ראש יוסף על חולין חלק ב קל

ואם נאמר דמי חלב אסור משום אמ"ה א"ש לישנא דאמר ר"ל אבל לענין בישול בשר בחלב אינו כן ולא אמר לענין בב"ח אינו כן אלא דבאכילה בלא"ה אין איסור חע"א אלא לענין בישול דליכא אלא חדא איסורא אפ"ה לא הוה בכלל חלב דקרא מה"ט גופא דאסור באכילה. ומיהו אי הוה בכלל סתם חלב הוה מותר באכילה אלא דמ"מ א"ש לישנא דלענין בישול וכדכתיבנא ופירש"י ד"ה אין לי אלא בחלב אמו כלומר עז עכ"ל משמע וודאי דבחלב גדי אף שלאו אמו ידעינן מסבר' אלא בחלב אחר שאין מינה מניין וכן כתב אח"כ משום דגדי דווקא וה"ה אמו משמע חלב גדי ולא חלב פרה ורחל וכמו שאבאר אח"כ ולזה כתב האי בחלב אמו לאו דווקא אלא כלומר חלב עז ודע דהתו' ד"ה בחלב פרה נמי מודים לרש"י דהאי תנא לא צריך לרבות אלא גדי בחלב פרה אבל גדי בחלב גדי שאינו אמו לא צריך שכן כתבו לא איצטריך ליה אלא בשאינו מינו כגון פרה בחלב גדי כו' משמע הא במינו אף שאין אמו אסור ולא צריך קרא על זה והשתא לפירש"י אתי שפיר דפריך בחלה פרה ורחל מניין דממעט ממלת אמו דמשמע דווקא גדי ולא בפרה ורחל כו' כיון דגדי דווקא ה"ה אמו דווקא גדי ולא חלב פרה ורחל וכמו שאבאר לקמן ופריך מניין לרבות חלב פרה ורחל והדר פריך אף פרה בחלב עצמה מניין ולכך פי' אין לי אלא בחלב אמו כלומר עז מתרי טעמי חדא דמדסברא אף שאין אמו ממש אסור ועוד דפרה בחלב אמו לא ידעינן ליה ולזה כתב כלומר יקשה כיון דמסברא ידעינן אף שאין אמו אלא מינו אסור א"כ נילף מבינייא בחלב פרה מגדי עם אמו ואין אמו או מאין אמו לחוד בהך ק"ו גופא דלא לאסרה עמו בהרבעה ורואה אני שזה דאמר באידך בריותא אחותו קטנה וגדולה היינו שאין אמו מנלן ומסיק מבינייא ר"ל אחותו גדולה יליף לה מק"ו ומה אמו שנכנסה לדיר להתעשר אסור מכ"ש גדולה והיא כבר נתעשרה ומה לאמו שכן נאסרה עמו בשחיטה פרה ורחל יוכיח דאף גדי בחלב פרה אסור ואחותו קטנה שאין אמו יליף מבינייא במ"מ מה אמו אסור אף שאין אמו ומה לאמו שנאסרה בשחיטה פרה ורחל תוכיח או מאמו ואחותו גדולה יוכיח ואין חילוק וברייתא קמייתא דמרבי בחלב פרה דמסתבר לאוקמיה קרא קמא אפרה ורחל שנאסרו בהרבעה ואין נכנסת לדיר להתעשר אלא דאי לאו קרא לפרה כו' לא הוה ידעינן פרה ורחל וגם אחותו שאין אמו לא הוה ידעינן והשתא יליף מבינייא. אלא דקשיא מנלן הא באמת אימא דתרי קראי דמייתרי דחד אמו למעט זכר ושחוטה ותרי חדא לרבות פרי עם האם וחדא לרבות אחותו שאין אמו ובין גדולה וקטנה ידעינן כמ"ש בסמוך דא"נ ריבויא לגדולה ידעינן נמי קטנה מבינייא ופרה ורחל מניין דנימא דווקא חלב גדי ולא חלב פרה ורחל כו' ובשלמא לפי' התוספות א"ש דוודאי האי תנאי סבירא ליה גדי הכל במשמע אלא דמתחלה דריש מחד קרא לרבות דמסתבר טפי דהיינו שאין מינו דהוה תרי למעליותא שנאסר' בהרבע' ואין נכנסת להתעשר ואה"נ דצריך ריבוי אאין אמו במין גדי ומ"ש התו' דלא איצטריך לרבות אלא באין מינו ר"ל דלמיגו דהיינו פרה בחלב אמה ג"כ לא צריך דגדי הכל