ראש יוסף על חולין חלק ב טו

דבעינן ראוי לקבלת טומאה ממקום אחר כחכמים דפליגי על ר"מ ומהאי טעמא תניא בתוספתא ר"ש אומר פרים ושעירים הנשרפין אין מטמאין דאינן ראוין לקבלת טומאה ממקום אחר שלא היה ש"ה מעולם ועי' באורך בר"מ ז"ל הל' פרה אדומה פ"ה ה"ב וה"ו ובכ"מ שם ובפ"ג מהל' א"ה הלכה ג' ופ"ו הלכה ט"ו יע"ש ובמשנה י' פ"ה דזבים ובתי"ט יע"ש ובפ"ח דפרה בפי' הר"מ שם ובברכת הזבח בזבחים דף ק"ה ע"א יע"ש: בא"ד וגרסינן מטמא ולא מיטמא דלענין טומאה חמורה עצמה אין נ"מ ומפי' הקונ' נמי משמע כו' עכ"ל רצונם לומר דודאי פרה אדומה עצמה אין צורך שתקבל טומאה ממקום אחר כיון דאיקרי אוכל הואיל והיה ש"ה ודאי כל שסופו לטמא טומאה חמורה א"צ הכשר מים והכשר שרץ וע"ז סיימו דגם רש"י מודה דל"ג מיטמא דאי דגרסינן כך וקושית רש"י כפשוטו למה לי קבלת טומאה ממקום אחר הא כל שסופו כו' ונהי שצריך לומר הואיל והיה ש"ה מ"מ למה למימר מיטמא דא"כ לא מתרץ רש"י כלום שחיפוהו בצק מ"מ בלא קבלת טומאה ממקום אחר הפרה בעצמה טמאה ולא נ"מ במה דמיקרי אוכל אלא לענין להצטרף עם פחות מכביצה בצק ומיהו זה היינו יכולין לישב דכיון דע"כ נגע במקום אחר מש"ה אמר כן אלא דלשון רש"י לא משמע כך ומה שהקשה רש"י למה לי קבלת טומא' לאו מקבלת טומאה ממש קשיא ליה אלא דל"ל הואיל והיתה ש"ה דראוי לקבלת טומאה וע"ז תי' דאי לא היה חשיב אוכל לא הוה מצטרף עם פחות מכביצה בצק להיות כביצה בחיפוהו כו' ולכך אמר הואיל והיתה ש"ה ולכך מצטרף בבצק זה

(דף פב ע"א) גמרא ארשב"ל אומר היה ר"ש פרה נפדית ע"ג מערכתה אבל בפרים ושעירי' הנשרפין סובר ר"ש דאין מטמא טומאת אוכלין דלא היה להם ש"ה כדאיתא בתוספתא הביאו התו' ב"ק ע"ז והכ"מ בהל' פרה אדומה פ"ה יע"ש וה"ט דפרה קדשי בד"ה הוה ולא בעי' העמדה והערכה משא"כ קדשי מזבח דבעינן העמדה והערכה לר"ש בתרומה ועיין לקמן ריש פרק כיסוי הדם. ועוד פרים ושעירים קדושת הגוף נינהו ואין להם פדייה עולמית אם לא כשנפסלו במומין ולא בע"א ומש"ה אין מטמאין טומאת אוכלין יע"ש:

ובפרש"י ד"ה ואמר ריש לקיש כו' ואי קשיא למה לי קבלת טומאה כו' וי"ל שחפוהו בצק ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה ואם לאו לא מקבל שאין נוגעין בנבילה עכ"ל האי דכריתות כ"א מפרש לה התם דלית כזית נבילה ומצטרף ליה בהדי בצק פחות מכביצה דאז אף אם הנבילה נגעה באוכלין לא הוה טמא דפחות מכזית וכי מצטרף עם בצק מטמאין אוכלין כביצה וכאן מפרש רש"י שחיפוהו בפחות מביצה בצק דאז אף אם היה בנבילה כזית לא הוה טמאין אוכלין שלא נגעו בנבילה גופא שחיפוהו בצק מכל צד וכאשר נקרא אוכל הנבילה כגון שחישב עליה לאכילה מצטרף הכזית עם הבצק והוה כביצה ומטמא אוכלין אחרים ומ"ש רש"י אם יגע הבצק בטומאה היינו ממקום אחר דאי מנבילה הא אין אוכל מקבל על עצמו טומאה פחות מביצה משא"כ ממקום אחר דמצטרף כזית נבילה עם הבצק ובין הכל כביצה וזה שסיים רש"י שאין נוגעין בנבילה אלא בבצק דמשמע דאי הוה נגעו בנבילה הוה טמאין דמיירי שיש כזית בנבילה כדכתיבנא. ובזה אתיין דברי התוס' ב"ק ע"ז ד"ה פרה מטמאה טומאת אוכלין כהוגן אלא דהתו' כתבו שם דאף מכזית נבילה גופא מקבל הבצק טומא' על עצמו בכ"ש והיינו משום דמצטרף הכזית נביל' עמו והוה כביצה ומקבל טומאה מיני' ובי' יע"ש ורש"י סובר כמ"ש מקודם ועי' בתו' שם שהאריכו:

ומה שכתב רש"י אף לטומאת עצמו צריך כביצה כבר כתבנו לעיל דאין זה סתירה למ"ש פסחים ל"ג ב' דעל עצמו מקבל טומא' בכל שהוא דהכ' אליביה דר"ש קיימינן ואיהו סובר דכל האוכל לרבויי אף שאין מותר באכילה כמ"ש התו' לקמן פ"ה ע"א ד"ה ור"ש אשר יאכל כתיב ובכורות ט' ב' ובכמה מקומות וא"כ לדידיה לא מיותר כל לדרוש דעל עצמו בכ"ש אבל לרבנן דפליגי על ר"ש וסוברים אף שאסור בהנאה מקבל טומאה אייתר כל לדרוש דעל עצמו מקבל בכ"ש ובפסחים שם אבאר בעזה"י:

ודע דהא דאמר פרה מטמא טומאת אוכלין וכתבו התו' דל"ג מיטמא דכיון שהי' לה ש"ה דסופו לטמא טומאה חמורה לא צריך הכשר מים ושרץ זה שיטת רש"י ז"ל והראב"ד בפ"ג מהל' שא"ה ה"ג אבל לדעת הר"מ שם וכמו שביאר שם הכ"מ דלא אמרינן כן אלא בדבר שסופו לטמא טומאה חמורה במגע בלבד לא פרה אדומה שאין מטמא כי אם מעסיקיה לחוד לא אדם אחר הנוגע מש"ה בעי הכשר שרץ ומים ממקום אחר א"ש דפרה מיטמאה דבעי הכשר שרץ ממקום אחר דוקא:

מתני' שנים שלקחו פרה ובנה איזה שלקח ראשון ישחוט ראשון ואם קדם השני זכה ואמרינן בגמרא אמר רב יוסף לענין דינא תנן יראה לפרש דהכי קאמר דל"ת כי שנים שלקחו הראשון שוחט ולא השני דאין השני רשאי לשחוט אלא כשרוצה הראשון והודיע לו אבל בסתמא אסור לשני לשחוט דאסור להפסיד זכות של חבירו והא דתנן ואם קדם השני זכה היינו דאכיל בישרא אבל לכתחלה אין רשאי לעשות כן קא משמע לן דלא כן הוא דודאי מן הסתם רשאי הב' לשחוט קודם שמא אין הראש' רוצה לשחוט היום דבד פרקים המוזכרין לקמן צריך להודיע ואה"נ בד' פרקים אסור לשני לשחוט תחלה דאסור להפסיד זכותו של חבירו וראשון ודאי לשוחטה היום קנה אבל בשאר ימות השנה שוחט ואינו נמנע אלא לענין דינא תנן אם באו לדין איזה ישחוט ראשון אז השני אסור להפסיד זכותו של חבירו אבל לא בסתמא וכן יש לפרש דברי רש"י ז"ל ד"ה לענין דינא ועיין בחדושי רשב"א כאן ובי"ד סימן ט"ז אבאר עוד:

מתני' שחטה ואח"כ שני בניה סופג שמונים שחטה אח"כ סופג מ' שחטה ואת בת בתה ובתה כו' סופג שמונים ופליג נמי ארישא כמ"ש התו' ד"ה סומכוס אומר וכפירש"י ע"ב ד"ה דאע"ג דגופין מחולקין ואף לטעם השני לקמן דטעם סומכוס משום גופין מחולקין איכא למימר דוקא אסיפ' פליג ובשלמא אי סובר אכל ב' זיתי חלב בהעלם א' חייב ב' ע"כ ארישא פליג אלא דבתוספתא הביאו רש"י פליג סומכוס אף אריש' וע"כ אי טעמא משום גופין מחולקין אפ"ה פליג ג"כ ארישא והיינו טעמא דברישא ג"כ מחולקין מיקרי וטעמא דסומכוס לאו משום שיש ב' לאוין או"ב ובנו ואותו אלא משום גופין מחולקין לחוד ובמתני' תנא רישא לריבותא דסומכוס אף שאין לאוין מחולקין דכולהו משום או"ב אפ"ה חיוב ב' משום גופין מחולקין וסיפא לרבותא דרבנן אף דאו"ב ובנו ואותו אפ"ה אין חייב אלא אחת ומ"ש רש"י ד"ה וסופג מ' דחד לאו וחד התראה וחד מעשה פרט שלשה דברים חד לאו ר"ל משום או"ב ולא בנו ואותו ג"כ פי' חד מעשה וחד התראה דאין כאן כ"א מעשה אחת ששחט בתה באיסור ומ"ש חד התראה לאו מימרא שאם הין ב' התראות על בנו ואותו ואו"ב היה מיחייב שתים דזה אינו דע"כ לא אמרינן נזיר שהיה שותה יין (וא"ל) אל תשתה אל תשתה דחייב ב' היינו בזא"ז רצוני לומר שהתרו בו ושתה רביעית ואח"כ התרו בו ושתה רביעית אבל אם בב"א שתה ב' רביעיות או אכל ב' זיתי חלב והתרו ב' התראות אינו חייב אלא אחת כו' וכ"ש כאן שאין כאן אלא שחיטת איסור אחד ועי' בשבועות ובמכות ובנזיר מ"ב ע"ב תו' ד"ה נזיר וכאן ע"ב בשמעתין אלא שכתב כן לדיוקא הא אי הוה שני מעשיות אף בחדא התראה היה חייב ב' כגון שחט פרה ושני בניה סופג שמונים בהתראה אחת שהתרו בו מקודם וכן בשחט פרה ובתה ובת בתה שחייב שתים אף בחדא התראה שהתרו, בו מקודם שלא לשחוט או"ב ושחט בן ראשון ושני ושלישי חייב על כל אחת ואחת ובלבד שהראשון היה תוך כדי דבור של התראה דגופין מחולקין אמרינן גם בבהמות וכמו בהבא על אלמנת ראובן ושמעון ולוי דלוקה שלש בהתראה אחת כדמסיק בקדושין ע"ו ב' וכריתות ט"ו ט"ז בא על ה' נשים נדות לענין חטאת וה"ה לענין מלקות כן ועי' במ"ל הלכות איסורי ביאה פ"א ה"א שהביא בשם רבינו ישעיה אי אמרינן בבהמה גופין מחולקין וגם הביא דברי רש"י במכות דמשמע בגופין מחולקין בעינן התראה על כל אחת ואחת יע"ש והנה מ"ש כן הוא מ"ש התוספות במכות דף כ' ע"ב ד"ה לא צריכא שסך חמש אצבעותיו נשא עי' סם שמשיר השער וב"י כתב דף ד' והוא ט"ס וצ"ל כ' ושם כתבו דמרש"י משמע דאף בגופין מחולקין צריך התראה על כל אחת ואחת דאל"כ מצי למימר אישתלי והתוספות העלו שם כיון שהראשונה היה תוך כ"ד של התראה מיחייב יע"ש וכאן באו"ב לא שייך זה דאי שחטה ואח"כ ב' בניה משכחת בחדא התראה לשניהם ששניהם שחטו ב' בניה דהוה התראה לכל חד מנהון ושפיר הוה חייבין ב' מלקות והראשון יותר נכון דמשמע דומיא דסופג הארבעים בחדא התראה היה בסופג שמונים בחד גוונא מיירי שא' שחט שני בניה וחייב וכמ"ש מקודם ועי' בהל' שגגות פ"ד ה"ו ובמ"ל שם. הכלל העולה הוא בין לענין חיוב מלקות בין לענין חטאת לענין הלכה כן הוא האוכל דברים רבים מלאוין חלוקין שהן שמות מחולקין כמו חזיר ונבילה ושרץ העוף ושרץ המים וכדומה חייב באכילה אחת ובהתראה אחת על כל אחת ואחת וכן באוכל אחד שיתקבצו בו איסורים רבים כמו פיגול ונותר וטמא וכדומה חייב על כזית א' כמה מלקות בהתראה אחת על כולן וכן גופין מחולקין באדם אבל גופין מחולקין בבהמה פסק הר"מ ז"ל בפ"ו מהל' שגגות האוכל פגול מה' זבחים אינו חייב אלא אחת הרי אף בבעלי חיים לא אמרינן גופין מחולקין ובאוכל ב' זיתי חלב בין בב"א ובין בזא"ז בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת ב' התראות ובזא"ז והתרו בכל פעם שאכל חייב שתים לרבנן ועי' במ"ל פ"א מהא"ב פ"א הלכה א' ודע שאני נסתפקתי בהא