחר אבל לא היה לו שהות ביום ונחפז אז ודאי ישחוט ג"כ היום ויש לפרש דבריו שמכר לראשון ודאי שישחוט היום ולכך כשרואה שהשני קנה בין השמשות ונחפז ללכת לביתו אז ישחוט היום וצריך להודיעו ולא בסתמא או דמתני' מיירי ששניהן לקחו ביה"ש ונחפזין ללכת דאז ישחטו היום ומש"ה צריך להודיעו לשני אבל הלח"מ בה"ש פי"ב הי"ד פי' דברי הר"מ ז"ל דאיירי ר"י בערב של ערב דהוא ב' ימים קודם דאז כשמכר לב' בין השמשות ונחפז ללכת אז וודאי היום שוחטה ועליו להודיעו ללוקח ב' ויראה לי לפרש ג"כ דבשאר ימות השנה אמרינן לרדיא זבין ובד"פ לא אמרינן כן אלא לשחוט ומדנחפז ללכת ודאי לשחוט היום וצריך להודיע לו ולפי' הא' שבר"מ ז"ל אפשר דר"י פליג את"ק דאלו ת"ק לא מפליג בין יש לו ריוח או לאו לעולם צריך להודיעו ואיהו אמר אף קנה עי"ט בהשכמה אין צריך להודיעו ומודה ר"י במוכר האם כו' צריך להודיעו אף שיש לו ריוח הדין כן ששניהם על יום אחד לקחו ועליו החיוב כו' ושפיר שייך מודה לת"ק ואף דאימתי לפרש הוא מ"מ היכא דמוכח דפליגי ע"כ לא כן הוא ויש עוד פי' רבים ואי"ה בי"ד אבארם:

ע"ש אמר ר"א אמר ר"י בד"פ הללו העמידו דבריהם על ד"ת דאר"י ד"ת מעות קונה כו' היינו לשיטתי' אבל ר"ל אמר משיכה מפורשת מן התורה ע"כ מפרש המשנה כתירוץ קמא שזיכה לו ע"י אחר:

משנה יום אחד האמור באו"ב היום אחר הלילה היינו היום הולך אחר הלילה שלפניו לא כמו בקדשים דהלילה הולך אחר יום שלפניו כמו ק"ק דנאכלין ליום ולילה וכדומה אף בענינא דקדשים כתב דיליף ג"ש כו' מה שמקשין העולם למה לי שור להפסיק ענין בלא"ה ידעינן דאל"כ היאך משכחת היום אחר הלילה טעות הוא ולא ניתן לכתוב כלל ואין להאריך:

גרסינן בת"כ הביאו הפוסקים ג"כ ברייתא ת"ר שור ולא חי' שיכול והלא דין הוא אם בהמה שאין במצות כיסוי נוהג או"ב כו' שה ולא עופות שיכול והלא דין הוא ומה אם בהמה שאין באם על הבנים עופות לכ"ש כו' ולכך האי ק"ו דאי מכיסוי חיה תוכיח ולכך עביד ק"ו מאם על הבנים ואי הוה כתיב חדא הוה מוקמינן במסתבר למעט חי' ולא עופות דאית במצו' כיסוי ושילוח ולכך נאמר תרווייהו ומדברי תוספות לעיל בריש פירקין יראה דהאי ברייתא אין הכל מסכימים בה שהרי בד"ה ועוד שה כתבו וז"ל הא דלא יליף שור שור משבת לרבות כל מילי דא"כ שה למה לי אלא למעט חי' ועוד מה קדשים חי' לא וא"כ למה לי לברייתא למעט חי' משור תיפוק לי בעניינא דקדשים כתיב ועוד איך מיעט משור חי' דמשמע תרווייהו מיותרין הא שור צריך להפסיק ענין דל"ת דוקא קדשים ולזה י"ל א"כ לכתבי' בעלמא ומדכתבי' בקדשים ש"מ שיהא שור ושה מיותר למעט חי' ועופות ומ"מ הלשון קשה ועוד לר"ש דצריך למכתב בענינא דקדשים דל"ת הוה שחיטה שאינה ראוי' שחיטת קדשים דכמה דלא זריק כו' וא"כ אין מיותר אלא שה לחוד ולמעט חיה ועופות ק"ו שהן במצות שילוח וליכא חי' תוכיח ולזה י"ל אפשר לר"ש מסברא ידעינן דשחיטת קדשים שחיטה ראוי' ועיין ב"ק ע"ז ובתוס' שם יע"ש היטב בזה

(ע"ב) רבי אומר יום אחד המיוחד טעון כרוז מכאן אמרו ד"פ בשנה המוכר בהמה כו' כתב הרשב"א בחדושיו ה"ג בפירושי ר"ח ז"ל מה יום המיוחד טעון כרוז כלומר טעון להודיע אמה מכרתי לשחוט ומה יום המיוחד היום הולך אחר הלילה אף כאן עכ"ל ויש איזה חסרון בדבריו ושוב מצאתי בר"ן ז"ל בחמש שיטות גי' רש"י יום המיוחד טעון כרוז אבל גי' ר"א מה יום המיוחד טעון כרוז כלומר שהיו תוקעין בע"ש להבטיל את העם ממלאכה אף כאן אמה מכרתי כו' ר"ל יום אחד קאי אשבת שהוא יום המיוחד ותרתי שמעת מהאי קרא ומג"ש יליף לה מימי בראשית ונרא' דאסמכתא הוא לא ג"ש גמורה ומצד הסברא צריך להודיעו בד"פ כיון שבודאי הלוקח היום שחט' ויש משום ל"ע לא תתן מכשול אם אינו מודיע ומ"מ אי לאו אסמכ' ה"א שעל הלוקח לחקור אחר זאת ואמר מה יום המיוחד טעון כרוז אין כאן על המוכר להזהיר את הלוקח: סליק פרק אותו ואת בנו כיסוי הדם פרק ששי