במשמע אבל ודאי גדי בחלב גדי דלאו אמו צריך קרא וכי מרבי ליה גדי בחלב פרה שאין אמו מייתינן נמי גדי שאין אמו מבינייא וא"כ הנך תרי קראי חדא למינו באין אמו וחדא לפרה עם האם נמי מייתינן גדי בחלב פרה מכ"ש חדא מחדא אי בק"ו ממינו באין אמו דלא אסור בשחיטה ולא אסור בהרבעה כו' אבל לרש"י קשה אבל אני רואה גם לתו' תפול הקושיא הזאת אימא תרי קראי חדא למינו באין אמו וחדא לחלב פרה י"ל דלא צריך דהי מינייהו דכתיב הוה ידעינן אידך אי מבינייא או בק"ו אבל לרש"י קשה מנלן לרבויי תרתי אימא דחדא לרבויי פרי עם האם וחדא מינו שאין אמו ובין גדולה וקטנה משמע ומנלן בחלב פרה כיון דגדי דווקא ה"ה אמו דווקא גדי כמ"ש בד"ה בחלב פרה מניין יע"ש:

והנה ליישב זאת נאמר דגם לרש"י ז"ל אי אית למילף בק"ו ילפינן א"כ אף אי תרי קראי חדא פרי עם האם וחדא לאחותו מ"מ ילפינן פרה ורחל בק"ו מאמו מה לאמו שנאסרה בשחיט' אחותו יוכיח או מאחותו לחוד ילפינן בהך גופא בק"ו אלא דקשיא לי דלמא חדא לאחותו שאין אמו וחדא לפרה ורחל ופרה עם האם מנלן דאי דקשיא לכתוב חד קרא הייתי מוקים ליה אפרה בחלב אמו דהא לשיטת רש"י ז"ל איצטריך לפרה בחלב אמה עצמו דגדי דווקא ה"ה אמו וא"כ ליכא למילף מיניה אחותו שאין אמו דמה לאמו שנאסרה בשחיטה ולכך איצטריך קרא תנינא לאחותו שאין אמו ואכתי פרי עם האם דהוה חד גופא כדמסיק רב אשי מנלן דאסור לבשל ויש ליישב זאת דודאי האי תנא דברייתא ס"ל גדי דוקא ואידך גדי לרבות שאר בהמה וחיה כמ"ש רש"י בד"ה בחלב אמו וכיון דמרבינן שאר בהמות ע"כ פרה בחלב גדי וממילא איתרבי מינו שאין אמו מבינייא מאמו ומפרה בחלב גדי דמדכתבה רחמנא בחלב אמו מיותר לרבות חלב פרה ורחל ע"כ דאי מגדי יתירא לא הוה ידעינן אלא פרה בחלב גדי אם כן ממילא ילפינן באמת אחותו בין גדולה וקטנה מבינייא כמ"ש דאין סברא לומר דאי לא הוה כתיב בחלב אמו הייתי אומר ע"כ הא דמרבי קרא מגדי יתירא שאר בהמות היינו ע"כ בחלב גדי ולא בחלב פרה דאמו דווקא וכמ"ש אח"כ בד"ה בחלב אמה והשתא דאיתרבי מקרא בחלב אמו אף חלב פרה ורחל תו אמרינן דהיינו דוקא בחלב אמו ממש ולא באין אמו זה לא אמרינן אלא דלפ"ז הדרא קושי' לדוכתי' דא"כ ל"ל קרא בחלב אמו ואפילו בחלב פרה ורחל נילף מק"ו ומה גדי בחלב אמו כו' ומה לאמו שכן נאסר' עמו בשחיטה ניחא דפרה בחלב גדי יוכיח דלא נאסרה בשחיטה ואפ"ה אסור לבשל אבל שיטת התו' א"ש וכמו שאבאר ד"ה בחלב פרה מניין יע"ש:

ובד"ה תלמוד לומר מקרא שני בחלב אמו דמיותר כו' וגדי דוקא ובשר חי כו' והא אמו כתיב כו' וחד למעוטי טומאה ושליל לא צריך עכ"ל מ"ש ת"ל מקרא שני הוא דחדא ודאי צריך לחלב שחיטה ולכ"פ דבחלב אמו שנית דמיותר קדריש ובחלב אמו שלישי הא דריש לקמן ע"ב לאסור פרי עם האם ר"ל היא עצמה בחלב שלה כו' ושאר חיה ובהמה מגדי יתירא נפקא לן ועוף לא הזכיר כלום משום דלא מרבינן אלא דומיא דגדי וחיה בכלל בהמה ולא עוף ועוד דאי האי תנא מרבי נמי עוף מגדי יתירא א"כ ודאי בחלב