ראש יוסף על חולין חלק ב טז

דאלמנת ראובן ואלמנת שמעון ולוי דחייב בהתראה אחת אם אירע כה"ג בב"א על דרך שאבאר אי חייב ב' מלקיות כיון דגופין מחולקין או דלמא דוקא בזא"ז הוא דחייב והנראה דל"ש דאף בב"א חייב בגופין מחולקין ועי' היטב במכות כ' בתוספות ד"ה לא צריכא ולפ"ז הכא בשחט אמה ואח"כ שחט ב' בניה, בב"א כאותן ששנינו השוחט ב' ראשין כאחת או בשתי ידיו שחט בב"א דחייב שתים בהתראה אחת דגופין מחולקין אף בבהמה אמרינן וזה יוצדק ג"כ לרש"י שפי' במכות שם דלא מיחייב בזא"ז בהתראה אחת דהוה יותר מכדי דיבור ויכול לומר אישתלי וכאן לא שייך זה דהוה בב"א ותכ"ד להתראה וחייב שתים וזה שכתב רש"י דחד התראה וחד מעשה הוה ומיניה הא ב' בני' אף בחד התראה חייב ב' מלקות דגופין מחולקין או שחטה ובתה ובת בתה בב"א חייב ב' בחדא התראה אף דהוה חדא התראה כיון דהוה ב' מעשות רצוני לומר ב' גופין מחולקין: גמרא לא תשחטו הרי כאן שנים כו' עי' בתבואות שור סי' ט"ז מש"ש

(ע"ב) גמרא ואכתי מבעי לגופא חד אין תרי לא עכ"ל הנה לפי' הא' של תוספות הא דכתיב בענינא דקדשים כגון שצריך לפסח דה"א אתי עשה דפסח וידחה ל"ת דלא תשחטו וכן כתב הת"ח באמת והבאתיו לעיל יע"ש א"כ לא צריך קרא דאין דוחה הא כ"מ שיכול לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת וישחוט אחר הבן מי שלא שחט אב ודוחק לומר שכולן היו טמאין מלבד א' ששחט האם היום ועוד ע"י פשוטי כלי עץ יכולין לשחוט בסכין ארוכה ופשוטי כלי עץ גם דוחק לומר שלא היה בעזרה כ"א הוא לבד דפסח נשחט בשלש כתות של שלשים ב"א ואפשר דיעבד ש"ד או למאן דלית ליה כלי שרת של עץ ומאן דאית ליה סובר כר"ש שחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה צריך קרא בקדשים דה"א שחיטה שאינה ראוי' דכמה דלא זריק דם או שני הוה שאינה ראוי':

אמר ליה אביי לרב יוסף מ"ט דסומכוס הנה רש"י ז"ל הביא תוספתא דפליג סומכוס נמי ארישא והר"ן ז"ל ברי"ף כתב דטעמא דסומכוס הוא משום דב' שמות הוה ולא דמי לרישא דחד שם הוא עכ"ל הרי בהדיא דסובר דסומכוס לא פליג אלא אסיפא לחוד דהוה ב' שמות או"ב ובנו ואותו ולא ברישא וכבר תמה עליו הת"ח דבתוספתא תנא בהדיא דפליג ארישא ג"כ והנה היה נראה לומר דר"ן ז"ל סמך בזה אגמרא דכריתות ט"ו א' אמר ר' אליעזר ר"י בן נורי וסומכוס אמרו ד"א ומביא הסיפא דשחטה ואת בת בתה ואח"כ בתה וע"כ סומכוס ארישא לא פליג דאי פליג ארישא ג"כ בין שיהיה טעמא דידיה אוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחד חיוב ב' או משום גופין מחולקין ר"ל ע"י שני בהמות בא לו האיסור לכ"א בפ"ע איך אמר דר"י בן נורי אמר כסומכוס דהא ר"י אמר שם במתני' הבא על חמותו שהיא אם חמותו ואם. חמיו חייב שלש וע'. פירש"י שם ופי' הרע"ב ואמאי לא אשמעינן רבותא טפי דהבא על אם חמותו שנשא ב' נשים וכל אחד בת בתה עד"מ לאה היו לה ב' בנות וכל א' יש לה בת ונשא יעקב ב' בת בתה ואח"כ בא על אם חמותו דחייב ב' דהוה מחולקין כמו כאן אלא דוקא חמותו ואם חמותו דהוה ב' שמות מיהת כמו כאן או"ב ובנו ואותן ות"ק פליג התם כמו הכ' דהוה הכל שם א' או"ב או חמותו וש"מ דהאי דתוספתא לאו דסמכא הוא דהא חזינן סתמא דתלמודא התם סובר דלא פליג סומכוס כ"א אסיפא ולא ארישא כדכתיבנא ומ"ש הר"ן דלא פליג ארישא היינו אי טעמא דסומכוס משום ב' שמות הוא דאיכא לחלק אבל אי טעמא דסומכוס אוכל ב' זיתי חלב בהעלם א' חייב ב' אין לחלק בין רישא לסיפא ובעיין לא אפשטה ומש"ה פי' הר"ן במתני' פי' מרווח יותר דדוחק לומר דפליג סומכוס ארישא ונטר עד דחשיב לכולא מלתא וכריתות דאמר אמרו ד"א משום דבעיין לא אפשטה אלא דקשיא אמאי אמר באיבעיא טעמא דסומכוס משום גופין מחולקין ולא אמר משים ב' שמות או"ב ובנו ואותו לא משום דגופין מחולקין הם ויש ליישב זאת וע' מ"ש לקטן עוד בגמרא:

קא סבר סומכוס אוכל ב' זיתי חלב בהעלם א' חייב ב' והא דקפליג כאן להודיעך כחו דרבנן קשיא, אמאי לא אמר להודיעך כחו דסומכוס דאי הוה פליג באוכל ב' זיתי חלב ה"א התם הוא דחייב שיש בכ"א וא' איסור בפ"ע ל"ח בזא"ז אלא אף בב"א יש לחלק כל איסור כזית בפ"ע משא"כ כאן שאין האיסור בא אלא על בהמה אחת ששחט באחרונה ואין בה כדי לחלק לשני איסורין דכל עצמו של איסור אינו אלא בבהמה זו ה"א דאינו חייב אלא אחת קמ"ל אפ"ה חייב ב' דהוה כעין ב' זיתי חלב בהעלם א' וכ"ש אוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחת דחייב ב' ואף באכילה בב"א דומיא דכאן דהיה ודאי בב"א כמ"ש לעיל בסמוך וע' מה שאכתוב בהא אלא פשיט' בב"א ובהתראה אחת יע"ש לקמן:

ע"ש הזורע כלאים, כלאים לוקה אילימא אחת פשיטא ועוד מה כלאים כלאים לכאורה דקשיא פשיטא דהא תנינא חדא זימנא נזיר שהיה שותה יין כל היום בהתראה אחת אין לוקה אלא אחת אלא דהוה להזכיר זה ועוד דמלת פשיטא לא יתיישב שפיר אלא פריך פשיטא דלוקה, ואי הא גופא בא לאשמעינן דאינו לוקה אלא אחת הא לא שמעינן זה מברייתא ואדרבה אי בעית למידק מברייתא ב' מלקיות הוא דאיכא למישמע מיניה דקתני כלאים כלאים וקאמר אלא פשיטא בב"א ובהתראה אחת נקיט הכי לומר לסומכוס אף בב"א ובהתראה אחת חייב ב' כמו במתני' אבל ברבנן בזא"ז ובהתראה א' או בב"א ב' התראות שהתרו בו ואמרו שתחייב על כל זריעה וזריעה אינו חייב אלא אחת וה"ה ב' זיתי חלב כה"ג לרבנן ובהא דב"א פירש"י בידו אחת חטה וחרצן ובידו הב' שעורה וחרצן וכתב מהרש"א דא"נ בב' ידיו חטה וחרצן חייב ב' לסומכוס משמע אבל בידו אחת ודאי דלא מיחייב והיינו טעמא בשלמא אוכל ב' זיתי חלב בהעלם א' אכילה אחת השיעורין מתחלקין דשיעורין הלמ"מ והוה ב' זיתים וחייב ב' משא"כ כמה גרעינים חטה וחרצן בידו א' כולה חדא זריעה הוה ואין חייב כ"א אחת ומיהו בחטה ושעורה וחרצן אפשר דאף בידו אחת חייב ב' מלקיות:

מני אילימא רבנן דפליגי אסומכוס כו' אלא סומכוס עכ"ל קשיא לי דמשמע דלא מצינו שום תנא דחיוב בהעלם אחת אכל חדא וחדא כ"א סומכוס ואמאי לא הא מצינו פלוגתא דתנאי כריתות ט"ו א' דגרסינן התם ת"ר בא עליה וחזר ובא עליה חייב על כל אחת ואחת דברי ר"א וחכמים אינו חייב אלא אחת ומשמע ודאי דפליגי בהעלם אחת לענין חטאת או לענין מלקות בחדא התראה א"כ מצינו פלוגתא דתנאי בזה דהוה דומיא דאוכל ב' זיתי חלב בהעלם אחת ונימא הזורע כלאים כלאים ר"א הוא ובזא"ז על כל פנים ר"א מיחייב תרתי דאין לחלק בין מזיד למלקות ובין שוגג לחטאת כולהו חדא מלתא הוה כדאמר תלמודא כאן נימא סבר סומכוס אוכל ב' זיתי חלב בהעלם א' חייב ב' חטאות:

לא לעולם רבנן ומלתא אגב אורחא קמ"ל דאיכא תרי גווני כלאים וכר' יאשיה ופירש"י לעולם ב' התראות כו' ואמרו מלתא אגב אורחא קמ"ל ירצה בזה כמ"ש התוס' ד"ה תניא דודאי אשמעינן בברייתא מה דתנן במתני' אלא דהוה למיתני בלשון המתני' נזיר שהיה שותה יין כו' ואמר אגב אורחא אשמעינן אחריתא דאיכא תרי גווני כלאים בתו' ד"ה ולאפוקי מדר' יאשיה דהא לר"י נמי לקי תרתי וכן מוכח בירושלמי עכ"ל כלל דברי התוס' דלר' יאשיה נמי חייב בב' מיני זרעים וכ"ה ליחייב תרתי והוכיחו כן דאל"כ אמאי לא אמר בהתראה אחת ובב"א דהוה שמות חלוקין וחייב תרתי אף לרבנן כמו מי שאכל בשר חזיר ונבילה בב"א וכדומה וה"נ כן ואשמעינן לאפוקי מדר' יאשיה דאמר אינו חייב אלא אחת בזרע חטה ושעורה וחרצן קמ"ל דלא אלא גם ר' יאשיה מודה דלקי תרתי ומאי קמ"ל אלא ודאי בחטה וחרצן ושעורה וחרצן בזא"ז וב' התראות ולפי' השני חטה וחרצן דהוא כ"ה ושעורה וחטה דהוא כלאי זרעים בזא"ז ולאפוקי מדר"י דאי בב"א גם ר"י מודה דחייב ב' מלקות ולפי' הב' א"ש דלא קאמר לאפוקי מדר' יהודא דאמר בכלאים זרעים בעי שלשה מינין ולאוקמי' הכל בכלאי זרעים הזורע כלאים כלאים חטה ושעורה ושעורה וכוסמת אלא דהכל חדא ולזה אמר בכלאי הכרם ולאפוקי מדר' יאשי' לחוד:

ודע דמלשון התו' דכאן משמע. שכל הוכחתם לא הוה אלא אי לר' יאשיה לוקה בב' מיני זרעים אי לאו אבל בג' מינין ודאי אין צורך להוכיח דהא כתיב שדך לא תזרע כלאים אלא דאפשר דליהוין שדה בלא כלאים כמו בכלאי הכרם ולזה כתבו דאינו כן דאל"כ אמאי לא מוקי בב"א ולאפוקי מדר' יאשיה אבל התוס' בקדושין דף ל"ט ע"א ד"ה לא קיי"ל כר' יאשיה כתבו דר"י אית ליה כלאי זרעים דאי לית ליה כלאי זרעים א"כ מאי קאמר למעוטי זרעים שבח"ל והא אף בארץ לית ליה ומאי קושיא נימא בג' מינין אית ליה כלאי זרעים בא"י ולמעוטי ח"ל אלא דשם כתבו דשדה ודאי משמע אף בלא תבוא' אלא דמסופקין אי אית ליה כלאי זרעים או לאו והא דכתוב שדך לא תזרע איירי בהרכבת אילן לחוד כדמסיק התם בקדושין בהמתך לא תרביע ולזה כתבו דר' יאשיה מודה דפשטיה דקרא איירי בכלאי זרעים נמי דבר זריעה יע"ש ועיין מהרש"א. והנה אם נאמר דר"י לית ליה כלל כלאי זרעים ושדך לא תזרע דהוה בר זריעה קאי נמי אכ"ה א"כ הוה תרי לאוי ולקי תרתי אכ"ה ומש"ה לא אמר בב"א ולאפוקי מדר' יאשיה דהא לדידיה נמי לקי ב' משום כלאי הכרס גופא ולעולם לית ליה כלל כלאי זרעי' ואף בג' מינין לא אלא דמירושלמי לא משמע כן דא"כ מאי קאמר לכתוב שדך ולא לכתוב כרמך איפכא