כיסוי הדם נוהג בארץ ובח"ל כו' אבל לא במוקדשין כו' כל הני שלא לצורך ומשום חולין ומוקדשין נקיט לכולהו כפירש"י ז"ל ועיין מ"ש ריש פרק או"ב תוספות ד"ה או"ב דאיידי דתנן בפ' הזרוע בפני הבית יע"ש ועיין פרק שילוח הקן יע"ש. ובחולין אבל לא במוקדשין פירש"י חטאת העוף ועולת העוף וכ"ש בדק הבית דכר"ש סתם לן תנא דלא הוה שחיטה בשחיטה שאינה ראויה לקמן אלא אף מלק עולת העוף וחטאת העוף דהוה שחיטה ראוי' אפ"ה אין בהן מצות כיסוי כדמסיק השתא דאתית להכי כו' יצא זה שמחוסר גרירה:

ול' הר"מ ז"ל בה"ש פי"ד ה"ב א' קדשי מזבח וא' קדשי ב"ה אין טעון כיסוי ואם עבר ושחטן אין חייב לכסות ומלת ואם עבר לכאור' מגומגם קצת דודאי קדשי מזבח שפיר קאמר דאין נוהג בקדשים דמחוסר שפיכה גרירה ואם עבר ושחטן פשיטא דאין צריך כיסוי דשחיטה שאינה ראויה לא שמיה שחיטה בכיסוי הדם כר"ש אלא אף מלק נמי כו' משא"כ קדשי ב"ה מאי אם עבר הא א"א אם לא שעבר ושחטן ואפשר דפרושי מפרש או דלא קאי כ"א אקדשי מזבח ולא אקדשי ב"ה דא"א בע"א:

ונוהג בחי' ועוף כתבו התוספות למעט בהמה אתא ודאי דרך התנא לשנות אף מה דמפורש בקרא אלא דהוה למתני ונוהג בחיה ועוף לא בבהמה לזה כתבו דה"נ קאמר נוהג בחיה ועוף למעט בהמה אבל הריטב"א כתב ואף דכתיב בהדיא בקרא מ"מ נקיט לה למעט בהמה וע"ש ונוהג במזומן ובאינו מזומן פירש"י משום דמשילוח הקן דוקא שאין מזומן להכי נקיט הכ' אף במזומן והקשו התו' דא"כ בג"ה ואו"ב וכ"ה הוה ג"כ למיתני והר"ן ברי"ף כתב דא"כ הוה למתני בג"ה ובזרוע ובראשית הגז מזומן ואין מזומן ואיני יודע אמאי שבקי תוספות להנך והר"ן לאו"ב דקדשים:

בתו' ד"ה מוקדשין מ"ט לא כו' וגבי כיסוי לא כתיב שחיטה אלא שפיכה עכ"ל משמע דאי הוה כתיב בכיסוי הדם שחיטה לא הוה מקשה אקדשי מזבח דאי במליקה ושחט כתיב ואי שחיטה הוה שחיטה שאינה ראויה וקיי"ל בכיסוי הדם כר"ש דשחיטה שאינה ראויה לא שמיה שחיטה וקשיא לי באו"ב דכתיב ושחט גבי ר"ל לא תשחטו ואפ"ה הקשו התו' לעיל דף פ"ב א' ד"ה עגלה ערופה דאמאי לא מוקי בעורף העגלה ולר"מ מיחייב דעריפה זו שחיטה כמו בשעיר המשתלח דדחייתו לצוק הוה או"ב ותי' דהשוחט משמע דרך שחיטה וזה לא שייך כאן וא"כ ודאי דקשיא שפיר מוקדשין מ"ש לא במולק חטאת או עולה דמליקתו זה שחיטתו וליבעי כיסוי והא דלא מתני' בקדשי מזבח ובשחט להו דהוה שחיטה שאינה ראויה דדוחק לומר כן דהא סתמא תנן ועוד דהא תנן לקמן דשחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיט' ובשלמא אי בקדשי ב"ה אשמעינן טובא דבעי העמדה והערכה כדמסיק ר' סבר כר"ש בתרא וכר"מ בתרא:

גמרא וליגררי' וליכסי מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות עכ"ל והיינו ע"י גרירה כתב הרשב"א בח"ד דחייב לכסות משמע כיסוי גמור דאל"כ הוה לומר דם בניתז ושעל הסכין מכסה אבל בדברי רש"י ד"ה דם הניתז כתב וע"כ דם הסכין אינו מכסה אלא אם כן גוררו משמע דמפרש כב"ה הביאו התב"ש בסי' כ"ק ס"ק כ"ז דעל הסכין לא הוה כיסוי דלא מבטל ליה התם וע"כ צריך לגוררו יע"ש ולא היה כעת בידי ס' ב"ה לעיין בו וכפי הנראה יש להקשות מהא דפריך נהי למטה לא אפשר למעלה אפשר ומאי פריך