אחר כמ"ש במתני' יצא עוף שאין לו חלב אם וא"כ מה קאמר באידך ברייתא אין לו אלא בחלב אם בחלב אחותו גדולה מניין והא מדחזינן דעוף אסור לבשל אלמא ע"כ בחלב אמו לאו דוקא ה"ה אחותו גדולה אלא דאיכא למידחי דבאמת מסיק דברייתא משבשתא היא ואיצטריך לפרי עם האם ולא לאחותו גדולה ועיין מ"ש בתו' ד"ה בחלב פרה אלא דלא ידענא מנלן לרבויי מגדי יתירא חיה אימא שאר בהמות ולא חיה ואפשר כיון דמתרבי שאר בהמה חיה בכלל בהמה בכ"מ מ"ש דאי סבירא ליה גדי הכל במשמע ליה לרבויי פרה ורחל אמו כתיב ר"ל א"כ ידעינן דפרה בחלב אמו אסור דאין לומר דבעי באינו מינו גדי בחלב פרה כמ"ש התו' בד"ה גדי דס"ל ז"ל דאין, חילוק בין אחותו גדולה ולחלב פרה ורחל אבל אין זה נכון וכבר הארכתי בו לעיל ומה שיש להקשות כיון דמרבינן מגדי יתיר' שאר בהמה וחיה א"כ בהך גדי כתיב נמי אמו וממילא ידעינן דפרה בחלב אמו אסור שוב מצאתי בחדושי הרשב"א שהקשה כן יע"ש וליישב זאת נאמר דבשלמא אי גדי הכל במשמע א"כ ה"ה אמו הכל משמע משא"כ אי גדי דוקא אלא דגדי שני אא"ע לגופא תנהו לשאר בהמה וחיה מ"מ פשטא דקרא בגדי מיירי וה"ה אמו ודרש' חז"ל הוא דמרבינן שאר בהמה ומ"מ פשטא דקרא בגדי בחלב אמו איירי ומש"ה צריך בחלב אמו שנית לרבות ג"כ בחלב פרה ורחל ומה שכתב וחד למעוטי טמאה ולשליל לא איצטריך לא ידענא אמאי לא פי' דס"ל אין איסור חל על איסור ולטמאה ל"צ קרא וחד לשאר בהמה וחיה וחד לשליל כשמואל דאמר הכין ואפשר אף דאין איסור חע"א צריך למעט טמאה מבישול דליכא אלא חדא איסורא וכלישנא דאמר אבישול כ"ע ל"פ דלקי קיימא לן ועיין בר"מ פ"ט מהלכות מ"א אבל אין צורך לזה דודאי הכי הוא דחדא לרבות חיה ושאר בהמה וחדא לטמאה דאי חדא למעט שליל וחדא לרבות שאר בהמה וחיה וטמאה בלא"ה אין איסור חע"א א"כ למה לי תלתא גדי לכתוב לא תבשל בהמה והכל בכלל ולמעט עוף אלא דחדא למעוטי טמאה והשתא תלתא גדי איצטריך דכולהו מייתרי כמ"ש רש"י לעיל בשמואל ואי הוה כתיב חד גדי ה"א דווקא גדי ולא שאר בהמה וחיה לכך כתיבי כולהו אלא דקשה לכתוב תרי גדי דאי דלא נימא דחדא למעט טמאה ממילא מוכח דשאר בהמה וחיה אסור לבשל ואי דלא נימא דמרבינן מחד אף טמאה מנלן זאת דודאי הוה מסתבר ריבוי דגדי אטהורה ולא אטמאה. ויותר היה לו לפרש דס"ל להך תנא דחדא לחלב ומתה דאיסור חע"א בב"ח כשמואל דאמר הכי לעיל וחדא לרבות שאר בהמה וחיה וטמאה בלא"ה אימעט דמסתבר ליה מוקמינן והשתא כולהו איצטריך דאי לא הוה כתיב אלא תרתי גדי ה"א דחדא לומר דוקא גדי וחדא לרבות חלב ומתה משא"כ למה שפי' הוא ז"ל דחדא. למעט טמאה קשה למה לי הא שאר בהמה וחיה צריך לרבויי ומהיכא תיתי לרבות בהמה טמאה דאיצטריך קרא למעוטי ואף אם נאמר דה"א דגדי תנינא מרבי הכל אף טמאה קשה דאיך מצינו לומר כן דא"כ תקשי לא לכתוב כלל גדי ולכתוב לא תבשל בהמה בחלב דהוה הכל בכלל אף טמאה ומדכתב פעמיים גדי ע"כ או דחד לרבות שאר בהמה וחיה וחד למעט טמאה או דחד למעט טמאה וממילא ידעינן