ראש יוסף על חולין חלק ב יד

הב' כשהוא קדשים לא לענין מלקות דלית לן לחיוביה ומ"ה מחק לקמן גי' הספרים דאין מלקות באו"ב משום התראת ספק בקדשים דבלא"ה אין מלקות בקדשי' דהוה שחיטה שאינה ראויה לענין מלקות ומש"ה לא מצי נמי למידק מרישא דנוהג במוקדשין ולר"ש אין נוהג במוקדשין י"ל כשהראשון חולין והשני קדשים שפיר הוה גזירת, הכתוב לענין איסורא אף דכמה דלא זריק דם כו' אפ"ה הוה איסורא אלא מסיפא דייק חדא דסופג מ' אמאי לקי נימא לענין מלקות לא גילה קרא ואין לומר דלקי משום מחוסר זמן לר"ש בזבחים קי"ב ב' מלאו דלא תעשון כו' דשם לא הוזכר שחיטה ולקי אף באינה ראוי' ועיין תוס' ד"ה שחיטה ומהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל יע"ש י"ל דמשמע לי' דכל הלאוין השנוין במשנה כאן אצל שני דהוה משום או"ב ועיין תוספות ד"ה דכמה בס"ה והבאתיו לעיל אלא דאפי' פסול לא ליהוי אבל התוספות לא ניחא להו בכ"ז כיון דגילה לענין איסורא ה"ה. מלקות

(דף פא ע"א) גמרא הנח למחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה מיום הח' והלאה ירצה כו' מעיקרא לא פי' הר"מ ז"ל בהל' איסורי מזבח פ"ג ה"ח כתב וז"ל ומחוסר זמן אינו לוקה שאין בו אלא עשה לחוד והוא כפי' התוס' בשמעתין ד"ה הנח כו' דלא הוה בכלל לאו דלא ירצה יע"ש ומה שיש לעיין בענין לאו הניתק לעשה הא כבר הארכנו בכללים:

ע"ש גמרא דהוה התראת ספק עיין במהרש"א לעיל דלא שייך כאן לומר גזירת הכתוב הוא יע"ש ולולא דבריהם הייתי אומר דלדידך שחיט' שאינ' ראויה שמיה שחיטה הא דכתביה בענינא דקדשים ג"כ היינו לומר דנוהג במוקדשין דל"ת יבוא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה לעשה דמחוסר זמן וא"כ היינו דשני קדשים משא"כ לר"ש דסובר שחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה איצטריך למכתב בקדשים לומר דנוהג במוקדשין דל"ת שחיטת קדשים שאינה ראויה היא דכמה דלא זריק דם כו' קמ"ל דהוה שחיטה ראויה לענין או"ב ומסתבר לומר דמרבי כשראשון קדשים ולא כשהשני קדשים דאיכא טעמא אחרינא נמי דהוה התראת ספק משא"כ בראשון שכבר נזרק דמו כו' אבל התוס' לעיל בהא דמנין שנוהג במוקדשין לא פירשו כן יע"ש וכמ"ש שם:

ואזדא רבא לטעמיה ופירש"י דחשיב שחיטת קדשים שחיטה ראויה והתראת ספק כו' עכ"ל ועוד כ' שלמים ואח"כ חולין שנזרק דמן של ראשון אף דהא פשיטא הוא דהוה התראת ספק י"ל דה"א דלא הוה התראת ספק כדמסיק במרובה דף ע"ו א' בשוחט תמימים בפנים ונשפך הדם דבשעת שחיטה הוה ראויה דכל העומד לזרוק כזרוק דמי קמ"ל דרבא לטעמיה דחשיב ליה כה"ג התראת ספק כמ"ש התוס' לעיל ד"ה כמה דלא זריק דם דהכא אסור לזרוק הדם משום מחוסר זמן לא אמרינן כזרוק דמי והוה שפיר התראת ספק ולפ"ז בשחט שלמים ואח"כ חולין אפשר לומר אף קודם זריקת ראשון לוקה אשחיטת שני דהוה התראת ודאי דכי נמי נשפך דם הראשון אח"כ מ"מ בשעת שחיטה הוה שחיטה ראויה דכל העומד לזרוק כזרוק דמי בשחיטת ראשון דלא אסור לזרוק דם הראשון והוה דומיא דאמרינן התם במרובה בשוחט תמימים בפנים ונשפך הדם דהוה שחיטה ראויה כיון דבשעת שחיטה הוה שחיטה ראויה לר"ש דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי ואפשר דרש"י פי' אפי' אי אמרינן אפ"ה לא הוה שחיטה ראויה כשנשפך הדם ועיין ב"ק ע"ו ע"ב דתהי בה ר' אליעזר יע"ש וכ"ז לספרים דגרסי התראת ספק הוא אבל לשיטת רש"י ז"ל ה"ק ואזדא רבא לטעמיה דשחיטת קדשים הוה שחיטה ראויה דשחט שלמים ואח"כ חולין חייב אלמא שחיטת קדשים הוה שחיטה ראויה וחולין ואח"כ קדשים דפטור ופסול מיהא הוה משום מחוסר זמן ולא לקי או"ב דהוה אינה ראויה וגם על לאו דמחוסר זמן לא לקי ואף דרבא אליביה דר"ש אמרה ולר"ש לקי אלאו דמחוסר זמן אף בשחיטה שאינה ראויה כדמסיק בזבחים קי"ד ב' מ"מ רבא לא מיירי כאן כ"א בלאו דאו"ב ולא לקי דהוה שחיטה שאינה ראויה ועוד יש תירוצים אחרים בזבחים לר"ש ולא לקי אמחוסר זמן יע"ש:

ובתו' ד"ה עולה לאו בת אכילה היא וא"ת עולה ואיסורים לר"ש היאך מקבלין טומאה ר"ל דבעי עכ"פ שיהא מותר בהנאה דאוכל שיכול להאכילו לאחרים ושעת הכושר לא הוה דבחיי' בהמה אין מקבלת טומאה או אמ"ה ואין צורך אלא כמ"ש מקודם

(ע"ב) משנה השוחט ונמצא' טריפ' לע"ז ופרת חטאת ושור הנסקל ם ועגלה ערופה ר"ש פוטר כו' כולהו איצטרכו דאי שוחט ונמצאת טריפה ה"א בהא פליגי רבנן עליה דעכ"פ שחיטה הוה לטהר מידי נבילה מש"ה הוה נמי שחיטה לענין או"ב משא"כ בשוחט לע"ז אף לריש לקיש דאמר ראשון לע"ז ושני לשלחנו אפ"ה ה"א דחכמים מודים דלא הוה שחיטה כלל דלא מהני מידי דמטמא ח"ע אף באוהל וטומאתה דאורייתא לחד דעה כמו שאבאר לקמן ואפ"ה סברי רבנן דהוה שחיטה וזה שכתב רש"י ד"ה הנוחר והמעקר דלא דמי לדלעיל דהתם שחיטה מעליא איכא וד"א גרם ליפסל ולא כתב דהתם עכ"פ מהני לטהר מידי נבילה וכאן לא מהני אלא דת"ע לא מהני ג"כ דטומאתה מ"ה לזה כתב ד"א גרס לפסול והשחיטה בעצמה נכונה היא משא"כ נוחר ומעקר דלא הוה שחיטה כלל ומודים רבנן ועיין פסחים דף ס"ג א' בפירש"י שם בשוחט לע"ז בשבת מאי תיקן יע"ש ולעיל דף יג ע"ב בתוספות ד"ה תקרובת. ומ"מ יש לראות בשוחט לע"ז תיקן מיהא להוציאה מידי אמ"ה לב"נ אף בעודה מפרכסת ונוחר ומעקר לא תיקן כלל בעודה מפרכסת אלא דלר"א בר יעקב פי' כן ולר"י אשמעינן טובא אף בשוחט שני לע"ז דל"ת חייבי מלקות ומיתות שוגגין פטורין כר"ל דאמר הכין קמ"ל ושור הנסקל אשמעינן משנגמר דינו אף שחטו אסור באכילה ובהנאה ועיין ב"ק מ"ח ופרת חטאת ועגלה ערופה אינה משנה כ"ש דאי תנא לה לא הוה קשיא למה תנא:

גמ' אמר ר"ל לא שנו אלא ראשון לע"ז אבל שני לע"ז לא דחייבי מיתות שוגגין פטורין ממלקות והא דפריך ליה ר' יוחנן זו אפילו תינוקת של בית רבן יודעין אותו אפשר לומר דחכמים היינו ר"מ ואשמעינן אף דסובר ר"מ לוקה ומשלם ואפ"ה מת ומלקות לית ליה ועי' בכתובות וברש"י כאן ועיין מ"ש לקמן מ"ז:

ואזדא לטעמייהו דכי אתא רב דימי כו' הנה בכתובות ל"ה א' פריך רבא מי איכא למ"ד חייבי מיתות שוגגין וממון דחייב כו' כ"פ מלקות וממון אפ"ה אפשר דאיתא נמי לפלוגתא דכאן דפליגי בתרתי במיתה ומלקות ומלקות וממון ולא הוה לטעמייהו דכ"ע מיתה וממון פטורים ומיתה ומלקות פליגי ר' יוחנן סובר דהא חייב בשוגג ור"ל סובר דילפינן ממיתה וממון מה התם לא חלקת בין שוגג למזיד לפוטרו ממון אף מיתה ומלקות פטור בשוגג והא דאמר לטעמיה הוא אליביה דרב דימי דאמר במיתה וממון נמי פליגי ור"ל קאמר שפיר דלר"י דחייב ה"ה מיתה ומלקות ור"ל מיתה ומלקות יליף ממיתה וממון דפטור ועיין תוס' ד"ה כיון דאלו כו' והר"מ ז"ל בפי"ב מהל' שחיטה פסק כר' יוחנן דחייבי מיתות שוגגין חייבין מלקות ופ' ח"י וי"ט מהל' סנהדרין כ' דלאו שניהן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו והיינו אף בלא אתרו ביה למיתה ובלאו אחר בהדי מיתה אי לא אתרו למיתה לוקה עליו ור"י ור"ל מוקי פלוגתא דר"י ור"ע במכ' ריש אלו הן הלוקין באתרו לקטלא דר"י סובר מיתה ומלקות עבדינן ור"ע סובר דפטור ותרוייהו כר"ע אלא דר"ל אף בשוגג פוטר דיליף מיתה ומלקות ממיתה וממון ור' יוחנן סובר דחייב בשוגג או יאמר דסברי כרבא התם באתרו לקטלא גם ר' ישמעאל מודה דפטור מן מלקות כ"פ בלא אמרו לקטלא וכ"ע התם סברי דלא כתנא דבי חזקיה דחייבי מיתות שוגגין וממון סבירא להו דחייב ממון אלא דפליגי בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אי לוקה אבל ר"ל ור"י סוברים כתנא דבי חזקיה שהוא עיקר שהיה שונה ברייתות עי' בתוס' כתובות ל"ה יע"ש היטב ופליגי חייבי מיתות שוגגין ומלקות אי חייב או לא מר יליף ממיתה וממון ומר לא יליף ממיתה וממון:

ודע דהא דאמר ר' יוחנן זו תינוקת של בית רבן יודעין אותו י"ל דאשמעינן ר"ל טובא דלא משכחת ליה אלא בשחט ראשון לע"ז דל"ת דאשכוחי משכחת לה בשחט שני לע"ז כגון דאמר בגמר זביחה עובדה רצוני לומר קודם גמר שחיטת רוב ב' סימנים דחייב ג"כ משום או"ב בתחלת שחיטה דכי אמרינן משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום ב' רשעות שבאו שניהן בב"א ולא בזה אחר זה וזה מתבאר יפה בסוגיא דכתובות ל"א ב' בגונב חלבו של חבירו יע"ש וא"כ מתחלת שחיטה מיחייב מיד אאו"ב וחיוב סקילה לא בא עד גמר שחיטה אלא דר"ל לשיטתיה בפ"ב דף ל"א ב' דאינה לשחיטה אלא לבסוף והיכא דשחט מיעוט סימנין בחוץ לא מיחייב יע"ש וה"נ דכוותיה באו"ב קודם גמר שחיטה לא מיחייב ובסוף חיוב סקילה ומלקות באין כא' ופטור ור"י פליג התם ואמר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אה"נ אלא דר"י רבותא אשמעינן אף בשחט בתחלת שחיטה לע"ז מיחייב פעמים כגון דאתרו ביה למלקות ולא לקטלא ופליגי אי חייבי מיתות שוגגין ומלקות חייבין ר"ל יליף ממיתה וממון מה התם לא חלקת אף באן לא חלקת ור"י לא יליף ומש"ה חייב לר"י בלא אתרו ביה:

בתוספות ד"ה פרה מטמא כו' ומיהו יש לומר דלא מהניא אלא דלא צריך הכשר מים ושרץ עכ"ל עי' במרובה ע"ז ד"ה פרה שם פירשו יותר דבפ' טבול יום ק"ה איכא פלוגתא ר"מ אומר שעיר המשתלח מטמא מחיים ט"א וחכמים אומרים אין מטמא ודכ"ע כר' ישמעאל דכל שסופו לטמא טומאה חמורה א"צ הכשר מים ושרץ לטמא טומאה קלה דהיינו אוכלין ומשקין אלא דבעינן ראוי לקבלת טומא' ושעיר המשתלח אין ראוי מחיים לקבלת טומאה הלכך לר"ש פרה אי לאו דהיה לה ש"ה לא היה מטמא טומאת אוכלין